מה קורה בטורקיה?

הפגנות רחוב המוניות, הבחירות לנשיאות בוטלו בהוראת בית המשפט לחוקה, מתיחות בין הצבא לממשלה, הקדמת הבחירות לבית המחוקקים והצעת רפורמה בשיטה לבחירת הנשיא.מה בדיוק קורה בטורקיה? בשורות הבאות נעשה סדר בבלגן.

הפגנות רחוב המוניות, הבחירות לנשיאות בוטלו בהוראת בית המשפט לחוקה, מתיחות בין הצבא לממשלה, הקדמת הבחירות לבית המחוקקים והצעת רפורמה בשיטה לבחירת הנשיא.מה בדיוק קורה בטורקיה?
בשורות הבאות נעשה סדר בבלגן.

 קווי המתאר של המשטר בטורקיה

טורקיה היא דמוקרטיה פרלמנטרית אשר בראשה עומד נשיא הנבחר לתקופת כהונה בת שבע שנים על-ידי בית המחוקקים. רוב סמכויותיו של הנשיא הן סמליות, אך הוא רשאי, בין היתר, להטיל וטו על חוקים. בית המחוקקים, ובו 550 חברים, נבחר אחת לחמש שנים בבחירות יחסיוֹתבבחירות יחסיות (proportional representation) יש תרגום יחסי (בקירוב) של הקולות למושבים בבית המחוקקים. במילים אחרות, כל מפלגה מקבלת מספר מושבים בהתאם לשיעור התמיכה בה. אם מפלגה זכתה ב-10% מהקולות יוקצו לה כ-10% מהמושבים.,אם כי אחוז החסימה הגבוה (10%) עלול לפגוע פגיעה מהותית ביחסיוּת התוצאות. פגיעה כזו אכן התרחשה בבחירות האחרונות, ב-2002 - בבחירות ההן עברו רק שתי מפלגות את אחוז החסימה, ויותר מ-12 מיליון קולות ירדו לטמיון. התוצאות הותירו נתח גדול מאוד של האוכלוסייה חסר ייצוג פרלמנטרי והעניק למפלגת הרווחה האִסלאמיסטית רוב מוחלט בבית המחוקקים, אף שהיא זכתה בפחות מ-35% מהקולות (ראו המאמר 'בחירות בעולם: טורקיה', פרלמנט, גיליון 38).

מכיוון שבית המחוקקים מופקד על בחירת הנשיא, סביר שהמועמד של המפלגה שיש לה בו רוב הוא שייבחר. מלבד הנשיא, ראש הממשלה, בית המחוקקים והמפלגות, יש בטורקיה עוד שני מוסדות שיש להם תפקידים חשובים מאוד במבנה המדינה - בית המשפט לחוקה וצבא המדינה. שניהם נתפסים הגפים המגִנים על הצביון החילוני של הרפובליקה.

המתח בין החילוניות לאסלאם 

מאז 1923, כאשר נוסדה טורקיה המודרנית בראשות אבי האומה כמאל אתאתורכ ובא הקץ על יותר מ-600 שנים של שלטון עות'מאני, יש במדינה מתח בין החילוניות לבין האסלאם. בית המשפט העליון והצבא, המגנים על החילוניות, לא אחת נאלצו לנקוט צעדי מניעה נגד מפלגות אסלאמיות. צעדים אלו יכולים להיתפס כביטויים של דמוקרטיה מתגוננת, אם כי אפשר גם לבקר אותם ולראות בהם הפרה של עקרונות יסוד, ובהם חופש ההתאגדות וחופש הביטוי (ראו המאמר 'הגבול בין דמוקרטיה מתגוננת לדמוקרטיה לא דמוקרטית - המקרה של טורקיה', פרלמנט, גיליון 19).

על פי החוקה הטורקית, החילוניות היא העיקרון הבסיסי של האומה, והיא אוסרת על כל ניסיון לשנות את האופי החילוני שלה. סעיף 14 בחוקה אוסר על שימוש לרעה בדת או באמונה דתית כדי להשיג הישגים פוליטיים. לפי סעיף זה החליט בית המשפט לחוקה ב-1998 להוציא את מפלגת הרווחה האסלאמיסטית אל מחוץ לחוק. המפלגה פורקה, אך צצה מחדש תחת שם אחר - מפלגת הצדק והפיתוח (AK) - וזכתה בבחירות לבית המחוקקים ב-2002 ובראשה ראש הממשלה הנוכחי רג'פ טייפּ ארדואן.

צבא הרפובליקה, שכאמור רואה בעצמו מגן על החילוניוּת, ממלא תפקיד חשוב בפוליטיקה של טורקיה ואף הוביל בעבר שלוש הפיכות זמניות. הפעם האחרונה הייתה ב-1997, כאשר לחץ מסיבי של הצבא הביא לסילוקו של ראש הממשלה האסלאמיסט ארבאקאן.

הבחירות לנשיאות גורמות תסיסה ומתיחות

האירוע שהצית את התסיסה והמתיחות הפעם היה הבחירות למשרת נשיא הרפובליקה. הנשיא היוצא, סזר, היה אמור לסיים ב-16במאי שבע שנות כהונה, ועל כן בית המחוקקים נערך לבחירת נשיא חדש. עד כה השתייכו כל נשיאי הרפובליקה לזרם החילוני, אולם הפעם - בשל הרוב המוחלט של מפלגת השלטון בבית המחוקקים - היה נראה כי מועמד אסלאמיסטי מטעמה ייבחר לתפקיד.

בתחילה הביע ראש הממשלה ארדואן את רצונו להיבחר לתפקיד מטעם מפלגת השלטון. כוונה זו עוררה בחוגים רחבים חשש שמא כשיהיה נשיא יפעל ארדואן כדי לשנות את האופי החילוני של המדינה. המחשבה שבארמון הנשיא תשתכן אשת נשיא העוטה כיסוי ראש אסלאמי נתפסה בקרב רבים פגיעה סמלית חמורה באופי המדינה. כתוצאה מכך התקיימה ב-14 באפריל הפגנת ענק ברחובות אנקרה. בהפגנה מחו מאות אלפי אזרחים כנגד הכוונה של ארדואן להיבחר לנשיא.

תחילה טען ארדואן כי ההפגנה לא תשפיע על החלטתו, אך לבסוף הוא החליט שלא להתמודד, ובמקומו מינתה מפלגת הצדק והפיתוח למועמד את שר החוץ עבדוללה גול. בסיבוב ההצבעה הראשון שנערך בבית המחוקקים החרימה האופוזיציה את ההצבעה. גול זכה ב-357 הקולות של מפלגת השלטון, פחות משני שלישים - הרוב הנדרש כדי להיבחר בסיבוב הראשון. מפלגת האופוזיציה אף עתרה לבית המשפט לחוקה בדרישה לבטל את סיבוב ההצבעה הראשון משום שבאולם נכחו פחות משני שלישים מהחברים בבית המחוקקים.

לפני פסיקתו של בית המשפט, ובמה שנתפס אמצעי לחץ על השופטים, פרסם הצבא מעין אזהרה - רשימה של דוגמות כיצד הממשלה מרשה למדינה להיסחף לכיוון של תאוקרטיה אסלאמית. בין השורות היה אפשר לקרוא איום מרומז על האפשרות שהצבא יתערב וידיח את הממשלה אם מועמד מטעמה ייבחר לנשיא. לכן, כאשר בית המשפט, בפסיקה מעוררת מחלוקת, קיבל את העתירה ופסל את סיבוב ההצבעה הראשון, לא רבים הופתעו.

החלטת בית המשפט הקצינה את המתח בין המחנות והשליכה את טורקיה אל משבר משטרי. ארדואן כינה את החלטת בית המשפט 'כדור שכוון ללב הדמוקרטיה' והכריז על הכוונה לערוך בחירות מוקדמות לבית המחוקקים. מועד הבחירות נקבע ל-22 ביולי, ובינתיים יש מחלוקת בעניין מינוי הנשיא. כפי שהוזכר, הנשיא סיים את כהונתו ב-16 במאי. יש הדורשים כי יושב ראש בית המחוקקים, בולנט ארינץ', ייטול את תפקיד הנשיאות עד לבחירתו של נשיא חדש, אחרי הבחירות לבית המחוקקים. מנגד, יש הטוענים כי על הנשיא סזר להמשיך בכהונתו עד בחירת מחליף. בינתיים אישר בית המחוקקים תיקון לחוקה, ולפיו ייבחרו נשיאי הרפובליקה בבחירות ישירות של כלל האזרחים, ולא על ידי בית המחוקקים, כפי שהיה נהוג עד כה. צעד זה יעקוף את המכשול שיש היום (דרישת רוב של שני שלישים) ויאפשר את בחירתו של נשיא אסלאמיסטי בבחירה ישירה. הנשיא סזר יחליט בימים הקרובים אם לאשר את התיקון או להתנגד לו.

התערבות חמורה בהליך הדמוקרטי או הגנה חיונית על אופי המשטר?

בעיני אזרחים רבים התערבות הצבא והחרם של כוחות האופוזיציה היו חיוניים. רבבות המפגינים שצעדו ברחובות הביעו חשש שאף שמפלגת השלטון מצהירה על עצמה שהיא דתית מתונה, היא למעשה פועלת בהדרגה ליישומו של הדין הדתי (השריעה). לדעתם הממשלה מבקשת להגביל את צריכת האלכוהול, להפוך את הניאוף לעברה פלילית, להזרים משאבים רבים לבתי ספר דתיים ולפגוע במעמד הנשים במדינה. לטענתם, עד כה מפלגת הצדק והפיתוח לא עשתה זאת רק מכיוון שהנשיא (החילוני) היה יכול להטיל וטו על צעדים כאלה. ואולם אם גם הנשיא (נוסף על ראש הממשלה ויושב ראש בית הנבחרים) יהיה אדם בעל נטיות דתיות, לא תהיה כל מניעה ליישם מדיניות דתית, ואז הפרצוף האמתי של הדתיים המתונים ייחשף.

כנגד חששות אלו עולות טענות-נגד. בראש ובראשונה אפשר לטעון כי אין ביסוס להאשמות כלפי מפלגת השלטון - לאחר למעלה מארבע שנות שלטון, קשה להצביע על חוק שהעבירה מפלגת הצדק והרווחה אשר היה בו איום של ממש על היסודות החילוניים של החוקה. המפלגה מצדיקה במובנים רבים את הגדרתה העצמית - דתית מתונה - ושינוי מדיניות, כגון הגברת המשאבים לבתי ספר דתיים, הוא לגיטימי (אחרי הכול המפלגה זכתה בבחירות דמוקרטיות על בסיס מצע דתי מסורתי). יתרה מזאת, הממשלה יכולה לזקוף לזכותה שורה של הישגים כלכליים והישג משמעותי בעניין תהליך ההצטרפות לאיחוד האירופי. לבסוף, אפשר לטעון כי גם אם מורשתו החילונית של אתאתורכּ בסכנה, אסור לאפשר לצבא או לגורמים אחרים במדינה לחבל בהליך הדמוקרטי התקין, שהרי הממשלה נבחרה בהליך דמוקרטי.

השתלשלות האירועים

1923 -  ייסוד הרפובליקה הטורקית בראשות כמאל אתאתורכ.
נובמבר 2002 - בבחירות כלליות מפלגת הצדק והפיתוח האסלאמיסטית זוכה ברוב מוחלט.
ראשית אפריל 2007 - ראש הממשלה ארדואן מכריז על כוונתו להתמודד לנשיאות.
14 באפריל 2007 - הפגנת המונים באנקרה נגד מועמדותו של ארדואן.
24 באפריל 2007 - עבדוללה גול ממונה להיות המועמד לנשיאות מטעם מפלגת הצדק והפיתוח.
27 באפריל 2007 - סיבוב הצבעה ראשון לנשיאות בבית המחוקקים. גול זכה ב-357 קולות, אך אין הם מספיקים לבחירה.
29 באפריל 2007 - הפגנת המונים שנייה למען החילוניות, הפעם ברחובות איסתנבול.
1 במאי 2007 - בית המשפט העליון פוסל את סיבוב ההצבעה הראשון בבחירות לנשיאות.
16 במאי 2007 - תום מועד כהונתו של הנשיא סזר.
22 ביולי 2007 - בחירות כלליות לבית המחוקקים.