ראש לאופוזיציה או זנב לקואליציה?

דנה בלאנדר מסכמת את תהליך התהוותו של מוסד ראש האופוזיציה בישראל, מעמדו וסמכויותיו ביחס לפרלמנטים אחרים בעולם. ובכלל – עד כמה נחוצה הגדרה רשמית לתפקיד בכנסת הנוכחית? אז מה עדיף לדעתכם: ראש לאופוזיציה או זנב לקואליציה?

מבוא

מאז חוקק בשנת 2000 התיקון לחוק הכנסת התשנ"ד-1994, המעגן את מעמדו של ראש האופוזיציה, כיהנו בתפקיד זה שנים עשר חברי כנסת (לעומת שלושה ראשי ממשלה). רק בכנסת האחרונה עמדו בראש האופוזיציה שלושה חברי כנסת: לאחר בחירות 2009 שימשה ח"כ ציפי לבני, יושבת ראש הסיעה הגדולה באופוזיציה (ובכנסת) בתפקיד ראש האופוזיציה במשך כשלוש שנים. ואולם לאחר היבחרו של שאול מופז לראשות קדימה בסוף חודש מרס 2012 הוא ירש את התפקיד. עם הצטרפות קדימה בראשותו לקואליציה במהלך מפתיע ב-8 במאי 2012 ומינויו למשנה לראש הממשלה, מונתה לתפקיד ח"כ שלי יחימוביץ', שעמדה בראש מפלגת העבודה - הסיעה הגדולה באופוזיציה (המונה בסך הכול שמונה חברי כנסת). עם פרישתה של קדימה מהממשלה כחודשיים לאחר הצטרפותה, היא חזרה להיות הסיעה הגדולה באופוזיציה, ולכן ב-23 ביולי 2012 הוכרז שוב העומד בראשה, ח"כ שאול מופז, ליושב ראש האופוזיציה.

האם העובדה ששנים עשר ראשי אופוזיציה כיהנו במקביל לשלושה ראשי ממשלה אומרת דרשני באשר למהותו של התפקיד? האם העובדה שזהות ראש האופוזיציה משתנה בהתאם לשינויים פנים-מפלגתיים (בחירת יושב ראש חדש) ובהשפעת מהלכים קואליציוניים (הצטרפות מפלגה לממשלה או פרישה ממנה) מוזילה את המוסד של ראש האופוזיציה והופכת אותו לתחנת ביניים בדרך לקואליציה או החוצה ממנה? האם העובדה שיכול להיווצר מצב שבו העומד בראש סיעה מצומצמת יכהן כראש האופוזיציה  - כמו שקרה כשמילאה שלי יחימוביץ' את התפקיד בעומדה בראש סיעה בת שמונה חברים בלבד - מעקרת מתוכן את תפקיד יושב ראש האופוזיציה? האם העובדה שראש האופוזיציה עשוי לייצג רק את האופוזיציה משמאל לממשלה ולא בהכרח את חברי הכנסת מהמפלגות שמימין לממשלה מלמדת על מוגבלות התפקיד?

כדי לבחון שאלות אלה, יתאר המאמר את התהוותו של מוסד ראש האופוזיציה בישראל, את העיגון החוקי למעמדו ולסמכויותיו ויציג מבט השוואתי על אופן הגדרת התפקיד בפרלמנטים אחרים. בסיכום תוצג הערכה בנוגע למידת נחיצותה של הגדרה רשמית של תפקיד זה בכנסת.

התהוות מוסד ראש האופוזיציה בישראל

עד שנת 2000 לא היה תפקיד ראש האופוזיציה מעוגן בחוק באופן רשמי. אמנם על פי הנוהג זכה יושב ראש הסיעה הגדולה בכנסת שאינה חברה בקואליציה לכינוי "ראש האופוזיציה", ועל פי נוהג גם נשא דברים אחרי דיון או בנסיבות חגיגיות שבהן נאם ראש הממשלה וראש הממשלה אף עדכן אותו במקרים מיוחדים כמו בעת מלחמה, משברים ביטחוניים ולקראת מבצעים צבאיים; אבל כאמור מעמדו הוכר בנוהג ולא באופן רשמי. מעת לעת אמנם הועלו יוזמות לעגן את מעמדו של ראש האופוזיציה בחוק - בעיקר פעל בכיוון זה מנחם בגין בתקופה שעמד בראש הסיעה הגדולה באופוזיציה - אבל אלה לא הגיעו לכלל מימוש.

בעידן הדומיננטיות של מפא"י ובראשית התקופה הדו-גושית שבה היו שתי מפלגות גדולות - העבודה והליכוד על גלגוליהן - הייתה זהותו של ראש האופוזיציה ברורה למדי. בשנות השמונים, בעידן ממשלות האחדות, לא הייתה משמעות לכינוי ראש האופוזיציה, משום שהמפלגות הגדולות היו בקואליציה, והאופוזיציה הייתה קטנה ומפולגת. כך למשל בשלב מסוים מנתה הקואליציה של ממשלת האחדות הראשונה (1984-1988) 97 חברי כנסת, ופירוש הדבר שבקואליציה היו רק 23 חברים, שהם פחות מ-20% מחברי הכנסת. מאמצע שנות התשעים, עם כינון הבחירה הישירה לראשות הממשלה, התפצלה הכנסת, והאופוזיציה, וכן הקואליציה, הורכבו מרסיסי מפלגות. היחלשותן של שתי המפלגות הגדולות יחד עם טשטוש ההבדלים האידאולוגיים בין המפלגות העיקריות - הליכוד והעבודה - וישיבתן בצוותא בקואליציות, הפכו את האופוזיציה לגורם שולי יותר במערכת הפוליטית (על השינויים בהרכבה ובאופייה של האופוזיציה ראו "יש התנגדות? מאפיינים ומגבלות של האופוזיציה הפרלמנטרית בישראל", בגיליון זה). דווקא לנוכח שינויים אלה במערך המפלגות ואל מול בחירת ראש הממשלה בבחירה ישירה, התקבלה בשנת 2000 ההחלטה לעגן באופן רשמי את מעמדו של יושב ראש האופוזיציה באמצעות תיקון לחוק הכנסת התשנ"ד-1994.

מאז קבלת החוק כיהנו כאמור בתפקיד שנים עשר חברי כנסת (ארבעה עשר ראשי אופוזיציה, נתניהו כיהן פעמיים בשתי כנסות שונות ומופז פעמיים בכנסת השמונה עשרה) (ראו לוח 1). מתוכם רק ארבעה לא היו מהליכוד או מהעבודה. גודל הסיעה שבראשה עמדו כראשי אופוזיציה נע בין 8-28 חברי כנסת. רוב הסיעות של ראשי האופוזיציה היו חברות בקואליציה במהלך כהונת הכנסת שבה מילא העומד בראשן את תפקיד ראש האופוזיציה, כלומר, ראש האופוזיציה כיהן בתפקיד זה בטרם הצטרפה סיעתו לקואליציה או לאחר שפרשה ממנה או כמו במקרה של ח"כ שאול מופז בכנסת השמונה עשרה גם לפני ההצטרפות וגם לאחריה.

לוח 1: ראשי האופוזיציה בישראל (מאז חקיקת התיקון לחוק 2000 2012)*

ראשי האופוזיציה ושיוכם המפלגתי	כנסת	ראשית הכהונה	גודל הסיעה הגדולה באופוזיציה	הנסיבות לקבלת התפקיד ולסיומו	השתתפות מפלגתו של ראש האופוזיציה בקואליציה באותה כנסת
אריאל שרון (ליכוד)	הכנסת החמש עשרה	31.7.2000	19	מונה בעקבות חקיקת החוק. פסק מלמלא את התפקיד עם בחירתו לראשות הממשלה בפברואר 2001	השתתפה בקואליציה
יוסי שריד (מר"צ)	21.3.2001	10	עמד בראש הסיעה הגדולה באופוזיציה עם הצטרפות מפלגת העבודה לקואליציה במרס 2001	-
בנימין בן-אליעזר (עבודה)	4.11.2002	26	נבחר לראשות מפלגת העבודה בדצמבר 2001. עם פרישת העבודה מהקואליציה בנובמבר 2002 היא הייתה לסיעה הגדולה באופוזיציה	-	השתתפה בקואליציה
עמרם מצנע (עבודה)	הכנסת השש עשרה	12.3.2003	19	נבחר לראשות מפלגת העבודה ב-2002, אך נכנס לתפקיד ראש האופוזיציה רק משהיה לחבר כנסת בעקבות הבחירות לכנסת השש עשרה שנערכו בינואר 2003	השתתפה בקואליציה
דליה איציק (עבודה)	-	13.5.2003	19	בעקבות פרישת מצנע מראשות העבודה במאי 2003 שימשה איציק כמחליפה זמנית בתפקיד מתוקף היותה ראש סיעת מפלגת העבודה	השתתפה בקואליציה
שמעון פרס (עבודה)	-	25.6.2003	19	נבחר ביוני 2003 ליושב ראש הזמני של המפלגה והחליף את איציק בתפקיד. העבודה בראשותו הצטרפה לקואליציה בינואר 2005	השתתפה בקואליציה
טומי לפיד (שינוי)	-	10.1.2005	15	שינוי פרשה מהקואליציה בדצמבר 2004. עם הצטרפות מפלגת העבודה לקואליציה בינואר 2005 הייתה שינוי לסיעת האופוזיציה הגדולה ביותר	השתתפה בקואליציה
עמיר פרץ (עבודה)	-	23.11.2005	19	נבחר לראשות העבודה בנובמבר 2005, לאחר שניצח את פרס. עם פרישת העבודה מממשלת שרון בנובמבר 2005 היא הייתה לסיעה הגדולה באופוזיציה	השתתפה בקואליציה
בנימין נתניהו (ליכוד)	-	16.1.2006	26 (אחרי הפיצול מקדימה)	עם הקמת קדימה ופרישת הליכוד מהקואליציה נותרו בליכוד 26 חברי כנסת, ולכן היא הייתה לסיעת האופוזיציה הגדולה ביותר ונתניהו כיהן בתפקיד	השתתפה בקואליציה
בנימין נתניהו (ליכוד)	הכנסת השבע עשרה	15.5.2006	12	לאחר הבחירות לכנסת השבע עשרה שנערכו במרס 2006 וקואליציית אולמרט שהוקמה, שבה הייתה שותפה מפלגת העבודה, נותרה הליכוד הסיעה הגדולה באופוזיציה	-
ציפי לבני (קדימה)	הכנסת השמונה עשרה	6.4.2009	28	בעקבות תוצאות בחירות 2009 והרכבת הממשלה על ידי נתניהו, נותרה מפלגת קדימה בראשות לבני מחוץ לקואליציה והייתה לסיעה הגדולה בכנסת ובאופוזיציה	השתתפה בקואליציה
שאול מופז (קדימה)	-	2.4.2012	28	מונה לראש האופוזיציה לאחר שניצח את ציפי לבני בבחירות המקדימות של מפלגת קדימה. סיים את כהונתו (הקצרה) עם הצטרפותה של קדימה לממשלה	השתתפה בקואליציה
שלי יחימוביץ' (עבודה)	-	9.5.2012	8	לאחר הצטרפות קדימה לממשלה נהפכה סיעת העבודה לגדולה שבסיעות האופוזיציה (על אף פיצולה מסיעת העצמאות בראשות אהוד ברק בינואר 2011)	השתתפה בקואליציה
שאול מופז (קדימה)	-	23.7.2012	-	עם פרישת קדימה מהקואליציה ב-17 ביולי חזר מופז לעמוד בראש הסיעה הגדולה באופוזיציה	המפלגה השתתפה בקואליציה

*הרשימה של ראשי האופוזיציה, הכנסת שכיהנו בה ותאריך תחילת כהונתם באדיבותה של עו"ד ארבל אסטרחן, היועצת המשפטית של ועדת הכנסת, הלשכה המשפטית של הכנסת.

העיגון החוקי

כאמור, בשנת 2000 התקבל תיקון לחוק הכנסת התשנ"ד-1994, המעגן באופן רשמי את תפקיד ראש האופוזיציה (פרק ו, סעיפים 11 16):

מינוי לתפקיד ראש האופוזיציה: לראש האופוזיציה מתמנה חבר הכנסת מהסיעה הגדולה ביותר מקרב סיעות האופוזיציה. אם יש באופוזיציה סיעות שוות בגודלן, יהיה זה חבר הכנסת מהסיעה שזכתה במספר הקולות הרב ביותר בבחירות. אפשרות אחרת היא שיותר ממחצית חברי הכנסת באופוזיציה יודיעו ליושב ראש הכנסת על חבר כנסת אחר מביניהם. אף שלפי לשון החוק כל חבר כנסת מהסיעה הגדולה באופוזיציה יכול להתמנות לראש האופוזיציה ולא בהכרח חבר הכנסת העומד בראשה, מאז חקיקת החוק כיהנו שנים עשר חברי כנסת בתפקיד, כולם ראשי המפלגה הגדולה ביותר באופוזיציה (ראו לוח 1). על יושב ראש הכנסת להודיע על קביעת ראש האופוזיציה בתוך שבועיים מתחילת כהונתה של הממשלה, ובמקרה של חילופי אישים במשרת ראש האופוזיציה עליו להודיע על כך בסמוך לשינוי. ראש האופוזיציה ייכנס לכהונתו עם מסירת ההודעה לכנסת.

נסיבות להפסקת כהונה: כהונתו של ראש האופוזיציה מופסקת כאשר הוא נפטר או התפטר מכהונתו; חדל להיות חבר הכנסת או הושעה מחברותו בכנסת או שהסיעה הגדולה באופוזיציה הודיעה שנקבע מועמד אחר במקומו. אם הושעה ראש האופוזיציה מתפקידו, ייקבע לו מחליף זמני מקרב חברי הכנסת של הסיעה הגדולה באופוזיציה או שמחצית חברי האופוזיציה יודיעו על מועמד אחר. בהצעת חוק שהוגשה בעניין זה (פ/4324/18) הוצע לקבוע מפורשות כי ראש האופוזיציה יחדל לכהן בתפקידו אם הוא חדל לכהן באחת מסיעות האופוזיציה, כלומר במקרה שבו סיעתו הצטרפה לקואליציה.

תפקידים וסמכויות:

• לפי החוק על ראש הממשלה לעדכן לפחות אחת לחודש את ראש האופוזיציה בענייני המדינה.
• ראש האופוזיציה רשאי לנאום במליאת הכנסת מיד לאחר ראש הממשלה.
• ראש האופוזיציה משתתף ולעתים נואם בטקסים ממלכתיים שבהם משתתף ראש הממשלה.
• לפי תיקון לתקנון הכנסת חובה על ראש האופוזיציה לנכוח במליאת הכנסת במהלך דיון מיוחד בהשתתפות ראש הממשלה, והוא רשאי לנאום מיד לאחריו (סעיף 45(ד)(4) לתקנון הכנסת).

שכר ותנאים: שכרו ותנאיו של ראש האופוזיציה משתווים לאלו של שר בממשלה. סביב מינויה של ח"כ יחימוביץ' לראש האופוזיציה עלה עניין זה לכותרות משום שהיא ויתרה על רכב השרד המגיע לה מתוקף תפקידה.

גם בהצעת החוקה של המכון הישראלי לדמוקרטיה מוצע לעגן את מעמדו של ראש האופוזיציה מתוך הכרה בתפקידה החשוב והמהותי של האופוזיציה במשטר דמוקרטי ובפיקוח על הממשלה. בהצעה נאמר שראש האופוזיציה ייבחר מקרב חברי האופוזיציה ועל ידיהם (סעיף 68 להצעת החוקה).

ראש האופוזיציה בדמוקרטיות פרלמנטריות אחרות

בעת שעלתה לדיון הצעת החוק לעיגון מעמדו של ראש האופוזיציה הביע יו"ר הכנסת לשעבר פרופ' שבח וייס את דעתו באומרו כי "המנהג לסמן ולהרים מעם ראש אופוזיציה בפרלמנט אין לו אח ורע במדינות דמוקרטיות-פרלמנטריות רב-מפלגתיות" (מערכת פרלמנט, 2000). ואכן מחקר שערך מרכז המידע והמחקר של הכנסת (גלילי, 2005) העלה שברוב הדמוקרטיות הפרלמנטריות הרב-מפלגתיות (אוסטריה, בלגיה, גרמניה, דנמרק, שוודיה ושווייץ) מעמדו של ראש האופוזיציה אינו מוכר בחוק באופן רשמי, אלא רק בנוהג. על פי הנוהג במדינות אלה ראש המפלגה הגדולה ביותר שאינה חברה בקואליציה רשאי לנאום אחרי ראש הממשלה, ואולם אין הכרה רשמית במעמד זה ואין נגזרות ממנו חובות או הטבות כלשהן.

לעומת זאת בדמוקרטיות פרלמנטריות דו-מפלגתיות דוגמת בריטניה, אוסטרליה וקנדה תפקיד ראש האופוזיציה מעוגן באופן רשמי. כך למשל בבריטניה ראש האופוזיציה, המקביל לראש הממשלה ב"ממשלת הצללים", ממלא תפקיד חשוב בהוויה הפרלמנטרית: הוא משתתף בעיצוב סדר היום ומקבל קדימות בהשתתפות בדיונים בפרלמנט ובהעלאת שאילתות לפני הממשלה. הוא גם מכהן במועצה המייעצת של המלכה. שכרו דומה לזה של שר בממשלה והוא זכאי להטבות מסוימות כמו רכב, מגורים ותקציב ללשכתו. מבחינה טקסית נהוג שראש הממשלה וראש האופוזיציה צועדים זה לצד זה בטקס פתיחת מושב הפרלמנט בנוכחות המלכה (מערכת פרלמנט, 2000; גלילי, 2005: 4-2)

יוצאת דופן היא דרום אפריקה, שהיא דמוקרטיה פרלמנטרית רב-מפלגתית ולמרות זאת מעמד ראש האופוזיציה מעוגן בחוקה ובתקנון הפרלמנט. ראש האופוזיציה הוא ראש המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט שאינה חברה בקואליציה. ראש האופוזיציה הוא ראשון הנואמים מהאופוזיציה בדיונים מיוחדים של הפרלמנט (כמו פתיחת מושב) ולא חלה עליו מגבלת זמן בעת נאומים במליאה. שכרו זהה לזה של שר בממשלה, והוא זכאי לתקציב הוצאות מוגדל ולצוות מנהלי מורחב (גלילי, 2005: 6).

מן ההשוואה עולה שישראל, בדומה לדרום אפריקה, יוצאת דופן בעיגון הרשמי של מעמד ראש האופוזיציה אף שמדובר במערכת רב-מפלגתית, שבה האופוזיציה מפוצלת - בניגוד להכרה במעמד הרשמי של ראש האופוזיציה במדינות שבהן יש מערכת דו-מפלגתית, שבה מפלגת האופוזיציה העיקרית היא במעמד החלופה האפשרית לשלטון והעומד בראשה הוא הטוען לכתר ראש הממשלה.

דילמות בנוגע למעמדו של ראש האופוזיציה

עיגון תפקיד ראש האופוזיציה בחוק נועד לחזק את מעמדה של האופוזיציה ולהגביר את כוחה, והוא משקף את חשיבותה של אופוזיציה כחלופה לשלטון וכגורם המפקח על פעולות הממשלה ומבקר אותה (על חשיבותה של אופוזיציה פרלמנטרית בדמוקרטיה ראו "אופוזיציה פוליטית - מה זה ולמה זה טוב?", בגיליון זה).

עם זאת לנוכח הניסיון שהצטבר בישראל מאז נחקק החוק ולנוכח הנהוג במדינות אחרות יש מקום להעריך מחדש את מוסד ראש האופוזיציה בכנסת.

ראש האופוזיציה או ראש סיעה באופוזיציה? 

על פי החוק ראש האופוזיציה אינו נבחר אלא ממונה. בדרך כלל כאמור מכהן בתפקיד מי שעומד בראש סיעת האופוזיציה הגדולה ביותר, אבל עם זאת יותר ממחצית חברי האופוזיציה יכולים להודיע על חבר כנסת אחר מקרבם שימלא את התפקיד. כך או כך לא האופוזיציה בוחרת את ממלא התפקיד להיות מייצגהּ ולכן ראש האופוזיציה מבטא בעיקר את עמדות הסיעה שבראשה הוא עומד, שבאופן תאורטי אמורה להעמיד חלופה למפלגת השלטון.

במערכת מפלגתית מפוצלת ומקוטבת כמו זו בישראל, לנוכח קיומם של רסיסי מפלגות בכנסת בגודל קטן ובינוני ולנוכח הנטייה הרווחת להקים קואליציות עודפות (גדולות מהמינימום הדרוש לרוב בכנסת) - ומכאן קיומה של אופוזיציה מצומצמת - פירושו של דבר שבדרך כלל ראש האופוזיציה מייצג רק "חצי" מהאופוזיציה, מימין או משמאל, או רק סיעות שעמדותיהן דומות לאלה של הסיעה הגדולה באופוזיציה. כך למשל בתקופה הקצרה שבה כיהנה שלי יחימוביץ' כראש האופוזיציה, סביר שעמדותיה לא שיקפו את אלה של האיחוד הלאומי, וכשכיהן בתפקיד טומי לפיד (שינוי) הוא בוודאי לא ייצג את קולן של הסיעות החרדיות שהיו באותה עת באופוזיציה. 

ואמנם בדיונים שהתקיימו בטרם נחקק החוק הוצע שבמקרה של כנסת מפוצלת ובהיעדר שתי מפלגות גדולות לא ייקבע ראש אופוזיציה, ואולם בסופו של דבר הוחלט שהתפקיד יאויש בכל הרכב. נשאלת אפוא השאלה אם יש היבטים שבהם ראש האופוזיציה, אף שהתפקיד אינו ייצוגי, עשוי להשמיע את קולה של האופוזיציה ולא רק את עמדת סיעתו? ייתכן שכאשר הקואליציה מתנהגת באופן שאינו מותיר לאופוזיציה משום צד מרחב פעולה יש מקום שראש האופוזיציה יגן על האינטרסים של האופוזיציה הפרלמנטרית כגוף. כך היה למשל לאחר הצטרפותה של קדימה לממשלה במאי 2012, שכן האופוזיציה נותרה מצומצמת מאוד (רק 26 חברי כנסת). במצב זה היא התקשתה למשל לזמן דיון מיוחד בהשתתפות ראש הממשלה, שכן דיון שכזה דורש חתימה של ארבעים חברי כנסת לפחות. ייתכן אפוא שבכל זאת ראש אופוזיציה בעל מעמד מוכר יכול לקדם עניינים החשובים לאופוזיציה כגוף פיקוח על הממשלה וביקורת שלה ללא קשר לעמדה האידאולוגית של סיעות האופוזיציה.

"הכיסא החם" של ראש האופוזיציה

ב-12 השנים מאז נחקק החוק כיהנו 12 חברי כנסת בתפקיד ראש האופוזיציה (למעשה היו 14 תקופות כהונה של ראשי אופוזיציה - ראו לוח 1 לעיל). תקופת הכהונה הממוצעת של ראש האופוזיציה היא אפוא כשנה, אבל במקרה זה הממוצע מטעה, שכן אחדים מראשי האופוזיציה כיהנו כהונה ארוכה ואחרים מילאו את התפקיד באופן זמני. ניתן להבחין שיציבות מוסד ראש האופוזיציה היא תמונת מראה של יציבות הקואליציה: אל מול קואליציות יציבות יחסית כיהן בדרך כלל לאורך זמן ראש אופוזיציה אחד: בזמן ממשלת אולמרט 2006 2009 היה בנימין נתניהו ראש האופוזיציה, וציפי לבני מילאה את התפקיד במקביל לממשלת נתניהו ב-2009 2012. לעומת זאת, לנוכח קואליציות שהייתה בהן תחלופה רבה כמו הקואליציה בראשותו של שרון במהלך הכנסת השש עשרה (2003 2006) כיהנו בתוך שלוש שנים שישה ראשי אופוזיציה.

לא רק היציבות הקואליציונית משליכה על יציבות כהונת ראש האופוזיציה, אלא גם חילופי אישים בתוך המפלגות. לדוגמה, בתקופת מאבקי המנהיגות במפלגת העבודה למן שנת 2001 התחלפו בתדירות גבוהה ראשי המפלגה, וגם ראשי האופוזיציה התחלפו בקצב מסחרר.

שינויים בהרכב הקואליציה ובעומדים בראש המפלגה אמנם מאפיינים מערכת פוליטית רב-מפלגתית דינמית, אך כאשר יש הכרה בתפקיד הרשמי של ראש האופוזיציה הכולל גם זכויות, סמכויות והטבות מסוימות, יש טעם לפגם בתחלופה רבה כל כך בתפקיד. העובדה שכמעט כל תנודה קואליציונית ולעתים קרובות גם בחירות לראשות המפלגה משנות את זהותו של ראש האופוזיציה, מביאה לידי כך שהתפקיד כמוסד פרלמנטרי בעל עוצמה ויוקרה ניזוק. 

סיכום

תכלית עיגון מעמדו של ראש האופוזיציה בשנת 2000 הייתה לחזק את מעמדה של האופוזיציה כמוסד פרלמנטרי על ידי הקניית סמכויות, זכויות והטבות מיוחדות לעומד בראש הסיעה הגדולה באופוזיציה. ואולם לנוכח המציאות הקואליציונית בישראל והשינויים שחלו במפת המפלגות נשחק מעמדה של סיעת האופוזיציה הגדולה ביותר כחלופה לשלטון, ולנוכח הקמתן של ממשלות המבוססות על קואליציות רחבות נחלש עוד יותר מעמדה של האופוזיציה והעומד בראשה. זאת ועוד, העובדה שהקואליציה מפוצלת מימין ומשמאל מערערת את מעמדו של ראש האופוזיציה כמייצג אינטרסים של האופוזיציה כגוף. עם זאת אפשר לטעון שדווקא לנוכח חולשת האופוזיציה מתחדדת החשיבות של הגדרה רשמית של מוסד ראש האופוזיציה. מכל מקום, מי שמכהן בתפקיד ראש האופוזיציה צריך ליצוק תוכן ומהות לתפקיד על ידי כך שיחתור ויפעל להשמעת קולה של האופוזיציה כגוף שתכליתו ביקורת ופיקוח על הממשלה מעבר לכל המחלוקות האידאולוגיות בין קצות האופוזיציה.

מקורות

גלילי, יהודית, 2005. מעמד ראש האופוזיציה בפרלמנט - סקירה השוואתית. מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

טוטנאור, אור, 2012. "אופוזיציה פוליטית - מה זה ולמה זה טוב?", פרלמנט, גיליון זה (73), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

טוטנאור, אור, 2012. " יש התנגדות? מאפיינים ומגבלות של האופוזיציה הפרלמנטרית בישראל", פרלמנט, גיליון זה (73), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

מערכת פרלמנט, 2000. הצעת חוק - ראש האופוזיציה. פרלמנט, גיליון 26