האם קיים שוויון מגדרי הלכה למעשה בישראל?

החקיקה בישראל מבטיחה שוויון זכויות לנשים בתחומים רבים. כדי לבחון אם השוויון הפורמלי מתורגם לשוויון מהותי יש לבחון את המציאות. אחד התחומים החשובים שהיציאה של הנשים מהתחום הפרטי לתחום הציבורי באה לידי ביטוי בו הוא השתלבותן בשוק העבודה. 'נשים עובדות' הוא לא רק אידאל פמיניסטי אלא גם כורח המציאות הכלכלית הליברלית, שבה משפחות רבות שנסמכות על משכורת אחת מצטרפות למעגל העוני.

החקיקה בישראל מבטיחה שוויון זכויות לנשים בתחומים רבים. כדי לבחון אם השוויון הפורמלי מתורגם לשוויון מהותי יש לבחון את המציאות. אחד התחומים החשובים שהיציאה של הנשים מהתחום הפרטי לתחום הציבורי באה לידי ביטוי בו הוא השתלבותן בשוק העבודה. 'נשים עובדות' הוא לא רק אידאל פמיניסטי אלא גם כורח המציאות הכלכלית הליברלית, שבה משפחות רבות שנסמכות על משכורת אחת מצטרפות למעגל העוני.

גם במדינת ישראל, כבשאר מדינות המערב, מספרן של נשים המשתתפות בכוח העבודה גבוה למדי - כ- 70%, לעומת 82% מהגברים (נכון לשנת 2005). אולם חרף העובדה שרוב הנשים במדינת ישראל השתלבו בשוק העבודה, מצבן עדיין לא שווה למצבם של הגברים - לא במאפייני התעסוקה שלהן, לא בשכר על עבודתן ולא באפשרויות הניצבות לפניהן בשוק העבודה.

השתלבות נשים בשוק העבודה - נתונים סטטיסטיים

השכלה

השתלבותן של נשים בשוק הציבורי תלויה במידת ההשכלה שהן רכשו ובתחומי הלימוד שלהן. בעניין מידת ההשכלה של נשים בשלושת העשורים האחרונים חלה עלייה בשיעור הנשים הלומדות באוניברסיטות: בשנת הלימודים 1979-1980 חלקן של הנשים מכלל מקבלי התארים היה 45%, ואילו ב-2004-2005 59% ממקבלי התואר הראשון היו נשים, והיום נשים הן יותר ממחצית מאוכלוסיית הסטודנטים. העלייה הגדולה ביותר נרשמה במסלולים לתארים מתקדמים: שיעורן של הנשים בקרב מקבלי תואר שני גדל מכ-38% ב-1979-1980 לכ-57% ב-2004-2005. שיעור הנשים בקרב מקבלי תואר שלישי גדל גם הוא, כמעט פי שניים (מ-27% ל-52%) ראו המאמר 'אי-שוויון בהשכלה הגבוהה בישראל', פרלמנט 54.

אולם אף שיש יותר נשים מגברים במוסדות ההשכלה הגבוהה, ריכוז הלומדות הוא בעיקר בתחומים 'נשיים' - הוראה, סיעוד, מדעי הרוח ומדעי החברה - ולא בתחומים שנחשבים בעלי פוטנציאל השתכרות גבוה, דוגמת מקצועות טכנולוגיים, מדעים, הנדסה ורפואה - תחומים אלו נחשבים 'גבריים'. הבחנה מגדרית זו בין מקצועות ותחומי עיסוק, בין שהיא מודעת בין שלאו, מתחילה עוד טרם תהליך ההשתלבות בשוק העבודה. על כך ראו תרשים 1.

תרשים 1: תלמידים במוסדות להשכלה גבוהה על פי תחום לימוד ומגדר בשנת הלימודים 2004-2005 באחוזים (pdf)

גם בחינה של הסגל האקדמי מעלה הבדלים מגדריים מהותיים: אמנם נכון לשנת הלימודים 2005-2006 השיעור של כלל הנשים הלומדות באוניברסיטות לתואר ראשון היה 55%, לתואר שני 56.6% ולתואר שלישי 52.5%. עם זאת ייצוגן של נשים בסגל האקדמי נמוך בהרבה, ובשנת הלימודים 2004-2005 43.3% מהמרצים היו נשים, 35.2% מרצות בכירות, 21.6% מהפרופסורים החברים היו נשים, ו-11.9% בלבד מהפרופסורים מן המניין.

מעניין לראות שיש מתאם שלילי בין שיעור הנשים בתחום האקדמי לבין מידת הקידום בו: בתחומים ששיעור הנשים הלומדות קטן ביותר שיעור הפרופסוריות מן המניין הוא הגבוה ביותר (במדעי הטבע הפיזיקליים 28%, במדעי המחשב 25%, בהנדסה 15%, במדעי הרוח 14%, במדעי החברה 11%, ובתחום החינוך 10% בלבד).

משלח יד

בהתאם להבחנה בין מקצועות נשיים לבין מקצועות גבריים ובהתאם להשכלה הנרכשת מרבית התחומים של משלח היד מאופיינים בפילוח מגדרי. לדוגמה 21.3% מהנשים העובדות עוסקות בתחום החינוך לעומת 5.4% מהגברים. עם זאת רק 9.3% מהנשים העובדות מועסקות בתחום התעשייה, לעומת 21.3% מהגברים.

תרשים 2: מועסקים לפי ענף כלכלי ולפי מין, 2006 באחוזים (pdf)

למרות האמור לעיל חשוב לציין כי מתפתחת מגמה של טשטוש בחלוקה בין משלחי יד נשיים לגבריים. לדוגמה תחום המגזר העסקי והפיננסי נחשב תחום גברי, אך עם השנים חלה עלייה במספר הנשים המועסקות במגזר זה. בשנת 2003 שיעורן של הנשים מכלל העובדים בענף היה כ-2003 צמח מספרן של הנשים- 46%, ושיעורן מכלל הנשים העובדות היה כ-15%. בשנים 1985-2003 צמח מספרן של הנשים במגזר העסקי בכ-170% (אם כי ראוי לציין כי מספרם של כלל המועסקים במגזר צמח בכ-172%).

עם זאת התפלגות התחומים שהנשים במגזר העסקי והפיננסי מועסקות בהם מלמדת שמרבית הנשים המועסקות בתחום (46% בשנת 2003) משמשות פקידות, ורק מיעוט (6.2%) ממלאות תפקידי ניהול, בעיקר בדרגים זוטרים ובינוניים.

דרגה

בתחומי עיסוק רבים יש מדרג בין בעלי התפקידים בארגון, והמשרות מורכבות ממשרות זוטרות ובכירות - בהתאם לדרג המשרה נקבע גובה המשכורת. ניסיון בולט לשיווי מעמדן של הנשים נעשה במגזר הציבורי, שכן אפשר להשפיע בו על ידי חקיקה על מדיניות ודרכי פעולה. נשים הן שני שלישים מהמועסקים בשירותים הציבוריים, ו-45% מהנשים שעובדות מחוץ לבית מועסקות בשירותים ציבוריים. אך למרות החתירה הרשמית והחוקית לשוויון בייצוג של המינים חלקן של נשים בדרגים הבכירים במגזר הציבורי נמוך מאוד: שיעור הנשים במשרות ניהול מדרג א' (מנכ"לית, משנה למנכ"ל, מנהלת בית חולים גדול) היה 10% ; בדרג ב' (סמנכ"לית, מנהלת בית חולים קטן) שיעורן היה 23.5%; ובדרג ג' (מנהלת אגף או מנהלת תחום) 31% נשים.

עוד תפקיד בכיר בתחום הציבורי הוא חברות במועצת מנהלים של חברות ממשלתיות, וגם בתפקיד זה יש חוק, שאמנם פתח את הדלת לנשים אך עדיין מספרן נמוך באופן יחסי.

ראו תרשים 3: שיעור הנשים במועצות מנהלים של חברות ממשלתיות, 2007-1993 באחוזים (pdf)

שכר

גם היום נשים משתכרות פחות מגברים. גם אם שכר הבסיס שווה מכוח החוק יכולים להתווסף עליו סכומים שמשולמים בעבור שעות נוספות, נסיעות ועוד. את הפער בין משכורות גברים לבין משכורות נשים אפשר להסביר בין השאר בעובדה שנשים הן לרוב האחראיות העיקריות על הטיפול במשק הבית ובשאר בני המשפחה (על כך ראו 'התפקיד הכפול' להלן). בשל כך אין ביכולתן לעבוד שעות נוספות או להתחייב לתפקידים המצריכים נסיעות תכופות. כמו כן מאותה הסיבה נשים רבות נאלצות לעבוד במשרה חלקית.

אין תמה אם כן שהשכר החודשי הממוצע של נשים לשנת 2006 היה 5,521 ₪, לעומת 8,712 ₪ של גברים. לעומת זאת בהשוואה בין משכורת חודשית לבין משכורת לפי שעה מתברר כי הפער בין גברים לנשים קטן יותר במשכורת לפי שעה: נשים משתכרות בממוצע 38.3 ₪ לשעה ואילו גברים 45.8 ₪; הסיבה להבדלים בפערים היא שחישוב המשכורת החודשית קשור בהיות המשרה מלאה או חלקית בעוד נתון המשכורת לפי שעה מתעלם מהיקף המשרה.

גם בתחום החינוך, שהוא כאמור תחום עיסוק רווח בקרב נשים, קיימים פערי שכר: נכון לשנת 2006 הכנסה חודשית ממוצעת בחינוך הייתה 7,860 ₪, אולם פילוח על פי מגדר מראה שההכנסה החודשית הממוצעת של נשים בענף הייתה 5,521 ₪, ואילו של גברים 8,712 ₪. הפערים בשכר ניכרים לא רק בתחום החינוך ולא רק בין תחומים שונים זה מזה, אלא בכל התחומים. לדוגמה השכר הממוצע לשנת 2003 במגזר הפיננסי היה 10,133 ₪ בחודש ובמגזר העסקי 8,077 ₪. ואולם שכרן הממוצע של נשים היה 7,750 ₪ במגזר הפיננסי, לעומת 13,673 ₪ לגברים, ובמגזר העסקי 6,067 ₪ לעומת 9,761 ₪ לגברים.

אם כן אפשר להצביע על מערכת שלמה המובילה לאי-שוויון בין נשים לגברים: נשים לומדות מקצוע 'נשי' אשר בעתיד יעניק להן שכר פחות משל הגברים; גם נשים שעוסקות במקצוע 'גברי' עובדות לאחר מכן במשרה חלקית, או במשרה מלאה בלא שעות נוספות; רבות מהן אינן מצליחות להתקדם מעלה בסולם הדרגות במקום עבודתן. כך פערי השכר בין המינים קיימים עוד בנקודת ההתחלה והם מתעצמים עם ההתקדמות בדרך.

ייצוג נשים בפוליטיקה

אף על פי שבתי מחוקקים מבקשים להיות מראה של החברה, נוכחותן של נשים שם היא השתקפות מעוותת של המציאות, ושיעורן שם אינו מגיע לכלל שיעורן במדינה. זוהי תופעה כלל-עולמית, ובישראל היא מורגשת ביתר שאת. בכנסת השבע עשרה נכון לשנת 2007 מכהנות 17 חברות כנסת. אמנם מדובר בירידה ביחס לכנסת הקודמת (שהייתה חריגה מבחינת ייצוג הנשים שבה), אך הנתון משתלב במגמה כללית של עלייה מתונה מאז 1992 לאורך הכנסות.

לוח 1: חברות כנסת לאורך השנים במספרים

כנסת	1 1949	2 1951	3 1955	4 1959	5 1961	6 1965	7 1969	8 1973	9 1977	10 1981	11 1984	12 1988	13 1992	14 1996	15 1999	16 2003	17 2006
נשים	12	12	14	10	12	10	8	12	8	10	12	9	12	14	17	25*	1

* בכנסת השש עשרה ארבי מתוך 25 חברות כנסת כיהנו למשך תקופה של חודשים ספורים. מתוך: עיבוד של נתוני אתר הכנסת.

עלייה מתונה זו אינה מעודדת כאשר מציבים את ישראל בצד מדינות אחרות. בתרשים 4 להלן אפשר לראות כי הפרלמנט בישראל הוא מהפרלמנטים עם ייצוג הנשים הנמוך ביותר בעולם. התרשים כולל מדינות דמוקרטיות בלבד, אך מעניין לציין כי יש גם כמה מדינות לא דמוקרטיות שמקדימות את ישראל בייצוג הנשים. בקובה לדוגמה 36% מחברי הפרלמנט הם נשים, בסינגפור 24.5%, ובסין 20.3%, לעומת זאת בישראל רק 14.2% מחברי הכנסת הם נשים.

ראו תרשים 4: נשים בבתי מחוקקים בעולם, 2007 באחוזים, (pdf)

הנתונים מלמדים לא רק על מידת הצלחה אישית מוגבלת של נשים להשתלב בשוק העבודה או בפוליטיקה, אלא על מידת ייצוג מצומצמת של קבוצה גדולה מאוד באוכלוסייה. לעובדה זו יש השלכות משמעותיות על חיי האזרחים, ובעיקר על חייהן של האזרחיות, שכן מיעוט הנשים בכנסת מוביל גם לייצוגן המצומצם בממשלה (ראו להלן לוח 2), והממשלה היא המחוז לא רק לדיון במדיניות אלא גם לתהליך עיצובן של מדיניות הפנים ומדיניות החוץ.

לוח 2: נשים חברות ממשלה בישראל לאורך השנים במספרים

כנסת	ממשלה	מספר השֹרות	שם	תיק
7-1	15-1	1	גולדה מאיר	שרת העבודה, שרת החוץ, ראש הממשלה
8	17-16	2	גולדה מאיר	ראש הממשלה
			שולמית אלוני	שרה בלי תיק
9	18	0
10	20-19	1	שרה דורון	שרה בלי תיק
11	22-21	1	שושנה ארבלי-אלמוזלינו	שרת הבריאות
12	24-23	0
13	26-25	2	אורה נמיר	שרה לאיכות הסביבה, שרת העבודה והרווחה
			שולמית אלוני	שרת החינוך והתרבות, שרת המדע והטכנולוגיה, שרת התקשורת, שרה בלי תיק
14	27	1	לימור ליבנת	שרת התקשורת
15	29-28	4	דליה איציק	שרה לאיכות הסביבה, שרת התעשיה והמסחר
			יולי תמיר	שרה לקליטת עליה
			לימור לבנת	שרת החינוך
			ציפי לבני	שרה לשיתוף פעולה אזורי, שרת החקלאות, שרה בלי תיק
16	30	4	ציפי לבני	שרה לקליטת עלייה, שרת הבינוי והשיכון, שרת המשפטים, שרת החוץ
			יהודית נאות	שרה לאיכות הסביבה
			לימור לבנת	שרת החינוך, התרבות והספורט
			דליה איציק	שרת התקשורת
17	31	2	ציפי לבני	שרת החוץ, שרת המשפטים, ממלאת מקום ראש הממשלה
			יולי תמיר	שרת החינוך

מקור: אתר הכנסת
http://www.knesset.gov.il/govt/heb/GovtByParameter.asp?par=1

פערי הייצוג מעלים את השאלה מדוע קבוצה שהיא למעלה ממחצית האוכלוסייה אינה זוכה לייצוג תואם.

חסמים בדרך לשוויון

בספרות המחקר ישנה הסכמה גורפת על גורמים אחדים המעכבים את התקדמותן של נשים בשוק
העבודה ואת ייצוגן השווה במוקדי עצמה פוליטית וכלכלית:

• 'התפקיד הכפול' - התפתחות חברתית הדרגתית הביאה לכניסתן של נשים לשוק העבודה ולהשתלבותן בו, אולם אצל מרבית הנשים העבודה מחוץ לכותלי ביתן רק התווספה על התפקיד 'המסורתי' שלהן, ניהול משק הבית וטיפול בבני משפחתן. כך הנשים ניצבות מול קונפליקט תמידי - השקעה במשפחה או פיתוח הקריירה. בשל הצורך של הנשים העובדות לשוב לביתן לאחר שמונה שעות וחצי בעבודה בממוצע ולהתחיל את הטיפול במשק הבית אין ביכולתן להתחרות תחרות שווה מול עמיתיהן הגברים - אין ביכולתן לעבוד שעות נוספות במשרד, ואין ביכולתן להתחייב למשרה המצריכה נסיעות ארוכות. על אלו מתווספים גם אירועים חריגים, כמו מחלות הילדים, המצריכים היעדרות מהעבודה. בדרך כלל האם היא שנשארת עם הילד החולה, אם בגלל חלוקת תפקידים מסורתית במשפחה ואם משום שממילא היא משתכרת פחות מהגבר, ועל כן משיקול כלכלי משפחתי מוחלט לוותר על יום עבודה שלה.
  
  פערים מגדריים אלו מראים אותותיהם לא רק במשכורתן הנמוכה של הנשים בהשוואה לגברים אלא גם בבלימת התקדמותן במקום העבודה, שכן נמנעת מהן האפשרות לנהל אינטראקצייה לא פורמלית עם עמיתיהן לאחר שעות העבודה הרשמיות, אשר הייתה יכולה להועיל להן בחיזוק מעמדן במקום העבודה ולסייע בקידומן בעתיד.

• 'תקרת הזכוכית' - מונח מטפורי זה מבטא אפליה סמויה בין גברים לנשים. על פי חוק קיים שוויון מלא בין גברים לנשים, אולם תקרת הזכוכית, כשמה כן היא - סמויה מן העין ומונעת את גישתן של הנשים למשאבים הנחוצים לצורך התקדמותן: גם אם הנשים הצליחו להתגבר על 'התפקיד הכפול' שהן ממלאות, הן עדיין ניצבות לפני חסם בלתי נראה אשר בולם את התקדמותן בחברה.
  
  המדינה יכולה להתגבר באופן חלקי על בעיה זו ביישומה של מדיניות ההעדפה המתקנת ובשריון מקומות ותפקידים בעבור נשים. יש לציין כי מדינת ישראל אכן מיישמת היום את מדיניות ההעדפה המתקנת במגזר הציבורי, אולם רחוק היום שבו תקרת הזכוכית תתנפץ כליל.
• מיליטריזם - 'התפקיד הכפול' ו'תקרת הזכוכית' הם חסמים אוניברסליים, ואילו האופי המיליטריסטי של החברה הישראלית הוא מאפיין ייחודי אשר חוסם את התקדמותן של הנשים במדינת ישראל: הצבא מרכזי בהוויה הישראלית, ומרכזיותו זו באה לידי ביטוי במושג 'אומה במדים', בסיפורי גבורה בקרב ובסלנג צבאי. אולם חרף חקיקה בנושא וחרף ניסיונות לרפורמה אשר תנהיג שוויון מלא בין המינים גם בצבא ישראל, הנשים עדיין אינן לוקחות חלק משמעותי בהוויה הצבאית, ובכך הן מודרות מחוויה מרכזית בחיים הישראליים. בשנת 2005 מספרן של נשות הקבע בצה"ל היה 18% מכלל המשרתים בקבע. חרף העובדה ש-26% מהקצינים היו נשים, רובן הגיעו רק עד דרגת רס"ן, ורק 4.4% מאלופי המשנה היו נשים.
  
  השיעור הנמוך של נשים בכוחות הצבא משפיע גם על יכולת התקדמותן בשוק האזרחי, שכן במדינת ישראל ישנו קשר בל יינתק בין השירות הצבאי לבין האפשרויות לקבלת תפקידים בכירים בשוק האזרחי, ופעמים רבות השירות הצבאי מספק לרבים מקפצה לעבר עמדות בכירות באזרחות וחממה ליצירת קשרים מועילים, הן בשירות קבע הן בשירות המילואים.

סיכום

השאיפה לכינונו של שוויון בין גברים לנשים אינה נושא חדש בשיח הישראלי ולא בשיח הדמוקרטי בכלל. אולם למרות הניסיונות למגר אי-שוויון זה הוא עודנו קיים. אי לכך השאלה בעינה עומדת - מה יש לעשות למען כינון השוויון בין המינים? חלק מהדרכים ישירות, ובהן פתיחת השערים של מקומות עבודה אשר לא היו נגישים לנשים בימים עברו, שימת לב לגורמים המעכבים את התקדמותן של נשים במקומות העבודה והניסיון לנטרל גורמים אלו; וחלק מהפתרונות עקיפים, לדוגמה מתן מערך תומך ל'משפחה העובדת', כגון הכרה בהוצאות מטפלת לצורכי מס. ולבסוף, הדבר המרכזי והקשה ביותר ליישום הוא חינוך לשוויון - החינוך הוא שייצור תרבות שונה של תעסוקה וייצוג, נקיים מדעות קדומות. לשם כך יש להעלות פעם אחר פעם את המודעות לאי-שוויון בין המינים ולהביאה ללב השיח הציבורי במטרה למגרו.

מקורות

אבו זאיד, סאלם, וברברה סבירסקי, 2006 . נשים בשירותים הפיננסיים והעסקיים בישראל, תל אביב: מרכז אדוה.

סבירסקי, ברברה, 2007 . תקציב המדינה לשנת 2008 בעדשה מגדרית, תל אביב: מרכז אדוה.

תמיר, טל (עורכת), 2007 . נשים בישראל 2006 : בין תיאוריה למציאות, רמת גן: שדולת הנשים בישראל.

נשים בממשלות ישראל. אתר הכנסת
http://www.knesset.gov.il/govt/heb/GovtByParameter.asp?par=1

הוועדה לתכנון ולתקצוב, המועצה להשכלה גבוהה, 2006. דין וחשבון מס' 31/32 לשנים תשס"ד (2003/2004) ותשס"ה (2004/2005)
http://www.che.org.il/articles/article.asp?articleID=2

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2007 . שנתון סטטיסטי לישראל 2007, 58
http://www1.cbs.gov.il/energy/shnatonhnew_site.htm

שדולת הנשים בישראל, 2004 . נשים בישראל: ריכוז נתונים ומידע 2004
http://www.iwn.org.il/inner.asp?PageID=3

Inter-Parlamentary Union
http://www.ipu.org/wmn-e/classif.ht