דמוקרטיה נגישה? על חשיבות הנגישות לאנשים עם מוגבלות

לפני חקיקתו של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התשמ"ח-1998 היה מצב הנגישות בישראל בכי רע, ועל אדם עם מוגבלות נגזר בעצם מאסר בית וניתוק חברתי. החוק היה אפוא צעד ראשון בתהליך הארוך והממושך לשיפור הנגישות. ב-1999 הוקמה עמותת "נגישות ישראל" במטרה לפעול לקידום פרק הנגישות בחוק. במאמר מתאר יושב ראש העמותה את השינוי שחל בישראל בתחום הנגישות ואת מכשולי הנגישות שעדיין קיימים ויש להסירם, ומדגים זאת גם באמצעות נגישות הזכות לבחור.

מבוא

קשה להאמין שרק ב-1998 חוקק בישראל חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שהיה בגדר שינוי היסטורי לאנשים עם מוגבלות, שכן הוא הגדיר את מחויבותה של החברה לזכויותיהם. החוק קובע שמחויבות זה מושתתת על ההכרה בעקרון השוויון ובערך האדם שנברא בצלם וכן על העיקרון של כבוד הבריות.

בישראל 2012 לכ-20% מהאוכלוסייה מוגבלות כלשהי: מוגבלויות פיזיות כגון צורך להיעזר בהליכונים, בקביים או בכיסאות גלגלים; מוגבלויות חושיות כגון לקויות ראייה ועיוורון ולקויות שמיעה וחירשות; מוגבלות שכלית ומוגבלות נפשית. בין היתר מדובר בנכי צה"ל, בנפגעי פעולות איבה, בנפגעי תאונות דרכים ועבודה, בזקנים, בחולים ובבעלי מוגבלות מולדת. בישראל, בדומה למדינות אחרות בעולם המערבי, אחד מחמישה נאלץ לנהל חיים עם מוגבלות.

מכשולי נגישות

לצד המשמעויות האישיות הכרוכות בחיים עם מוגבלות - ובכלל זה טיפולים רפואיים, עלויות כספיות וסבל - קיימת בעיה חברתית בלתי נסבלת. לפני אנשים עם מוגבלות – בעיקר אלה שלהם מוגבלות קשה - קיימים אין ספור מכשולים ומחסומים המונעים מהם לחיות חיים של שוויון זכויות והזדמנויות על אף השוני, שילוב חברתי ומימוש הפוטנציאל האישי. את המכשולים האלה נהוג לכנות "מכשולי נגישות".

לפני חקיקתו של חוק שוויון זכויות (1998) היה מצב הנגישות בישראל בכי רע, ועל אדם עם מוגבלות נגזר בעצם מאסר בית. אדם על כיסא גלגלים לא יכול היה להגיע למשרד ממשלתי שכן לכולם הובילו מדרגות, לא היו מסעדות עם שירותי נכים, לא היו תאטראות מותאמים ללקויי שמיעה, לא היו רמזורים לסיוע לעיוורים, לא היו כתוביות בטלוויזיה למען החירשים, כמעט שלא סומנו חניות נכים, לא היו אוטובוסים נגישים ועוד ועוד. ברור היה שאת המצב הזה יש לשנות.

ב-1999 הוקמה עמותת נגישות ישראל, ששמה לה למטרה לפעול למען קידום פרק הנגישות בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. במתכונתו הראשונה כלל החוק את הגדרות היסוד של הזכות לשוויון הזדמנויות וזכויות לאנשים עם מוגבלות ופרק בנושא תחבורה ציבורית, וכן הורה על הקמתה של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (עוד על הנציבות ראו במאמר "זכויות אנשים עם מוגבלות בישראל - תמונת מצב" בגיליון זה). כל אלה היו בגדר פריצת דרך. בעשור שלאחר חקיקה זו החלה פעילות להגברת המודעות לצורכיהם של הנכים, פעילות להנגשה וחקיקה ייעודית למטרה זו. פרק ההנגשה אושר בשנת 2006, ואף שלא כלל תקנות מחייבות, תרם ליצירת מודעות בקרב מקבלי ההחלטות והציבור בכלל לחשיבות הנגישות לאנשים עם מוגבלות. דרך זו, של הבנה חברתית ועסקית של נחיצות הנגישות, עודדה עסקים רבים ואף רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה לפעול לשיפור הנגישות כדי לתת שירות שוויוני לכלל הלקוחות. מבחינה עסקית היה ההיגיון "עסק נגיש שווה עסק מרוויח": ככל שיותר לקוחות יגיעו, כך העסק ימכור יותר וירוויח יותר הן תדמיתית וחברתית והן כספית. גם בכל הנוגע לרשויות המקומיות, למשרדי הממשלה ולאוניברסיטאות הייתה ההבנה דומה - הגדלת כמות הלקוחות שייהנו ממוצרי הארגון ומשירותיו. בשיטה זו הונגשו אלפי עסקים ומבנים עוד לפני שהסתיימה כתיבתן של תקנות הנגישות.

עד 2009 הייתה חובת ההנגשה וולנטרית, ואולם בסוף 2012 נכנסו לתוקף תקנות הנגישות למבני מגורים, למבנים חדשים ולמבנים קיימים, והחל עידן חדש. נכון להיום כל בניין או עסק חדש חייבים להיות נגישים, עד 2017 כל המבנים בבעלות פרטית נדרשים ליישם הסדרי נגישות, עד 2020 כל משרדי הממשלה נדרשים להשלים את הנגשת המבנים בבעלותם, ועד 2022 כל הרשויות המקומיות והאזוריות נדרשות להשלים את הסדרי הנגישות כמוגדר בתקנות הנגישות.

נראה שאף שעד 1998 לא הייתה הנגישות קיימת לא להלכה ולא למעשה, עד 2012 השתפר המצב לאין ערוך, ולפי התכניות עד 2022 תהיה ישראל מקום נגיש ושוויוני לאנשים עם מוגבלות.

נגישות לזכות לבחור

בימים אלה של לפני הבחירות לכנסת מעניין לבחון אם בכל הנוגע לזכות הבסיסית ביותר בדמוקרטיה - הזכות להצביע בבחירות - ישראל אכן דמוקרטית.

עד לפני כשמונה שנים לא היו קלפיות נגישות, כך שלא פעם אנשים עם ניידות מוגבלת לא יכלו להגיע לקלפי ולהצביע, וכך נשללה מהם זכות דמוקרטית בסיסית זו. הודות למעורבותה של העמותה עודכן חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט-1969, וכיום סעיף 68א מסדיר את נושא הצבעתם של אנשים עם מוגבלות בניידות ומחייב להתקין קלפי נגישה בכל יישוב ובכל אזור גאוגרפי ובכלל זה להבטיח הסדרי גישה מתאימים (חניות נכים, שבילים נגישים וכדומה).

חשוב להדגיש שפתרון זה מתאים לאנשים עם מוגבלות בניידות, אבל מה בנוגע ללקויות אחרות כגון עיוורון או מוגבלות קוגנטיבית? איך הם יכולים לבחור באופן עצמאי, שוויוני ודיסקרטי? לכאורה החוק מאפשר לאדם עם מוגבלות להסתייע במלווה, אבל ברור שפתרון זה אינו מספק. לפני חודשים אחדים פנו אפוא עמותת נגישות ישראל והמרכז לעיוור ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, השופט אליקים רובינשטיין, בבקשה לבחון פתרון של פתקי הצבעה המותאמים ללקויי ראייה ועיוורים.  פתרון זה, גם אם יבוצע רק בקלפיות הנגישות, יאפשר לראשונה בישראל בחירות נגישות, שוויוניות ודיסקרטיות ללקויי ראייה ועיוורים. ככל הנראה בשל קוצר הזמן לא יצא פתרון זה לפועל בבחירות הקרובות, אבל מן הראוי שיהיה זמין לפעם הבאה.

סיכום

לרגל היום הבינלאומי לאנשים עם מוגבלות - המצוין ב-3 בדצמבר ומוקדש השנה להסרת מכשולים ויצירת חברה נגישה, מכלילה ומשלבת - ראוי להזכיר שישראל חתומה על אמנת האו"ם בדבר זכויות אנשים עם מוגבלויות (עוד על האמנה ראו במאמר "אנשים עם מוגבלות ושיח זכויות האדם: סתירה או פוטנציאל לשינוי?", בגיליון זה). אמנה זו יחד עם החקיקה הישראלית מקדמת אותנו למדינה שבה אנשים עם מוגבלות הם שווי זכויות, שווי הזדמנויות, משולבים ומוכללים בקהילה ללא מחסומים וללא מכשולי נגישות. יום זה הוא הזדמנות נוספת להעלות את המודעות לנושא הנגישות של אנשים עם מוגבלות ולחובתנו להירתם לקידום הנגישות בכל דרך אפשרית - שיפור הסדרי הנגישות, העסקת אדם עם מוגבלות או סיוע בהגברת המודעות. כל מעשה וכל רעיון יתקבל בברכה.

לקריאה נוספת

קמארה, אחיה וגבי אדמון-ריק, 2012. "זכויות אנשים עם מוגבלות בישראל - תמונת מצב", פרלמנט, גיליון זה (74), אתר המכון הישראל לדמוקרטיה.

נטע זיו, 2012. "אנשים עם מוגבלות ושיח זכויות האדם: סתירה או פוטנציאל לשינוי?", פרלמנט, גיליון זה (74), אתר המכון הישראל לדמוקרטיה.

יובל וגנר הוא יושב ראש עמותת נגישות ישראל.