שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בישראל: תמונת מצב

המאמר סוקר את פועלה של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שהוקמה בשנת 2000 מתוקף החוק לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התשמ"ח-1998. תפקידה של הנציבות לדאוג ליישומו של החוק ולפעול למניעת אפליה ולהסרת מכשולים המעכבים את השתלבותם של אנשים עם מוגבלות בחברה הישראלית כאזרחים שווי זכויות וחובות. המאמר מציג נתונים על אנשים עם מוגבלות בישראל ואת ההתקדמות שחלה בשנים האחרונות בעיקר בתחום הנגישות. עוד מתייחס המאמר לקשיים העומדים לפני אנשים עם מוגבלות לנוכח אתגרי היומיום כמו בחירות ומצב חירום ביטחוני.

מבוא

בשבועות האחרונים ניצת ויכוח מעל דפי אתר Ynet בנוגע לזכותם של אנשים עם מוגבלות שכלית ונפשית להשתתף בבחירות הדמוקרטיות. אנשים אלה בכלל ושוכני המוסדות בפרט, כך טען כותב המאמר, מר יהודה ויזן, מנוצלים על ידי קבלני קולות, הלוקחים אותם  "כצאן לקלפי", בתוחבם לידם מעטפה ובה פתק. כדי למנוע תופעה זאת, מציע ויזן, יש לצמצם את זכות הבחירה של אנשים עם מוגבלויות שכליות ונפשיות ולקבוע "מבחן לבוחר" שיעיד על כשירותו.

על פי אמנת האו"ם בדבר זכויות אנשים עם מוגבלות שהתקבלה באו"ם ב-2006 ואושררה בישראל בספטמבר 2012, לאנשים עם מוגבלות הזכות להשתתפות שווה ומלאה בכל תחומי החיים, ובכלל זה בחיים הפוליטיים. בנוגע לזכויות הפוליטיות האמנה קובעת שעל המדינות להבטיח שאנשים עם מוגבלות יוכלו להשתתף בחיים הפוליטיים והציבוריים באופן ממשי ומלא, בשוויון עם אחרים. בין היתר מדגישה האמנה את הצורך להנגיש את הקלפיות, להגן על הזכות לבחירה חשאית, להבטיח ביטוי חופשי לרצונם של אנשים עם מוגבלות ולעודד את השתתפותם בענייני ציבור לרבות באמצעות ארגונים של אנשים עם מוגבלות.

עקרונות השוויון של אנשים עם מוגבלות, ברוח דומה לזו הקיימת באמנה, נקבעו בחוק בישראל כבר ב-1998. מטרתו של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות להגן על כבודו ועל חירותו של אדם עם מוגבלות ולהבטיח שיוכל לממש את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים. החוק מבקש לתת מענה לצרכיו המיוחדים של האדם באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד מתוך מיצוי של מלוא יכולותיו. על פי החוק אסור לפגוע בזכויותיו של אדם עם מוגבלות בתחומים של תעסוקה, מתן שירות ציבורי, נגישות וחינוך.

על פי עקרונות אלה על החברה למצוא דרכים לאפשר לאנשים עם מוגבלות להשתתף בבחירות על ידי הנגשת הקלפיות וסיוע לאנשים הזקוקים בכך בתהליכי קבלת ההחלטות. כדי למנוע ניצול לרעה של זכות הבחירה נקבע שאדם שאינו מסוגל להצביע באופן עצמאי בשל לקות או מחלה יכול להצביע בעזרת אדם אחר. האדם העוזר לא יהיה עובד או מנהל של המוסד שהאדם נמצא בו, וכן אסור לאף אדם לעזור ליותר משני אנשים. נחוץ שמשרד הרווחה והבריאות בשיתוף ועדת הבחירות המרכזית יגבירו את האכיפה בתחום וימנעו מקבלני קולות לנצל אנשים עם מוגבלות, ובמקביל יוסבר ויובהר לאנשי הצוות, בני המשפחה והאנשים עצמם על סיכון שבניצולם והחשיבות של מימוש הבחירה העצמית החופשית (עוד על הנגשת הבחירות ראו "דמוקרטיה נגישה? על חשיבות הנגישות לאנשים עם מוגבלות", בגיליון זה).

כדי להבטיח ששוויון הזכויות בחברה דמוקרטית יתממש, אין די בהבטחת האפשרות החוקית של אנשים עם מוגבלות שכלית ונפשית להצביע. ברוח חוק השוויון ואמנת האו"ם עלינו להבטיח לאנשים עם מוגבלות שוויון זכויות בכל תחומי החיים כך שיוכלו לממש את עצמם כאנשים וכאזרחים בתחומי החיים בכלל ובתחומי התעסוקה, ההשכלה והחיים בקהילה בפרט. בהקשרים אלה עדיין ניצבים לפני מדינת ישראל אתגרים לא מעטים.

מצבם של אנשים עם מוגבלות בישראל

בישראל כ-1.6 מיליון אנשים עם מוגבלות, מתוכם 757 אלף המוגדרים עם מוגבלות חמורה ו-857 אלף המוגדרים עם מוגבלות מתונה.  כ-808 אלף אנשים עם מוגבלות הם בגילאי עבודה (18-64), ו-485.2 אלף הם בני 65 ומעלה. על פי הדו"ח הסטטיסטי השנתי של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, קיימים פערים גדולים בין קבוצות אלה ובין אוכלוסיית האנשים ללא מוגבלות בתחומי חיים רבים, ובראשם תעסוקה, השכלה ושילוב חברתי (בן משה, רופמן והבר, 2012).

כך, ככל שהמוגבלות חמורה יותר, הישגי ההשכלה נמוכים יותר. באוכלוסייה ללא מוגבלות שיעור בעלי ההשכלה היסודית הוא 14% ושיעור בעלי ההשכלה האקדמית - 28%. בקרב אנשים עם מוגבלות השיעורים הפוכים: כ-36% בעלי השכלה יסודית בלבד, ורק ל-15% השכלה אקדמית.

השכלה היא מנוף לשילוב תעסוקתי, ואכן גם נתוני ההעסקה של אנשים עם מוגבלות קשים. לעומת האוכלוסייה ללא מוגבלות, שבה 70% מועסקים ו-24% לא מועסקים, בקרב אנשים עם מוגבלות 48% מועסקים ו-45% אינם מועסקים. הנתונים קשים עוד יותר בקרב בעלי מוגבלות חמורה, ובקרבם כ-8% מובטלים, כלומר מחפשים עבודה, בהשוואה ל-5.3% ביתר האוכלוסייה. ככל הנראה אנשים רבים מדי עם מוגבלות רוצים לעבוד אבל אינם מוצאים עבודה.

אנשים עם מוגבלות חשופים גם לבידוד חברתי. בתקופת החירום האחרונה, מבצע "עמוד ענן", רבו הפניות מאנשים שאינם מוכרים לשירותי הרווחה וזקוקים בשעת חירום שמישהו יבדוק שיש להם אמצעי הגנה נאותים ואפשרות להגיע בזמן המוקצב למרחב המוגן, יסייע להם ברכישת תרופות ומצרכים וכדומה. נראה של-17% מכלל האנשים עם מוגבלות (לעומת 6.8% מהאוכלוסייה ללא מוגבלות) אין אדם שאפשר לסמוך עליו במצב חירום, ולצערנו מציאות החיים חוזרת ומבליטה את השלכותיו של נתון זה.

פעילותה של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ואמנת האו"ם מדגישים את אחריותן של המדינה והחברה לדאוג לשילובם החברתי של אנשים עם מוגבלות בכל תחומי החיים. כלומר, על החברה לבצע את ההתאמות והשינויים הנדרשים באופן שיאפשר לאנשים עם מוגבלות חיים מכובדים, עצמאיים ושוויוניים. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות הוקמה בשנת 2000 מתוקף חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ותפקידה לפעול ליישומו של החוק, למניעת אפליה ולהסרת מכשולים המעכבים את השתלבותם של אנשים עם מוגבלות בחברה הישראלית כאזרחים שווי זכויות וחובות.

הנציבות פועלת באמצעות חקיקה, אכיפה ותביעה וכן באמצעות הדרכה, הסברה וקידום של שילוב חברתי. עוד עונה הנציבות לפניות ציבור, נותנת מידע ומעניקה ייעוץ וייצוג משפטי בכל אחד מתחומי הפעילות.

לנוכח התפיסה כי סביבתו של אדם משפיעה באופן מהותי על חוויית המוגבלות ועל היקפה וכי סביבות לא נגישות הן חסם להשתתפות ולהשתלבות (על ההבדלים בין התפיסות בנוגע לאנשים עם מגבלות ראו "אנשים עם מוגבלות ושיח זכויות האדם: סתירה או פוטנציאל לשינוי?", בגיליון זה), נחקק בשנת 2005 פרק הנגישות בחוק השוויון, ובעקבותיו התקדמה החברה הישראלית לשלב הבא במהפכת ההנגשה. כעת המשימה העומדת לפני הנציבות היא להפוך את הנגישות לנורמה ולהביא לידי עיצוב מחדש של כלל מערכות החיים בחברה הישראלית כך שתהיינה נגישות לכלל האוכלוסייה. הטמעת נגישות היא משימה מורכבת הדורשת שינויים מרחיקי לכת לא רק בתחום החקיקה והמדיניות, אלא גם במישורים הפיזיים, המרחביים, התרבותיים, הבין-אישיים והתודעתיים. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות פועלת אפוא לקידום חקיקת תקנות הנגישות ולאכיפתן, ובמקביל לפיתוח תהליכים ומודלים שבעזרתם יוכלו הגורמים החייבים בחוק ליישם את התקנות.

האופן שייושמו תקנות הנגישות בכל מקרה ומקרה מוגדר בתקנות עצמן. כל התקנות נידונות בוועדת הרווחה והבריאות של הכנסת בתת ועדה בראשותו של ח"כ אילן גילאון ובהשתתפות נציגי אנשים עם מוגבלות, ארגונים, המגזר הפרטי ומשרדי הממשלה. לאחר אישורן בכנסת מועברות התקנות לחתימת השר או השרים הרלוונטיים. כיום קיימות 27 תקנות נגישות בשלבים שונים של אישור ויישום ובאחריות משרדים שונים, 11 מהן כבר פורסמו ברשומות ונכנסו לתוקף.

התקנות קובעות קריטריונים להנגשה של מבני ציבור ובנייני מגורים חדשים. זאת ועוד, תקנות נגישות בניין ציבורי קיים, שנכנסו לתוקפן ביוני 2012, קובעות דרישות נגישות גם  של בנייני ציבור שנבנו בעבר. תקנות נגישות השירות, הנמצאות לקראת סוף הדיונים בוועדת העבודה והרווחה, קובעות בפירוט כיצד יש להנגיש שירות הניתן לציבור.

יישומן של התקנות יאפשר לאנשים עם מוגבלות להגיע לכל מקום ציבורי, למשרד ממשלתי, לשירות עירוני, לבנק, לפיצריה, לסניף ביטוח לאומי ולדואר, ולא רק להיכנס אליו, אלא גם לקבל שירות מותאם ומונגש בשבילם. בנייני מגורים חדשים שייבנו נגישים יאפשרו לאנשים עם מוגבלות לא רק מגוון דירות לרכישה ולמגורים, אלא גם אפשרות לבקר חברים וקרובים, וכן תנאים הולמים להמשך חיים פעילים במקרה של הגעה למצב של מוגבלות במהלך השנים.

התקנות מקנות לנציבות יכולת אכיפה, ומערך מפקחי נגישות פועל ברחבי הארץ כדי לוודא את קיומן של התקנות שכבר בתוקף. בכלל זה חשובות בעיקר תקנות התחבורה הציבורית, הקובעות שיש להנגיש את התחנות ואת קווי האוטובוסים העירוניים לאנשים המתניידים בכיסאות גלגלים ועל ידי כריזה באוטובוס המודיעה על היעד ועל התחנות הבאות. בשנת 2012 הושגו הסדרי טיעון בשני כתבי אישום נגד מפעילי אוטובוס שלא הפעילו כריזה. במסגרת ההסדר הסכימו הצדדים, נוסף על קנס כספי, גם על הדרכות לנהגים בנוגע ליישום התקנות.

הנציבות מפעילה גם מערך הסברה והטמעה, מעבירה קורסים, ימי עיון והדרכות לאנשי מקצוע, לגורמים רלוונטיים ולחייבים. כמו כן באתר האינטרנט של הנציבות מצויים תכנים מגוונים העוסקים ביישום התקנות.

ישראל בהשוואה לדמוקרטיות אחרות

בתחום הנגישות ישראל מתקדמת בהשוואה למקומות אחרים בעולם הן בהיקף החקיקה, והן בפרטיה ובשיטת האכיפה שלה. באמצעות הנגישות אנו מקווים להשלים את המהפכה שתאפשר לכל אדם עם מוגבלות חיים עצמאיים ומכובדים. החקיקה בישראל מתקדמת בהשוואה לעולם גם בתחומים נוספים, בכללם הנגישות למערכת המשפט וזכות הבחירה שדובר עליו בראשית המאמר.

אבל כדי שאדם יוכל באמת לממש את האפשרות לבחור, עליו להיות בעל זכות בחירה וחופש אישי בשאר תחומי חייו. עשרות אלפי אנשים עם מוגבלות חיים כיום במוסדות, בכללם מגורים ייעודיים כגון מעונות והוסטלים, וכן בבתי אבות ובבתי חולים. חיים במוסד לצורך מגורים משמעם חיים נפרדים מהקהילה המתנהלים בהתאם  לכללי המוסד ולסדר היום הנקבע בו. אנשים אלה אמנם זוכים להגנה, למחסה ולטיפול, אבל לעתים קרובות נמנעת מהם זכות הבחירה בהחלטות קטנות כגדולות כגון מה יאכלו, עם מי יישנו בחדר, מה יעשו במשך היום והיכן יעבדו. במקרים קיצוניים הם נתונים להשפלות ולהתעללויות כמו שעלה לכותרות לאחרונה במקרה של בית החולים הפסיכיאטרי "נווה יעקב". אנו כחברה מחויבים למצוא דרכים לאפשר חיים בקהילה, שילוב קהילתי, תמיכה ונגישות לחיים עצמאיים ככל האפשר לכל האנשים עם מוגבלות החיים בתוכנו, תהיה מוגבלותם חמורה ככל שתהיה.

 

לקריאה נוספת

בן משה, אליהו, ליאורה רופמן וישראל הבר, 2012. אנשים עם מוגבלות בישראל 2011: מוגבלות והשתלבות בחיי החברה בישראל מבט השוואתי רב שנתי, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

וגנר, יובל, 2012. "דמוקרטיה נגישה? על חשיבות הנגישות לאנשים עם מוגבלות", פרלמנט, גיליון זה (74), אתר המכון הישראל לדמוקרטיה.

ויזן יהודה, 2012 (8 בנובמבר). "מובלים כצאן לקלפי", אתר Ynet.

זיו, נטע, 2012. "אנשים עם מוגבלות ושיח זכויות האדם: סתירה או פוטנציאל לשינוי?", פרלמנט, גיליון זה (74), אתר המכון הישראל לדמוקרטיה.

קמארה, אחיה, 2012 (9 בנובמבר). "גם למוגבלים זכות להצביע", אתר Ynet.