חזרה אל "השוביניזם הכלכלי" - הרחבת הסדקים במרקם הסולידריות האירופית לנוכח המשבר הכלכלי

המשבר הכלכלי העולמי, ככל משבר בספרה החברתית, מזעזע יסודות של סולידריות ומציג מגמות של התכנסות גורמים פרטיקולריים בתוך עצמם לצורך שימור האינטרסים שלהם. אחווה אמיתית או מדומה בין הבריות ומסגרות פדרטיביות שונות או אמנות הנכרתות בין אומות, נוח להן להתקיים בתנאים של יציבות כלכלית המרככת את עומק החשדנות ההדדית הקיימת תדיר בין השותפים למסגרת – שמא הצד האחר מפיק תועלת רבה יותר מקיומה של המסגרת המשותפת.

מבוא

המשבר הכלכלי העולמי, ככל משבר בספרה החברתית, מזעזע יסודות של סולידריות ומציג מגמות של התכנסות גורמים פרטיקולריים בתוך עצמם לצורך שימור האינטרסים שלהם. אחווה אמיתית או מדומה בין הבריות ומסגרות פדרטיביות שונות או אמנות הנכרתות בין אומות, נוח להן להתקיים בתנאים של יציבות כלכלית המרככת את עומק החשדנות ההדדית הקיימת  תדיר בין השותפים למסגרת - שמא הצד האחר מפיק תועלת רבה יותר מקיומה של המסגרת המשותפת.

האיחוד האירופי אינו מסגרת פדרטיבית, אך האמנות המגבשות אותו - ובעיקר אמנת השוק האחיד, אמנת מסטריכט ואלו שהופיעו בעקבותיה כגון אמנת אמסטרדם משנת 1997 - והשקת המטבע האירופי המשותף כרכו יחדיו את כלכלותיהן של המדינות החברות במידה כזו המצמצמת את ריבונותן הכלכלית.
צמצום זה מתבטא הן במדיניות המוניטרית והן במדיניות הפיסקלית:

• המדיניות המוניטרית:  מדיניות שקובע הבנק האירופי המרכזי (להרחבה ראו: מוסדות האיחוד האירופי: האומנם דמוקרטיים במידה הרצויה?) - מוסד המוגדר כ"על-לאומי", הפועל מתוך שיקולים מקצועיים שהם מעבר לכל שיקול לאומי פרטיקולרי. רק מוסד זה מוסמך לקבוע את המדיניות המוניטרית.
• המדיניות הפיסקלית: המדינות החברות מחויבות למגבלות חוזיות המצרות את טווח האפשרויות בתמרון הכלכלי שלהן; החברות בגוש האירו מחויבות להסכם "הצמיחה והיציבות" שעל פיו היקף הגירעון הממשלתי לא יעלה על שלושה אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי. הסכם זה פירושו ריסון ההוצאה הציבורית, והוא נועד בין השאר למנוע פגיעה - ולו עקיפה - במעמדו של המטבע האחיד (להרחבה ראו: איחוד כלכלי באירופה).

"השוק החופשי" במשבר

השוק האירופי המשותף, הבסיס לכינונו של האיחוד האירופי, התפתח בכוונה מוצהרת להביא לידי איחוד מרבי של כלכלות המדינות החברות, איחוד שביטויו העיקרי הוא שוק חופשי מפרוטקציוניזם לאומי שיאפשר תחרות כלכלית חופשית חוצת גבולות. לפיכך האמנות והחקיקה האירופית אוסרות על הממשלות הלאומיות להתערב לטובת תאגידים כלכליים, הן באמצעות סיוע כספי ישיר או עקיף והן בכל דרך אחרת העלולה להכשיל מיזוג חברות וזרימה חופשית של הון ושל יזמות מסחרית ותעשייתית.

המגמה ליצירת השוק החופשי הייתה מבורכת על רקע תהליך השיקום שהחל באירופה  לאחר מלחמת העולם השנייה, תהליך שזכה לתמריץ כלכלי המסיבי בסיוע שהעניקה ארצות הברית למדינות במערב אירופה. בעת ההיא של צמיחה מחודשת יכלה כל אחת מהמדינות החברות להעצים את הפרופיל הכלכלי שלה במידה רבה יותר במסגרת המועדון הכלכלי האירופי מאשר מחוצה לו.

שונה המצב לעת משבר; המועדון האירופי אינו מסוגל לסייע למדינות החברות. גרוע מכך: החקיקה הכלל-אירופית הנוכחית כובלת את ידי הממשלות המבקשות, כל אחת, שיזרקו להן גלגל הצלה לכלכלתן המיטלטלת בסערת המשבר הכלכלי. וכאשר יצר ההישרדות של כל מדינה הוא כה חזק, הולכת רקמת החקיקה האירופית ונפרמת למצער.

תגובת מוסדות האיחוד למשבר

 חוסר האונים של המוסדות האירופיים ואי יכולתם לטפל במשבר הכלכלי ניכר כבר בהתעלמותה של הנציבות האירופית מעצם קיומו של משבר כלכלי. הנציבות לא קלטה את חומרת המצב גם כאשר היא כבר הייתה ניכרת. במשך תקופה די ארוכה נמנעו חברי הנציבות משימוש במונח "מיתון כלכלי" בכל הפרסומים הרשמיים. כל מי שניסה להזהיר מפני חשרת העבים המתקבצת לקראת הסופה המתקרבת - כגון הנציב לענייני תעשיה גונטר פרהויגן - זכה לתגובה של גיחוך. רק בסוף ספטמבר ותחילת נובמבר 2008 החלו לקלוט בנציבות האירופית את חומרת המצב והחלו להתוות תכנית להזרמת 200 מיליארד אירו למשק האירופי."EU Lacks Ideas and Direction in Economic Crisis", Spiegel Online, February 16, 2009: www.spiegel.de/international/europe/0,1518,607952,00.html

אך דא עקא, לנציבות האירופית עצמה אין סכומים כאלה ואין לה סמכות להחליט על הוצאה כספית כזו. לא זו אף זו: כאשר העלו מנהיגי אירופה את האפשרות להזרים כספים מקרנות קיימים במועד מוקדם מהמתוכנן, כדי להגיש עזרה ראשונה, התברר שהיו מעט מאוד הצעות לפרויקטים שבהם כדאי היה להשקיע והם הסתכמו בסכום מגוחך של 76 מיליון אירו בלבד לכל השנה.

ב-17 בפברואר 2009 קיימו נציגים של פרלמנטים אירופיים (להבדיל מהפרלמנט האירופי) דיון בבריסל תחת הכותרת "סדר חדש לשיקום הכלכלה האירופית". בדיון הם האשימו את מנהיגי האיחוד האירופי באי נקיטת אמצעים כלל-אירופיים לנוכח המשבר הכלכלי, בעוד שלטענתם הממשל האמריקני הגיב באופן החלטי יותר."EU Leaders on the Defensive in Economic Crisis Debate", EurActiv, February 18, 2009: www.euractiv.com/en/euro/eu-leaders-defensive-economic-crisis-debate/article-17952

 אכן נכונה הייתה הטענה באשר למחדל האירופי. אולם ההשוואה לארצות הברית לא הייתה ממין העניין שהרי האיחוד האירופי איננו איחוד פדרטיבי דוגמת ארצות הברית של אמריקה. זוהי מסגרת של 27 מדינות ריבוניות שחלקן אף אינן חברות בגוש האירו, חלקן בעלות צמיחה כלכלית חיובית בעוד שאחרות מבקשות סיוע חירום ממוסדות האיחוד האירופי ומגורמים בינלאומיים אחרים.

 חזרה לפרוטקציוניזם לאומי?

למשבר בשוק הפיננסי יש כמובן השלכות לא רק על מצב הבנקים אלא גם על מה שמכונה "כלכלה ראלית". החשש היה שמחנק האשראי יסכן תעשיות חשובות ולפיכך הפיתוי של הממשלות הלאומיות להזרים מזומנים לתעשיות אלה היה גדול וממילא גדלה סכנת הפרוטקציוניזם, או בביטוי חריף יותר - "השוביניזם הכלכלי". הנציבות האירופית - הגוף העל-לאומי הממונה בין היתר על קיום האמנות ועל ביצוע החקיקה האירופית - הבינה שיש לאפשר הקלות מבוקרות בסיוע הממשלתי לתאגידים מסחריים אגב הקפדה שהכרסום באמנות יהיה מינימלי. על כן היא השיקה תכנית מסגרת זמנית מיוחדת (בתוקף עד סוף 2010) שנועדה לאפשר חריגות מבוקרות בסיוע הממשלתי לתאגידים עסקיים.Commission of the European Communities, Report: State Aid Scoreboard, April 8, 2009: 22.

עוד בטרם אושרה מסגרת החריגה אפשרה הנציבות סיוע חירום ממשלתי,  אך בה בעת היא עמדה על כך שהמשבר הכלכלי לא ינוצל למתן סובסידיות ממשלתיות בכמות ובהיקף שיפגעו בתחרות העסקית החופשית. הנציבה האירופית לענייני תחרות עסקית, נלי קרוס, הצהירה כי עמידתה של הנציבות על המשמר בנוגע לאמנות האיחוד מנעה מאירופה להידרדר למצב מסוכן של פרוטקציוניזם."State Aid: Latest Scoreboard Reviews Member States' Action to Fight Economic Crises", EUROPA, Press release, RAPID, April 8, 2009.

התייחסות מיוחדת הייתה לנציבות כלפי המשבר בתעשיית הרכב שהפגיעה בה קשה ביותר. הנציבות החליטה על צעדים  שיאפשרו לתת אשראי נוח לתעשייה זו, והיא ניסחה כללים לסיוע ממשלתי. למשל תעשיית הרכב הגרמנית והצרפתית יכולה ליהנות מערבויות מדינה לאשראי הדרוש לה. Report, שם עמ' 26.

ואולם ניכר שהאמנות של האיחוד האירופי ומוסדותיו השונים - הן בעלי המאפיינים ה"על-ממשלתיים" כגון הנציבות האירופית, והן הבין-ממשלתיים כגון מועצת השרים - לא יוכלו לערוב לקיומה של סולידריות מתבקשת; ולא רק בשל המשבר הכלכלי הנוכחי, אלא משום הנטייה של עמי אירופה לפרטיקולריזם לאומי על אף - ואולי בשל - תהליכי האינטגרציה בעשרות השנים האחרונות. לא המשבר הכלכלי הוא הסיבה להתערערותה של הסולידריות האירופית. הוא רק מרחיב את הבקיעים הקיימים כבר בתמונת השילוב הכלכלי.

מאז ומתמיד מנסות הממשלות האירופיות לעקוף את עקרונות התחרות החופשית תוך הסתמכות על פרצות בנוסח האמנות ופרשנות צרה של החקיקה האירופית. ניסיונות אלה מתרבים ביתר שאת לעת הזו בתקווה למזער את נזקי המפולת ברמת הכלכלה הלאומית, ובייחוד בניסיון למנוע עלייה בממדי האבטלה המאיימת על היציבות הפוליטית- חברתית בכל אחת ממדינות האיחוד האירופי. עקרונות האמנות האירופיות בדבר שוק משותף החופשי מפרוטקציוניזם לאומי, נשחקים ונשכחים. הגבולות הטריטוריאליים בין מדינות האיחוד - שהלכו והיטשטשו קמעא בעבר, אף כי מעולם לא נמוגו - משורטטים שוב בצבעים חדים ובולטים לעין. מיום ליום גובר המאבק בין הממשלות הלאומיות המבקשות כל אחת לדאוג למניעת קריסה מוחלטת בארצה, ובין הנציבות האירופית הממונה על שמירת האמנות של האיחוד האירופי.

 תעשיות הרכב כמשל לפרוטקציוניזם

המצב בתעשיית הרכב מדגים את ממדי הבעיה בצורה הרבה יותר חריפה. ממשלות צרפת וגרמניה מעוניינות כל אחת לתרום לצמצום ממדי המשבר הכלכלי באמצעות תמיכה בתעשיית הרכב - תעשייה הנחשבת בעגה האירופית ל"תעשייה מערכתית", כלומר לתעשייה בעלת חשיבות אסטרטגית. התערבות הממשלות הלאומיות בתעשייה זו מסוכנת יותר להמשך קיומו של האיחוד האירופי במתכונתו הנוכחית, שכן היא יוצרת מתיחות בין המדינות החברות. נשיא צרפת סרקוזי הודיע בפברואר האחרון על תכנית להזרמת שישה מיליארד אירו לתעשיית הרכב הצרפתית במהלך חמש שנים, בתמורה להתחייבות התעשיינים להימנע מסגירת מפעלים בצרפת בתקופה זו. ימים ספורים לאחר הודעתו זו הגדיל לעשות הנשיא כאשר הכריז: "אנו רוצים לעצור את העברתם של מפעלי רכב צרפתיים אל מחוץ לגבולות המדינה, וייתכן שנשיב לצרפת אותם מפעלים שכבר נמצאים במדינות אחרות. אם אנו מעניקים סיוע כספי לתעשיית הרכב שלנו, איננו רוצים לראות עוד מפעל שעובר לצ'כיה". ראש ממשלת צ'כיה מירק טופולנק זעם למשמע הכרזה זו  שיש בה חילול העקרונות הבסיסיים ביותר של האמנות האירופיות בדבר שוק פתוח, חופשי מהתערבות ממשלתית.

נלי קרוס, הנציבה לענייני תחרות כלכלית של הנציבות האירופית, יצאה נגד התכנית הצרפתית והגדירה אותה כפרוטקציוניזם לאומי, אולם נשיא הנציבות האירופית בארוסו הודיע כי במקרה זה יש להבין את עמדת סרקוזי המבקש למנוע את התרחבות ממדי האבטלה בארצו. בארוסו ביקש מן הסתם להימנע מעימות עם הנשיא הצרפתי לנוכח העובדה שבסתיו הקרוב תמונה נציבות חדשה, ובהיותו מעוניין להמשיך בתפקידו הרם כנשיא הנציבות הוא יזדקק לתמיכה צרפתית. קנצלרית גרמניה מרקל הביעה את מורת רוחה מעמדת בארוסו; לטענתה הוא נותן הנחות לא לגיטימיות לצרפת. זוהי דוגמה לכך שאפילו הנציבות האירופית, הממונה על שמירת האמנות, אינה מגלה כושר עמידה אל מול חברות חזקות.בעניין זה ראו:"Europe and the Protectionism Trap", Spiegel Online, February 13, 2009: www.spiegel.de/international/europe/0,1518,607457,00.html

והנה גרמניה עצמה לא רק שאינה חפה מחטא הפרוטקציוניזם, אלא שהיא היא המובילה אותו במשך השנים. הביטוי הבולט ביותר שלו הוא "חוק פולקסווגן" - שהתקבל עוד ב-1960 עם הפרטת החברה  - שנועד להבטיח את המשך "גרמניותה" של החברה; הוא קבע שמשקיעים זרים לא יוכלו לרכוש יותר מ-20% ממניות השליטה ואף הבטיח ייצוג הולם לנציגי הממשלה הפדרלית או המקומית בדירקטוריון החברה ללא כל קשר לכמות המניות שבידי הממשלה. עתה, בעת המשבר הכלכלי, יש לחצים על ממשלת מרקל מהחוגים הסוציאל-דמוקרטיים המרכיבים את ממשלתה לתמוך בחברת אופל שסכנת קריסה מרחפת מעל ראשה. משמעות הדבר תהיה הצטרפותם של 50,000 אנשים נוספים למעגל האבטלה. בעוד חודשים מספר ייערכו בחירות כלליות בגרמניה, ועל רקע זה קשה לראות את ממשלת גרמניה יושבת בחיבוק ידיים ולא עושה דבר לנוכח סכנת הקריסה של אופל (יש לציין שהצלת אופל תלויה גם בצעדים מצד חברת האם שלה ג'נרל מוטורס).

מדינות מזרח אירופה - אתגר נוסף לסולידריות האירופית
הבעיה של היעדר סולידריות אירופית החריפה לנוכח הרחבת האיחוד האירופי והצטרפותן של מדינות  ממזרח אירופה שהיו בעבר חלק מהגוש הסובייטי (להרחבה ראו: האיחוד האירופי: "מועדון חברים"). אין לקבוע שהצטרפותן של מדינות אלו לאיחוד האירופי נבעה רק מהתקווה לתועלת כלכלית, אולם ודאי שהשיקול הכלכלי היה גורם דומיננטי במגמת ההצטרפות לאיחוד. עתה, בעת המשבר הכלכלי, ציפו חלק ממדינות הגוש המזרחי שבאיחוד - המדינות שמצבן הכלכלי הורע מאוד בשל המשבר - לעזרה מסיבית כוללת ממוסדות האיחוד. הונגריה למשל דרשה שיוקצו לגוש החברות המזרחי 190-160 מיליארד אירו לכיסוי חובות ולהבטחת נזילות. ציפייה זו נכזבה כאשר דחו ראשי מדינות האיחוד בפגישתם בבריסל ב-1 במרס 2009 הצעה לתכנית עזרה כוללת, ותחת זאת הסכימו לבחון בקשות פרטיקולריות של כל מדינה בנפרד. תחושת הסולידריות מתערערת גם לנוכח החשש שמדינות מערב אירופה המתועשות יחזירו הביתה מפעלים שלהם מהמזרח כדי לצמצם את ממדי האבטלה בבית. משמעותו של צעד כזה תהיה נסיגה מתהליכי האינטגרציה האירופית."French Auto Bail-out Plan 'Not Protectionism', Says Fillon", EurActiv, February 12, 2009: www.euractiv.com/en/transport/french-auto-bail-plan-protectionist-fillon/article-179406

 האם נמצא האיחוד האירופי בסכנה קיומית?

התערערותה של הסולידריות האירופית, שכאמור גם לפני המשבר לא הצטיינה בחוסן רב, באה לידי ביטוי חריף בהרצאתו של שר החוץ הבריטי דיוויד מיליבנד ב"לונדון סקול אוף אקונומיקס" ב-9 במרס 2009. הוא התריע על כך שתהליכי אינטגרציה של 30 שנה (מאז כינון אמנת השוק האחיד) עומדים לרדת לטמיון. הוא קרא למדינות המתועשות באיחוד האירופי להימנע מהחלטות שיעוררו את חששן של מדינות המזרח מפני "תכנון למערב ותכנון לכל השאר"("plan for the West and plan for the rest"), הווי אומר תכניות להצלת הכלכלה בצרפת ובגרמניה על חשבון הסולידריות עם חברות האיחוד מן המזרח."EU Leaders Rule out Special Aid Plan for Eastern Europe", EurActiv, March 2, 2009: www.euractiv.com/en/opinion/eu-leaders-rule-special-aid-plan-eastern-europe/article-179855

לא ייפלא אפוא שראש ממשלת צ'כיה, המדינה המכהנת עתה כנשיאת האיחוד האירופי, הזהיר לאחרונה ש"התסריט של שנות ה-30 של המאה העשרים עלול לחזור על עצמו", ושר האוצר של גרמניה שטיינברוק אמר כי הוא חושש שמדינות אירופה עומדות בפני "מרוץ נברנים", שהם עכברוני קוטב קטנטנים העטים לעבר שפת הצוק ובשל קוצר ראייתם נופלים משם אל מותם.

ד"ר שלמה פרלה הוא איש חינוך ואקדמיה, בעל תארים גבוהים בספרות אנגלית, היסטוריה ויחסים בינלאומיים, ומרצה, בין השאר, בנושאים הקשורים באיחוד האירופי.