כיצד אפשר לעודד את ההשתתפות בבחירות?

המאמר מציג שורה של צעדים אפשריים לעידוד ההצבעה. הכותבים מבחינים בין כלים מהפכניים כמו חובת הצבעה, הצבעה באמצעות הדואר והצבעה בחו"ל ובין כלים מתונים כמו הנגשת קלפיות ומתן אפשרות להצבעה מוקדמת. הם ממליצים על שינויים נקודתיים בחוק הבחירות לכנסת שיקלו על הבוחרים לממש את זכותם הדמוקרטית.

הקדמה

שיעור ההשתתפות בבחירות לכנסת התשע עשרה (ינואר 2013), שעמד על 67.8%,  רשם עלייה מתונה בשיעור ההצבעה יחסית לשנים קודמות, אך עדיין מדובר ברמה נמוכה במידה ניכרת מזו שנרשמה בבחירות בעידן שלפני שנת 1999, אז היו שיעורי ההשתתפות כ-80%. רבים שואלים מה אפשר לעשות כדי לעודד את ההשתתפות בבחירות. נדמה שלפתחו של המחוקק עומדים כמה כלים חשובים שאפשר למיינם לשני סוגים: "כלים מהפכניים" ו"כלים מתונים". בכלים מהפכניים אפשר לכלול הטלת חובת הצבעה, אימוץ הצבעה באמצעות הדואר והצבעה בחו"ל. אנו סבורים שכלים אלה מרחיקי לכת והשעה איננה דורשת שימוש בהם. בכלים מתונים אפשר לכלול שתי רפורמות נקודתיות בחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969 (להלן חוק הבחירות), העשויות לתת מענה לבעיית ההשתתפות: מתן אפשרות להצבעה נגישה ובכלל זה קלפיות ניידות, והצבעה מוקדמת. להלן נדון בכלים אלו מתוך התמקדות בהמלצות המתאימות לישראל.

כלים מהפכניים לעידוד ההשתתפות בהצבעה

חובת הצבעה
נפתח עם הרעיון ליישם בישראל חובת הצבעה. כמתואר במאמר "צרת רבים חצי נחמה?" (בגיליון זה), הירידה בשיעורי ההצבעה איננה ייחודית לישראל ונפוצה ברוב הדמוקרטיות הוותיקות. התפתחות זו הביאה רבים להציע להטיל חובת הצבעה על מנת להחזיר את האזרחים להליך הפוליטי. נשאלת השאלה אם חובת ההצבעה אכן תצליח לעשות זאת, או שמא לא תשפר באמת את ההשתתפות הפוליטית. המצדדים גורסים שלמעשה ההצבעה עצמו, גם הכפוי, השפעה חיובית על רמות המודעות והעניין של אזרחים בפוליטיקה. אם אזרחים יודעים שחובה עליהם להצביע, הם יטרחו ויבררו מעט על החלופות הקיימות ותוך כדי כך יצברו מעט ידע פוליטי. מבחינה זו אפשר לטעון שחובת ההצבעה תורמת לחינוך ההמונים (Birch, 2009: 50).

המתנגדים גורסים שחובת ההצבעה תשפיע לכיוון ההפוך, שכן היא תמאיס עוד יותר על האזרחים את הפוליטיקה ותגביר את תחושות הניכור כלפיה. יתרה מזאת, שימוש בכלי כופה כחובת הצבעה אינו פותר את הבעיה (ירידה בהשתתפות, חוסר עניין במערכת הפוליטית וניכור כלפיה), אלא רק את הסימפטום. אם בחברה רווחות תחושות של אדישות וניכור כלפי המערכת, חוסר אמון ואכזבה, אין טעם לכפות על האזרחים להשתתף באופן מלאכותי ובכך לחשוב שהבעיה נעלמה. אזרחים מצביעים כדי להשפיע על תפוקותיה של הממשלה ועל מדיניותה. שיעורי הצבעה נמוכים יכולים ללמד על תחושה של מחסור בחלופות שמעמידים השחקנים הפוליטיים או על תחושה שאין קשר משכנע בין מעשה ההצבעה ובין המדיניות. העלאה מלאכותית של שיעורי ההצבעה אינה מטפלת באמת בתחושות הללו, אלא יוצרת מסך עשן המטשטש אותן (Franklin, 1999).

העובדה שבמשך שנים היו שיעורי ההצבעה בישראל גבוהים למדיי (כ-80%) ללא חובת הצבעה מעידים שכנראה יש כלים נוספים לעידוד ההצבעה. כמו כן במדינות רבות שיעורי ההצבעה גבוהים ללא חובת הצבעה. אחת הדוגמאות הבולטות היא  דנמרק, שבה במשך שנים שיעורי ההשתתפות הם כ-85%. עם זה שיעורי ההשתתפות בישראל כיום עדיין אינם כה נמוכים בהשוואה לשיעורי ההשתתפות בבחירות במדינות אחרות בעולם (עוד על שיעורי ההצבעה במדינות העולם ראו כאמור "צרת רבים חצי נחמה?", בגיליון זה).

זאת ועוד: לחובת הצבעה השפעה נמוכה על שיעורי ההשתתפות כאשר החוק נעדר כללי ענישה משמעותיים ומידת אכיפה גבוהה. אם יוחלט על חיוב ההצבעה בחוק הבחירות בישראל, תשפיע ההחלטה לא רק על התוצאות הפוליטיות של הבחירות, אלא גם על זכויות יסוד ותביא לידי דיון מהותי בסוגיות דמוקרטיות כגון מי הוא חלק מהקולקטיב הישראלי ומי לאו; ואי-אפשר להתעלם מהטענות שיעלו המתנגדים שמדובר בניסיון להשיג לגיטימציה בדרך הדומה למשטרים אוטוריטריים.

הצבעה בדואר
מלחמת האזרחים בארצות הברית (1860-1865) הייתה הפעם הראשונה שבה ניתן לחיילים הפרושים בחזיתות להצביע בבחירות באמצעות הדואר. מאז יושמה שיטת ההצבעה בדואר ביותר מעשרים מדינות בעולם, והשימוש בה הורחב לאזרחים הנמצאים מחוץ לגבולות המדינה מצד אחד, ומצד אחר לאזרחים שמכל מיני סיבות אינם יכולים להתייצב ביום הבחירות בקלפיות הפרושות במדינה, אם בשל מגבלות אישיות (תעסוקה, העתקה זמנית של מקום העבודה, מחלה וכדומה) ואם מתוך בחירה מושכלת (Massicotte, Blais, and Yoshinaka, 2004).

הרעיון פשוט: כל אזרח יכול לשלוח את הצבעתו במעטפת הצבעה מבוילת שאותה הוא משלשל בתיבת הדואר הקרובה אליו. התומכים בהצבעה באמצעות הדואר מציינים בעיקר את עידוד ההשתתפות בבחירות על ידי הענקת האפשרות לאזרחים שאינם יכולים להגיע לקלפי ביום הבחירות להצביע בכל זאת. הניסיון הבין-לאומי מראה שזו מסייעת להנגשה ומקלה על אוכלוסיות רבות המעוניינות להצביע אך מתקשות בכך (למשל אנשים העובדים הרחק מביתם או אנשים המוגבלים בניידות). זאת ועוד, הצבעה באמצעות הדואר כרוכה בדרך כלל בעלויות כספיות נמוכות, ואף יכולה לחסוך כסף רב וזמן אם היא מאורגנת כראוי. באוסטרליה קידמה הממשלה השמרנית, באמצע שנות התשעים של המאה העשרים, את הרעיון מהסיבה המפורשת של חיסכון בהוצאות הבחירות (Matt, 2005). הצבעה באמצעות הדואר גם מבטלת את הצורך בעמידה בתורים בקלפיות ביום הבחירות, שהם לעתים ארוכים לעייפה.

המתנגדים להצבעה באמצעות הדואר מציינים בעיקר את הסכנות שמקורן בהיעדר פיקוח על זהות המצביע, החשש מהונאה ומזיוף וכן מכפיית הצבעה על מצביעים בבחירות. העובדה שההצבעה נערכת בבית ולא במקומות מוסדרים מעלה את החשש מפני הפגיעה בעקרון החשאיות שבהצבעה. לא בכדי השיטה נפוצה בדמוקרטיות מערביות מפותחות ופחות בדמוקרטיות מתפתחות (כך למשל באף מדינה באמריקה הלטינית אין נהוגה הצבעה בדואר). במערכת הבחירות לפרלמנט הבריטי ב-2010 כ-4% מההצבעות בדואר נפסלו, שיעור גבוה בהרבה מהקולות הפסולים בקלפיות.לדו"ח מפורט על תוצאות הבחירות לפרלמנט הבריטי ב-2010 ובכלל זה נתונים על הצבעה בדואר, ראו: Rallings and Thrasher, 2010  יש הטוענים גם שהשיטה אולי מביאה לידי עלייה קלה בשיעורי ההצבעה, אך זו זמנית בלבד ושיעורי ההשתתפות אינם בהכרח צפויים לגדול בעקבות הרפורמה. הצבעה בדואר גם עלולה להעלות את הסיכוי לפסילת קולות, אם הבוחרים אינם ממלאים את ההוראות.

אנו סבורים שנכון לזמן כתיבת שורות אלה לא בשלו התנאים בישראל למתן אפשרות להצבעה באמצעות הדואר, ובראש ובראשונה בגלל החשש מפגיעה מהותית בטוהר הבחירות (החשש מזיופים) ובחופש ההצבעה. "הריתוק לקלפי", כמו שמכנים אותו אנשי ועדת הבחירות המרכזית, אף שהוא מאוד לא נוח לציבור המצביעים, מאפשר שליטה כמעט מלאה על הליך ההצבעה וצמצום הזיופים לכמעט אפס.

הצבעה מחוץ לשטח המדינה
האפשרות המהפכנית השלישית היא להעניק לאזרחים השוהים מחוץ למדינה את האפשרות להצביע. שיטה זו נהוגה במספר הולך וגדל של מדינות. לפי נתוני מכון IDEA (International Institute for Democracy and Electoral Assistance), 115 מדינות בעולם מעניקות זכות בחירה לתושביהן החיים במדינות זרות (IDEA, 2007). הסוגיה של הצבעת חוץ אף הייתה מהסוגיות שהוזכרו בהסכם הקואליציוני שחתמה סיעת הליכוד עם סיעות הקואליציה ערב הקמת הממשלה ה-32 (2009): "הממשלה תגבש הצעת חוק ממשלתית שתאפשר הצבעה של ישראלים השוהים בחו"ל ביום הבחירות, בתנאים ובתבחינים שיוסכמו על דעת הסיעות החברות בקואליציה. הצעת החוק תונח על שולחן הכנסת בתוך שנה מיום כינון הממשלה".ההסכם הקואליציוני לכינון הממשלה ה-32 למדינת ישראל, שנערך ונחתם ב-15 במרס 2009 בין סיעת הליכוד לסיעת ישראל ביתנו; ראו גם את ההסכמים הקואליציוניים בין סיעת הליכוד ובין סיעות ש"ס, העבודה, הבית היהודי ויהדות התורה.

התומכים בהצבעה מחו"ל מדגישים שהגלובליזציה כיום הביאה לידי מצב שבו המדינה המודרנית חוצה גבולות. בכל רגע נתון נמצאים אזרחים רבים מחוץ למדינתם, ולכן על המדינה לאפשר להם לממש את זכותם הדמוקרטית להצביע. מדוע שתרמילאים, תיירים, סטודנטים, אנשי עסקים ואזרחים אחרים השוהים ביום הבחירות מחוץ למדינת האם לא יוכלו להשתתף בבחירות?

המתנגדים להצבעה מחו"ל טוענים שמי שבחר לחיות מחוץ לגבולות מדינתו, אין לו הזכות המוסרית להשפיע על בחירת ההנהגה הלאומית או על קביעת המדיניות וחלוקת המשאבים. כלומר, זכות ההכרעה הלגיטימית חייבת להישמר רק בידי מי שבחרו לחיות כחלק מהקולקטיב הישראלי בשטח מדינת ישראל, ובידיהם בלבד (ראו למשל כרמון, 2009).  תושבוּת קבע במדינה היא העיקרון המנחה שלאורו זכות ההצבעה צריכה להינתן. אם בחר אזרח מסיבותיו שלו לעזוב את מדינתו, הוא ויתר בכך גם על זכותו להצביע ולהשפיע בבחירות הכלליות. אחרים מציינים את גודלה של אוכלוסיית האזרחים החיה מחוץ למדינת האם: במדינות שאוכלוסייתן גדולה, ההשפעה של הצבעת תושבי חוץ תהיה קרוב למדיי זעירה ושולית, אבל במדינות מעוטות אוכלוסייה משקלם של תושבי החוץ גדול יותר ועלול להשפיע השפעה של ממש על תוצאות הבחירות. טיעוני נגד אחרים נושאים אופי פרוצדורלי ומציינים את הקושי לשמור על טוהר הבחירות ועל שקיפותן, וכן את הסרבול של הליכי הזיהוי והרישום של הבוחרים הללו.

שאלה עיקרית העשוייה להפיג מעט את חששות המתנגדים היא האם אפשר להבחין בין אזרח השוהה זמנית מחוץ לארצו ובין זה שהיגר ממנה ואין לו כל כוונה לשוב אליה. בהקשר זה, אם יחליט המחוקק לקדם רפורמה בנושא ההצבעה מחו"ל, עליו לבחון את הסוגיה בראייה בין-לאומית מתוך מתן תשומת לב מיוחדת למדינות המנהיגות הצבעת חוץ, אך קובעות גם תנאים מגבילים. אפשר למשל לשקול להרחיב מעט את זכות ההצבעה לאזרחים השוהים תקופה מוגבלת מחוץ למדינה כגון אוכלוסיית הסטודנטים הלומדים מחוץ לישראל וכאלה שאינם מתגוררים בישראל עד חמש שנים למשל. לכך אפשר להוסיף את הדרישה להרשמה מוקדמת ועל ידי כך לדעת מראש את מספר האנשים העתידים להשתתף בבחירות. ואולם הרחבה גורפת של זכות ההצבעה באופן שתכלול את כלל האזרחים הישראלים שאינם מצויים בישראל ביום הבחירות (לרבות אלו שבחרו לעזוב את ישראל ולהשתקע במדינות אחרות ומספרם נאמד כיום בכ-500 אלף מכ-5.6 מיליון בעלי זכות הבחירה) (למ"ס, 2012), עלולה להשפיע על תוצאות הבחירות ועל סדר היום הציבורי בישראל, ועל כן זו איננה מומלצת.

כלים מתונים לעידוד ההשתתפות בהצבעה

הנגשת ההצבעה
סעיף 7 לחוק הבחירות קובע שכל אזרח רשאי להצביע אך ורק בקלפי שהוא רשום בה, כלומר לפי כתובתו במרשם האוכלוסין לפני מועד סגירת פנקס הבוחרים. עם זה לכלל זה יש שבע קבוצות של חריגים:הדברים מובאים כאן בכלליות ללא התייחסות להסתייגות כזאת או אחרת בחוק.  שוטרים וחיילים (בשירות קבע או מילואים) רשאים להצביע בבסיסים; אסירים, עצירים וסוהרים רשאים להצביע בבתי הסוהר, בבתי המעצר ובתחנות המשטרה; מאושפזים ועובדי צוות רשאים להצביע בבתי החולים ובמוסדות האשפוז; נשים השוהות במקלט לנשים מוכות שבפיקוח משרד העבודה והרווחה רשאיות להצביע בכל קלפי; אנשים המוגבלים בניידות רשאים להצביע בכל קלפי; ימאים ונוסעים בכלי שיט רשאים להצביע בקלפי מיוחדת; ונציגי מוסדות המדינה ובני משפחותיהם הנמצאים במדינות מחוץ לישראל עקב עבודתם מצביעים בקלפיות מיוחדות בנציגויות הדיפלומטיות. ההצבעות של חברי הקבוצות הללו נעשות במעטפות כפולות, קרי מעטפת ההצבעה מוכנסת למעטפה אחרת ועליה מצוינים פרטיו של המצביע. מלבד שבע קבוצות אלה, כל יתר האזרחים נדרשים להצביע בקלפיות שאליהם הם שייכים. מסיבה זו אזרחים רבים המעוניינים להצביע בבחירות, אך מתגוררים זמנית רחוק ממקום כתובתם הקבועה (לדוגמה סטודנטים), נדרשים לנסוע ביום הבחירות ליישוב שבו הם רשומים. אף שהמדינה מסייעת במימון תחבורה ציבורית ביום הבחירות כדי שכל אזרח יוכל לממש את זכותו להצביע, רבים אינם טורחים לנסוע רחוק לשם כך. ואכן, מדוע חייל משוחרר הלומד או עובד בתל אביב וכתובת מגוריו בצפת או באילת צריך לנסוע שעות ארוכות כדי לממש את זכותו הדמוקרטית, הדורשת דקות ספורות בלבד של מחויבות אזרחית?

הצעה ראשונה: בחירה מראש של הקלפי שבה יצביע הבוחר: לפי הצעה זו אפשר לקבוע בחוק שכל אזרח יוכל לפנות לוועדת הבחירות בבקשה להעתיק את רישום הקלפי שלו למקום מגוריו הזמני. כך למשל מרגע ההכרזה על מועד הבחירות ועד שבוע לפני שליפת פנקס הבוחרים תקבל ועדת הבחירות פניות (בסניפי דואר ישראל או בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה בלבד, בדומה להליך הנפקת ספח תעודת זהות חדש הכולל שינוי בכתובת מגורים או שינוי בפרטים האישיים) עם צילום תעודת זהות ותעודה או מסמך מזהה נוסף (תעודת סטודנט בתוקף, חוזה שכירות) המוכיחים כי המבקש אכן מתגורר באופן זמני במקום אחר. לאחר מכן יהיה על ועדת הבחירות המרכזית לגרוע את שמו מאזור הקלפי שהוא משויך אליה ולהוסיף את פרטיו לקלפי החדשה.

לפתחו של המחוקק עומדות שתי אפשרויות: להחליט אם כל אזרח רשאי לפנות לוועדת הבחירות בבקשה להעביר את רישום הקלפי שלו, או להקנות זכות זו רק לקבוצות המוגדרות מראש. אם יעדיף המחוקק להגביל את אפשרות הבקשה, אפשר לקבוע קבוצות מוגדרות כמו למשל סטודנטים. כך או כך, תיקון (מתון) זה עשוי להקל על ציבורים רבים להצביע בבחירות בלי להזדקק לנסיעות ארוכות.

הצעה שנייה: קלפיות ניידות ביום הבחירות - "אם אינך יכול להגיע לתיבת הקלפי ולהצביע, תגיע תיבת הקלפי אליך". זה הרעיון העומד בבסיס הפעלת הקלפיות הניידות. לפי מנגנון זה – הנפוץ במדינות רבות כמו אוסטרליה, אירלנד, גרמניה, דנמרק, ניו זילנד, צ'כיה וקנדה – יופעלו כמה קלפיות ניידות בכמה נקודות מרכזיות ברחבי המדינה.

בהקשר זה אפשר לחשוב על שני תיקונים: האחד, הצבת קלפי ניידת בשדה התעופה בן-גוריון. בקלפי הניידת יהיו רשאים להצביע כל מי שיוצא מהמדינה ביום הבחירות. ההצבעה בקלפי הניידת תתבצע במעטפות כפולות. השני, הצבת קלפיות ניידות במוסדות להשכלה גבוהה במטרה לשרת את ציבור הסטודנטים. בקלפיות הניידות יהיו רשאים להצביע סטודנטים בלבד שהזדהו לפני מזכירות הקלפי עם תעודת סטודנט בתוקף בלבד. גם כאן תתבצע ההצבעה במעטפות כפולות.

הצבעה מוקדמת
חוק הבחירות מחריג שלושה פלחי אוכלוסייה ומאפשר להם לבצע הצבעה מוקדמת: חיילים ושוטרים; ימאים (הצבעה בכלי שיט); ועובדי מדינה (ובני משפחותיהם) הנמצאים עקב עבודתם במדינה אחרת. במקרה הראשון מתקיימת ההצבעה החל משלושה ימים לפני יום הבחירות הכללי. בשני המקרים האחרים ההצבעה מתקיימת 12 ימים לפני יום הבחירות הכללי.

אנו סבורים שעל המחוקק למצוא פתרונות הולמים לעוד פלחי אוכלוסייה מוגדרים. כך למשל חוק הבחירות מתייחס באופן מפורש ל"ימאים" שיכולים להצביע הצבעה מוקדמת, אך נמנע מלהתייחס לטייסי אל-על. חוק הבחירות נחקק ב-1969, בתקופה שקדמה להתרחבות שירותי התעופה, ולכן המחוקקים לא נדרשו לכך. אבל כיום טייס היוצא בטיסה מהארץ ליעד הגורם לו לפסוח על יום הבחירות, לא יכול בעצם להצביע.

דרך נפוצה, הנהוגה בדמוקרטיות רבות, להתמודדות עם מקרים שבהם אזרחים אינם יכולים להצביע ביום הבחירות עצמו היא הצבעה אישית מוקדמת. הנהלים בעניין ההצבעה המוקדמת הם אותם הנהלים של יום הבחירות, אלא שפתקי ההצבעה אינם נספרים במועד ההצבעה. הקלפיות ננעלות ופתקי ההצבעה נספרים רק ביום הבחירות הארצי הקבוע בחוק. אמנם מנקודת ראותו של הבוחר עדיין מדובר במידת מה של טרחה, שכן הוא נדרש להתייצב במיוחד במקום ההצבעה; ובכל זאת השיטה מאפשרת מידה מסוימת של גמישות, שכן הבוחרים יכולים לממש את זכותם הדמוקרטית מוקדם יותר אם הם יודעים שיתקשו או לא יוכלו לממשה במועד הבחירות הארצי. לוח 1 מצביע על הבדלים בכמה מאפיינים של הצבעה מוקדמת. בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2004 22% מהבוחרים הצביעו הצבעה מוקדמת וב-2008 34% מהבוחרים הצביעו בהצבעה מוקדמת. מדובר בהוכחה לעלייה בשימוש באפשרות זו.

לוח 1: הנחיות להצבעה מוקדמת בדמוקרטיות נבחרות

רשימת המדינות	מספר הימים שאפשר להצביע לפני הבחירות	מי יכול להצביע הצבעה מוקדמת?
אוסטרליה	מיום שני שלאחר סגירת הרשימות ועד יום שישי שלפני הבחירות	רק מי שמהסיבות המפורטות בחוק אינו יכול להצביע ביום הבחירות
אירלנד		רק תושבים הגרים באיים
אסטוניה	9-13 וגם 4-6	כל אזרח
ארצות הברית*	4-50	כל אזרח שנרשם
דנמרק	מהיום ה-21 שלפני הבחירות ועד סוף השבוע שלפניהן	כל אזרח
נורווגיה	עד יום שישי שלפני הבחירות	כל אזרח
ניו זילנד	17 ימים לפני הבחירות	כל אזרח, לאחר הצהרה בכתב
סלובניה	2-5 ימים לפני הבחירות	כל אזרח
פינלנד	5-11	כל אזרח
קנדה	10, 9 ו-7	כל אזרח
שוודיה	1-18	כל אזרח

מקור: Massicottee, Blais and Yoshinaka, 2004: 134-135  וכן תוספות ועדכונים של המחברים על בסיס חוקי הבחירות של המדינות.

* ב-32 מדינות בארצות הברית (ובוושינגטון הבירה) ניתן להצביע הצבעה מוקדמת. המועדים השונים להצבעה המוקדמת תלויים בחוקי המדינות.

אנו סבורים אפוא שיש לתקן את חוק הבחירות ולאפשר גם לאזרחים נוספים, נוסף על שלוש הקבוצות המוגדרות כיום בחוק הבחירות, לממש את זכות ההצבעה במועד מוקדם יותר. אם יוחלט על הצבעה מוקדמת על המחוקק להידרש לסוגיות האלה:

1. מועד ההצבעה – מתי תתקיים ההצבעה המוקדמת? למשל, רק ביום ה-12 שלפני הבחירות או בפרק זמן הנמשך החל משבועיים טרם יום הבחירות הכללי ועד יומיים לפניו.
2. מקום ההצבעה – היכן תתקיים ההצבעה המוקדמת? האם לתפעל כמה קלפיות מוגדרות, או לקבוע שההצבעה המוקדמת תתקיים בסניפי דואר ישראל?
3. הזכאוּת להצבעה מוקדמת – מי זכאי להצביע מוקדם ובאילו תנאים? האם כל אזרח יהיה רשאי להצביע מוקדם או שמא רק קבוצות מוגדרות (סטודנטים, אזרחים שנסעו לחו"ל זמן קצר טרם יום הבחירות)? האם הזכאוּת תותנה בבקשה רשמית מוועדת הבחירות המרכזית או שכל אזרח יוכל לממש אותה ללא בקשה מוקדמת?

סיכום

במאמר זה סקרנו כלים מוסדיים מהפכניים וכלים מוסדיים מתונים לעידוד ההשתתפות בבחירות. לטעמנו, אימוץ חובת הצבעה איננה כלי רצוי. שיעורי ההצבעה אינם נמוכים במידה קיצונית, וניתן לדעתנו להימנע מחיוב כולל ולהציג פתרונות ביניים. כך למשל הצעת החוק של ח"כ מאיר שטרית בדבר "שלילת הזכות לשכר ביום הבחירות ממי שאינו מצביע" שהונחה על שולחן הכנסת ביוני 2012 היא דוגמה לפתרון מעשי ומתון, מתווה עוקף לחובת ההצבעה ולהתמודדות עם שיעורי ההשתתפות הנמוכים. גם האפשרות של הצבעה באמצעות הדואר אינה בת יישום לטעמנו, בעיקר לנוכח התרבות הפוליטית המקומית המעלה חששות מהותיים מזיופים ומלחצים על המצביע. מתן זכות הצבעה מחו"ל אף היא טומנת בחובה אתגרים ומכשולים רבים ודומה כי לעת עתה חסרונותיה עולים על יתרונותיה.
עם זאת אנו סבורים שניתן ורצוי לתקן כמה מאפיינים אנכרוניסטיים בחוק הבחירות שיש בהם כדי לעודד את שיעורי ההצבעה. נראה כי בשלו התנאים בישראל לרפורמות בחוק הבחירות שיגמישו את הליך הבחירות וינגישו אותו, אם באמצעות מתן אפשרות להצביע שלא מהקלפי שאליה הבוחר "מרותק", ואם באמצעות הצבעה מוקדמת. כלים מוסדיים ומתונים אלו יכולים לעודד את ההשתתפות וההצבעה.

מקורות

כרמון, אריק (2009). "לא להצבעת חוץ", אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 3 ביוני.

חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט, 1969.

למ"ס (2012). "הודעה לעיתונות: 5.1 מיליון בעלי זכות בחירה חיים כיום בישראל", אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 26 בדצמבר.

קניג, עופר (2013). "צרת רבים חצי נחמה? הירידה בשיעורי ההצבעה בישראל ובדמוקרטיות מערביות אחרות", פרלמנט גיליון זה (75), אתר המכון הישראל לדמוקרטיה.

Birch, Sarah, 2009. Full Participation: A Comparative Study of Compulsory Voting. Tokyo: United Nations University Press.

Franklin, Mark N., 1999. "Electoral Engineering and Cross-National Turnout Differences: What Role for Compulsory Voting?" British Journal of Political Science 29 (1): 205-216.

IDEA, 2007. "Voting from Abroad: The International IDEA Handbook", 14.11. Retrieved from: International Institute for Democracy and Electoral Assistance.

Massicotte, Louis, André Blais and Antoine Yoshinaka, 2004. Establishing the Rules of the Game: Election Laws in Democracies, Toronto: University of Toronto Press.

Matt, Qvortrup 2005. "First Past the Postman: Voting by Mail in Comparative Perspective", The Political Quarterly 76 (3): 414-419.

Rallings, Colin and Michael Thrasher, 2010. The 2010 General Election: Aspects of Participation and Administration, LGC Elections Centre, Available at:  http://www.electoralcommission.org.uk/__data/assets/pdf_file/0011/105896/Plymouth-GE2010-report-web.pdf