דפוסי ושיעורי הצבעה

באילו שכונות בעיר מתגוררת אוכלוסייה צעירה? מהו היחס בין גודל האוכלוסייה למספר הדירות בכל אזור בעיר? מי זוכה להנחות בארנונה?

אחוז ההצבעה בבחירות 2024 ירד לעומת בחירות 2018, אך היה גבוה יותר מבבחירות 2003, 2008 ו-2013 • לא חל שינוי ניכר בשיעור הנבחרות לראשות רשויות, אולם ייצוג הנשים במועצות עלה • שיעור תחלופת ראשי הרשויות הוא הגבוה ביותר בארבע מערכות הבחירות האחרונות ועומד על 53% • 61.5% מחברי המועצות שנבחרו ב-2018 לא נבחרו לכהונה נוספת.

הרחבת זכות ההצבעה לאוכלוסייה זו היא מהלך חיובי, אך עליה להתבצע תוך בחינת כלל הקבוצות הזכאיות להצביע אך נמצאות בחו"ל ובהסתמך על קריטריונים ברורים, כלליים וענייניים.

הציבור החרדי מגלה עניין רב בבחירות לרשויות המקומיות, וכך גם המפלגות החרדיות הארציות • מבחינת מספר מושבים והיקף הקולות, ש"ס ויהדות התורה הן המפלגות הדומיננטיות ביותר בזירה המקומית, לצד הליכוד • כמחצית מהח"כים במפלגות החרדיות לאורך השנים החלו את הקריירה הפוליטית שלהם בשלטון המקומי, שיעור גבוה בהרבה בהשוואה למפלגות אחרות.

שיעור ההשתתפות (הצבעה) בבחירות המקומיות בישראל עלה באופן משמעותי בבחירות 2018 ועמד בהן על 59.5%, אך הוא עדיין נמוך משיעור ההשתתפות בבחירות לכנסת • שיעור ההשתתפות גבוה במיוחד ברשויות הערביות (84.3%) וברשויות החרדיות (75.4%) • בדומה למדינות אחרות, גם בישראל שיעור ההשתתפות בבחירות המקומיות נוטה להיות נמוך יותר ככל שהרשות מונה יותר תושבים.

ניתוח המציג את התפלגות הקולות לפי ערים גדולות ומגזרים

זירת ההשפעה המרכזית עבור הציבור הערבי היא הרשות המקומית. עם זאת, התושבים הערבים בערים המעורבות משתתפים בבחירות המקומיות בשיעור נמוך בהרבה מאשר ברשויות הערביות. בבחירות לכנסת, לעומת זאת, שיעור הצבעתם דומה לממוצע הנמוך בקרב הציבור הערבי. על הממשלה החדשה והרשויות המקומיות לפעול להגברת האמון של התושבים הערבים בהן

הירידה באחוזי ההצבעה וההיחלשות המשמעותית של הליכוד הן שניים מהמאפיינים הבולטים של בחירות 2021. הניתוח להלן משווה את אחוזי התמיכה שקיבלו המפלגות (בחירות 2021 לעומת 2020) בשלוש הערים הגדולות, ביישובי הפיתוח, במגזר הערבי, ביישובים החרדיים, בקיבוצים, בערים המזוהות עם הליכוד ובערי המרכז המבוססות

דווקא בתקופה שבה הקול הערבי מקבל חשיבות מכריעה, כוחן של המפלגות הערביות נחלש ויותר מחצי מהמצביעים הערבים לא הגיעו לקלפי. שתי הרשימות הערביות אמנם הצליחו לעבור את אחוז החסימה ולשמור על ייצוגן בכנסת, אולם הרשימה המשותפת תידרש לעשות חשבון נפש נוקב ולתהות מדוע דווקא היא שילמה את מחיר הפיצול בשורותיה ערב הבחירות

אז מה באמת מבדיל בין מצביעי תקווה חדשה לישראל ביתנו; בין מצביעי הימין החדש לליכוד; ובין מצביעי העבודה ומרצ? סקר מיוחד של המכון הישראלי לדמוקרטיה בחן את עמדות הציבור בשורה של תחומים: דת ומדינה, הפרדת רשויות, שחיתות שלטונית, שיטת הבחירות, זכויות אדם וערכים דמוקרטיים. בסקר גם פילוח לפי הגדרה דתית וגיל לגבי הרצון שנתניהו יהיה ראש הממשלה הבא

כמחצית מהציבור הישראלי חוו פגיעה כלכלית בעקבות משבר הקורונה, אולם סקר מיוחד שערכנו מגלה כי מידת הפגיעה הכלכלית כמעט שאינה משפיעה על ההעדפות אלקטורליות של הציבור הישראלי. כך, רבים אמנם מבקרים את מדיניות הממשלה בחריפות ואף נפגעו מתוצאותיה, אך ישובו להצביע עבור מפלגה השייכת לגוש שאליו הם חשים תחושת שייכות, חרף אחריותו למצב

שישה שבועות לבחירות, רק 42% מהערבים בטוחים או די בטוחים לאיזו מפלגה יצביעו. שיעור דומה גם במרכז ובשמאל, לעומת כמעט 70% בימין. כמו כן, לאחר ההתפרעויות ברחוב החרדי ופתיחת מוסדות הלימוד והישיבות, רוב הישראלים תומכים בנקיטת צעדים משפטיים ותקציביים כנגד גורמים חרדיים המפרים הנחיות הקורונה, בהם גם 27% מהחרדים

ניסיונות החיזור של לפיד אחר הציבור הערבי הם בבחינת מעט מדי, מאוחר מדי וגם- מזויף מדי. אולם הסכנה האמתית טמונה בתחושת המיאוס הכללית שתחלחל בציבור הערבי בעקבותיהם, אלא אם יאמינו בכנות המאמצים וביכולתם של מנהיגי המפלגות הציוניות לשתף פעולה עם נציגיהם בכנסת

אחוז ההצבעה שיחק תפקיד מכריע בסבב הבחירות השלישי. בעוד בערים המבוססות אחוזי ההצבעה נותרו יחסית זהים, בערים המזוהות עם תמיכה בליכוד חלה עלייה ניכרת בשיעור ההשתתפות בבחירות, שהשפיעה על התוצאות הסופיות

מערכת הבחירות השלישית בתוך שנה מאחורינו, וכעת ניתן לצפות כיצד תיראה הכנסת ה-23 - מה יהיה הרכבה, כמה סיעות נכנסו מתוך כלל המפלגות שהתמודדו, מה היה אחוז ההצבעה והיכן ישראל ממוקמת יחסית לעולם בכל הנוגע לתדירות הבחירות?

הטריגר שהוציא את הציבור הערבי להצביע בבחירות האחרונות נמצא מחוץ לפוליטיקה הערבית. אם ביבי הוציא את הערבים להצביע בספטמבר, הפעם היה זה טראמפ. ההתלכדות סביב ההתנגדות לסיפוח המשולש הוכיחה עצמה, ועודדה את האזרחים הערבים להצביע ולשנות את התמונה הפוליטית

כיצד תראה הכנסת החדשה מבחינת חברי כנסת חדשים, נשים, גנרלים וכמות מפלגות?

שיעורי ההצבעה הנמוכים בקרב הציבור הערבי הם תמרור אזהרה, ומסר פוליטי חד וברור לנציגיו בכנסת. כעת, הפוליטיקאים הערבים קיבלו הזדמנות נוספת להוכיח לציבור הערבי שהם כאן בשבילו, לאחר שזה איבד את אמונו במערכת הפוליטית ובנציגיו

הישגן של המפלגות החרדיות בבחירות יכול להיות מוסבר באמצעות הגידול הדמוגרפי הטבעי, אך גם פרישת אלי ישי מהמרוץ והמספר הגדול יחסית של מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה תרמו לכך. יותר מכל, נראה כי הבוחר החרדי נשאר נאמן למפלגות החרדיות

הציבור הערבי הולך ומדיר את רגליו מההליך הדמוקרטי, בין היתר בגלל שאיבד אמון במנהיגיו. המפלגות הערביות יצטרכו לעשות חשבון נפש ולהיערך מחדש לקראת הבחירות הבאות ואולי, דווקא על רקע הכישלון המהדהד של המפלגות, בחירות 2019 עשויות לבשר על ראשיתה של תקופה חדשה בפוליטיקה הערבית בישראל

חקיקת חוק הלאום אותתה לאזרחי המדינה הערבים שהם אינם שווים בין שווים, וכי מדינת ישראל אינה מדינתם. על כן, אין זה מפתיע שהם בחרו להדיר רגליהם מהקלפיות ולא להשתתף במשחק הדמוקרטי. בתור התחלה, יש לבטל, או לכל הפחות לשנות, את חוק הלאום, כך שיאפשר להם להרגיש אזרחים מן השורה

בעוד שבעבור חלק ניכר מהישראלים, הסוגיות החברתיות-כלכליות הן החשובות והקריטיות ביותר, רוב המפלגות כלל לא מציגות מדיניות ברורה בנושא, ומתמקדות בנושאים הביטחוניים. זה הזמן לדרוש מהנבחרים להציג עמדות ותוכניות כלכליות ברורות ולשים את הנושא החשוב ביותר בעיני הבוחרים במרכז השיח הפוליטי

יותר משני שליש ממצביעי המרכז מדווחים כי הם מתקשים היום, יותר מבעבר, להחליט עבור איזו מפלגה להצביע; במפתיע מתברר כי עמדותיה החברתיות-כלכליות של המפלגה, יותר מעמדותיה הביטחוניות או מי שעומד בראשה - הן שגורמות למצביעים לבחור בה. עוד נתוני דעת קהל על היום שאחרי הבחירות ותכנית השלום של טראמפ, בסקר בחירות מיוחד

חודש לאחר פרישת תע"ל מהרשימה המשותפת, עתידה של הרשימה המשותפת עדיין לוט בערפל. אם לא תימנע התפרקותה של הרשימה המשותפת ברגע האחרון, 4 מפלגות ערביות שונות יתחרו על קולם של 950 אלף מצביעים. בשל החשש מירידה באחוז ההצבעה בקרב הערבים, על המפלגות הערביות לשלב כוחות ולפתור את המשבר כדי לזכות מחדש באמון הציבור הערבי

המבחן האמיתי של הפוליטיקה הערבית הוא חיזוק אמון הציבור בבחירות לכנסת בכלל וברשימות הפוליטיות הערביות בפרט. עם פרישתו של ח"כ אחמד טיבי, עתידה הפוליטי של 'הרשימה המשותפת' מותנה ביכולתה לשמור על לכידות פנימית ולשכנע את הציבור הערבי להשתתף בבחירות ולהביע במפלגה אמון מחודש

תנועת ש"ס התחילה כסיפור הצלחה כשסחפה אחריה רבים ואיחדה תחת מפלגה אחת חרדים, דתיים ומזרחים. לאחר פטירתו של הרב עובדיה יוסף נראה כי התנועה איבדה את דרכה, אך מתוך משבר זה עשויה לצמוח בעתיד תנועת ש"ס חדשה

אם הפוליטיקה של המאה ה-20 התאפיינה במרכזיותה של המפלגה נראה כי בפוליטיקה של המאה 21 אנו נעים לכיוון של תהליך "פרסונליזציה של הפוליטיקה".

היום (א') תדון וועדת השרים לענייני חקיקה בהצעת חוק המציע להוריד את גיל הבוחר בישראל מ-18 ל-17. צוות התוכנית לרפורמות פוליטיות מסביר את ההשלכות למהלך.   

רגע לפני הבחירות בדקנו בסקר מיוחד מהו הגורם שמשפיע עלינו בעיקר בבחירת הפתק אותו נשים בקלפי והאם יש הבדל בין הבחירות הקודמות לאלה?

המאמר בוחן את שיקולי ההצבעה של הבוחר הישראלי בבחירות לכנסת התשע עשרה שייערכו בינואר 2013, בהשוואה למערכות בחירות קודמות בשלושה היבטים.

השאלה לפי מה מכריעים הבוחרים בעבור מי להצביע נותרת ללא מענה חד-משמעי. אלו גורמים השפיעו על הבוחר הישראלי ב-1949 ואלו היום? והאם ניתן לפענח מה באמת קובע כיצד יצביע האזרח?

ההחלטה על הקדמת הבחירות הארציות ל-10 בפברואר 2009 יצרה סמיכות זמנים, הפרש של שלושה חודשים בלבד, בין הבחירות לרשויות המקומיות, שנערכו בנובמבר 2008, ובין הבחירות הארציות. סמיכות הזמנים מחדדת את שאלת הזיקה בין שתי מערכות הבחירות: האם הצלחה במישור המקומי מנבאת הצלחה במישור הארצי? האם העובדה שמועמד מטעם מפלגה מסוימת נבחר לראש רשות מקומית מלמדת על מידת התמיכה במפלגה? תוצאות הבחירות המקומיות שנערכו בנובמבר 2008 סיפקו עדות נוספת להתעצמותן של רשימות ומועמדים עצמאיים-מקומיים ולהיחלשות של המפלגות הארציות במישור המקומי. לראיה, ראשי ארבע הערים הגדולות שנבחרו (ניר ברקת בירושלים, רון חולדאי בתל אביב, יונה יהב בחיפה ורוביק דנילוביץ' בבאר שבע) הם מועמדים עצמאים שלא זוהו זיהוי רשמי עם שום מפלגה (אף שחלקם זכו לתמיכתן של מפלגות).

המרוץ למועמדות המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית מעלה את השאלה בעניין תמיכה במועמדוּת של נשים לתפקידים פוליטיים בכירים בארצות הברית ובישראל.

הציבור בחלק גדול מהערים החזקות בישראל הוא ברובו כזה שמתנגד לעמדות השלטון הנוכחי. לפיכך, אנו עדים לתופעה של ניסיון של תושבי ערים אלו באמצעות נבחרי הציבור ברשויות המקומיות, להשפיע על ההתנהלות במרחב המוניציפאלי באופן הנוגד את עמדות השלטון. בין אם בפתיחת חנויות בשבת, הפעלת תחבורה ציבורית פרטית בשבת או יחס למבקשי המקלט- תופעה זו צוברת תאוצה בשנים האחרונות כחלק ממגמה עולמית ויתכן שתהיה לה השפעה משמעותית על המרחב הציבורי בישראל.