שיעורי ההשתתפות בבחירות 2013 מנקודת מבט מקומית

המאמר מצביע על פערים בשיעורי ההשתתפות בבחירות לפי יישובים: במקומות מבוססים ובמרכז שיעור ההשתתפות גבוה בהרבה מהממוצע הארצי, ולעומת זאת ביישובי הפריפריה הוא נמוך ממנו במידה ניכרת. גם למידת הדתיות של היישוב זיקה לשיעורי ההצבעה. נתונים אלה ואחרים יופיעו בהרחבה במחקר המדיניות "משבר ההשתתפות בבחירות: מגמות והמלצות" בעריכת ניר אטמור וחן פרידברג.

חוקרים רבים עוסקים בשאלה מדוע שיעורי ההשתתפות בבחירות הולכים וקטנים בשנים האחרונות, ובתשובה מציינים בעיקר את הגורמים האלה: ירידה בעניין שהאזרח מגלה בפוליטיקה, ירידה באמון הציבור במוסדות הפוליטיים ואכזבה מהפוליטיקה ואף סלידה ממנה. תחושות אלה באות לידי ביטוי גם בסקרי דעת קהל רבים הבוחנים את הנושאים הללו (ראו "צרת רבים חצי נחמה?", בגיליון זה).

מאז 1999, אז עמד שיעור ההשתתפות בבחירות על כ-80%, ישראל מצויה במשבר בכל הנוגע להשתתפות בבחירות לכנסת. כך למן הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה שנערכו ב-2001 ולאחריהן הבחירות לכנסת ב-2003 ירד שיעור ההשתתפות לטווח של 60% 70%. בבחירות לכנסת התשע עשרה (2013) היה שיעור ההשתתפות 67.7%.

את המשבר הזה אפשר לבחון גם מזווית מקומית. כשאנו בוחנים את דפוסי ההשתתפות בבחירות האחרונות ברמת היישובים, מצטיירת תמונה מגוונת למדיי. כך לדוגמה במודיעין מכבים-רעות עמד שיעור ההשתתפות בבחירות האחרונות על 79% (40,128 מצביעים מתוך 50,968 בעלי זכות הבחירה) – גבוה ב-11% משיעור ההשתתפות הארצי (67.7%). מצדו השני של המתרס בעפולה עמד שיעור ההשתתפות על 57% (19,614 מצביעים מתוך 34,280 בעלי זכות בחירה) – נמוך בכ-10% משיעור ההשתתפות הארצי. מדוע יש אפוא יישובים שבהם היה שיעור ההשתתפות בבחירות לכנסת התשע עשרה גבוה מהשיעור הארצי, ואילו באחרים הוא היה נמוך משיעור זה?

נראה כי רבים מהיישובים שבהם היו שיעורי ההשתתפות נמוכים מהשיעור הארצי שייכים לאזור הפריפריה: אילת (43.1%), דימונה (53%), נצרת עילית (53.1%), טבריה (54.1%), קרית שמונה (54.8%), שדרות (55.6%), עכו (55.9%), ערד (56%), באר שבע (56.7%), אשקלון (56.9%), עפולה (57.2%), קצרין (57.2%), מצפה רמון (58.7%), כרמיאל (59%), אופקים (59.2%) אחרים.

לעומת זה, ליישובים שבהם היו שיעורי ההשתתפות הגבוהים ביותר בבחירות לכנסת התשע עשרה שני מאפיינים עיקריים: (א) צביון דתי/חרדי – ביישובים אלה היו שיעורי ההשתתפות גבוהים במידה ניכרת מהשיעור הארצי: מודיעין עילית (94%), בית אל (94%), ביתר עילית (92.6%), קדומים (91.2%), רכסים (91.1%), אלקנה (90.7%), גבעת שמואל (83%), בני ברק (82.9%) ואלעד (82.6%). (ב) מעמד חברתי-כלכלי גבוה של האוכלוסייה - ברשויות מקומיות שאוכלוסייתן ממעמד חברתי-כלכלי גבוה נרשמו שיעורי השתתפות גבוהים למדיי: שוהם (79.5%), הר אדר (79.3), מודיעין מכבים-רעות (79%) ואחרים.

גם במערכת הבחירות הזאת היה שיעור ההצבעה במגזר הערבי נמוך בכ-10% משיעור ההשתתפות הארצי ועמד על כ-57%. אבל גם ביישובים הערביים התמונה אינה אחידה: ביישובים כגון כפר קאסם (80.2%) וסחנין (79.5%) היו שיעורי ההשתתפות גבוהים מהממוצע הארצי, ואילו ביישובים כמו טובא זנגריה (33.3%), ג'ת (38.9%), ג'סר א-זרקא (41%) או באקה אל-גרביה (43.3%) היו שיעורי ההשתתפות נמוכים במיוחד.

השוני הרב בין הפריפריה למרכז מקורו לעתים במרחק גאוגרפי, אבל לעתים בהבדלים חברתיים -כלכליים המתבטאים בפערים גדולים בהכנסות, ברמת ההשכלה ועוד. לכך יש להוסיף אוכלוסייה גדולה של עולים חדשים, פערים תרבותיים, תחושות קיפוח וניכור הרווחים ביישובי הפריפריה. התוצאה היא הימנעות רחבת ממדים מהשתתפות בבחירות (ראו המאמר "לחיות בישראל ולא להצביע" בגיליון זה).

העובדה שאין מדובר ברשויות פריפריאליות אחדות, אלא בתופעה מקיפה מעלה את הצורך בחיפוש אחר ההסברים להבדלים אלו בשיעורי בהשתתפות. אחד המדדים המקובלים בספרות הוא החלוקה של היישובים בישראל לאשכולות חברתיים-כלכליים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. היישובים העשירים והמבוססים מבחינה כלכלית נכללים באשכול ה–10 – הגבוה ביותר. בניהם אנו מוצאים יישובים שבהם ההכנסה הממוצעת של התושבים היא הגבוהה ביותר, וכמו כן שיעורי התעסוקה וההשכלה הם גבוהים. היישובים סביון, עומר וכפר שמריהו זוכים אפוא לערך המקסימלי במדד.

היישובים החלשים ביותר מבחינה כלכלית נכללים באשכול ה-1 – הנמוך ביותר. רוב היישובים הללו הם יישובים ערביים, בדואיים וחרדיים, כמו לקיה, תל שבע, ביתר עלית ומודיעין עילית. לאחרונה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עדכון של האשכול החברתי כלכלי.ראו: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות: אפיון יחידות גיאוגרפיות וסיווגן לפי הרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה בשנת 2008, 3 אפריל 2013. http://www.cbs.gov.il/reader/newhodaot/hodaa_template.html?hodaa=201324087
וגם: ליאור דטל, "מפת הפערים של ישראל: ירידה ברמת החיים בגוש דן ובפריפריה, עלייה בהתנחלויות", דה מרקר, 4 אפריל 2013. http://www.themarker.com/news/1.1984603

תרשים 1 להלן מציג את הקשר שבין האשכול החברתי-כלכלי לבין שיעורי ההשתתפות בבחירות 2013. ניתן לראות כי לרמה החברתית-כלכלית של היישוב (האשכול בו הוא ממוקם) יש השפעה ניכרת על שיעורי ההשתתפות בבחירות הכלליות של 2013. מהתרשים ניתן להתרשם מהשיעור הממוצע של שיעורי ההצבעה בבחירות אלה בחלוקה לפי האשכול חברתי-כלכלי. כפי שניתן לראות, ככל שהיישוב נמצא באשכול גבוה יותר, ממוצע שיעור ההשתתפות בבחירות לכנסת גבוה יותר. באשכולות הגבוהים (7, 8, 9 ו-10) שיעורי ההשתתפות הממוצעים גבוהים מ-70% ומהממוצע הארצי (67.8%), בעוד שבאשכולות הנמוכים (בעיקר אשכולות 4 ו-5) שיעורי ההשתתפות הממוצעים נמוכים מהממוצע הארצי וקרובים מ-60%. בהקשר זה מעניין לראות כי דווקא האשכולות הנמוכים ביותר – 1 ו-2 –  שיעור ההשתתפות בבחירות גבוהים במיוחד ועומדים על 87% בממוצע. הסיבה לכך היא שמדובר ביישובים חרדיים שבהם, כפי שצוין, שיעורי ההשתתפות שנרשמו בבחירות 2013 הם הגבוהים ביותר בישראל.

נייר העמדה משבר ההשתתפות בבחירות: מגמות והמלצות בעריכתם של ניר אטמור וחן פרידברג שיראה אור בקרוב בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, דן בהרחבה בהבדלים שבין הרשויות ומציג כמה פתרונות. החוקרים גם מציעים כי כדי להעלות את שיעור ההצבעה הכללי יש לערוך כמה שינויים בחוק הבחירות כך שתתאפשר נגישות רבה יותר להצבעה, לרבות האפשרות להצבעה מוקדמת (לפני יום הבחירות) וביטול ה"ריתוק" לקלפי במובן של מתן אפשרות להצבעה ממקומות אחרים ולא רק ביישובים שבהם רשומים המצביעים. בטווח הארוך יש לקוות כי צעדים אלו לצד צעדים אחרים (לרבת חינוך להשתתפות פוליטית) יסייעו להגדלת שיעורי ההשתתפות בבחירות (להרחבה ראו "כיצד אפשר לעודד את ההשתתפות בבחירות", בגיליון זה).

לקריאה נוספת

אטמור, ניר ועופר קניג (2013). "כיצד אפשר לעודד את ההשתתפות בבחירות?", פרלמנט גיליון זה (75), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

אטמור, ניר וחן פרידברג, בדפוס. משבר ההשתתפות בבחירות: מגמות והמלצות, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

קניג, עופר (2013). "צרת רבים חצי נחמה? הירידה בשיעורי ההצבעה בישראל ובדמוקרטיות מערביות אחרות", פרלמנט גיליון זה (75), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

פיליפוב, מיכאל (2013). "לחיות בישראל ולא להצביע", פרלמנט גיליון זה (75), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.