חינוך לדמוקרטיה במערכת החינוך - תובנות ישנות לאור משבר חדש

משבר הקורונה, על הצעדים החריגים ביותר שננקטו כדי למגרו, מחדד את ההבנה שההתמודדות עמו קשורה גם לאופן שבו אזרחי המדינה מבינים מהי דמוקרטיה, מהם מוסדות מתפקדים, ומה החשיבות של המחויבות לערכים דמוקרטיים לחוסן הדמוקרטי והחברתי. לנוכח זאת מודגשת חשיבות הקניית חינוך לדמוקרטיה במובנה המהותי במסגרת מערכת החינוך

Flash 90

משבר הקורונה הציף אתגרים מסוגים שונים בפניה של החברה הישראלית. אתגר אפידמיולוגי גלובלי שחושף את כל הפחדים הגדולים של האדם ואתגר חברתי-כלכלי אדיר. ערעור על תפיסות כלכליות עכשוויות בדבר השוק החופשי, המגזר הציבורי והביטחון הכלכלי של האדם.  בתוך כל אלה, מתנהל בישראל גם משבר חוקתי מתמשך המערער את יסודות המשטר הדמוקרטי וערכיו. מומחים, חוקרים ופרשנים עוסקים במרחב האקדמי והציבורי בהיבטים השונים של המשבר והשלכותיו לטווח הקרוב והרחוק בהקשרים חוקתיים, כלכליים וחברתיים.  אבל המשבר הזה חושף דבר נוסף,  פחות מדובר, שאינו זוכה לכותרות ונדחק הצידה בדיון הפוליטי והציבורי: הצורך בחינוך לדמוקרטיה.

משבר הקורונה, על הצעדים החריגים ביותר שננקטו כדי למגרו, מחדד ומדגיש את ההבנה שההתמודדות עם המשבר הדמוקרטי קשורה גם לאופן שבו אזרחי המדינה מבינים מהי דמוקרטיה, מהם מוסדות מתפקדים, ומה החשיבות של המחויבות לערכים דמוקרטיים לחוסן הדמוקרטי והחברתי. התמודדות אזרחית בריאה ודמוקרטית שכזו נוגעת גם ליכולת של כל אזרח ואזרחית לסנן מידע ולזהות בתוכו חדשות-כזב, מניפולציות ואפילו תעמולה וליכולת לשאול שאלות על אמירות, טענות ועמדות שנשמעות בשיח הציבורי בשגרה, אך וודאי בעת משבר. אוריינות דמוקרטית שכזו אינה  מוקנית אוטומטית למי שנולד במדינה דמוקרטית. היא נרכשת מתוך חווית חיים בריאה של אזרחית ואזרח שגדלים במדינה חופשית ובמידה רבה גם מתוך תהליכי הלמידה המתקיימים בראש ובראשונה במערכת החינוך. מערכת החינוך הישראלית חורטת על דגלה הנחלת ערכים כחלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה בשנות בית הספר. אך גם בשגרה, היא אינה פועלת דיה בתחום זה.  החינוך החברתי והערכי שמתקיים במערכת החינוך הישראלית לאורך השנים מדגיש את החינוך הלאומי ואת הערכים הפרטיקולריים-הציוניים והיהודיים המתקשרים לחינוך זה. זהו אמנם חלק חשוב מהחינוך האזרחי, אבל ללא החלק העוסק גם בדמוקרטיה במובנהּ המהותי, אזרחי העתיד עלולים למצוא חיים במדינה בה שלטון החוק נשחק ועמו ההגנה על הזכויות הבסיסיות ביותר והם אינם בעלי כלים כדי לזהות שחיקה דמוקרטית שכזו. תסריט זה מטריד במיוחד לאור העובדה שהתלמידים והתלמידות של היום, הם אזרחי העתיד.  ללא תשתית של ידע רלוונטי ואוריינות פוליטית, לא הם יהיו שומרי הסף להגנה על הדמוקרטיה. 

במהלך החודשים האחרונים נחשף החלל הגדול בתחום זה בקרב הציבור.  מה התפקיד של אזרחים ואזרחיות בעת משבר אל מול השלטון? מהם גבולות תקנות החירום שניתן להטיל?  מי מקבל את ההחלטות? עד כמה ניתן לפגוע בזכויות אזרחיות כדי לפעול בעת חירום? החברה הישראלית למודת המלחמות מורגלת בשיח של חירום ומתגייסת בעת הצורך להתמודדות עם משברים וגם המשבר הנוכחי, שאינו ביטחוני, מלווה בשפה המוכרת לנו מזירות המלחמה והביטחון. אבל  דווקא בשל כך, חשיבות היכולת להבין ולמפות את המציאות מתחדדת והיא חייבת להיעשות על ידי אזרחים שיש להם תודעה דמוקרטית מפותחת שנרכשה בשנים של חינוך ושיח בנושא.  

חיזוק חשיבותו של החינוך לדמוקרטיה לאחר משבר אינו צורך ייחודי רק לעת הזו.  גם ההיסטוריה הפוליטית הקרובה יכולה ללמד אותנו לקח דומה. בשנות השמונים של המאה העשרים, חוותה החברה הישראלית התמודדות עם משבר חברתי ופוליטי שלווה בערעור הנחות היסוד וערכי מגילת העצמאות. בשני מקרים ידועים שעלו לכותרות בשנים אלו, ערכי הדמוקרטיה עמדו למבחן. הראשון הוא חשיפת המחתרת היהודית ופעילותה,סגלוביץ', תומר (2019)  1986 - המחתרת היהודית .  פרסומים – אתר משרד המשפטים.  /https://www.gov.il/he/Departments/publications/reports/roots_1986_1 והשני הוא פעילותו הציבורית של הרב מאיר כהנא ובחירתו לכנסת ישראל בשנת 1984.רביצקי, אליעזר (1984).  הכהנאות כתופעה תודעתית ופוליטית.   מכון שז"ר. על רקע זה,  ההבנה כי יש צורך דחוף בשינוי עומק בכל הקשור בחינוך לדמוקרטיה באה לידי ביטוי בפעולותיו הראשונות של שר החינוך הנכנס, יצחק נבון, שקבע את החינוך לדמוקרטיה כיעד מרכזי במערכת החינוך. כך למשל הציג זאת נבון בכנסת, בתשובה לשאילתה של חבר הכנסת אהרון הראל: "ההתמודדות החינוכית היא מבחן מוסרי לעמנו, שידע רדיפות, גירושים שנאה ואפליה וחתר להומניזם ולשלום, לחרות ולשוויון. התופעה של הקצנה אינה רק נחלת מערכת החינוך אלא הלכי רוח כגון אלו קיימים לצערנו הרב, בחברה בכללותה ואילו מערכת החינוך נחלצת לפעול כנגד הלכי רוח אלה החודרים אליה מבחוץ"גל 15450/4, עמודים 158 – 159. אמירה זו ורבות כמוה לא נשארו ברמת ההצהרות. הן תורגמו לפעולה של שר החינוך להגברת המדיניות החינוכית לכיוון זה, למשל בחוזר מנכ"ל הוראות קבע שהגדיר את החינוך לדמוקרטיה כמהלך רב גילאי הכרחי ומחייבמשרד החינוך והתרבות (1985) חוזר המנהל הכללי, חוזר מיוחד ה', החינוך לדמוקרטיה. ירושלים: משרד החינוך והתרבות.. החוזר הגדיר במטרותיו את הצורך "ליצור אדם אוטונומי, בעל עשייה חברתית, המכבד את כללי הדמוקרטיה, המכיר בפלורליזם ונוהג בסובלנות ומכיר בחובתו של הפרט לקיים את חוקיה של החברה וכלליה". פרסום החוזר עצמו היווה זירה לדיון בחינוך לדמוקרטיה ועורר ויכוחים בכנסת, למשל בהקשר למתח בין המרכיב הדתי למרכיב האוניברסלי במסגרת החינוך הממלכתי דתידיון שנערך בישיבת הכנסת על חוזר מנכ"ל חינוך לדמוקרטיה בשנת 1985, ובו נחשף הקושי שבין תורה והלכה לבין דמוקרטיה, כפי שמשתקף מהתכנית לחינוך לדמוקרטיה במגזר הממלכתי-דתי. להרחבה ראו: http://knesset.gov.il/tql/knesset_new/knesset11/HTML_27_03_2012_05-59-19-PM/19851120@19851120040@040.html.. החוזר מציג תכנית סדורה לכל שכבות הגיל המשלב בין החינוך החברתי בבית הספר לבין שילוב הנושא בתוכניות הלימודים ולווה גם בתקציב ובתשתית ארגונית. אך, במהלך שנות התשעים, החוזר בוטל ולא הוגדר חוזר אחר במקומו. הנושא נידון בשנית במסגרת ועדת קרמניצר שהוציאה דו"ח מרכזי וחשוב המעגן את הצורך הדחוף בהנחלת חינוך אזרחי וחינוך לדמוקרטיה בכל שכבות הגיל.  אך למרות אישור הדו"ח באופן פורמלי על ידי משרד החינוך, מאז ועד היום  הקריאה הברורה לקידומו של חינוך לדמוקרטיה לאורך כל שנות הלימודים אינה מתממשת. צורך זה זוכה להתעלמות במקרה הרע, או למס שפתיים במקרה הגרועחינוך אזרחי במובנו השלם אינו נלמד בצורה מחייבת ומסודרת.  למעט שיעורי אזרחות הנלמדים בכיתות י"א – י"ב   מרבית החינוך האזרחי המתמקד בחינוך לדמוקרטיה אינו משולב בתוכניות הלימודים ובמסגרת החינוך החברתי-  ערכי הוא נתון לבחירת ביה"ס.  נהוג להתייחס רבות לשיעורי האזרחות הן במחקר והן בשיח הציבורי.  שיעורי האזרחות הם מימד אחד של חינוך אזרחי ובשום מקרה אינם יכולים להחליף  חינוך לדמוקרטיה לאורך כל שנות הלימודים.  ראו בעניין זה  נווה, אייל (2008)  חינוך לתודעה פוליטית.  המכון הישראלי לדמוקרטיה ;  קרמניצר, מרדכי. (2013). י"ג שנים לדוח "להיות אזרחים". בתוך: ד. אבנון (עורך), חינוך אזרחי בישראל. תל אביב: עם עובד..  

בשנים האחרונות, הצורך בחינוך לדמוקרטיה בולט וברור עוד יותר. השיח הציבורי נעשה אלים, גזעני ומסית. הפוליטיקאים הפכו את המילה דמוקרטיה למילת גנאי המזוהה עם צד פוליטי אחד, הרשתות הוצפו ב"פייק ניוז". היכולת להבין מציאות זו ולגבש עמדה שאינה מהונדסת על ידי אלגוריתם מתחילה בבית ובבית הספר. מערכת חינוך ציבורית במדינה דמוקרטית היא סוכן החברות המרכזי לטיפוחם של אזרחים בעלי רצון ומחויבות לשותפות החברתית-דמוקרטית ולהבנה של ערכיה של השותפות הן ברמה הפרטיקולרית והן ברמה האוניברסלית. האתגר מתחיל ברמת התלמיד והתלמידה בבית הספר. מחקרים בארץ ובעולם מלמדים על חשיבותה וכוחה של ההתערבות בשלב מוקדם ככל הניתן  כדי להבטיח יצירת תשתית לחוסן החברתי הדמוקרטי שישמור על העתיד החברתי של המדינה. התקופה האחרונה מציפה געגועים למחויבותם של שרי/שרות חינוך לשים את נושא החינוך לדמוקרטיה על סדר היום,  תחושה זו עולה עוד יותר לאור  תקופת הקורונה. 

מצב החירום חסר התקדים שבו העולם מצוי לאור מגפת הקורונה מעלה את הצורך בדיון ושיחה על מה זה אומר להיות אזרח/ית במדינה דמוקרטית, ובמיוחד בזמן משבר. דור העתיד לומד בימים אלה על  בשרו את המונופול של המדינה על חיי האזרחים, יותר מכל מה שתוכנה מקוונת, או שיעור וירטואלי מסוגלים להמחיש. ילדים ובני נוער  עדים לניסוי החברתי הגדול של שינוי הרגלים והתנהגויות בקרב כלל החברה. הם גם מפנימים את הקבלה הרווחת יחסית של מהלכי השלטון ללא שאלה או ביקורת.  תמונה זו מחדדת עד כמה חסר חינוך לדמוקרטיה במובנו הרחב ולא רק הפרוצדורלי,  שכן נראה כי יכולתם של בני הנוער בדור הנוכחי לזהות תהליכי שינוי עמוקים, תוך כדי הווייתם היא מצומצמת מאוד. 

כדי להתמודד עם היבטים אלה, יש לסמן מספר יעדים.  ראשית,  נדרשת הפנמה לכך  שהבסיס הדמוקרטי עליו כולנו נשענים אינו גחמה של פוליטיקאים מצד אחד של המפה הפוליטית, אלא בסיס הכרחי לקיומה היציב של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ושמירה על החוסן הדמוקרטי שלה. זהו מסר חשוב שחובה להעביר לדור העתיד של מדינת ישראל לא רק באמצעות מורים ומשפטנים, אלא באמצעות מקבלי החלטות בכירים שיציגו מחויבות שכזו בשגרה ובשעת משבר.  אך מסרים אינם מספיקים כשלעצמם. העברת מסר זו צריכה להתבטא בהגדרת תכנית מחייבת לשילוב החינוך האזרחי לדמוקרטיה בכל שכבות הגיל. תכנית זו צריכה להיות מגובה בתקציב, בתשתית ארגונית ובגיבוי מוצהר של מקבלי ההחלטות.  כל אלה יאפשרו למהלך זה להיות בר קיימא ולא רק הצהרות ריקות מתוכן. יש לבחון מחדש את התכנים והמיומנויות הנדרשים עבור אזרחי העתיד ולשלבם במהלך פדגוגי ארוך טווח.  בישראל קיים ניסיון וידע רב בתחום הפרקטיקה הרלוונטית הן במערכת החינוך והן בקרב גופי החברה האזרחית: מהי הפדגוגיה והתכנים הנדרשים לצורך בנייתה של תכנית שכזו. ניסיון זה שמתקיים היום במרחבים מצומצמים וולונטריים,  כולל גם את ההתייחסות  למשותף ולייחודי המאפיין קבוצות שונות בחברה. התגייסות הגורמים השונים לחשיבה משותפת  על המסד האזרחי הראוי לכלל התלמידים  והתלמידות,  היא אפשרית והכרחית.  תוצאותיה יבואו לידי ביטוי לאורך השנים ויוסיפו לחוסן הדמוקרטי של החברה והמדינה. 

לאור זאת, הגיע הזמן לכונן מנהיגות חינוכית מרחיקת ראות, ששותפים בה מורים, מנהלים ואנשי משרד החינוך. אנשי ונשות החינוך בכל תחומי החינוך – הפורמלי והבלתי פורמלי  - צריכים להיות חלק בלתי נפרד מתהליך הבירור,  הבניה והיישום של מהלך חשוב זה לעתיד המדינה.  מבחן הדמוקרטיה ומבחן הקורונה – שניהם קשים, אך עוד יותר מהקורונה, הדמוקרטיה כן צריכה להיות בידיים שלנו. מערכת החינוך היא נקודת ההתחלה. 

---