תפקוד הכנסת בתקופת חירום – לקחי משבר הקורונה

בשעת חירום נודעת חשיבות עליונה לתפקוד תקין ושוטף של פרלמנטים, ובפרט לפיקוח הדוק ואפקטיבי שלהם על הממשלה. לנוכח הנחה זו בוחן המאמר את ההיבטים הטכניים של תפקוד הכנסת במשבר הקורונה, ומציג את האופן בו פעלו פרלמנטים אחרים בעת הזו

Flash 90

רקע

נקודת המוצא שלנו היא שדווקא בשעת חירום – לרבות בשעת משבר הקורונה – יש חשיבות עליונה לתפקוד תקין ושוטף של פרלמנטים, ובפרט לפיקוח הדוק ואפקטיבי שלהם על הממשלה.

פיקוח פרלמנטרי על הממשלה וזרועותיה הוא מאפיין בסיסי של כל משטר דמוקרטי. במצב חירום פיקוח כזה נחוץ במיוחד – אך הוא גם אתגר לא פשוט. במצבי חירום ממשלות נוטות לרכז בידיהן סמכויות רבות ומשמעותיות יותר, עוצמתן גדלה על חשבון זו של הרשות המחוקקת, ומתערער איזון הכוחות הדמוקרטי בין הרשויות.Anna Khakee, “Securing Democracy? A Comparative Analysis of Emergency Power in Europe”, Policy Paper n. 30, Geneva Centre for Democratic Control of Armed Forces, 2009. הסיבה היא, בין היתר, שבמצבי חירום כמו משבר הקורונה, מממשלות משתמשות בסמכויות המוענקות להן (למשל תקנות לשעת חירום) לצורך קידום יוזמות שבשעת שגרה היו דורשות דיון ואישור משמעותי יותר של הפרלמנט, במיוחד בהיבטים של פיקוח על האוכלוסייה והקצאת משאבים. צמצום או ביטול החסמים המקשים בימי שגרה על קידום של צעדי חירום כאלה מאפשר לממשלה להגיב באופן מהיר מחד, אך מחלישים את מערכת האיזונים ובלמים בין הרשויות מאידך.

הפיקוח הפרלמנטרי על הממשלה בשעת חירום נחוץ אפוא במיוחד כדי לוודא שהממשלה לא מרכזת בידיה יותר סמכויות מהנדרש; לאתר כשלים בהתמודדות עם מצב החירום ולפעול לתיקונם; לוודא שהפגיעה בזכויות האדם והאזרח, שלעתים קרובות נגרמת בשל הצעדים שממשלות נוקטות כדי להתמודד עם מצבי חירום, אכן נחוצה, ואם יש צורך – לפעול לצמצומה; וכדי לייצג אוכלוסיות שונות שלעתים מודרות מתהליכי קבלת ההחלטות בממשלה, ושהצרכים הייחודיים שלהן לא תמיד מובאים בחשבון. בשלב מאוחר יותר, הפיקוח הפרלמנטרי חשוב גם כדי לוודא שמצב החירום וההגבלות המתלוות אליו יתבטלו בהקדם כאשר הנסיבות יאפשרו זאת.

במקביל, יש סבירות גבוהה שפרלמנטים יידרשו לשנות את אופן פעילותם בהתאם לתנאים ולקשיים המאפיינים תקופות חירום שונות. ברור, למשל, שפעילות הכנסת לא יכלה להימשך באופן רגיל לגמרי לנוכח ההנחיות שדורשות ריחוק של 2 מטרים בין אדם לאדם או כניסתם של כמה חברי כנסת לבידוד. ואכן, כפי שנראה מיד, הכנסת ופרלמנטים אחרים ביצעו התאמות נדרשות.

הציפייה ממדינה דמוקרטית הניצבת בפני מצב חירום היא אפוא להתאים את אופני הפעילות של הפרלמנט על מנת לשמור על תפקודו התקין ועל יכולת הפיקוח שלו על הממשלה. לצד הדמוקרטיות שיפורטו בהמשך, שעמדו במבחן זה, אפשר לציין מדינות שלא עמדו בו בהצלחה  – למשל הונגריה.Freedom House, "Hungary’s Troubling Coronavirus Response," 6.4.2020.

פעילות פרלמנטים במדינות דמוקרטיות בתקופת משבר הקורונה

סקירה השוואתית (ר' נספח)הסקירה מבוססת על מאגר נתונים שאספה אביטל פרידמן. ליצירת קשר: avital.friedman2@mail.huji.ac.il. מלמדת כי בתקופת המאבק בקורונה, כמעט כל הפרלמנטרים במדינות דמוקרטיות שינו את אופן פעילותם, ובמקרים רבים צמצמו אותה והתמקדו בפעילות דחופה. עם זאת, באף דמוקרטיה הפעילות לא הושבתה לחלוטין לתקופת זמן משמעותית.

אפשר לזהות ארבע דרכי התמודדות מרכזיות שנקטו הפרלמנטים השונים כדי להתאים את עבודתם לנסיבות החדשות (פרלמנטים רבים נקטו כמה דרכי התמודדות במקביל):

1. מעבר לעבודה מרחוק באופן חלקי או מלא – כדי למזער את סכנת ההידבקות, פרלמנטים רבים עברו לפעילות מקוונת מרחוק, ולשם כך אימצו פלטפורמות מסחריות שיאפשרו זאת (Zoom, Microsoft Team, Cisco Web Meetings ועוד). לצד היתרונות הברורים, עבודה מרחוק מעוררת גם קשיים וחששות, כגון פגיעה באיכות העבודה הפרלמנטרית, פגיעה בביטחון מידע ובעיות באימות זהות חברי הפרלמנט, הצורך בתשתית חזקה מספיק על מנת לאפשר עבודה מסוג זה ורמת ההיכרות של חברי הפרלמנט עם הממשק הדיגיטלי. גם בשל כך, פרלמנטים רבים אימצו מודל "היברידי" המשלב בין נוכחות פיזית של חברי הפרלמנט לבין עבודה מרחוק. כך, בעוד שברוב המדינות שנסקרו אפשר היה לקיים דיונים מרחוק (בין היתר בבלגיה, קנדה, דנמרק, פינלנד, צרפת, גרמניה, איסלנד, אירלנד, ניו זילנד, שווייץ, בריטניה ורומניה) הרי שרק במיעוטן היה אפשר להצביע באופן זה (למשל בלגיה, ספרד, רומניה והאיחוד האירופי). לעתים הצריך הליך הדיגיטציה המהיר שינויי חקיקה/תקנון, לרוב זמניים.
2. צמצום מספר חברי הפרלמנט הפעילים – גם שיטה זו נבחרה כדי למזער את סכנת ההידבקות. פרלמנטים שונים השתמשו באמצעים שונים לצורך כך: א. יצירת "מיני פרלמנט", שכלל רק חלק מחברי הפרלמנט (בדנמרק, למשל, המיני-פרלמנט כלל 95 חברים מתוך 170, וצעד דומה ננקט גם בשבדיה); ב. צמצום הקוורום (המספר המינימלי של חברי פרלמנט הדרושים כדי לקיים דיון או הצבעה), למשל בשבדיה ובאירלנד; ג. שימוש ב"הצבעת בא כוח" (proxy voting) – חבר פרלמנט הצביע גם עבור חברי פרלמנט אחרים מסיעתו, שלא היו נוכחים. בצרפת למשל הוגבלה הנוכחות בישיבות לשלושה חברים מכל סיעה (ראש הסיעה ועוד שניים מנציגיה), והם היו רשאים להצביע בשם כלל חברי הסיעה שאינם נוכחים. כל אחת מהשיטות האלה אומצה בהסתמך על הסכמה בין ראשי הסיעות המיוצגות ובאופן שאינו פוגם במאזן הכוחות ביניהן – לעתים רק על בסיס הסכמה ואמון הדדיים, ולעתים באמצעות קביעת תקנים פורמאליים קשיחים. יש לציין כי צמצום מספר חברי הפרלמנט בכל אחת מהשיטות שהוצגו דורש משמעת סיעתית חזקה ומצמצם את חופש הפעולה האישי של חברי הפרלמנט.
3. הפסקת עבודת הפרלמנט ויציאה לפגרה – במקרים בודדים הפרלמנט התמודד עם המצב באמצעות יציאה לפגרה. עם זאת, בשום מדינה דמוקרטית שבדקנו עבודת הפרלמנט לא הושבתה לגמרי לתקופה ממושכת, ובכל המקרים הללו ההחלטה לצאת לפגרה הייתה של הפרלמנט עצמו ולא נכפתה על ידי גוף אחר. שני המקרים הבולטים ביותר הם קנדה וניו זילנד. בקנדה יצאו שני בתי הפרלמנט לפגרה בתחילת פברואר לאחר אישור הפרלמנט לכך (בעצם מדובר ב"הקדמה" בשבועיים של פגרה שהייתה מתוכננת ממילא). עם זאת, ועדות הפרלמנט הרלוונטיות למצב עדיין פועלות ונפגשות גם במהלך הפגרה (ביניהן הוועדה לבחינת התפקוד הממשלתי, ועדת התעשייה, המדע והטכנולוגיה ועוד). בניו זילנד הפרלמנט השעה את פעילותו למשך שישה ימי עסקים – התקופה שבה הסגר היה ברמתו הגבוהה ביותר. ישנן מדינות שבחרו דווקא לבטל את הפגרה המתוכננת שלהן לנוכח מצב החירום, לדוגמה הולנד. לעומת זאת, בבריטניה ובאירלנד לא ביטלו פגרות מתוכננות (בבריטניה בשל חג הפסחא, באירלנד בשל הבחירות), אך שבו לעבודה רגילה לאחר מכן.
4. ביצוע התאמות נוספות לצרכים בריאותיים – בכל הפרלמנטים שנסקרו אומצו כלים כמו חיטוי אולמות המליאה וחדרי הוועדות לאחר כל ישיבה או אחת ליום, ובפרלמנטים רבים פוזרו עמדות לחיטוי ידיים ובחלקם אף הוקמה עמדה לחלוקת מסיכות וכפפות ובדיקת חום (כך לדוגמה בישראל ואיטליה). חלק מהפרלמנטים אימצו כלים נוספים: באיטליה (ובישראל עד סוף אפריל) הצבעות המליאה התקיימו באמצעות הצבעה שמית בקבוצות קטנות, הנכנסות למליאה בדירוג; בגרמניה הצבעת חברי הבית התחתון נעשתה גם כן בדירוג, אך מחוץ למליאה, באמצעות פתקי הצבעה שמיים. פרלמנטים רבים שינו את מבנה המליאה תוך יצירת מרווח של מספר כיסאות בין חברי הפרלמנט הנמצאים במליאה (הולנד, בריטניה, גרמניה ואירלנד), וישנן מדינות שבהן הדיונים הועברו לחדרים גדולים יותר – בשוויץ למשל הועברה המליאה לאולם אירועים סמוך.

תפקוד הכנסת לאור הקורונה

כאמור, לעבודה הפרלמנטרית, ובמיוחד לפיקוח פרלמנטרי על הממשלה, נודעת חשיבות חוקתית מיוחדת במצבי חירום. ישראל איננה שונה בכך ממדינות אחרות, אך נראה כי נסיבות חריגות הפכו את הפעילות הפרלמנטרית בכנסת בתקופת הקורונה לחשובה במיוחד וגם למאתגרת יותר, בהשוואה למדינות אחרות.

ראשית, הממשלה שכיהנה (לפחות עד תחילת מאי 2020) היא ממשלת מעבר. זוהי סיטואציה ממשלית-חוקתית מורכבת, שבה הממשלה מכהנת מכוח עיקרון הרציפות (המעוגן בסעיף 30 לחוק יסוד: הממשלה), והיא לא זכתה לאמון הכנסת הנוכחית, כלומר הריבון. לכן, לפחות מבחינות מסוימות, ממשלה כזו נהנית מלגיטימציה פחותה – כפי שבא לידי ביטוי בשורת ההגבלות המוטלות על ממשלת מעבר, החל מקבלת החלטות מסוימות ועד למינויים בכירים בשירות המדינה.

שנית, כמו במדינות אחרות, הממשלה בישראל השתמשה בסמכויות שונות המוענקות לה במצבי חירום מתוך כוונה לבלום את התפשטות נגיף הקורונה. ואולם היו לישראל מאפיינים ייחודיים בהקשר זה. כך, כיוון שהכנסת מאריכה מדי שנה את מצב החירום (הקיים בישראל ברציפות מאז 1948), לא היה צריך להפעיל באופן מיוחד את הכנסת כדי להכריז על מצב חירום בשל הקורונה – ובכך למעשה נשלל חלק מיכולת הפיקוח שלה. חשוב מכך: ממשלת ישראל נקטה צעדים קיצוניים במבט השוואתי, כמו שימוש בשב"כ לצורך מעקב אחרי כלל האוכלוסייה – צעדים שדורשים פיקוח פרלמנטרי הדוק במיוחד.להרחבה בנושא ר' תהילה שוורץ אלטשולר, רחל ארידור הרשקוביץ וערן טוך, "הצורך במעבר למעקב וולנטרי", אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 30.4.2020.

במהלך המשבר נוצר פוטנציאל לשיבוש משמעותי של פעילות הכנסת, שנבלם בעיקר בזכות שומרי סף משפטיים. הסכנה הייתה מוחשית במיוחד משום שהכנסת ה-23 הושבעה ב-16.3.2020, בדיוק בימים שבהם החלו ההגבלות המשמעותיות על תנועה ועבודה, כך שהכנסת עדיין לא נכנסה לתפקוד מלא והוועדות עדיין לא הוקמו. כמה ימים לאחר מכן, לפי הדיווחים,ר' למשל נעה לנדאו, "נתניהו דחף להשבתת הכנסת; גנץ: לא תהיה ממשלה אם לא תהיה כנסת מתפקדת", הארץ, 20.3.2020. ביקשו כמה מחברי הממשלה לכלול את הכנסת ברשימת מקומות העבודה שיצמצמו את פעילותם לפי תקנות לשעת חירום שהתקינה הממשלה – אך היועץ המשפטי לממשלה הבהיר שהדבר אינו בסמכות הממשלה, ופעילות הכנסת לא הוגבלה והיא אף הוכרזה כמקום עבודה חיוני. בדומה, שר הבריאות ליצמן כתב ליו"ר הכנסת כי בשל הסכנה הבריאותית, הוא-עצמו לא מתכוון להגיע למשכן הכנסת בתקופה הקרובה, ורמז כי יש קושי כללי בקיום פעילות במשכן בתקופה זו. יתר על כן, הוועדה המסדרת בכנסת, ולאחר מכן ועדת החוץ והביטחון הזמנית, אשר מתפקידה לדון בתקנות לשעת חירום שהתקינה הממשלה, הוקמו (23-24.3.2020) רק לאחר צו ביניים של בג"ץ, שקבע כי אם ועדת חוץ וביטחון לא תוקם בהקדם – הרי שחלק מהסמכויות שהתקנות מעניקות, בפרט סמכות השב"כ להפעיל אמצעי מעקב דיגיטליים, יתבטלו.בג"ץ 2019/20, עו"ד שחר בן מאיר נ' ראש הממשלה ואח' (החלטה מיום 19.3.2020). אף שגם בהמשך נמשכו התכתשויות על סמכויות הפיקוח של הכנסת מול הממשלה הרי שלא הייתה עוד סכנה ממשית לעצם פעילותה של הכנסת בתקופת הקורונה.

מבין דרכי ההתמודדות השונות של פרלמנטים עם משבר הקורונה שפורטו להלן, הכנסת נקטה רק את הדרך הרביעית – היא קיימה פעילות מלאה-יחסית, תוך שמירה על כללי ריחוק חברתי והיגיינה. כך, על מנת לשמור על מרחק בין הנוכחים במשכן הכנסת, צומצם מספרם באמצעות הוצאה של כ-60% מהצוות המנהלי והמקצועי לחופשה ללא תשלום והגבלת כניסה של אורחים למשכן. עד סוף אפריל 2020 יכלו 18 חברי כנסת להיכנס למליאה (לצורך נאום או הצבעה) בכל רגע נתון, וההצבעה הייתה שמית. בסוף אפריל הוחלט לשנות את המדיניות – לאפשר כניסה של כל חברי הכנסת למליאה, אך לשמור על מרחק של שני כיסאות ביניהם, וזאת באמצעות פיזור חברי הכנסת גם במושבי המליאה השמורים בדרך כלל לתקשורת ולאורחים. אשר לוועדות – הוחלט כי כל ועדה תוכל להתכנס בשני חדרים במקביל, המחוברים בשיחת וידאו. רק חברי הוועדה והצוות המקצועי השתתפו בישיבה באופן פיזי, ואילו מוזמנים אחרים (למשל נציגי החברה האזרחית) השתתפו בישיבה באמצעות ZOOM. על מנת לשמור על כללי ההיגיינה הוקמה עמדה למדידת חום בכניסה למשכן, וכן פוזרו עמדות סניטציה ברחבי הבניין. בנוסף, חדרי הוועדות והמליאה עוברים חיטוי באופן תדיר.

סיכום וכיוונים לעתיד

נראה כי בראשית משבר הקורונה ניסו גורמים שונים בממשלה להקשות על הכנסת לתפקד באופן ראוי, ואולם בחלוף הזמן, ובין היתר הודות להתערבות של שומרי סף משפטיים, חזרה הכנסת לתפקד באופן סביר לכל הפחות. עם זאת, אפשר לזהות בתקופת משבר הקורונה גם כמה פגמים הדורשים תיקון. להלן כמה מחשבות ראשוניות על כיווני פעולה רצויים:

הרחבת הפרק הרלוונטי בתקנון הכנסת – כרגע יש בתקנון הכנסת פרק (חלק ו') העוסק בתפקיד הכנסת וועדותיה בהכרזה על מצב חירום ובהתקנת תקנות לשעת חירום. אך אין בתקנון כל התייחסות לאתגרים ולפתרונות בנוגע לעבודת הכנסת במצב חירום. אנו מציעים להוסיף לתקנון הכנסת סעיפים שיעסקו בכך, ובין השאר בנושאים שיפורטו להלן.

השבתת או צמצום פעילות במליאה ובוועדות – יש לקבוע כללים ברורים שימנעו לחלוטין את השבתת או צמצום פעילות המליאה והוועדות גם במצבי חירום, או לפחות יקשו מאוד על כך. איננו מבקשים בשלב זה לנסח כללים ברורים כאלה, אך באופן עקרוני כדאי לקבוע כי כל צמצום או השבתה ייעשו רק בנסיבות חירום המצדיקות זאת, בהסכמת רוב מיוחד של חברי הכנסת (למשל 80 או 90), לתקופת זמן קצרה בלבד (למשל שבוע), באישור היועץ המשפטי לכנסת, וכמובן בכפוף לביקורת שיפוטית. חשוב גם לתקן את תקנון הכנסת ולציין במפורש שבכל מקרה אחר, מוטל על כל הגורמים המעורבים (במיוחד יושב ראש הכנסת – ר' להלן) לפעול על מנת שהכנסת תוכל לתפקד באופן מלא ככל האפשר, ולהפעיל לצורך כך את כל האמצעים החוקיים.

גמישות מירבית בהפעלת הכנסת במצבי חירום – כחלק מהמאמץ לאפשר לכנסת לתפקד באופן מלא ככל האפשר גם במצבי חירום, מוצע לקבוע בתקנון הכנסת כי במקרה הצורך תתאפשר גמישות מירבית בכל הנוגע לאופני הפעילות של הכנסת וועדותיה:

1. עבודה מרחוק – לא נראה שיש כיום לכנסת אפשרות לעבוד מרחוק באופן מלא. בכל הנוגע לישיבות המליאה, סעיף 26 לחוק יסוד: הכנסת קובע כי ישיבות הכנסת יהיו במקום מושבה, אולם בנסיבות מיוחדות רשאי יו"ר הכנסת, בהתייעצות עם הסגנים, לכנס את הכנסת במקום אחר. עם זאת, בתקנון הכנסת קיימת דרישה לנוכחות פיזית של חברי הכנסת בדיונים וכן בהצבעות אלקטרוניות. כך, בסעיף 41(ג) נאמר שחבר כנסת ינאם מעל הדוכן או ממקום אחר במליאה. גם הצבעה אלקטרונית חייבת להתבצע ממקום מושבו של חבר הכנסת (סעיף 36(א)(1) לתקנון). בנוסף, בפרק בתקנון הכנסת העוסק בהצבעה של חבר כנסת הנוכח המליאה אך מתקשה להצביע בשל נכות פיזית קשה, נאמר ש"בשום מקרה, גם של מחלה או נבצרות אחרת, לא יתאפשר לחבר כנסת שאינו נוכח בעצמו באולם המליאה להצביע". נראה איפה שהתקנון אוסר על הצבעה מרחוק. בפועל, במשך משבר הקורונה כל הנאומים וההצבעות התבצעו במליאה עצמה. בכל הנוגע לוועדות הכנסת, סעיף 111(א) לתקנון מאפשר, באישור יו"ר הכנסת ובמקרים מיוחדים, לקיים ישיבות מחוץ למשכן הכנסת, וישיבות כאלה אכן מתקיימות מפעם לפעם. אין התייחסות לישיבות והצבעה מרחוק; כאמור, גם בעת משבר הקורונה, חברי הכנסת עצמם היו נוכחים והצביעו בישיבות שנערכו בחדרי הוועדות במשכן.

אנו סבורים כי לאור התפתחויות טכנולוגיות המאפשרות זאת, ומשום שבעתיד ייתכנו מצבי חירום שלא יאפשרו כלל הגעה לכנסת או למקום כינוס פיזי אחר (למשל בשל מתקפת טילים או אסון סביבתי), חשוב להבהיר בתקנון כי במצבי חירום אפשר להשתמש בכלים דיגיטליים לעבודה מרחוק באופן מלא, כלומר הן לדיונים (לרבות נאומים) והן להצבעה. כמו כן, חשוב להשקיע בהקדם משאבים על מנת ליצור תשתית דיגיטלית מתאימה לכך  ולהדריך את חברי הכנסת כיצד להשתמש בה. יצוין כי הנאמר כאן מתייחס לעבודה מרחוק באמצעים דיגיטליים במצבי חירום; ייתכן שיש לשקול להיעזר בכלים אלה גם בימי שגרה, אך זו סוגיה נפרדת שלא נדון בה במסמך הנוכחי.

2. צמצום מספר חברי הפרלמנט הפעילים בחירום – שני כלים מאלו שנסקרו יכולים להיות רלוונטיים לכנסת: יצירת "מיני פרלמנט" ושימוש בהצבעת באי כוח. עקרונית, נראה שבישראל יש להעדיף עבודה מרחוק על פני פתרונות אלה – משום שהם כופים משמעת סיעתית ועלולים לפגוע בזכותו של כל חבר כנסת להתבטא ולהצביע לפי צו מצפונו; ומשום שלעתים קרובות חברי כנסת שונים, גם באותה סיעה, מייצגים ציבורים שונים – וראוי שכל ציבור כזה יזכה לייצוג ממשי. עם זאת, אין לשלול לחלוטין שבמצבים מסוימים, במיוחד אם מתגלה שעבודה מרחוק אינה אפשרית או מסוכנת (למשל בשל עניינים הקשורים בביטחון מידע או בקושי לזהות בוודאות חברי כנסת), יהיה צורך להשתמש בכלים כאלה. מוצע לאפשר זאת בפרק הרלוונטי בתקנון הכנסת, בכפוף לשמירה על הגודל היחסי של הסיעות בכנסת ולהסכמה מודעת של אותם חברי הכנסת שלא ישתתפו באופן פעיל בדיונים ובהצבעות.

אפשרות להעברת פעילות הכנסת למיקום חלופי – מוצע לגבש תכניות אופרטיביות לצורך כך, שיביאו בחשבון לכל הפחות את האפשרויות הבאות: א. שימוש באולמות גדולים יותר, שיאפשרו ביתר קלות לשמור מרחק נדרש בין הנוכחים (חברי כנסת, אך גם עוזרים פרלמנטריים, הצוות המקצועי והמינהלי, תקשורת, אורחים ועוד); ב. שימוש במקומות מוגנים (באזור משכן הכנסת או באזורים אחרים), בפרט מפני התקפות טילים – סכנה שאינה דמיונית בישראל – באופן שיאפשר לכל הפחות להפעיל "מיני כנסת" במצבי חירום ביטחוניים ואחרים.

האחריות על התנהלות הכנסת במצבי חירום – עקרונית, הגורם האחראי על ניהול הכנסת הוא יושב ראש הכנסת: תקנון הכנסת קובע כי "יושב ראש הכנסת ינהל את ענייני הכנסת" (סעיף 6(א)). הוא יכול להיעזר לצורך כך בסגניו, במינהל הכנסת ובמזכירות. איננו רואים צורך לשנות הסדר זה, שלפיו יושב ראש הכנסת מחליט על מודל הפעולה הרצוי של הכנסת במצבי חירום, כאמור לאור ההנחיה הכללית שלפיה הכנסת צריכה להמשיך לתפקד באופן מלא ככל האפשר (אלא אם החליטה אחרת, בהתאם לכללים שפורטו). עם זאת, בשל הסכנות הטמונות באימוץ דגמים כמו עבודה מרחוק, יצירת "מיני פרלמנט" או הצבעת באי כוח, ראוי שהתנהלות הכנסת במצבי חירום, בפרט באופנים שאינם מפורטים בתקנון, תאושר גם על ידי היועץ המשפטי לכנסת.

נספח 1: דרכי פעילות של פרלמנטים במדינות דמוקרטיות בתקופת הקורונה (נכון לסוף אפריל  2020)

מדינה	עבודה מרחוק		צמצום מספר חברי הפרלמנט	השעיית עבודת הפרלמנט
	דיונים	הצבעה
בלגיה	כן	כן	בבית העליון בלבד	לא
קנדה	כן	לא	לא	כן (חלק מהוועדות המשיכות לפעול)
דנמרק	כן	לא	כן	לא
איחוד אירופי	כן	כן	לא	לא
פינלנד	כן	לא	לא	לא
צרפת	כן	לא	כן	לא
גרמניה	כן	לא	כן	לא
איסלנד	כן	לא	כן	לא
אירלנד	כן	לא	כן	לא (מלבד פגרת הבחירות הקבועה)
ישראל	לא	לא	לא	לא
איטליה	בבית התחתון בלבד	לא	לא	לא
הולנד	כן (חלקית)	לא	לא	לא
ניו זילנד	כן	רק בוועדות	כן	כן (לשישה ימי עסקים)
נורבגיה	רק בוועדות	לא	כן	לא
ספרד	לא	כן	לא	לא
שבדיה	לא	לא	כן	לא
שוויץ	כן	לא	לא	לא
בריטניה	כן	לא	לא	לא (מלבד פגרת הפסחא הקבועה)
רומניה	כן	כן	לא	לא

---

מאמר זה נכתב במסגרת גיליון מיוחד של הפרלמנט בשיתוף ה-INSS, בעריכת נדיב מרדכי ואל"ם (מיל') עו"ד פנינה שרביט ברוך.