חוסן דיגיטלי
תעמולת בחירות דיגיטלית - איסור השימוש במשאבי הרשויות המקומיות
המרחב הדיגיטלי של תעמולת הבחירות הפך בשנים האחרונות למערב פרוע. בעוד שחוקי התעמולה נוקשים על העיתונות, הרדיו והטלוויזיה, באינטרנט כמעט ואין הגבלות על אופן הפרסום, על שימוש בנתונים פרטיים ועל תקצוב הפרסום. היעדר ההסדרה כבר הוכח ככזה שעלול להטות תוצאות בחירות ולהביא לשימוש של בעלי עמדות כוח בשלטון המקומי בידע שהעירייה כגוף שלטוני צוברת אודותינו.
מבחינה חוקית המרחב הדיגיטלי של תעמולת הבחירות בישראל הוא מערב פרוע. השינויים הטכנולוגיים המהירים של שני העשורים האחרונים יצרו מצב משפטי לא הגיוני: מצד אחד בכל הנוגע לאמצעי התקשורת הוותיקים - עיתונות, רדיו וטלוויזיה - החוק מסדיר בנוקשות ולפרטי פרטים את הפרסום הפוליטי ואת היקפו במהלך הבחירות, וכך אמצעים אלה מפוקחים ונתונים באסדרה נוקשה ודקדקנית אף שתעמולת הבחירות בהם מאבדת בהדרגה את השפעתה על ציבור הבוחרים; לעומת זה בפלטפורמות הדיגיטליות, שהשפעתן על ציבור הבוחרים הולכת וגוברת, מועמדים, מפלגות וגורמים אחרים ("גופים חוץ-מפלגתיים") מפרסמים בחופשיות ללא מסגרת חוקית מוסדרת.
היעדר האסדרה של תעמולת הבחירות במרחב הדיגיטלי הרה אסון במישור ההגנה על הערכים העומדים בבסיסן של בחירות דמוקרטיות: חופש הביטוי, ריבוי דעות, שוויון הזדמנויות, פרטיות, הוגנות וטוהר הבחירות וגם מניעת בזבוז של משאבי ציבור. ערכים כאלה נפגעים כשכל אדם עשיר דיו או מקורב דיו למוקדי הכוח התקשורתיים או הפוליטיים יכול להציף את המרחב הציבורי במסרים ללא הגבלה; בתקשורת הדיגיטלית הם נפגעים גם בשל היכולת להשתמש לרעה במאפיינים של תקשורת זו.להרחבה ראו: גיא לוריא ותהילה שוורץ אלטשולר, רפורמה בדיני תעמולת בחירות (מחקר מדיניות 109), ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015.
במאמר זה נתאר בכלליות את האתגרים שהתעמולה הפוליטית בעולם הדיגיטלי בכלל ובהקשר של בחירות לרשויות המקומיות בפרט מעמידה לדמוקרטיה הישראלית, וליתר דיוק – הסוגיה של שימוש במשאבי הרשות המקומית לצורך התעמולה.
תעמולת הבחירות ברשויות המקומיות דורשת דיון נפרד מהדיון בתעמולת הבחירות לכנסת בשל שלושה מאפיינים ייחודיים, כמו שמסביר אמנון רייכמן. ראשית, ההסדר המשפטי החל בתעמולת בחירות לרשויות המקומיות שונה מזה שבתעמולת הבחירות לכנסת; שנית, בניגוד לבחירות לכנסת, שבהן מנגנוני המפלגה מפקחים אילו תכנים יפורסמו או יופצו, בבחירות לרשויות מקומיות אין איזונים פנימיים בהפצת התעמולה הדיגיטלית; שלישית, המדיה הדיגיטלית מאפשרת יכולות ייחודיות הן בשל הקשר הבלתי אמצעי בין ראש הרשות לקהל בוחריו שנוצר ברשתות החברתיות, והן בשל מאפיינים של הרשתות הללו כגון האפשרות להריץ קמפיין שלילי או חיובי שממוקד בתושבי הרשות המקומית.אמנון רייכמן, "חידושים והתפתחויות במשפט הציבורי בישראל בשנת 2014", דין ודברים יא (2018): 205–259, ובייחוד עמ' 254. למרות זאת, אסדרת המדיה הדיגיטלית בבחירות המקומיות טרם זכתה לדיון.
במאמר זה נתמקד בבעיה ייחודית בתחום הבחירות לרשויות המקומיות שמקורה בקלות היחסית של נבחרי ציבור המכהנים כראשי רשויות מקומיות להפיץ תעמולת בחירות במדיה הדיגיטלית וכך לרתום את משאבי הציבור לטובת הקמפיינים שלהם.
תפקידו ההולך וגדל של השיווק הדיגיטלי בעולם הפוליטי משנה את הפוליטיקה שינוי יסודי ומשפיע על מערכות היחסים בין המתמודדים, הרשימות, אמצעי התקשורת המסורתיים וכמובן הבוחרים. אין מחלוקת שהמרחב הדיגיטלי תורם תרומה אדירה לשיפורו של ההליך הפוליטי באמצעות הרחבת מקורות המידע, הגדלת האפשרויות להשתתפות אזרחית, העצמה של פרטים, קשר ומעורבות בין בחירות לבחירות, מימון המון ועוד. אבל עם אלה מתבררות גם מניפולציות על התודעה ועל תהליכי הבחירה, פגיעה בפרטיות וחוסר שקיפות. מניפולציות אלה מתבטאות לעתים בתופעות של דיס-אינפורמציה או פייק ניוז, שמתעצמות באמצעות שימוש בטכניקות של שיווק מתוכנן או טירגוט שמבוססים על עיבוד מידע אישי.Alison Weissbrot, "MAGNA and Zenith: Digital Growth Fueled by Programmatic, Mobile and Video", Ad Exchanger, 20.6.2016 בשנים האחרונות הולך ומתברר כי השימוש בניתוח מידע, באוטומציה, במערכות אלגוריתמיות לא שקופות ובתעמולה חישובית שמבוססת על ניתוח של נתוני עתק יכול לשמש למניפולציות חסרות תקדים על דעת הקהל ולהזיק ליכולת לקיים חיים ציבוריים שמבוססים על ערכים של בחירה חופשית ואוטונומיה של פרטים.
חלק מהבעיה נובע מכך שטכניקות שיועדו למכירה של מוצרים ושירותים משמשות כיום להשפעה על אמונות, על דעות ועל בחירות דמוקרטיות. העובדה שהמכונות האלגוריתמיות מאתרות ומטרגטות קהלים מתאימים ללא התייחסות לשאלה איזה תוכן יועבר לקהלים וליחידים אלה (פייק ניוז, תעמולה לגיטימית, טרור, פורנוגרפיה, תוכן פירטי), באיזה מקום או אתר או פרופיל יימכרו המודעות או מי עומד מאחוריהן – מעלה את השאלה האם יש מאפיינים ייחודיים לתוכן ולתהליכי פרסום ושכנוע שנוגעים להליך הדמוקרטי, ולא לשוק המסחרי.Jack Nicas, "Fake-news Sites Inadvertently Funded by Big Brands", Wall Street Journal, 8.12.2016; Suzanne Vranica, "Advertisers Try to Avoid the Web’s Dark Side, From Fake News to Extremist Videos, Wall Street Journal, 18.6.2017; Julie CLark, "Fake News: New Name, Od Problem. Can Premium Programmatic Help?", AdAge, 25.4.2017
במובנים רבים הטכניקות של הפרסום והשיווק הפוליטי הדיגיטלי הן שדה לא חרוש, ולפיכך אפשר לראות שירותי תעמולה ושכנוע שאינם עולים בקנה אחד עם הוראות חוק כלליות כגון האיסור על הטעיה והתחזות או עם כללי הקהילות של הרשתות החברתיות, שדרכן בדרך כלל הקמפיינים האלה מתבצעים. כך למשל לאחרונה התברר כי ברשתות החברתיות בעברית מצויות רשתות אוטומטיות ואוטומטיות למחצה של בוטים אנושיים (תוכנות אוטומטיות שנראות כמשתמשים).רן בר זיק, "צבא בוטים שהגיב לטובת בוגי יעלון נתפס ברשת", אינטרנט ישראל, 19.8.2018; נועם רותם, "איך נחשפה רשת של צייצנים פוליטיים בעברית", 5.8.2018, מקוון.
בהקשר של הבחירות לרשויות המקומיות תחקיר ידיעות אחרונות מאוגוסט 2018 מלמד על שימוש שמידת חוקיותו גבולית בטכניקות של הפצת פייק ניוז; הכפשת מועמדים ופגיעה בשמם הטוב; יצירת פרופילים פיקטיביים או דפי פייסבוק שנחזים כשייכים ליריב; הקמת קבוצות פייסבוק שנראות תמימות וצוברות אלפי חברים במטרה להריץ פוליטיקאים; שימוש ב"טרולים" להשמצות אנונימיות ברשת; וגם רכישה של מוצרים שמטרתם יצירת פרופילים התנהגותיים של גולשים למטרות הטיה של דעת הקהל.שחר גינוסר וגיא ליברמן, עבודה שחורה, ידיעות אחרונות, מוסף 7 ימים 9.8.2018; גיא ליברמן ושחר גינוסר, "גזענות ושנאה? זה עובד הכי טוב בבחירות", ידיעות אחרונות, 7 ימים, 15.8.2018. תחקיר נוסף שהתפרסם באתר מאקו ובחדשות 2 מלמד על תמונה דומה של "מאות ואלפי חשבונות שחשודים כמזויפים שמשרתים מטרות פוליטיות – גם של המפלגות הגדולות, והמון מהמוניציפלי. הרצליה, נהריה, חיפה, טבריה, יבנה, קריית מוצקין, הוד השרון ועוד המון".דרור גלוברמן, "תחקיר המזויפים שהקפיץ את הפוליטיקאים", אתר מאקו, 23.08.2018.
מתחקיר ידיעות אחרונות אפשר ללמוד כי בכל הנוגע לפרקטיקות תעמולה רבות חסרים גבולות ברורים של מותר ואסור. כך אמר רן טננבאום, מנכ"ל חברת "מדיה גרופ": "אפשר לנטר ולזהות דעות פוליטיות, למצוא את הפרופיל הפסיכולוגי שלך ולהשפיע. מי שיש לו את האמצעים, יכול להזיז קבוצות שלמות".שחר גינוסר וגיא ליברמן, עבודה שחורה, ידיעות אחרונות, מוסף 7 ימים 9.8.2018 ואכן, בעשור האחרון אפשר לזהות עלייה ניכרת ברמת התחכום של קמפיינים פוליטיים דיגיטליים שמטרתם לזהות בוחרים יחידים וליצור אינטראקציה עימם. קמפיינים כאלה עשויים לכלול:
- ניסיון לייצר תמיכה במועמדים או במפלגות בזמן בחירות ולחלופין ניסיון לייצר אנטגוניזם כלפי מועמדים או מפלגות; ניסיון לייצר תמיכה בהכרעה בזמן משאל עם או התנגדות להכרעה כזאת; ניסיון לשכנע אנשים להשתתף בפועל בבחירות או להימנע מכך;
- ניסיון לייצר תמיכה בדעות מסוימות ולחלופין ניסיון לייצר התנגדות לדעות אחרות.
כמו כן הם עשויים לכלול:
- אריזה של מידע ציבורי רלוונטי או מידע שאינו נכון או מוטה בבסיסו (הפצה של ג'אנק ניוז או פייק ניוז, דיסאינפורמציה ) בזמן בחירות או ביניהן, בעתות שגרה ותוך כדי מלחמות או אסונות הומניטריים אחרים;
- התמקדות בשיקולים בעד ונגד עמדה מסוימת או בהצגה חד-צדדית שלה;
- התייחסות עניינית לתכונות של מנהיג או מועמד מול הכפשות שלו;
- פרסומות גלויות (המסומנות ככאלה), תוכן אורגני לא פרסומי (פעמים במסווה) או תגובות, שיתופים ולייקים – אורגניים או ממומנים - כלפי תוכן שכבר פורסם.
בנקודות הקצה של התוכן המוגש למשתמשים אפשר לדבר על:
- שימוש לגיטימי בחשבונות פייסבוק ורשתות חברתיות אחרות וכן הקמה ושימוש בפרופילים מזויפים או התחזות לאנשים אחרים ופתיחת חשבונות שעלולים להביך אותם;
- שימוש במגיבים אנושיים ובבוטים אוטומטיים או אוטומטיים למחצה, בטרולים דיגיטליים ובפרשנים מוטים שאמורים להפריע ליכולת השיחה ברשת החברתית, לתת תחושה מזויפת של פופולריות לאנשים או לדעות מסוימות, להפוך דעות קיצוניות לדעות מקובלות, וכן להרתיע משתתפים נוספים בשיח ובכך להשפיע על השיח הפוליטי. כך נעשה שימוש בבוטים פוליטיים כדי להציף רשתות במסרים סביב האשטאג מסוים, לקדם או לתקוף אישיות פוליטית מסוימת או כדי לזייף לייקים או מספרי עוקבים ברשת חברתית. בבוטים כאלה נעשה שימוש הולך וגדל גם כדי להשתמש במילים מסוימות באופן אסטרטגי במטרה להטעות את האלגוריתמים של התוכנה ולגרום לתכנים מסוימים להיעשות פופולריים יותר. לפעמים נעשה בהם שימוש לצורך סימון ותיוג חשבונות ותכנים כלא רצויים כלפי הרשת החברתית וכללי הקהילה שלה, מה שיוביל לחסימת חשבונות או להסרת תכנים;
- פרסום מודעות בתשלום;
- שינוי מיקום בתוצאות חיפוש כתוצאה מאופטימיזציה של מנועי חיפוש וכן מניפולציה של מנועי חיפוש ("כובע שחור");
- יצירת וירליות של מידע ואופטימיזציה של תוכן ברשת חברתית וכן גרימה תהודה משמעותית למידע פוגעני או ביטויי שנאה בתוך הרשת החברתית או יצירת "תוכן קליקבייטי" כלומר תוכן שהעיצוב שלו מיועד להשגת ווירליות.
חשוב להדגיש כי שימוש בדיסאינפורמציה כחלק מקמפיין בחירות אינו מתרחש רק ברשת הפתוחה או ברשתות החברתיות הפתוחות, אלא גם באפליקציות מסרים כמו ווטסאפ, טלגרם וסיגנל.
כבר מאמצע שנות התשעים הסתמך השיווק הדיגיטלי על איסוף נתונים מתמשך ועל ניטור של דפוסי התנהגות דיגיטלית של משתמשים,K. C. Montgomery, "Safeguards for Youth in the Digital Marketing Ecosystem", In D. G. Singer and J. L. Singer (Eds.), Handbook of Children and the Media (2nd ed.), Thousand Oaks, CA: Sage Publications, 2011, pp. 631-648 ובעיקר בארצות הברית התפתחה תרבות זו על רקע אי-התערבות של הממשל בעולם הדיגיטלי: החל באי-אחריות של פלטפורמות על התוכן המתפרסם בהן וכלה בהגנה מינימלית בלבד בתחומים של הגנת צרכן או פרטיות.O. Solon, and S. Siddiqui, "Forget Wall Street: Silicon Valley is the New Political Power in Washington", The Guardian, 3.9.2017 כל אלה, יחד עם חדשנות מתמשכת כגון המעבר האינטנסיבי לשימוש ברשתות חברתיות ובמכשירים ניידים, קידמו איסוף של מידע על היבטים נרחבים בחייהם של המשתמשים, עיבוד שלו וטרגוט מסרים מסחריים בחזרה אליהם.C. Smith, "Reinventing Social Media: Deep Learning, Predictive Marketing, and Image Recognition will Change Everything", Business Insider, 20.3.2014 כיום מדובר בארסנל הולך וגדל של כלי ניתוח ותוכנות, ניתוח למטרות של חיזוי, מדרוג (רייטינג) וניקוד (סקורינג) ובעיקר סיווג וחלוקה של אנשים פרטיים, שמסתמכת על מערכת מדויקת של מאפיינים וסמנים של מידע דמוגרפי, פסיכוגרפי והתנהגותי. כל אלה יחד יוצרים את הפרופיל המדויק שמשמש אחר כך, למשל להתאמת פרסום ברשת החברתית.
כלומר, מזמן אין מדובר עוד בקניית פרסומות ביוטיוב, אלא בשילוב של כלים שנוגעים לאיסוף נתונים, לפילוח קהלים, ולטרגוט של שפע מסרים שיוצרים תגובה ומעורבות. איסוף הנתונים והניתוח שלהם הם הדלק של התעשייה, ואלה הולכים ונעשים ממוכנים יותר ויותר ואף עוברים כל הזמן תהליכי אופטימיזציה באמצעות מערכות לומדות. החידוש הוא שהטווח הרחב של הטכניקות לאיסוף ולטרגוט של מידע יוצרות כוח חסר תקדים לקמפיינים ושוני איכותי בינם ובין מה שהיה מקובל במסעות תעמולה פוליטיים בעבר. לענייננו נזכיר כאן טכניקה אחת – "טרגוט פסיכוגרפי מבוסס רגשות".
התעשייה הדיגיטלית יוצרת ומשכללת כל העת כלים שמיועדים לבדיקת הגירוי של מגוון רגשות ותגובות מודעות ולא מודעות, שתכליתם להעמיק את מערכות היחסים עם מותגים או עם מסרים או לייצר קשר רגשי ביניהם.C. McEleny, "Ford and Xaxis Score in Vietnam Using Emotional Triggers Around the UEFA Champions League", The Drum, 16.10.2016. חברות כמו פייסבוק - אבל גם כמו נילסן - משתמשות במה שמכונה נוירו-שיווק - יישום כלים של מחקר במדעי המוח כדי לקבוע את ההשפעה הרגשית שיש למסרים פרסומיים. אחת הטכניקות היא ניתוח רגשות (Emotion Analytics) אשר פותחה במעבדות חברת גוגל מתוך ניצול סוגים חדשים של נתונים ומעקב אחר תגובות המשתמשים כדי לאפשר למפרסמים להבין את ההשפעה של קמפיינים ושל הנכסים הרגשיים שהם יוצרים.T. Kelshaw, "Emotion Analytics: A Powerful Tool to Augment gut Instinct", Think with Google, August 2017.
כבר ב-2016 הציעה חברת הנתונים Experian Marketing Services for Political Campaigns למנהלי קמפיינים צבירי נתוני עתק שארגו יחד דמוגרפיה, פסיכוגרפיה והתייחסות למאפיינים רגשיים כדי להגיע אל בוחרים בדרך שתאפשר למנהלים לבדוק את ה"לב, הנשמה והתודעה" של מושאי הטרגוט, בעיקר בכל הנוגע לפרופיל הפוליטי שלהם כשהוא מאוגם עם גישות כלפי פוליטיקה בכלל, ציפיות, התנהגות, סגנון חיים, נתוני קניות והעדפות המדיה שלהם. כאן נכנסה גם קיימברידג' אנליטיקה, שהשתמשה ב"מודל אישיות בעל חמישה פקטורים" - שנקראOCEAN - שנועד לקבוע את אישיותו של כל מבוגר בארצות הברית.J. Albright, "What’s Missing from the Trump Election Equation? Let’s Start with Military-Grade Psyops", Medium, 11.11.2016; M. Kranish, "Trump’s Plan for a Comeback Includes Building a 'Psychographic' Profile of Every Voter", The Washington Post, 27.10.2016 המודל יצר פרופיל של כל פרט ופרט בהתבסס על חמישה מאפיינים: פתיחות, מודעות, החצנה, נעימות ונוירוטיות (openness, conscientiousness, extroversion, agreeableness, and neuroticism).
הניתוח הסתמך על נתונים מפייסבוק, על ההיסטוריה של הבוחרים שהייתה בידי המפלגות ועל נתונים מתחום השיווק שהתקבלו מחברות מובילות כמו Acxiom, Experian, Nielsen, GOP firm Data Trust, Aristotle, L2, ו-Infogroup. כך הצליחה קיימברידג אנליטיקה לפתח מאגר מידע פנימי עם אלפי "נקודות" לאדם, לזהות חולשות ולטרגט כלפיהן תוכן וכן לעצב פרסומות שבסופו של חשבון הופיעו בערוצים דיגיטליים שונים, בכללם הטלוויזיה (שעדיין נתפסת כמדיום משפיע).Advertising Research Foundation. (2017). Cambridge Analytica: Make America Number One. Case study
. https://www.warc.com/content/article/Cambridge_Analytica_Make_America_Number_One/110517A.
Nix, "The Power of Big Data and Psychographics in the Electoral Process", Presented at the Concordia Annual Summit, New York, 2016. Youtube. האסטרטגיה שגובשה התבססה, אפוא, על חולשות שנמצאו אצל בוחרים פרטיים.D. Karpf, "Will the Real Psychometric Targeters Please Stand Up?", Civicist, 1.2.2017; N. Confessore, and D. Hakim, "Data Firm Says 'Secret Sauce' Aided Trump; Many Scoff", New York Times, 6.3.2017; M. Schwartz, "Facebook Failed to Protect 30 Million Users from Having Their Data Harvested by Trump Campaign Affiliate", The Intercept, 30.3. 2017
חברות אשר מנהלות קמפיינים באמצעות רשתות חברתיות הן הצומת שבו נפגשים האלגוריתמים ללמידת מכונה וטכנולוגיות הפרסום. מדובר בחברות כמו Hootsuite, Sprinklr, Hubspot ו-Sprout Social, שמציעות חבילות של מסרים שונים לקהלים מטורגטים דרך פוסטים סטנדרטיים ותוכן ממומן. התוכנות שהן מציעות נשענות על ניתוח של מידע התנהגותי ועל האזנה לפעילות ברשתות ומעקב אחריהן, ומטרתן להעביר אל מושאי הקמפיין מסרים על בסיס פילוח וטרגוט מוצלחים וכן תזמון מוצלח להגברת השכנוע.
כאמור הסכנה של שימוש לרעה בכל היכולות הללו מתעצמת כשמדובר בהשפעתם של בעלי האמצעים, בעלי השליטה ובעלי הנגישות למאגרי מידע על המרחב הווירטואלי של תושבי הרשות המקומית, בעיקר לנוכח היעדר האסדרה והפיקוח.
תעמולת הבחירות המקומיות במרחב הדיגיטלי בעיקרה אינה מוסדרת, ואולם כאן נתמקד בכלל אחד שדווקא חל במרחב הדיגיטלי: האיסור על שימוש במשאבי ציבור. חוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט-1959 (להלן: "חוק דרכי תעמולה") קובע בסעיף 2א את האיסור על שימוש במשאבי ציבור בתעמולת בחירות, לרבות משאביה של רשות מקומית:
"לא ייעשה שימוש, בקשר עם תעמולת בחירות, בכספים או בנכסים מוחשיים או בלתי מוחשיים של גוף מבוקר [...] או של תאגיד שהממשלה או רשות מקומית משתתפת בהנהלתו או בהונו [...]".
הוראה זו חלה בכל עת, לא רק בתקופת בחירות, ומטרתה למנוע שימוש בכספי ציבור כדי לשרת את האינטרסים של המועמדים וכן להגן ככל האפשר על שוויון ההזדמנויות בבחירות בין מועמדים מכהנים למועמדים חדשים. המועמדים המכהנים נהנים מיתרון מובנה לאור תפקידם, וההוראה האוסרת על שימוש במשאבי ציבור נועדה למנוע יתרון בלתי הוגן גדול עוד יותר.ראו לדוגמה: תב"כ 2/21 רמי כהן נ' מירי רגב, שרת התרבות והספורט (18.4.2018).
השאלה היא, כמובן, מהו שימוש במשאבי ציבור בהקשר זה: האם כאשר רשות מקומית מפרסמת את הצלחותיה בשנה החולפת מדובר בשימוש במשאבי ציבור? האם הופעה שהרשות המקומית מארגנת כשהכניסה לתושבים חופשית היא שימוש במשאבי ציבור?
הנחיותיו של היועץ המשפטי לממשלה ופסיקה של יושבי ראש ועדת הבחירות המרכזית ושל ועדות בחירות אזוריות הבהירו את הכללים המנחים מהי תעמולת בחירות שעושה שימוש במשאבי ציבור של הרשות המקומית. ככלל המבחן הוא מבחן הדומיננטיות, קרי מהו "האפקט הדומיננטי" בעיני הבוחר הסביר של פרסום בצורה כזאת או אחרת של הרשות המקומית: תעמולת בחירות או העברת מידע לציבור. לשם כך קבעו בית המשפט העליון, יושבי ראש של ועדות בחירות (המרכזית והאזוריות) והנחיות היועץ המשפטי לממשלה מבחני עזר כגון מועד הפרסום וקרבתו למועד הבחירות, היוזם של הפרסום, האם מדובר בפרסום קבוע או כזה שנעשה במיוחד לקראת הבחירות, השכל הישר ועוד.ראו, לדוגמה: תב"כ 2/20 תנועת אומ"ץ נ' הרשות להגנת ולסחר הוגן ואח' (18.1.2015); תב"כ 2/21 רמי כהן נ' מירי רגב, שרת התרבות והספורט (18.4.2018); תר"מ 14/20 חברי סיעת "למען התושבים" במועצת העיר רעננה נ' נחום חופרי, ראש עיריית רעננה (16.6.2013); תר"מ 16/21 גבריאל גאון נ' מועצה מקומית מזכרת בתיה (10.7.2017); תר"מ 21/21 שלמה זינו נ' ראש עיריית נשר, אברהם מכלוף בינמו (13.12.2017); תר"מ 24/21 שמעון שמואלי נ' יוסי בכר ראש עיריית בת ים (11.2.2018).
הדרכים שבאמצעותן נבחרי ציבור מנסים לרתום את משאבי הציבור לצורכי תעמולת בחירות מתוך הפרת האיסור משתנות עם הזמן ועם השינויים הטכנולוגיים. האיסור נחקק בשנת 1961 בעקבות סדרה של תלונות שהתקבלו בבחירות 1959 שעניינן שימוש בנכסי ציבור לאירועי בחירות (למשל תעמולת בחירות במסדר של הג"א) ופעילות לטובת תעמולת בחירות של עובדי רשויות מקומיות ותאגידים ממשלתיים (לדוגמה פקידי מועצת שיווק פרי הדר).ראו: מכתב תלונה מח"כ י. ספיר אל השופט י. זוסמן (21.10.1959), ארכיון המדינה ג-5706/3; מכתב תלונה מד"ר רובנזון לשר המשפטים פנחס רוזן על פעולה של פקידי מועצת שווק פרי הדר לטובת מפא"י (21.20.1959), ארכיון המדינה ג- 5706/3; מכתב שר המשפטים פנחס רוזן אל מזכיר הממשלה בדבר תלונות על דרכי התעמולה של מפלגות (18.10.1959), ארכיון המדינה ג-5706/3; מכתב שר המשפטים אל א. ידין ואח' בדבר מינוי ועדה בין משרדית לבחינת חוקי הבחירות (7.2.1960), ארכיון המדינה ג-5706/3; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון), תשכ"א-1961, ה"ח 466, 227 (3.5.1961). בשנים האחרונות התלונות על הפרת האיסור עוסקות בפעילויות אחרות, לפחות בכל האמור בבחירות ברשויות המקומיות. כך למשל נפוצות תלונות על פרסומים או אירועים של הרשות המקומית שמשמשים לפי הנטען ככסות לתעמולת בחירות של המועמד העומד בראש הרשות.ראו לדוגמה: תר"מ 1/21 שושי כחלון כידור, יו"ר סיעת 'יש יום חדש' ואח' נ' אפרים (אפי) דרעי, ראש עיריית כפר יונה ואח' (30.7.2015); פרשת שמעון שמואלי (לעיל ה"ש 18); תר"מ 26/21 שמעון שמואלי נ' יוסי בכר ראש עיריית בת ים (20.3.2018); תר"מ 27/21 מרדכי בן דוד נ' שלמה בוחבוט, ראש עיריית מעלות תרשיחא (29.3.2018). לאחרונה קבע יושב ראש ועדת הבחירות המקומיות, השופט עודד מודריק, כי חבילת פרסום שכללה מודעות גלויות וכתבות של תוכן שיווקי בעיתון מקומי שרכשה עמותה שמקבלת מימון מהעירייה והראיונות שנערכו בעקבותיה עם עוזר ראש רשות – הם תעמולת בחירות פסולה. אפילו ראיונות לא ממומנים בעיתונות מקומית, קבע השופט, הם שימוש לא ראוי במשאבי הרשות, שכן העירייה רוכשת שטחי פרסום באותו עיתון.אורן פרסיקו, "באופן פלאי", העין השביעית, 12.06.2018.
עוד נפוצות תלונות על פרסומים באמצעות אתרי האינטרנט ודפי הפייסבוק של הרשויות המקומיות.ראו לדוגמה: תר"מ 7/21 גבריאל גאון נ' מועצה מקומית מזכרת בתיה (11.2.2016); תר"מ 12/21 אלון גייר, ראש סיעת "גדרתיים" במועצת גדרה נ' יואל גמליאל, ראש מועצת גדרה ואח' (19.12.2016). בהקשר של תעמולת בחירות באמצעות אתר הרשות המקומית או דף הפייסבוק שלה פסקו יושבי ראש של ועדת הבחירות המרכזית ויושבי ראש של ועדות בחירות אזוריות שגם משאבים דיגיטליים כאלה הם משאבי ציבור שאין לעשות בהם שימוש בתעמולת בחירות.פרשת גבריאל גאון (לעיל ה"ש 18).
הניסוח של הוראת סעיף 2א לחוק דרכי התעמולה נעשה באופן חוצה מדיה, כלומר מדובר באיסור כללי על שימוש במשאבי ציבור לצורכי תעמולת בחירות שאינו תלוי באמצעי התקשורת שבאמצעותו נעשית התעמולה.תומר טרבס, תעמולת בחירות באינטרנט ובתנאים של טכנולוגיה משתנה, עבודת גמר לתואר מוסמך במשפטים, אוניברסיטת תל אביב, 2003, עמ' 61. ניסוח זה מקל על התאמת הפסיקה וההנחיות לאמצעי התעמולה המשתנים – החל במסדרי הג"א בשנת 1959 וכלה בדפי פייסבוק בשנת 2018. ואולם האמצעים הטכנולוגיים המשתנים מחייבים את המאסדרים לעמוד על המשמר, בעיקר כשמדובר ביושבי ראש של ועדות הבחירות והיועץ המשפטי לממשלה. הנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה בנושא, המבוססת על פסיקתם של יושבי ראש ועדות הבחירות, היא ההדרכה הברורה ביותר לרשויות המקומיות אילו שימושים באמצעים דיגיטליים אסורים, ומשרד הפנים מפיץ אותה לראשי הרשויות המקומיות טרם הבחירות."איסור על תעמולת בחירות במימון כספי גוף מבוקר – פרסומים המופצים על ידי משרדי הממשלה" הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 1.1900, דצמבר 2014; "הנחיות היועץ המשפטי לממשלה לקראת הבחירות לרשויות המקומיות" חוזר מנכ"ל משרד הפנים 5/2018, 17 באפריל, 2018.
אחת ההבהרות האחרונות שנעשו בעניין זה – ראשית בפסיקתם של יושבי ראש ועדות הבחירות ואחר כך בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה – היא אופן השימוש בדפי פייסבוק פרטיים של ראשי רשויות מקומיות. כשכבר היה ברור שאתר הרשות המקומית ודף הפייסבוק שלה הם נכסי ציבור שאין להשתמש בהם בתעמולת בחירות,פרשת גבריאל גאון (לעיל ה"ש 18); פרשת אלון גייר (לעיל ה"ש 22). התעוררה שאלה בנוגע לדפי פייסבוק פרטיים של ראשי הרשויות. לכאורה אין מדובר במשאבי ציבור. ואולם בעקבות כמה עתירות הבהירו יושבי ראש של ועדות בחירות אזוריות שגם במקרים אלה ייתכנו שימושים אסורים.
דוגמה לשימוש כזה היא שימוש בתכנים של הרשות המקומית על ידי שיתופם בדפי פייסבוק פרטיים של ראש הרשות. כמו שהסביר באחד המקרים יושב ראש ועדת הבחירות סגן הנשיא (בדימ') עודד מודריק (תוך כדי דחיית העתירה): "כיוון שהליך ה'שיתוף' (Sharing) מוגדר כתקין, אפשר לעשותו מסד להערמה ולשימוש במשאבי העירייה. [...] נניח שראש העירייה מבקש לפרסם את רוב מעשיו וגדולתו באחד מדפי פייס-בוק הפרטיים והוא נזקק לחומרים מקוריים (אותנטיים) [...] הוא יכול, במישרין או בעקיפין ואפילו באלם קול, להוליך לכך שהחומרים הללו יופקו בידי גורמי העירייה ויתפרסמו בדף העירוני. משם יינקו אותם הגורמים הפרטיים לדפים הפרטיים במהלכי שיתוף כשרים למהדרין".תר"מ 29/21 ליאורה פור נ' מוטי ששון ראש עיריית חולון, עמ' 4 (4.5.2018)
זו החלטה בעייתית משום שהיא אינה לוקחת בחשבון את הערך הסימביוטי של חשבון פרטי של איש ציבור (בדומה למשל לחשבון פרטי שמנהל עיתונאי בכלי תקשורת ממוסד): החשבון הפרטי של איש הציבור משרת גם את הגוף הציבורי – הרשות המקומית - בכך שהוא הופך לכתובת למעורבות אזרחית וקשר עם ראש הרשות. מנגד, איש הציבור נהנה מפופולריות בחשבון הפרטי בזכות תפקידו הציבורי. החשש שעליו מצביע השופט מודריק אמנם מוצדק, אבל איסור על שיתוף יביא לידי כך שדווקא ראש הרשות הוא היחיד היוצא נפסד, בזמן שכל אזרח או אדם אחר שהוא בעל חשבון ברשת החברתית יוכל לשתף את המידע המדובר.
דוגמה מעניינת אחרת לשימוש אסור בדף פייסבוק פרטי היא מניפולציה שהביאה לידי כך שהעוקבים אחר דף הפייסבוק של העירייה הועברו לדף הפייסבוק הפרטי של ראש הרשות. כמו שנפסק באותו מקרה: "בכך שהמשיב השתמש במאגר המנויים (אלו שעשו 'לייק') לדף הפייסבוק העירוני, כל פרסום אשר הוא יפרסם יגיע כברירת מחדל לדף הבית של כ-6,000 המנויים אשר עשו 'לייק' לדף אחר.[...] מאגר 6,000 המנויים מהווה ללא עוררין 'משאב ציבורי' לפי הוראות סעיף 2א".תר"מ 22/20 ד"ר יואב רוזן יו"ר סיעת 'כיוון חדש' בהוד השרון נ' מר חי אדיב ראש עיריית הוד השרון, 3 (1.7.2013). בהתבסס על החלטות אלה הנחה היועץ המשפטי לממשלה (הנחיה שתקפה היום): "נבקש להבהיר למען הסר ספק כי אתרי אינטרנט, דפים ברשתות חברתיות ואפליקציות שהם ממשלתיים או עירוניים לרבות אלה המשמשים את תושבי המדינה לקבלת מידע על הנעשה בגופים המנויים בסעיף הם 'משאב ציבורי' ושימוש בהם לצרכי תעמולת בחירות מנוגד להוראות החוק, הוא הדין אף במאגר המנויים של אתרים, דפים ואפליקציות אלה".הנחיה 1.1900 (לעיל ה"ש 25).
תעמולת בחירות מתוך שימוש במידע אישי רגיש
האם די בפירוט האמור בהנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה? ההתפתחויות הטכנולוגיות והפרקטיקה ברשויות המקומיות התקדמו, ואף שההנחיה עודכנה בשלהי 2014, כבר נחוץ עדכון נוסף. מאגרי המידע על מנויי האתרים, הדפים והיישומונים של הרשות המקומית הם אכן משאב חשוב, אך לחלוטין אינם המשאב היחיד מתחום משאבי המידע.
נצביע כאן על עוד שני סוגים של משאבים כאלה:
- פאנל, דאשבורד או נתוני מעקב אחר פעילות שנוגעת לרשות ומתרחשת ברשתות חברתיות. רשויות מקומיות רבות במדינת ישראל משתמשות בשירותים של חברות איגום מידע ומעקב ברשתות כדי לקבל מידע על הלך הרוח הציבורי, הסוגיות המעניינות, הפילוח הדמוגרפי ועוד של תושבי הרשות. לעיתים מדובר במידע לא מזוהה שהחברה ספקית השירות מעבירה תהליך של התממה (תהליך של אנונימיזציה). במקרים אחרים מדובר במידע שניתן לאתר את מקורו (כלומר את פרופיל הפייסבוק של המשתמש, הכולל לעתים קרובות שם, כתובת ותמונה).
- מאגרי מידע שנמצאים בידי הרשות מכוח פעילותה הרגילה. מאגרים אלה כוללים כמויות אדירות של מידע אישי מזהה על תושבי הרשות – החל במידע סטטיסטי ודמוגרפי וכלה במידע על חיובי ארנונה והנחות, ילדים שנמצאים במערכת החינוך הרגילה והמיוחדת של הרשות, אזרחים שנזקקים לשירותי רווחה וכו'. זאת ועוד, המעבר לעולם רווי חיישנים ולמה שמכונה "ערים חכמות" מגדיל במידה ניכרת את מאגרי המידע שבידי הרשות, ואלה יכללו בין היתר גם דפוסי נסיעה (למשל באמצעות מצלמות, כולל מספרי רכב); התנהגויות ברשות הרבים באמצעות רשת של מצלמות; או חיישנים שמוצמדים לפחי אשפה ולתאורת רחוב.
הטכניקות שהוצגו למעלה לאיגום ולפילוח של מידע לקמפיינים פוליטיים דורשות שכבות רבות יותר ויותר של מידע על מושאי המסרים של קמפיין פוליטי, וכך גדל החשש שראשי רשויות מכהנים ישתמשו במידע הקיים בידי הרשות כדי לאגם אותו עם מידע נוסף ולייצר מסעות שכנוע תפורים היטב שמסוגלים לטרגט את מי שהם מבקשים להגיע אליו ולשכנעו.
כעולה מן המתואר לעיל, החשש הוא שחברות ניהול מידע וקמפיינים פוליטיים דיגיטליים ינסו לשכנע ראשי רשויות להשתמש בנתונים הנמצאים בידי הרשות כדי להגביר את סיכוייהם להיבחר. דוגמאות:
- "טרגוט חוזר" של פרופילים מזוהים שבמעקב אחר המתרחש ברשתות סומנו כמתנגדים לראש העיר וכמי שהעבירו עליו ביקורת. טרגוט חוזר של מסרים יכול לכלול גם שימוש במידע על התושב הביקורתי, למשל העובדה שהוא חייב ארנונה או שילדיו לומדים בחינוך המיוחד.
- יצירת פרופילים מדויקים של קהל היעד באמצעות הוספת שכבות מידע על אלה המצויות בפלטפורמות המידע או בידי ברוקרים של מידע, הכוללות נתונים שנמצאים בידי הרשות כגון מידע משפחתי (מספר הילדים, גילים) מידע על הרגלים (הרגלי נסיעה, פינוי אשפה, כניסה ויציאה מן הרחוב), מידע כלכלי (זכאי הנחות או לא) וכיוצא באלה.
נוסף על החששות מפני שימוש לרעה במידע פרטי, חשוב להסביר שמדובר כאן במשאב בעל ערך כלכלי לצורך יצירת תהליכי שכנוע, ועל כן הוא נכנס בקטגוריה של שימוש לרעה במשאבי הרשות. אם אנו עדים לניצול מתמשך של משאבי הרשות לקמפיינים של בחירות, אין סיבה להניח שבעידן המידע - בייחוד לנוכח העובדה שאנו רואים שימושים בלתי ראויים בקמפיינים פוליטיים דיגיטליים גם בהקשרים אחרים – לא יהיה ניסיון לייצר ניצול כזה.
רק בשנים האחרונות הולך ומתברר עד כמה המרחב הדיגיטלי משפיע - וימשיך להשפיע - על תעמולת הבחירות. כאן הצגנו רק דוגמה לקשיים המתעוררים באכיפה של דיני תעמולת הבחירות ברשויות המקומיות במרחב הדיגיטלי. עם זה לתפיסתנו האיסור על שימוש במשאבי הציבור הנוגעים למידע שבידי הרשות - הן שהגיע אליה תוך כדי פעילותה הרגילה והן שהגיע בעקבות מעקב אחר הלך הרוח הציבורי ברשתות החברתיות - חייב להתעדכן ולהיות רחב הרבה יותר מזה שאליו מתייחסות הנחיות היועץ.
תיקון הנחיית היועץ המשפטי לממשלה
כאמור למעלה, הנחיית היועץ - שלאחרונה עודכנה בשלהי 2014 - מבהירה ש"אתרי אינטרנט, דפים ברשתות חברתיות ואפליקציות שהם ממשלתיים או עירוניים [...] הם 'משאב ציבורי' ושימוש בהם לצרכי תעמולת בחירות מנוגד להוראות החוק, הוא הדין אף במאגר המנויים של אתרים, דפים ואפליקציות אלה".הנחיה 1.1900 (לעיל ה"ש 25). הנחיה זו אין בכוחה להתמודד עם ההשתכללות המתמדת של דרכי ניתוח המידע והיכולות לייצר "מלכודות אוטונומיה" (השפעה על בחירות ורצונות של פרטים ללא שהם מודעים למניפולציה המתבצעת אודותיהם) ובאמצעותן מניפולציות שכנוע. יש להתאימה ולעדכנה בהתאם.
חשוב לזכור כי התאמת ההסדרים הקיימים לעידן הדיגיטלי ולאפשרויות הבלתי מוגבלות שלו לכרייה ואיגום מידע על היחיד ושימוש בו חשובה לא רק כדי להגן על זכותם של אזרחים לפרטיות ולאוטונומיה, אלא כדי להגן על עצם האפשרות לממש הליך דמוקרטי שמשקף בחירה חופשית.
המידע נאסף, מנותח ומעובד כדי לפלח קהלים, ליצור פרופילים התנהגותיים ולפרסם פרסום מטורגט המבוסס על פילוח מדוייק של פרטים. למעשה אפשר לומר כי בעולם הקדם-דיגיטלי עבודה פרסומית ושכנוע של קהלים ספציפיים הייתה מדע לא מדויק. כיום המצב השתנה. מידע על פרטים הוא נכס פוליטי, ולכן גם הסחר בו נעשה אחת הפעולות החשובות בניהול קמפיינים פוליטיים ובהשפעה על דעת קהל. מידע על פרטים הוא נכס של מודיעין פוליטי במובן שהוא מאפשר להבין את הנטיות, את הקהלים, את דרכי ההשפעה, את ההעדפות ואת יעילותם של קמפיינים."The Influence Industry: The Global Business of Using Your Data in Elections" https://ourdataourselves.tacticaltech.org/posts/influence-industry/
לכן כל דיון בסוגיה של שימוש במשאבי הרשות המקומית בזמן מסע בחירות אינו יכול להתמקד אך ורק במשאבים כספיים, אלא חייב לעסוק גם באפשרות שמתמודדים ישתמשו במאגרי מידע ובמידע אישי, מותמם או מזהה. על הנחייתו של היועץ המשפטי להתעדכן בהתאם:
א. לאסור – נוסף על האיסור הקיים ממילא בחוק הגנת הפרטיות – להשתמש בכל מאגר מידע שיש בו מידע אישי שקיים ברשות או שהרשות אספה במסגרת תפקידה או על ידי מישהו מטעמה, שכן מידע זה עשוי לסייע ביצירת פרופילים התנהגותיים על הבוחרים או לעיבוי של פרופילים כאלה ולכן מדובר בשימוש במשאבי הרשות לצורך תעמולה. ייתכן שצריך לאסור בכלל על התקשרות לשם קבלת שירותים שמשמשים ישירות או באמצעות צד שלישי במידע אישי רגיש לצורכי תכנון או העברה של מסרים שנוגעים לבחירות, בשל החשש שחברות כאלה ילחצו על הרשות להשתמש במאגרי מידע אישיים שנמצאים ברשותה.
ב. לאסור התקשרות עם חברות שמעניקות שירותי ניטור שיח ברשתות באופן שיש בו מידע מזהה על התושבים. נוסף על הפגיעה בפרטיות, שימוש במשאבי הרשות לצורך התקשרות כזאת מלמד כי עיקר תכליתה להשתמש אחר כך במידע לטובת "טרגוט חוזר" במסגרת תעמולת בחירות, ולכן היא מהווה שימוש אסור במשאבי ציבור.
החלת חובת שקיפות כללית בחוק דרכי תעמולה
שטח ההפקר של השימוש במשאבים הדיגיטליים של הרשות לטובת תעמולת הבחירות מדגים את הקושי של ההסדרים הקיימים לעקוב אחר ההתפתחויות הדיגיטליות. דוגמה אחרת להיעדר התאמה בין ההנחיות והחוקים הקיימים ובין אתגר התעמולה בעולם הדיגיטלי היא הסוגיה של חובת השקיפות של תעמולת הבחירות.
חובת השקיפות של תעמולת בחירות - קרי שבכל פרסום של תעמולת בחירות יהיה ברור מי המפרסם שלה - חלה בעיתונות הכתובה. האם אפשר להחיל את הדרישה הזאת גם בתעמולת בחירות במרחב הדיגיטלי? לפני כשנה, סמוך לבחירות המיוחדות לראשות עיריית רמלה, הופצה תעמולה שלילית אנונימית בעיתון מקומי ובפייסבוק. השופט אברהם טל, יושב ראש ועדת הבחירות האזורית, נתן צו לעיתון המקומי האוסר על הפרת כלל השקיפות, וכן נתן צו למועמדים המורה להימנע מלפרסם "כל מודעת תעמולה, בכל מדיום תקשורתי, שאינה מזוהה", אף שאין הוראה מסמיכה מפורשת לכך בחוק.תר"מ 17/21 מוטי יצחקי נ' עיתון 'רמלוד פלוס' ואח' (7.7.2017). כדי לעשות זאת הסתמך השופט טל על פסיקה דומה של יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית.ראו: תב"כ 16/19 רשימת הבית היהודי נ' רשימת הליכוד ביתנו ואח' (3.1.2013); תב"כ 25/19 הליכוד תנועה לאומית ליברלית נ' אתר האינטרנט "ליכודניק" (13.1.2013); תב"כ 48/19 גל אדלר נ' nrg מעריב (21.1.2013).
האם פעולה זו של יושב ראש ועדת הבחירות אכן מוצדקת בהיעדר הסמכה בדין?ירום שגן ויוסף בן-דוד, "האם ניתן וראוי להחיל את החובה לפרסם 'תווית מידע' לפי חוק הבחירות (דרכי תעמולה) גם על האינטרנט?", הארת דין ח (תשע"ג): 117. כיצד סמכות מעין זו מתיישבת עם פסיקתו של בית המשפט העליון, כמה חודשים מאוחר יותר, שפירשה באופן דקדקני את גדר סמכויותיו של יושב ראש ועדת הבחירות, ולא הכירה בסמכותו לתת צווי מניעה אלא כדי למנוע עברות שמנויות בחוק דרכי תעמולה או בחוקים אחדים אחרים המנויים בו במפורש (בסעיף 17ב(א))?דנג"ץ 1525/15 ח"כ ד"ר אחמד טיבי נ' מפלגת ישראל ביתנו (פורסם בנבו, 23.8.2017). ואפילו אם נחה דעתנו בשאלת הסמכות, האם יעיל להורות לפייסבוק ישראל – כמו שעשה השופט טל – לפנות לגורם האחראי ב"פייסבוק אירלנד" ולהבהיר לה "ככל שביכולתה" על "התחיקה בישראל הנוגעת לתעמולת בחירות", משום שפייסבוק אירלנד אחראית על פרסומים אלה ולא פייסבוק ישראל?
במקרה הזה, כדי להבהיר את המצב המשפטי, חיוני לערוך רפורמה חוקית ולקבוע את חובת השקיפות כחובה כללית שחלה בכל אמצעי התקשורת, כמו שכבר הצענו בעבר ובדומה להמלצות שנתנה לפני חודשים אחדים הוועדה הציבורית לבחינת חוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959 בראשות הנשיאה (בדימוס) דורית ביניש ("ועדת ביניש").הוועדה הציבורית לבחינת חוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959 בראשות הנשיאה (בדימוס) דורית ביניש, דין וחשבון, 21.11.2017; השוו: לוריא ואלטשולר (לעיל ה"ש 1), עמ' 64–65.
קידום אוריינות דיגיטלית בקרב גורמי אכיפה והציבור
העניין הציבורי במגוון השימושים בנתוני עתק גובר עוד דווקא משום שמידע על פרקטיקות שמבוססות על נתונים – נשאר לרוב בצל ומתחת לרדאר, כך שמעריך חיצוני - אזרח מודאג, חוקר או רגולטור מטעם ועדת הבחירות - עשוי להתקשות לעקוב, לנטר ולהעריך את השימוש בכלים אלה. עדויות סותרות בין מממנים ובין חברות בנוגע לאופי הפעילות, קושי בניטור ויצירת שקיפות בפרסומות מבוססות נתונים – וגם חוסר אוריינות דיגיטלית מספקת של גופי האכיפה בנושאים אלה בשל ההתפתחות המהירה שלהם – יוצרים סיכון של ממש.
לכן אנו מציעים להכשיר כוח אדם מיומן - בתוך ועדת הבחירות וכן במשרדים של מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה - שידע לאתר בזמן אמת שימושים לא ראויים במידע השייך לרשות או בפרקטיקות פוגעניות אחרות; להבין טענות או קבילות שיוגשו לוועדת הבחירות בנושאים אלה; לייעץ ליושב ראש עדת הבחירות ולהציג לפניו מידע רלוונטי; וכן לכתוב הנחיות מתאימות ולעדכנן.
זאת ועוד, בהקשר זה חשובה גם הגברת האוריינות הציבורית: כך משתמשים ברשתות חברתיות שהם גם תושבי הרשות יגבירו את החוסן הדיגיטלי שלהם עצמם מפני ניסיונות מניפולציה כמו שתוארו בראשית הדברים; אבל הם גם יוכלו לשים לב לפרטים או לתופעות שהם חווים, וכך להביא לידי חשיפה של פרקטיקות פסולות.