אתגרי "צבא העם": גיוס החרדים לצה"ל בראי הזמן

אחד האתגרים המהותיים והמרכזיים לאיתנותו של מודל גיוס החובה בישראל קשור באופן הדוק וממושך לסוגיית (אי) השירות של בני המגזר החרדי בצה"ל. סוגיה זו מעסיקה את הציבור הישראלי כבר שנים רבות ונדמה שפתרון מניח את הדעת אין בנמצא, זאת על אף העיסוק הפוליטי, החקיקתי, המשפטי והציבורי האינטנסיבי בסוגיה רגישה וטעונה זו. סוגיה זו מאתגרת את אתוס 'צבא העם' בישראל המבוסס על גיוס אוניברסלי שוויוני. על כן לצד מגמות ניאו ליברליות חומרניות והשגיות המאתגרות את מודל זה, מהווה אי שירותם של החרדים בצה"ל סוגיה במחלוקת חריפה בין הרוב המשרת למיעוט החרדי המערער את יציבותו של מודל שירות החובה בישראל.

מאמר זה מציג את אבני הדרך ההיסטוריות למתן דחיית שירות לבני ישיבות חרדים במטרה להצביע על השינויים שחלו בעיסוק החקיקתי, המשפטי והציבורי בסוגיה זו.

התקופה הראשונה: הפטור משירות ביטחון בעשורים הראשונים למדינת ישראל (1948–1977)

ראשיתה של המחלוקת בדבר גיוסם של החרדים לצבא בימי קום המדינה, בהסדר שעשו מנהיגי המיעוט החרדי עם ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון דוד בן-גוריון בדבר דחיית שירותם הצבאי של כ-400 תלמידי ישיבות מהיישוב הישן החרדי, שהתרכז בעיקר בירושלים. באותה עת ובאותן נסיבות היסטוריות נתפס הסדר זה כהסדר זמני משני טעמים. הראשון היה שיקום עולם התורה: בעקבות חורבן יהדות אירופה נתמעט במידה ניכרת מספרם של הלומדים בישיבות, ועל כן דחיית שירותם הצבאי של תלמידים אלה נתפסה כמהלך הכרחי להצלתה של תורת ישראל, שגם בן-גוריון ראה בה נכס ערכי, חברתי ותרבותי ראשון במעלה. כעשור לאחר מכן, תיאר כך בן גוריון את הרקע לקבלת ההחלטה:

"עם הקמת המדינה דיברו איתי על בחורי הישיבה אחד מגדולי היהדות בימינו [...] הם אמרו היות ונחרבו כל מקומות התורה בגולה וזו הארץ היחידה בה נשארו ישיבות ולומדים מעטים, יש לשחררם משירות צבאי [...] נדמה היה לי כי הם צודקים ונתתי הוראה לשחרר בחורי ישיבה".דברי הכנסת, ישיבה 513, הכנסת השלישית, 13.10.1958, כרך 25, 1, 13 (מופיע בתוך דוח ועדת פלסנר).

הטעם השני נגע בעיקר לצורך בשמירה על אחדות העם, בייחוד לנוכח העמדות האנטי-ציוניות של הזרמים החרדיים והתנגדותם החריפה להקמתה של המדינה הציונית. החשש מקרע בעם ומהשפעתם השלילית של החוגים החרדיים על החלטות בין-לאומיות שקשורות להקמת המדינה הביאו לידי פשרה זו ולפשרות אחרות ובין היתר לגיבוש הסכמי הסטטוס-קוו בנושאי דת ומדינה.

מספרם של דחויי השירות גדל במהירות ולאחר כחמש שנים, ב-1953, כבר הגיע ל-1,250 איש. באותה עת העניק ההסדר דחייה זמנית משירות צבאי ולא פטור גורף, והוא לא עוגן משפטית אלא התבסס על תוקפן של תקנות שר ביטחון, שעל סמך שיקול דעתו היה רשאי לדחות או לפטור משירות צבאי אוכלוסיות מיוחדות, בין היתר בני ישיבות "שתורתם אומנותם".
לאחר כעשור היו גם לבן-גוריון עצמו ספקות רבים בנוגע למהותו של הפטור ומידת ההוגנות והשוויון שבהסדר שמפלה בין צעירים לא-חרדים שמקריבים את חייהם למען ביטחון המדינה ובין בחורי הישיבות "הממיתים עצמם באוהלה של תורה".
בשנת 1958 - בעקבות הכוונה לגייס את בחורי הישיבות לצבא לאחר דחיית השירות - הגיעו מנכ"ל משרד הביטחון דאז, שמעון פרס, וועד הישיבות להסכמות נוספות בדבר הרחבת משך דחיית השירות והאפשרות למתן אימון צבאי קצר בן שלושה חודשים ("שלב ב") לגברים שלא ירצו להמשיך בלימודיהם התורניים. הסדרים אלה נשמרו עד אמצע שנות השישים. בשנת 1968 עמד מספר דחויי השירות מקרב בני הישיבות על 4,700 איש, ושר הביטחון דאז משה דיין קבע שבכל שנה יוכלו להצטרף להסדר של דחיית השירות עד 800 בני ישיבות שלומדים במסגרת קבועה (פחות או יותר) של ישיבות מוכרות. מכסות אלו נותרו איתנות וקבועות עד המהפך הפוליטי ב-1977.חשוב לזכור כי בשנים אלו – מאמצע שנות השישים ועד אמצע שנות השבעים - התגייסו חלק מהגברים החרדים לשירות צבאי מקוצר בתפקידים ייעודיים, בעיקר כמש"קי דת ברבנות הצבאית ובגרסה מוקדמת של הנח"ל החרדי. הנח"ל החרדי הוקם לאחר שדוד בן-גוריון נענה לפנייתם של רבנים שהקימו גרעין של צעירים שלצד שירות בצבא עבדו במסגרת יצרנית כחלק ממפלגת פועלי אגודת ישראל (פאג"י) במושב קוממיות. יחידה זו לא הצליחה לשמור על רמתם הרוחנית של המשרתים, ועל כן הלך הביקוש לשירות בה ודעך עד סגירתה בשנת 1974 (להרחבה ראו דרורי, 2005).

התקופה השנייה: המהפך הפוליטי וביטול המכסות (1977–1986) 

המהפך של סוף שנות השבעים הביא לידי שינוי מהותי בעמדות הממשלה ולצירופן לקואליציה של המפלגות החרדיות. בלחצן של האחרונות הוחלט לבטל את היקפי המכסות השנתיות לזכאים להיכלל בהסדר של דחיית השירות, ומעתה כלל ההסדר גם משמשים בקודש כגון מלמדים בישיבות, רבני ערים, דיינים, בעלי תשובה חרדים ומורים ומחנכים בחינוך העצמאי. עוד נקבע למשל שבני שלושים ומעלה שמלמדים בישיבות יזכו גם הם בתנאים של דחיית השירות. החלטות אלה יצרו שידוד מערכות מהותי שהביא לידי שינויים חברתיים וכלכליים מרחיקי לכת בחברה החרדית, בייחוד בכל הנוגע לדפוסי התעסוקה של הגברים החרדים, שלנוכח תנאי ההסדר לא היו רשאים באופן רשמי לעבוד למחייתם או לרכוש הכשרה שאיננה תורנית. מספר דחויי השירות החרדים הלך ועלה וכבר בשנת 1985 הגיע לכ-16,000 איש בגילאים שונים. תופעה שהחלה להסתמן כבר אז והחריפה עם השנים היא שבמקביל לגידול בהיקף הפטורים לשירות צבאי חלה ירידה מהירה בשיעורי התעסוקה של גברים חרדים: בשנת 1980 עמד שיעור התעסוקה בקרבם על 63%, ואילו בשנת 2003 כבר הגיע שיעור זה לשפל של 37% בלבד.עיבודים של המחבר לסקר כ"א, הלמ"ס (2016). 

הימנעותם של בני המגזר החרדי מחובת השירות הצבאי הביאה לידי התבססותה של "חברת הלומדים" החרדית, להרחבת הפערים והעמקת התבדלותו של המגזר החרדי מפני הרוב החילוני, ולהעמקת השסעים בין שני חלקי החברה בישראל. במקביל גדלו - כבר מסוף שנות השמונים - הלחצים הפוליטיים, הציבוריים והמשפטיים שביקשו לבחון את נחיצותו ואת חוקיותו של הסדר דחיית השירות במסגרת "תורתו אומנותו".

התקופה השלישית: הסדר דחיית השירות כאתגר פוליטי חברתי וכבעיה משפטית (1986–1998)

(1986–1998) לנוכח הגידול המהיר של המצויים בהסדר "תורתו אומנותו" נדרשה הזירה הפוליטית לבחון את סוגיית אי-גיוסם של בני הישיבות החרדים לשירות צבאי. כבר בשנת 1986, בתקופת ממשלתו של יצחק שמיר, הוקמה תת-ועדה של ועדת חוץ וביטחון (ועדת הכהן) שנדרשה לנושא. הוועדה קבעה כי "מספר השחרורים הגיע לממדים ולהיקף של רבבות, אין מנוס מבחינה מחודשת של ההסדר ותוקפו".מתוך 'דוח פלסנר', 2012 המלצה זו לא יושמה מטעמים פוליטיים ואחרים, אבל בזירה המשפטית הוגשו עתירות שונות נגד ההסדר. בעתירה לבג"ץ שהוגשה בשנת 1986 (רסלר נגד שר הביטחון)בג"צ 910/86. בעתירה זו הוכרה זכות העמידה של העותר, אבל בית המשפט העליון עדיין נמנע מלפסוק נגד ההסדר. מנה שר הביטחון דאז כמה טעמים שבגינם אין לגייס חרדים לצבא:

1. שמירה על הערך של לימוד התורה ורציפותו.
2. קשיי הסתגלות חברתיים-תרבותיים של גברים חרדים למסגרת הצבאית והקושי של צה"ל לספק לחיילים אלה תנאי שירות נאותים. 
3. חשש מתרומתם הנמוכה של חיילים חרדים למערכת הצבאית בשל אורח חייהם הייחודי.
4. הכרה ברגישות הפוליטית והאידיאולוגית של נושא זה.  

נימוקים אלו מייצגים היטב את עמדתם של ראשי מערכת הביטחון והצבא בדבר היעדר התוחלת בגיוסם של גברים חרדים לשורות הצבא, עמדה שהדירה מועמדים אפשריים אלה באופן פעיל וברור משירות צבאי דווקא בתקופה שבה הלגיטימיות לשירות צבאי והמוטיבציה לשירות קרבי פחתו.

התקופה הרביעית: ועדת טל והחוק לדחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם (1998–2012)

באמצע שנות התשעים כבר עמד מספר דחויי השירות על יותר מ-25,000 גברים, וכתוצאה מכך חל מפנה באופן התערבותו של בית המשפט בחוקיות ההסדר. בשנת 1998 קבע בית המשפט כי לשר הביטחון אין את הסמכות עוד לקבוע את ההסדר, ודרושה חקיקה ראשית. בעקבות פסיקה זו מינה שר הביטחון וראש הממשלה אהוד ברק את ועדת טל - ועדה מיוחדת לגיבוש הסדר לגיוסם של בני הישיבות לצבא. לאחר דיונים ממושכים שבמהלכם נעשו ניסיונות לגשר על הפערים המהותיים בין העמדה החרדית השוללת את גיוס בני הישיבות מכול וכול ובין עמדתו של רוב הציבור החילוני, פרסמה בשנת 2000 הוועדה את מסקנותיה ובין היתר המליצה על שתי חלופות חדשות שהיו אמורות לאפשר לגברים חרדים שמעוניינים בכך להשתלב בשירות: (א) מסלולי שירות צבאי ייחודיים לחרדים ואפשרות להתנדב לשירות אזרחי כשירות חלופי למסלול הצבאי; (ב) "שנת הכרעה" שבה יוכלו בחורי ישיבות בני 22 ומעלה (ששירותם נדחה ארבע פעמים) לבחון את צעדיהם בשוק העבודה. לאחר שנה זו יוכלו לבחור בין שירות צבאי או אזרחי ובין המשך לימודים תורניים בישיבה במעמד "תורתו אומנותו" (דוח ועדת טל, 2000).אחד השינויים נגע לגיל שבו יהיה אפשר לצאת "לשנת ההכרעה" – בחוק נקבע גיל 22, ואילו הוועדה המליצה על גיל 23. גברים חרדים מתחתנים בדרך כלל לפני גיל זה, וכגברים נשואים מרחב אפשרויות הבחירה שלהם מצומצם הרבה יותר. על כן חשוב היה לפרנסי הציבור החרדי לשמור על גיל זה (23) כגיל סף שמתחתיו לא תהיה אפשרות לצאת מעולם הישיבות החרדיות, וכפועל יוצא לשמור על אורח חיים תורני מחייב. המלצות הוועדה עוגנו בחוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם (התשס"ב, 2002 'חוק טל'), ומסקנותיה יושמו באופן חלקי. תוקף החוק נקבע מראש לחמש שנים, עד אוגוסט 2007, עם אפשרות לבטלו או להאריכו בהתאם למידת מימושו והצלחתו.

זמן מה לאחר חקיקת החוק הוגשו נגדו עתירות לבית המשפט העליון בטענה לאי-חוקיותו בהיותו מפלה ולא שוויוני במהותו כלפי אוכלוסיות אחרות שמשרתות שירות צבאי מלא.בג"ץ 6427/02, התנועה למען איכות השלטון בישראל ואחרים נ' הכנסת, פסק דין מיום 11 במאי 2006; בג"ץ 6298/07, רסלר ואחרים נ' כנסת ישראל, פסק דין מיום 21 בפברואר 2012. ואולם בשנת 2006 במענה לעתירה כנגד החוק, קבע בית המשפט כי יש לאפשר את המשך יישומו המדורג של החוק כדי להגדיל את מספר החרדים שישרתו בצבא או בשירות אזרחי וכדי להגביר את השוויון בנטל השירות הצבאי.
אחד הכשלים המרכזיים והבולטים בחוק, לפי פסק הדין של בית המשפט העליון, היה העובדה שלא נקבעו מכסות, לא על ידי הדרג הפוליטי ולא על ידי הדרג הצבאי, למספר דחויי השירות מדי שנה בשנה. מצב זה הביא לידי הנצחת המצב הקיים ואף לגידול מתמשך במספר מקבלי הפטור משירות הן משום הגידול הטבעי הגבוה של האוכלוסייה החרדית והן משום הצטרפותן של קבוצות נוספות להסדר.

בתשובה לעתירה משנת 2006 תהו השופטים אם יש בחוק פגם "גנטי" (בלשונם) מהותי כלשהו, או שמא מדובר בכשלים מינהליים ובליקויים שמקשים על יישומו.בג"ץ 6427/02, שם. ואכן החוק הסתמך במידה רבה על רצונם הטוב של צעירים חרדים להתגייס לצבא או לשירות אזרחי התנדבותי,בשנים הראשונות ליישומו של מסלול ההתנדבות בשירות אזרחי-לאומי שירתו למעלה מ-70% מהמתנדבים במסגרת עמותות ומוסדות חינוך חרדיים (מלחי, 2011). ולא סופקו תמריצים נאותים וממשיים לגיוס בני ישיבות חרדים לצבא או לשירות אזרחי. בפסיקת בג"ץ משנת 2006 ניסחו השופטים את המתח הקבוע בין הצורך האזרחי-לאומי של שילוב גברים חרדים בשירות צבאי ובין הצורך החברתי-כלכלי שבשילובם התעסוקתי בשוק העבודה. אף שהעתירה נדחתה, כבר אז התריע נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק כי:

"תכליתו המרכזית והכוללת [של החוק] [...] לא היתה להגדיל את מספר האנשים בהסדר דחיית השירות. תכליתו לקדם פשרה ואיזון בין תכליות נוגדות [...] לקדם את השוויון, ולשלב גברים חרדים במשק העבודה הישראלי [...] תכליות אלה, לנוכח הנתונים שבפנינו אינן מתגשמות". בג"ץ 6427/02 (לעיל הערה 8). הדגשת המחבר.

החרדים בצבא ובשירות האזרחי. בשנת 2008 הוקמה מינהלת השירות האזרחי-לאומי (השא"ל) הכפופה למשרד ראש הממשלה, במטרה לקדם את יישום החוק.מתוך ראייה כוללת וממלכתית הוקמה מינהלת השירות האזרחי-לאומי במסגרת משרד ראש הממשלה. אלא שלאחר חילופי העומדים בראשה בשנת 2009 וכיוון שבהסכמים הקואליציוניים הוכפפה למעשה למפלגת הבית היהודי, עברה המינהלת בין משרדים ושרים מטעמה של מפלגה זו. בשנת 2014 נהפכה מינהלת השירות האזרחי-לאומי לרשות סטטוטורית נפרדת. ואולם בשל אופיו של החוק הייתה העלייה במספר המשרתים עד 2012, מועד פקיעתו הסופית של חוק זה, הייתה מתונה.

התקופה החמישית: ביטול חוק טל וניסיונות החקיקה בעשור השני של שנות האלפיים

בפברואר 2012, כחצי שנה לפני פקיעתו האפשרית של החוק, ביטלו אותו שופטי בג"ץ בשל פגמים בחוקיותו ונתנו ארכה לביטולו עד חודש אוגוסט באותה שנה. וכך, למרות הגידול המתון במספר המשרתים במסלולי השירות השונים, דחו השופטים את עמדת המדינה - שביקשה להתמקד בתהליכי השינוי, ולא במבחן התוצאה. יתרה מזאת, השופטים ציינו שעל הכנסת להגיע להסדר חדש מתוך חשבון נפש אמיתי של התנאים החברתיים העתידיים, וכן לגבש, בלשונו של השופט אליקיים רובינשטיין, "פתרון רדיקלי בהרבה הפעם". נשיאת בית המשפט העליון דאז דורית ביניש קבעה כי: "חוק דחיית השירות אינו עומד במבחן המידתיות [...] כלומר אין באמצעים שנקבעו בו כדי להגשים את תכליותיו, והוא הפך למעשה לכלי להנצחת המצב שהיה קיים לפני לחקיקתו".בג"צ 6298/07, פברואר 2012. 

ביטולו של חוק טל ב-2012 היה שינוי דרמטי בכללי המשחק ואבן דרך חשובה בניסיונות להסדרת מעמדם של בני הישיבות החרדיות בשירות צבאי ואזרחי. שופטי בג"ץ ציינו כמה בעיות מהותיות שהביאו לכישלון החוק, העיקריות שבהן: (א) היעדר פיקוח על השירות האזרחי ועל יישומו; (ב) אי-הפיכתה של שנת ההכרעה לנקודת מפנה לצעירים חרדים, ומכאן אי-גיוס של חרדים בהיקפים הרצויים; (3) היעדר מנגנון – כחלק מהחוק - שמספק תמריצים לבני ישיבות חרדים לשרת בכלל ולהעדיף מסלול של שירות צבאי על פני שירות אזרחי בפרט (מלאך, 2012). בעקבות פסילת החוק נאלצו הכנסת והממשלה לבחון דרכים חדשות ויצירתיות להגברת השתתפותם של גברים חרדים בגילאים צעירים יותר בשירות צבאי או אזרחי, על בסיס יעדים מחייבים וברורים. למטרה זו הוקמו ועדת פלסנר וּלאחריה ועדת שקד.

יודגש כי כבר בסוף 2010, מעט לפני ביטול חוק טל ובעקבות הצורך הברור בהגדלת השתתפותם של גברים חרדים בשוק העבודה והביקורת של בג"ץ על מספר המשרתים הנמוך, החליטה הממשלהבהמלצת הצוות הבין-משרדי לעידוד תעסוקה וקידום השירות הצבאי והאזרחי במגזר החרדי בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז אבי גבאי ("ועדת גבאי"), קבעה הממשלה באוקטובר 2010 יעדי גיוס מדורגים לשירות צבאי ואזרחי לפי מתווה שהנחה את הצבא ואת מינהלת השירות האזרחי לעמוד ביעד של איתור וגיוס 4,800 חרדים (כשליש מבני השנתון החרדי, כמחציתם בשירות אזרחי) עד שנת 2015. יודגש כי בשנת 2010 עמד שיעור התעסוקה של גברים חרדים על 39% בלבד. (ולא הכנסת) על קביעת יעדי גיוס לשירות צבאי ושירות אזרחי עד שנת 2015.בהתבסס על החלטת ממשלה 2698, מינואר 2011, ולא על חקיקה ראשית, שתכליתה להגדיל בו בזמן את שיעורי התעסוקה במגזר החרדי. בהחלטת ממשלה זו הורד גיל הפטור משירות צבאי מ-35 ל-28 והוענק פטור נוסף לגברים בני פחות מ-28 שלהם שלושה ילדים ויותר במטרה לתרום להשתלבותם במעגל העבודה. צעד זה הפחית באחת ("ריקון הבריכה") את מספר הנהנים מהסדר דחיית השירות בשנת 2011 מ-63,000 ל-54,000 איש. (דוח פלסנר, 2012).

"ועדת שקד" וחוק הגיוס (2013–2014)

ביולי 2013 הוקמה "הוועדה לשוויון בנטל" - ועדה מיוחדת לדיון בחוק הגיוס החדש לחרדים. לתפקיד יושבת ראש הוועדה מונתה חברת הכנסת איילת שקד מסיעת הבית היהודי, ומטרתה העיקרית של הוועדה הייתה להכין לקריאה שנייה ושלישית הצעת תיקון לחוק שירות הביטחון. לשם גיבוש נוסח ההצעה קיימה הוועדה כחמישים ישיבות, והנוסח הסופי של החוק אושר במליאת הכנסת במרס 2014.תיקון מס' 19 והוראת שעה (שילוב תלמידי ישיבות), התשע"ג-2013 (מ/787), והצעת חוק שירות אזרחי לתלמידי ישיבות (הוראת שעה), התשע"ג-2013. החוק שגובש בוועדת שקד היה נחרץ בכל הנוגע לקביעה של מכסות ויעדים למשרתים וכן להטלת סנקציות פליליות על מי שלא ישרתו, אבל בד בבד נקבע כי תתקיים "תקופת הסתגלות" ממושכת שתשמש מעין תקופת הכשרה לתקופת הקבע. תקופת ההסתגלות נקבעה לשלוש שנים, מיום קבלת החוק בקיץ 2014 ועד יוני 2017, ובזמן זה, כך הוחלט, לא תוטל חובת גיוס ותתאפשר דחיית שירותם של תלמידי הישיבות.

על פי החוק היה על יעדי הגיוס החדשים להתעדכן בהדרגה במתווה שנקבע מראש: מתוך מכסה שנתית של כ-8,000 חרדים, ב-2014 יתגייסו לצה"ל ולשירות לאומי כ-3,800 איש, ב-2015 – 4,500, וב-2016 – כ-5,200. הסמכות לקבוע מי ייחשב עילוי ולא יתגייס ניתנה לישיבות. אם לא יעמדו הישיבות והעומדים בראשן במכסות – קבע החוק - יוצאו למשתמטים צווי מעצר. הודות לקביעת יעדים אלו ופיתוח מערך גיוס צבאי ייעודי לחרדים במדור שח"ר (שירות חרדים) באגף כוח אדם בצה"ל, עלה בשנים 2011–2016 מספר המגויסים מאוכלוסייה זו, אם כי הוא לא הגיע לכדי היעד שהציבה הממשלה.

עמידה ביעדי הגיוס לצה"ל, 2011–2016 (לפי שנת גיוס בצה"ל – מיולי עד יוני)

מקור: אגף כ"א בצה"ל

ואולם על אף התקוות הרבות שתלו פוליטיקאים ופעילים חברתיים בחוק זה, הוא לא נותר כלשונו זמן רב.

תיקון מס' 21 לחוק הגיוס (נובמבר 2015)

בעקבות לחצים קואליציוניים של המפלגות החרדיות שהצטרפו מחדש לממשלה לאחר הבחירות לכנסת ה-20 (מרץ 2015) וההסכמים שבאו בעקבותיהם, שונה החוק שוב: בנובמבר 2015 הוכנס לחוק תיקון מס' 21, שבין היתר מאריך בשש שנים, משנת 2014 עד שנת 2020, את תקופת ההסתגלות ומכנה אותה "תקופת ההסתגלות הראשונה". עוד נקבע כי תקופת הקבע, שהייתה אמורה להתחיל בקיץ 2017, תתחיל רק בקיץ 2020 ותימשך שלוש שנים, עד קיץ 2023 – והיא תוגדר מעתה "תקופת ההסתגלות השנייה". התיקון החדש לחוק מעניק שוב, בדומה למה שהיה נהוג לפני חוק טל, לשר הביטחון את שיקול הדעת בעניין היעדים והמכסות.חוק זה עבר ברוב של 49 תומכים מול 36 מתנגדים. ראו חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 21), התשע"ו–2015 כך נקבע בתיקון לחוק:

"דחיית השירות למי שגילו עולה על 21 תתאפשר בהיקפים שיקבע שר הבטחון [...] בשים לב ליעדי הגיוס באותה שנה".

התיקון לחוק מאפשר אפוא לשר הביטחון להוסיף ולדחות את שירותם של תלמידי הישיבות החרדים שבעת החלת התיקון היו בני 22-18 עד גיל 24, ולאחריו לאפשר להם למעשה לקבל פטור סופי משירות צבאי. סמכות זו של שר הביטחון תחול רק בתקופת ההסתגלות הראשונה, כלומר עד קיץ 2020. יתרה מזו, התיקון לחוק אף ממליץ לשר הביטחון לפטור משירות את תלמידי הישיבות שבתקופה זו הגיעו לגיל 24.

נכון לעת כתיבת שורות אלו (אפריל 2018), צעיר חרדי בן 18–24 שהוא רווק ללא ילדים אינו רשאי לעבוד כל עוד הוא נמצא בהסדר דחיית השירות על בסיס "תורתו אומנותו". באשר לקביעת היעדים השנתיים לגיוס, על פי התיקון בחוק יוקם צוות בין-משרדי שיכריע בדבר היעדים הרצויים לגיוס לצבא, בסמכות שר הביטחון, ולשירות אזרחי, בסמכותו של השר הממונה על מסלול זה. צוות זה אמנם התכנס במרץ 2016, אבל מסקנותיו והמלצותיו בעניין הגדלת מספר המשרתים והכנתם לשוק העבודה טרם יושמו.

התיקון לחוק רוקן מתוכנו את החוק המקורי (שנחקק בקיץ 2014), שכן ללא קביעת יעדים ברורים שעל בסיסם אפשר להטיל סנקציות אישיות ומוסדיות על המשתמטים מגיוס חזר המצב לקדמותו לפני חוק טל. היינו, התגייסותם של החרדים לצבא נעשית שוב על בסיס התנדבותי, ולא על בסיס חוקי מחייב, והיא תלויה בהסכמות, בהבנות ובשיתוף פעולה בין הציבור החילוני לציבור החרדי.

בספטמבר 2017 ביטל בג"ץ את התיקון לחוק על בסיס אותן הנמקות מהפסיקות הקודמות, אך עם הרבה פחות סובלנות וסבלנות של הרשות השופטת כלפי הרשות המחוקקת או המבצעת בסוגיה זו.בג"צ 8017/15, ספטמבר 2017.הרכב השופטים המלא בראשותה של נשיאת בית המשפט העליון השופטת מרים נאור קבעו שוב כי ההסדר אינו חוקתי ואינו מידתי - שכן הוא אינו שוויוני ואינו כולל סנקציות על מי שאינו מתגייס - וכי יש לבטלו בתוך שנה. עוד ביקרו שופטי בג"ץ את ארעיותו של החוק ואת העובדה שאינו קובע מסמרות בנוגע למצב הרצוי לאחר סיום "תקופת ההסתגלות" אחרי שנת 2023 ואין הוא מעורר תקווה לשינוי מהותי של הסדר הגיוס הראוי לציבור החרדי לאחר תקופה זו.

ואף על פי כן, בשנים האחרונות עלה מספר המגויסים החרדים בעיקר הודות לתמריצים כלכליים אינטנסיביים וייחודיים לאוכלוסייה זו שכוללים שכר גבוה למשרתים, סבסוד לימודי מקצוע בצבא ותועלות כלכליות עקיפות שקשורות לאפשרות לרכוש ניסיון תעסוקתי בצבא ולהשתלב בשוק העבודה לאחר השירות.

הסדר דחיית שירות לחרדים, נקודות ציון עיקריות

שנה	ציון דרך	מספר דחויי שירות
1948	דחיית השירות לחרדים בימי דוד בן-גוריון	כ-400
1954	ניסיון של שר הביטחון לגייס את החרדים	1,240
1968	הקמת ועדת שרים לבחינת ההסדר "תורתו אומנותו"	4,700
1977	המהפך הפוליטי – ממשלת בגין הראשונה (ביטול מכסות לדחיית שירות בהסדר 'תורתו אומנותו')	8,260
1986	הקמתה של ועדת הכהן לבחינת הסדר תורתו אומנותו; בג"ץ דוחה עתירה בנושא.	16,000
1992	מוקמת ועדת ישראלי להגברת הפיקוח על הסדרי דחיית השירות.	24,000
1999–2002	בג"ץ מקבל עתירה נגד דחיית השירות ומחייב את הכנסת להסדיר את הנושא בחוק – ועדת טל.	31,174
2002	מתקבל חוק טל: חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם.	36,887
2007	בג"ץ דוחה עתירה נגד חוק טל; הכנסת מחליטה להאריכו בחמש שנים.
2011–2012	ועדת מעקב של הכנסת (ועדת פלסנר) אחר חוק טל קובעת כי החוק נכשל.	63,000
2012*	בג"ץ מבטל את חוק טל ומחייב את הכנסת להסדיר בחקיקה ראשית את ההסדר לדחיית השירות.	53,000
2014**	ועדת שקד וחקיקת תיקון 19 לחוק שירות הביטחון: קביעת יעדים מחייבים לגיוס, הטלת סנקציות אישיות ומוסדיות על משתמטים, קביעה של תקופת הסתגלות.	59,553
2015**	העברת תיקון מס' 21 בכנסת לחוק שירות הביטחון: תקופת ההסתגלות והיעדים המחייבים נדחים לשנת 2022.	64,605

 מקור: דוח ועדת פלסנר (2012);
* בעקבות החלטת ממשלה מס' 2698, משנת 2011, הוענק פטור ל-11,000 דחויי שירות שלהם 3 ילדים ומעלה (מלחי, 2017).
** הנתונים לשנים 2014–2015 לקוחים משנתון החברה החרדית בישראל (מלאך, חושן וכהנר, 2016).

סיכום

מהסקירה עולה כי כלל המערכות הציבוריות – בכללן הכנסת, הממשלה ובית המשפט - כשלו בהסדרת גיוסם של הגברים החרדים לשירות צבאי או אזרחי, על אף המהלכים והמאמצים הרבים שננקטו בעשורים האחרונים להגדלת מספר המשרתים מאוכלוסייה זו (ראו לוח 1). אי-ההסכמה בין המגזרים בישראל בדבר ההסדר הראוי לשירות היא אבן נגף מהותית להסדרת היחסים בין האוכלוסיות המשרתות במסגרת הקולקטיב היהודי ובין אוכלוסיות שאינן משרתות. מדובר בהתנגשות חריפה בין ערכים ואינטרסים סותרים שאינם ניתנים להסדרה ללא הידברות ופשרה הכרחית בין אוכלוסיות אלו. כיום, לאחר שהציבור החרדי איננו עוד קבוצת מיעוט למדני ומצומצם של בני תורה, כפי שהיה בתקופת בן גוריון, אלא פלח מהותי, משמעותי ואיכותי מהציבור בישראל, הגיע העת להירתמותו של ציבור זה לכלל החובות והזכויות של אזרחי המדינה ובכלל זה חובת השירות הצבאי, שהיא חובה חיונית וחשובה לא פחות מערך לימוד התורה. הירתמותם של החרדים להגדלת המשרתים מקרב כלל האוכלוסיות בישראל היא כיום הכרח לאומי ואזרחי שבלעדיו לא ניתן יהיה לשמר את מודל צבא העם.

 

שינויים מרכזיים בסטטוס קוו בנושא השבת

• 1947 - מכתב הסטטוס-קוו - 'יום המנוחה יהיה יום השבת' ותזכיר ורהפטיג לפיו חוקי עזר עירוניים בנושא שבת יוותרו על כנם.
• 1948 – עדכון פקודת סדרי השלטון והמשפט מכירה בשבת כיום המנוחה.
• 1951 - חקיקת חוק שעות עבודה ומנוחה
• 1961 – ניסיון להעביר בכנסת חוק שבת בשל התנגדות רבנים ומחלוקת פוליטית
• 1969 - תיקון חוק שעות עבודה ומנוחה - הרחבה לבעלי מלאכה ובעלי מפעלים.
• 1977 - התפטרות שרי המפד"ל בגלל חילול שבת בטקס קבלת מטוסי F-15 ונפילת הממשלה.
• 1984 - פתיח קולנוע היכל בפתח תקווה למרות מחאות דתיות.
• 1987 - ביטול סמכות עיריות לאסור פתיחת עסקים בשבת.
• 1991- חקיקת חוק ההסמכה-מתן סמכות לעיריות לחוקק חוקי עזר המורים על סגירת עסקים בשבת.
• 2014 - חקיקת חוק עזר עירוני המתיר פעילות מסחרית מוגבלת בתל-אביב.
• 2016- כ-20% ממרכזי הקניות פתוחים בשבת וכ-25% מהמסחר מתקיים בשבת.
• 2017 - הכרה של בית המשפט העליון בחוק העזר של תל אביב ובסמכות עיריות להחליט על הסדרת השבת בתחומן.
• 2018- חוק המרכולים.

מקורות