גברים ערבים – נוכחים נפקדים בשוק העבודה הישראלי

בשנת 2015, הדביקו לראשונה הנשים היהודיות את שיעורי התעסוקה של הגברים הערבים. לא מדובר ביד המקרה. בעוד שהמדינה מתמקדת במשך שנים ארוכות בקידום תעסוקת נשים ערביות וגברים חרדים, שני המגזרים בעלי שיעורי התעסוקה הנמוכים ביותר במשק, סקירה מיוחדת מראה כי בעוד שבראשית שנות ה-60, היו שיעורי התעסוקה של גברים ערבים גבוהים מאלו של היהודים, קבוצה זו נותרה מאחור ובמשך עשרות שנים חלה ירידה מתמשכת בשיעורי התעסוקה שלה שהתייצבו רק בשנים האחרונות. השקעה בטיוב ההון האנושי בקרב גברים ערבים, לצד האוכלוסיות האחרות, הינה בעלת פוטנציאל אדיר לקידום התעשייה הישראלית הזקוקה לכח אדם מיומן ומשכיל.

כאשר מדברים על הצורך בשילוב קבוצות מיעוטים בשוק העבודה והגדלת כושר ההשתכרות שלהן, נהוג בדרך כלל להתמקד בשתי קבוצות אוכלוסייה שהן בעלות שיעורי התעסוקה הנמוכים ביותר בישראל– נשים ערביות וגברים חרדים. ואכן, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לשנת 2017 עומד שיעור התעסוקה בקרב נשים ערביות בגילאי 25-64 על כ-36% בלבד, לעומת כ-82% בקרב יהודיות לא חרדיות ו-75% בקרב חרדיות; בקרב גברים חרדים באותה קבוצת גיל עומד שיעור התעסוקה על כ-48% בלבד, לעומת כ-88% בקרב יהודים לא חרדים, וכ-78% בקרב גברים ערבים. אך שיעור התעסוקה, ובפרט בנקודת זמן אחת, אינו הפרמטר היחידי שיש להביא בחשבון כאשר בוחרים את קבוצות המטרה לצמצום פערים והגדלת כושר ההשתכרות. כדי לקבל תמונה מלאה יותר יש לבחון גם את המגמות על פני זמן בקבוצות האוכלוסייה שונות –בתעסוקה ובשכר.

הקושי בעריכת השוואות היסטוריות מהימנות

בבואנו לבחון את המגמות ההיסטוריות בתעסוקה ובשכר בקבוצות אלו מתברר, כי מדובר במשימה שאינה טריוויאלית כלל. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי שיעורי תעסוקה בישראל (עבור שנת 1954), פורסמו לראשונה בשנתון הסטטיסטי של 1955. כבר אז בוצע פילוח מגזרי ומגדרי ופורסמו גם שיעורי התעסוקה של נשים וגברים לא-יהודים, בגילאי 14 ומעלה. עם זאת, באותה תקופה, האוכלוסייה הערבית בגילאי 14 ומעלה שחיה בתוך שטחי ישראל מנתה כ-100,000 איש בלבד (לעומת כ-1,050,000 יהודים). לכן, אומדן שיעורי התעסוקה של הערבים התבסס על מדגם מצומצם יחסית ועמד על כ-500 משקי בית, ולפיכך היה חשוף לטעות מדגם גדולה יחסית. כמו כן, עד שנת 1966 הונהג משטר צבאי על ערביי ישראל - דבר שפגע במהימנותם של הסקרים על אוכלוסייה זו. ייתכן שמסיבות אלו, וייתכן שמשיקולים אחרים (אולי ביטחוניים), הפסיקה הלמ"ס ב-1958, לאחר 3 שנים בלבד, לפרסם בשנתונים הסטטיסטיים את שיעורי תעסוקת האוכלוסייה הערבית והסתפקה בפרסום שיעורי תעסוקה כלל משקיים ושיעורי תעסוקה לאוכלוסייה היהודית. רק בשנתון הסטטיסטי של 1967, שבה הלמ"ס לפרסם את שיעורי התעסוקה של האוכלוסייה הלא-יהודית – אולי בעקבות ביטול המשטר הצבאי והניצחון במלחמת ששת הימים, שוודאי תרם להפחתת החשש מפרסום נתונים אלו. לכן, לצורך מחקר זה, נערך חישוב שיעורי התעסוקה של האוכלוסייה הלא-יהודית בישראל, גם עבור התקופה שבה לא פורסמו מפורשות – על ידי החסרת נתוני האוכלוסייה היהודית מנתוני כלל האוכלוסייה.

תרשים 1 שלהלן מציג לראשונה את שיעורי התעסוקה לשנים 1954-2015 לפי חלוקה מגזרית ומגדרית, גילאי 15 ומעלה (עד 1980 גילאי 14 ומעלה):

מקור: ד"ר איתן רגב, המכון הישראלי לדמוקרטיה; נתונים: הלמ"ס

מגמות ארוכות טווח בתעסוקת ערבים

כפי שניתן לראות, במשך רוב שנות קיומה של המדינה, היו שיעורי התעסוקה של גברים ערבים (בגילאי 15 ומעלה) דומים מאוד לאלו של גברים יהודים, ואף מעט גבוהים מהם. גם בקרב גברים יהודים וגם בקרב גברים ערבים חלה מאז שנות השישים ירידה עקבית ומתמשכת בשיעורי התעסוקה ורק בעשור וחצי האחרונים חל היפוך במגמה זו. אך בעוד שאצל היהודים הייתה זו עלייה ניכרת של כ-12 נקודות אחוז, אצל הערבים הייתה זו עלייה מתונה יותר (של 6 נקודות אחוז בלבד), וכך, לראשונה מזה כ-50 שנה עקפו שיעורי התעסוקה של הגברים היהודים את אלו של הערבים.

מה הביא לירידה ההדרגתית בשיעורי תעסוקת הגברים בין שנות הששים לשנות האלפיים בישראל? כפי שניתן לראות בתרשים, חלה באותן שנים, ולמעשה מאז קום המדינה, עליה עקבית וניכרת בשיעורי התעסוקה של נשים יהודיות – וכיום הם זהים לאלו של גברים ערבים (כ-62%). אצל נשים ערביות לעומת זאת, עמדו שיעורי התעסוקה על כ-10% באופן עקבי למדי, עד אמצע שנות השמונים – ואז החלו לעלות בקצב מרשים, ועומדים כיום על כ-32%. העלייה בשיעורי התעסוקה של הנשים תרמה לירידה בשיעורי התעסוקה של הגברים באמצעות שני מנגנונים: ראשית, היא הגדילה את הכנסתם הכוללת של משקי בית רבים, ובכך הקטינה את נטל הפרנסה שנפל על הגברים, ואפשרה להם לעבוד פחות; שנית, היא הגדילה את התחרות על משרות פנויות ובכך הקשתה על גברים (במקצועות מסוימים) למצוא עבודה. בנוסף, העלייה בחשיבותה של השכלה פורמאלית בשוק העבודה, שתרמה לגידול בשיעור מסיימי התיכון ובשיעור האקדמאים – הביאה לכך שהכניסה לשוק העבודה התרחשה בגיל מאוחר יותר בממוצע. אם בשנות השבעים הצליחו הגברים למצוא עבודה בקלות, גם אם לא למדו כלל בתיכון – הרי שכיום קשה הרבה יותר למצוא עבודה ללא השכלה מינימאלית. לכן, כאשר בוחנים את שיעורי התעסוקה של גברים בגילאי 15 ומעלה (יהודים וערבים כאחד) רואים שהם ירדו באופן ניכר מאז שנות החמישים. 

בעוד שאצל היהודים העלייה בשיעורי התעסוקה של הנשים "פיצתה" על הירידה בשיעורי התעסוקה של הגברים – אצל הערבים הירידה בשיעורי התעסוקה של הגברים לא נענתה (עד סוף שנות השמונים) בעלייה דומה בשיעורי התעסוקה של הנשים. 
לפי הנתונים, ב-1955 עמד שיעור התעסוקה בקרב ערבים על 41.5%: 70.8% אצל הגברים הערבים ו-11.4% אצל הנשים הערביות. אצל היהודים עמד שיעור התעסוקה באותה שנה על 50.5%: 74.9% אצל הגברים היהודים ו-25.7% אצל הנשים היהודית. כיום לעומת זאת עומד שיעור התעסוקה בקרב יהודים (בגילאי 15 ומעלה) על כ-64.5%: 68% בקרב גברים ו-62% בקרב נשים; אך בקרב ערבים עומד שיעור התעסוקה רק על 46.7%: 62% בקרב גברים ו-32% בקרב נשים. המצב היה גרוע בהרבה באמצע שנות השמונים, אז הגיע שיעור התעסוקה בקרב ערבים לשפל של כל הזמנים ועמד על 35.3% בחלוקה של: 59% בקרב גברים ו-11.5% בקרב נשים. לצניחה במספר המפרנסים הממוצע במשקי בית ערבים (בהשוואה לשנות החמישים) הייתה במשך כשישה עשורים השפעה שלילית משמעותית על קצב הגידול של רמת החיים שלהם. למעשה רק ב-2008, בזכות כניסה מוגברת ומתמשכת של נשים ערביות אל שוק העבודה, שבה מצבת המפרנסים הממוצעת במשפחות ערביות לרמה של שנות ה-50.

תרשים 2- שיעורי תעסוקה לפי מגזר, 1955, 1985, 2015 גילאי 15 ומעלה (עד 1980 גילאי 14 ומעלה)

מקור: ד"ר איתן רגב, המכון הישראלי לדמוקרטיה; נתונים: הלמ"ס

מגמות ארוכות טווח בשכר

נתוני שכר בפילוח מגזרי זמינים בסקרי ההכנסות של הלמ"ס החל מאמצע שנות השמונים.השנה הראשונה עבורה קיימים נתוני שכר בפילוח מגזרי היא 1984. אך כיוון שבתקופה זו שררה במשק היפר-אינפלציה, שבעקבותיה הונהגה ב-1985 תכנית הייצוב והוכנס לשימוש השקל החדש – יוצגו להלן נתוני שכר בפילוח מגזרי משנת 1985 ואילך (בש"ח ובמחירי 2015).  
כפי שניתן לראות, בשנת 1985 עמד שכרם החודשי הממוצע של גברים יהודים על 6,660 ₪ לעומת 4,214 ₪ בקרב גברים לא-יהודים, לעומת שכר ממוצע של 3,495 ₪ בקרב נשים יהודיות ו-3,220 ₪ בקרב נשים לא-יהודיות (במחירי 2015). חשוב לציין, כי נתונים אלו אינם משקפים שכר ממוצע למועסקים במשרה מלאה, אלא שכר חודשי ממוצע בקרב כלל השכירים המועסקים (כולל מועסקים במשרות חלקיות). כלומר, נתונים אלו משקפים כמה כסף בממוצע מביא הביתה בפועל אדם המועסק בהיקף כלשהו בכל אחת מקבוצות האוכלוסייה הללו. זוהי אינדיקציה טובה יותר לרמת החיים של כל קבוצה.

כאשר בוחנים את הגידול הריאלי בשכרה הממוצע של כל קבוצה ב-30 השנים האחרונות, ניכר כי קיימים הבדלים משמעותיים. שכרם הממוצע של גברים לא-יהודים גדל בתקופה זו ב-97% לעומת גידול של 113% בקרב גברים יהודים; ושכרן הממוצע של נשים לא-יהודיות גדל ב-87%, לעומת גידול של 156% בקרב נשים יהודיות.

שכר חודשי ממוצע של שכירים יהודים ולא יהודים, 1985-2015 ש"ח, מחירי 2015, לפי מגדר, גילאי 25-64

מקור: ד"ר איתן רגב, המכון הישראלי לדמוקרטיה; נתונים: הלמ"ס

מעניין לציין כי רמת השכר של גברים ערבים הייתה לאורך כל תקופת ההשוואה דומה מאוד לרמת השכר של נשים יהודיות; אך בעוד שב-1985 היו אלו הגברים הערבים שהרוויחו קצת יותר, הרי שב-2015 המצב הוא הפוך. ניתן לייחס זאת, בין היתר לעלייה בחשיבותה והשפעתה של השכלה אקדמית על כושר ההשתכרות ולגידול המשמעותי בשיעור הנשים היהודיות שבבעלותן תואר אקדמי. שיעור זה זינק מכ-27% ב-1995 לכ-50% ב-2011. לעומת זאת באותה תקופה עלה שיעור האקדמאים בקרב גברים ערבים מכ-10% לכ-19%. בקרב נשים ערביות חלה עליה מרשימה יותר בשיעור האקדמאיות מ-7% ב-1995 לכ-20% ב-2011 (פוקס 2015).

למרות שהגידול בשיעור האקדמאיות הערביות היה חד יותר מאשר הגידול בשיעור האקדמאים הערבים – הגידול בשכרם של הגברים הערבים (מ-1985 ועד היום) היה מעט גבוה יותר מהגידול בשכרן של הנשים הערביות. זאת מכיוון שבתקופה שקדמה ל"מהפכת המכללות" ולכניסתן המוגברת של הנשים הערביות אל בין כתלי האקדמיה, חל קיפאון בשכרן הריאלי, ובין השנים 1987 ל-1999 אפילו חלה ירידה קלה בשכרן.

גם אצל הגברים הערבים נרשם פרק ארוך למדי של קיפאון ואף ירידה בשכר הריאלי – אם כי בתקופה מאוחרת יותר. שכרם הממוצע של גברים ערבים ב-2013 היה נמוך בכ-9% משכרם ב-2001. יש לציין ששנת 2001 הייתה שנת שיא חריגה ברמת השכר בכל המגזרים (בין השאר בגלל בועת ה"דוט-קום"), שאחרי התפוצצותה הגיעו כמה שנות מיתון שהוחרף בעקבות האינתיפאדה השנייה. עם זאת, בעוד שבקרב גברים יהודים (ונשים יהודיות) שב השכר הריאלי לעלות כבר ב-2006, אצל הגברים הערבים נמשך הקיפאון בשכר עד שנת 2014. נראה איפה, כי לאינתיפאדה השנייה היו השלכות שליליות משמעותיות וארוכות טווח על אפשרויות ההשתכרות של ערבים ישראליים.

גברים ערבים בשוק העבודה העתידי

כיום, כשהממד הפוליטי-ביטחוני כבר אינו המכשול העיקרי לשילוב מיטבי של גברים ערבים בשוק העבודה ולהגדלת כושר ההשתכרות שלהם, הסיפור הגדול הוא רמת השכלתם הפורמאלית ומידת הרלוונטיות שלה לשוק העבודה המודרני. בקרב עובדים יהודים רק 35% מהגברים ו-39% מהנשים מועסקים במקצועות שיש סכנה שיוחלפו בקרוב על ידי מחשב. זאת לעומת כ-57% מהגברים ו-39% מהנשים הערבים, המועסקים במקצועות הנמצאים בסיכון גבוה להיות מוחלפים על ידי מכונה או מחשב (מדהלה 2015).

הסיבה העיקרית לפערים אלו, נעוצה בעובדה שמרבית המועסקים הערבים עובדים בעבודות פיזיות ובעצימות טכנולוגית נמוכה יחסית - בתעשייה, בינוי ומקצועות דומים (מדהלה 2015; חדאד חאג' יחיא 2017). בתחומים אלו, ובפרט בתעשייה קצב השינוי הטכנולוגי הוא מהיר, ותהליכי אוטומציה ורובוטיקה מייתרים את נחיצותן של משימות פיזיות מסוימות, ושל העובדים המבצעים אותן. שיעור האקדמאים הנמוך בקרב גברים ערבים מצמצם מאוד את אפשרויות התעסוקה שלהם במקצועות המצריכים תואר ומציב אותם בעמדת נחיתות משמעותית בשוק העבודה, נוכח שיעור האקדמאים הגבוה בקרב יהודים.

תרשים 4 - משלח יד בקרב האוכלוסיה הערבית, 2016

מקור: נסרין חדאד חאג' יחיא, המכון הישראלי לדמוקרטיה (עיבוד לסקר החברתי של הלמ"ס)

בלי בגרות אין תואר.

אחת הסיבות העיקריות לשיעור האקדמאים הנמוך בקרב גברים ערבים, נעוצה בהישגיהם הנמוכים יחסית בשלב התיכון. רק כרבע מן הגברים הערבים הצעירים (בגילאי 19-30) הם בעלי תעודת בגרות לעומת כ-42% מן הנשים הערביות בגילאים אלו. הפער הגדול לטובת הנשים נובע בין השאר מכך שעבור הנערים הערבים מקובל יותר לעזוב את בית הספר בשלב התיכון כדי לצאת לעבוד ולסייע בפרנסת המשפחה.

היציאה המוקדמת אל שוק העבודה מצמצמת מאוד את אפשרויות התעסוקה של נערים אלו בהמשך הדרך, ופוגעת בכושר ההשתכרות העתידי שלהם. זוהי ראייה קצרת טווח שאולי מוסיפה למשפחה פרנסה בטווח הקצר אך פוגעת בה כלכלית בטווח הארוך. במחקר שבחן את הגורמים לנשירה מלימודים אקדמיים בקבוצות אוכלוסייה שונות, נמצא כי הגורם בעל ההשפעה הגדולה ביותר על סיכוייהם של צעירים ערבים (כמו גם צעירים יהודים) לרכוש תואר אקדמי הוא הזכאות לתעודת בגרות - סיכוייו של צעיר ערבי עם תעודת בגרות לרכוש תואר אקדמי גבוהים לאין ערוך מסיכוייו של צעיר ערבי ללא בגרות. במחקר אחר, בו נבחנו דפוסי ההשתלבות בשוק העבודה בקבוצות השונות נמצא, כי בקרב ערבים יש לרמת ההכנסה של ההורים השפעה גדולה פי ארבע מן ההשפעה בקרב יהודים על הסיכוי שילדיהם יהיו זכאים לבגרות .כלומר, סיכוייהם של נערים ערבים ממשפחות עשירות להשיג תעודת בגרות (המגדילה מאוד את הסיכוי להשיג תואר) – גבוהים בהרבה מסיכוייהם של נערים ערבים ממשפחות עניות. ייתכן שהדבר נובע מכך שבמשפחות העשירות אין ציפייה שהנערים יפרשו מהתיכון כדי לסייע בפרנסה, וייתכן כי הדבר נובע גם מהבדלי האיכות המשמעותיים בין בתי ספר ציבוריים לבתי ספר פרטיים )המשרתים בעיקר משפחות מבוססות) בחינוך הערבי.

נראה שהגברת מודעות במגזר הערבי לתועלת ארוכת הטווח של הקניית השכלה תיכונית טובה לבנים ובנות כאחד; לצד השקעה מוגברת בשיפור איכות ההוראה והקטנת שיעורי הנשירה במערכת החינוך הציבורית הערבית - יכולים להגדיל מאוד את שיעורי הזכאות לתואר בחברה זו בטווח הארוך, ובכך גם את שיעורי ההשתתפות של ערבים בשוק העבודה ואת כושר ההשתכרות שלהם.

אקדמיה אינה תמיד הפתרון

חרף חשיבות הלימודים האקדמיים, הגדלת שיעור האקדמאים בקרב גברים ערבים לא תתן מענה לבדה לכל האתגרים. לבחירת תחום הלימודים והמקצוע יש השפעה גדולה על סיכויי התעסוקה ועל כושר ההשתכרות. ישראל היא אחת מן המדינות בעלות שיעור האקדמאים הגבוהים בעולם (בן דוד, 2017), ובחלק מן התחומים היצע הבוגרים גדול בהרבה מן הביקוש לעובדים. הנתונים מראים, כי הזינוק במספר האקדמאים במדעי החברה (בעידוד המכללות הפרטיות), הביא להצפה במקצועות מסוימים כגון עריכת דין וראיית חשבון– כך ששיעורם של בעלי מקצועות אלו בישראל הפך גבוה בהרבה מן השיעור המקביל במדינות ה-OECD. מנגד, עקב קיצוץ משאבים ציבוריים מחד, ועליית הפופולריות של המכללות האקדמיות מאידך- חל צמצום חד במספר בוגרי ההכשרות המקצועיות שהוביל למחסור משמעותי בכוח אדם מיומן בענפי התעשייה. מחסור זה צפוי רק להחמיר בשנים הקרובות, נוכח פרישתם הצפויה של עובדים מיומנים רבים, ובפרט יוצאי ברית המועצות – המהווים חלק ניכר מכוח העבודה המיומן בתעשייה.

מי יציל את התעשייה – ומי את העובדים?

בהקשר של העובדים הערבים מתקיים פרדוקס גדול. כאמור, רבים מהם דווקא מועסקים בתעשייה, אך בעיקר בעבודות המצריכות מיומנות טכנולוגית נמוכה. לכן, קיימת סכנה שבמסגרת הטמעת אוטומציה ורובוטיקה בתהליכי הייצור הם יוחלפו בקרוב על ידי מכונה או מחשב. אך אין משמעות הדבר שהם אינם נחוצים כלל בתעשייה. בעשורים האחרונים סובלת התעשייה הישראלית ממחסור חמור בכוח אדם מיומן – מגבלה אשר פוגעת ביכולתם של מפעלים להגדיל את כושר הייצור שלהם, להתייעל ולאמץ טכנולוגיות מתקדמות.

על פי אומדני משרד הכלכלה דרושים לתעשייה באופן מידי כ-11,000 עובדים מיומנים ובשנים הקרובות עוד עשרות אלפים נוספים. חלק גדול מעובדים אלו יכול לבוא מקרב הגברים הערבים– אם יקבלו הכשרה המתאימה לצרכיה הטכנולוגיים של התעשייה. לא דרושים לתעשייה הישראלית עובדי פס ייצור, אלא מפעילי מכונות, מהנדסי מכונות, מתכנתי CNC, מהנדסי תעשייה וייצור, ומרכיבי ציוד חשמלי ואלקטרוני. הסכנה של מחשוב תהליכי הייצור המרחפת מעל ראשיהם של עובדים ערבים רבים, היא גם ההזדמנות לשדרג את מעמדם בשוק העבודה ולהגדיל את כושר ההשתכרות שלהם. היכן שיש ביקוש גדול לעובדים מיומנים יש גם שכר גבוה.

לפיכך, על גורמי המדיניות לבצע מספר מהלכים:

1. במערכת החינוך:
   
   1. יש לפעול לצמצום שיעורי הנשירה של נערים ערבים מלימודים תיכוניים.
   2. יש לספק לנערים ערבים אוריינות טכנולוגית בסיסית שתאפשר השתלבות מוצלחת יותר במקצועות עתירי טכנולוגיה בתעשייה ובאקדמיה.
   3. יש לבחון מחדש את מודל התקצוב של התיכונים הערבים שחלק לא מבוטל מתקציבם מגיע מהרשויות המקומיות. כך נוצר פער בין רשויות חזקות לחלשות ובחלק מהרשויות הערביות אין השקעה מספקת בחינוך התיכוני.
2. הכשרות מקצועיות: יש לפעול להגדלת ההשקעה הציבורית בהכשרות המקצועיות לתעשייה - ובפרט לגברים ערבים המהווים קהל יעד אידיאלי להכשרות אלו, בין השאר באמצעות:
   
   1. מתן מענקים ותמריצים לתעשיינים שייקלטו ויכשירו עובדים ערבים למשרות בתעשייה אשר מצריכות מיומנויות טכנולוגית.
   2. מתן תמריצים לצעירים ערבים להירשם למסלולי הכשרה מקצועית באמצעות מלגות קיום בתקופת ההכשרה ומענקים לבוגרי ההכשרות שישתלבו בתעשייה.

זה לא בשמיים
הצעדים הנחוצים לשילובם העתידי המוצלח של גברים ערבים בשוק העבודה ולהגברת כושר השתכרותם, הם ברי יישום ואינם מאוד מסובכים. הכשלים המצמצמים את אפשרויות התעסוקה שלהם ידועים לנו ובכוחנו לתקנם. אם יושקעו המשאבים הדרושים בשיפור הישגיהם הפדגוגיים כנערים, בהתוויית מסלול מקצועי נכון, והקניית הכשרה מקצועית הולמת לבוגרים – תצמח תועלת גדולה לעובדים הערבים ולמדינה כאחד. עוד מימיה הראשונים של המדינה הייתה לעובדים הערבים תרומה קרדינלית לצמיחתה של התעשייה הישראלית – היום הם יכולים לעזור להציל אותה.