ממדף הספרים בחו"ל

השמרנים בבריטניה נהנו מיתרון כספי בסך £60 מיליון

בבחירות האחרונות לפרלמנט הבריטי שנערכו בשנת 1992, נהנתה מפלגת השמרנים מיתרון פיננסי - על פני יריביה - אשר הסתכם בכ-60£ מיליון. יתרון זה התבטא הן במימון טוב יותר והן בכיסוי תקשורתי אוהד יותר. כך עולה מדו"ח מחקר שעסק במימון פוליטי בבריטניה ופורסם בימים אלה.

המחקר, שנערך על-ידי המכון למחקר מדיניות ציבורית (IPPR), המזוהה עם השמאל באנגליה, נעזר בטכניקות חדישות כדי לכמת את הערך הכספי הטמון בכיסוי תקשורתי אוהד והשפעתו על בוחרים.

לדברי הדו"ח, למרות רמת הוצאות פחות או יותר שווה בין שתי המפלגות הגדולות במסע הבחירות, נהנו השמרנים מארבעה יתרונות בולטים:

היתרון הראשון והמשמעותי ביותר היה תמיכתם של רוב העיתונים הבריטיים. באמצעות טכניקות אשר מדדה את ערכה הכספי של תמיכה זו ושל הפירסום החיובי הגלום בה, נקבע כי תמיכתם של אותם עיתונים היתה מסתכמת בכ-37£ מיליון.

כמו כן טוען הדו"ח כי בכל אחת משנות כהונתו של הפרלמנט האחרון נהנו השמרנים מהכנסה ממוצעת כוללת של 34£ מיליון, ואילו הכנסותיה של מפלגת הלייבור הסתכמו ב-16£ מיליון, וההכנסות של המפלגה הליברל-דמוקרטית ב-3£ מיליון. ב-1992 (שנת הבחירות) הגיעו הכנסותיהם של השמרנים ל-39£ מיליון, לעומת הכנסותיה של מפלגת הלייבור אשר הגיעו ל-20£ מיליון.

כמו כן טוען הדו"ח כי בכל אחת משנות כהונתו של הפרלמנט האחרון נהנו השמרנים מהכנסה ממוצעת כוללת של 34£ מיליון, ואילו הכנסותיה של מפלגת הלייבור הסתכמו ב-16£ מיליון, וההכנסות של המפלגה הליברל-דמוקרטית ב-3£ מיליון. ב-1992 (שנת הבחירות) הגיעו הכנסותיהם של השמרנים ל-39£ מיליון, לעומת הכנסתיה של מפלדת הלייבור אשר הגיעו ל-20£ מיליון.

היתרון השלישי ממנו נהנתה המפלגה השמרנית קשור ל"ניצול מידע פנים" שנעשה על-ידה בשכירת אתרים להצבת שלטי פרסומת. על סמך ידיעות פנים-מפלגתיות לפיהן עמדה הממשלה להכריז על בחירות חדשות, שכר משרד הפירסום של המפלגה את האתרים האטרקטיביים ביותר כבר שלושה שבועות לפני ההכרזה הרישמית. עסקת השכירות בוצעה על-ידי אותו משרד פירסום תוך שימוש בשם כוזב.

לבסוף קובע הדו"ח כי מתן כספים לשמרנים זיכה את התורמים בקבלת "יחס מיוחד" (HONOURS) מצד המפלגה - השערה בכלת תוקף סטטיסטי גבוה לטענתו.

הדו"ח מסכם: "שימוש בכח אינו חותר תחת יסודותיה של הדמוקרטיה יותר ממצב בו יכולים העשירים לקנות עצמה או לקנות את דרכה של מפלגתם לעצמה, או לחילופין להשתמש בבעלותם על אמצעי התקשורת כדי להעניק למפלגתם סיכוי טוב יותר לזכות בעצמה".

תוך מטרה לתקן את מגרעותיה של השיטה הקיימת, מציג הדו"ח שורה של המלצות, בהן החובה לערוך הצבעה של בעלי מניות בטרם חברה עיסקית תורמת כספים למפלגה, גילוי פרטי תרומות הגבוהות מ-5000£  ואיסור קבלת תרומות מאזרחים זרים. עורך המחקר אף ממליץ על הקמתה של נציבות אלקטורלית, שבסמכותה יהיה לאכוף הגבלות על הוצאותיהן של המפלגות, להגדיר מהן הוצאות בגין בחירות ולפקח על אותם כללים אשר אמורים להבטיח כי הבחירות בעתיד תהיינה הוגנות ככל האפשר.

Paul Brown and Patrick Wintour. "Funding Gave Tories £60m  Election Edge", THE GUARDIAN WEEKLY, Februaty 6, 1994, p. 8.

המפלגה ואמצעי התקשורת הממלכתיים בסקנדינביה

מאמר זה מתאר את המסגרת החוקית - בדנמרק, נורבגיה ושבדיה - הקובעת את התנאים בהם זכאיות מפלגות פוליטיות להשתמש באמצעי התקשורת הממלכתיים (שידורי רדיו וטלוויזיה) לצורך תעמולת בחירות.

הבסיס הנורמטיבי בדנמרק, נורבגיה ושבדיה הינו זהה: מוענקת הזדמנות שווה לכל המפלגות "לתקשר" עם האזרחים בזמן מסע הבחירות, מתוך מטרה לחזק את הדמוקרטיה ההשתתפותית המאפיינת מדינות אלו. יתר על כן, רמת מידע גבוהה אודות המפלגה המתמודדת נחשבת לתנאי מוקדם לקיום בחירות, ומהווה את הבסיס למתן האפשרות למפלגות לקבל זמן שידור שווה.

חרף הבסיס הנורמטיבי הזז, ניכרים הבדלים בין שלוש המדינות בכל הקשור לנוהגים בפועל. בדנמרק מיושמת הגישה הקיצונית ביותר בנוגע למתן טיפול שווה לכל המפלגות אשר קיבלו אישור מטעם משרד הפנים להשתתף בבחירות. בין אם המפלגה הינה חדשה או וותיקה, בין אם היא גדולה או קטנה, ובין אם מיוצגת בפרלמנט או לאו, היא זכאית לקבל הקצאת זמן שידור, על בסיס שוויוני וללא תשלום, ברדיו ובטלוויזיה הממלכתיים.

בנורבגיה זו רשות השידור אשר קובעת אלו מפלגות תשתתפנה בשידורי תעמולת הבחירות. כאן המקום לציין, כי המפלגות אינן רשאיות לקבוע את תכני השידורים שלהן, ואלה נושאים אופי כמעט זהה בהם מציגים עיתונאים או אזרחים שאלות למועמדים. כדי לזכות ב"גישה שווה" לאמצעי התקשורת הממלכתיים על מפלגה לעמוד בשלושה קריטריונים:

1. עליה להיות מיוצגת באחד משני הפרלמנטים האחרונים.
2. עליה להציג מועמדים ברוב מחוזות הבחירה.
3. היא חייבת להיות בעלת גוף/ארגון ארצי פעיל.

אותן מפלגות אשר אינן ממלאות אחר הדרישות הנ"ל זכאיות להשתתף בשידורים שאורכם קצר מזה של השידורים בהם משתתפות המפלגות האחרות.

גם בשבדיה קיימת העדפה ברורה לאותן מפלגות אשר היו מיוצגות בפרלמנט היוצא, ורק הן זכאיות לקבל זמן שידור שווה ברדיו ובטלוויזיה הממלכתיים. בדומה למצב בנורבגיה, מוגשים השידורים במתכונת הנקבעת מראש, על-פיה מוצגות שאלות למנהיגי המפלגות. מפלגות קטנות ו/או חדשות שלא היו מיוצגות בפרלמנט היוצא זכאיות לזמן שידור מוגבל בלבד.

בשנים האחרונות גילתה רשות השידור השבדית גמישות מסוימת באכיפת כללים אלה ואיפשרה למפלגות שלא היו מיוצגות בריקסדאג להופיע בשידורי התעמולה הרגילים. במערכת הבחירות שהתקיימה ב-1988, לדוגמא, ניתנה אפשרות לשתי מפלגות קטנות להשתתף בעימות בין-מפלגתי מאחר שהיו להן עמדות מיוחדות כלפי הסוגיות שנדונו. כמו כן, לפני הבחירות שנערכו ב-1991, השתתפו שתי מפלגות שלא היו מיוצגות בפרלמנט בשידורים הרגילים, עקב מיקומן הגבוה בסקרי דעת קהל.

הנהגתם של שידורים מקומיים ופתיחתם של ערוצי טלוויזיה מסחריים, שאינם כפופים לאותן תקנות המסדירות את שידורי תעמולת הבחירות, עשויות להביא לשינויים משמעותיים בכל הנוגע ל"גישה השווה" - השווה יותר והשווה פחות - המאפיינת כיום את התמודדות הבין-מפלגתית בדנמרק, נורבגיה ושבדיה.

Karen Siune. "Campaign Communication in Scandinavia", MEDIA, ELECTIONS AND DEMOCRACY, Dundurn Press, 1991

.
(*) את המאמרים בשלמותם ניתן לקבל ממרכז המידע של המכון הישראלי לדמוקרטיה.