שולחן עגול: מעמדו של העיתונאי היחיד מול מעסיקיו

פרופ' ירון אזרחי, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, ניהל דיון בסוגיית היחסים בין העיתונאים לבין בעלי העיתונאים ו/או המו"לים. בין משתתפי הדיון היו חברי כנסת, עיתונאים ומו"לים של עיתונים שונים ואנשי אקדמיה. במהלך הדיונים הועלו כמה וכמה הצעות לקביעת מהותה וממדיה של הסוגיה.

מעמד העתונאי והאמון בו הם נכס ציבורי ממדרגה ראשונה. המשבר בעתונות הישראלית בעקבות פרשת האזנות הסתר והכיסוי המעוות של הפרשה בעיתונים המעורבים, לימד את הציבור פרק בכושר ההטעיה בדיווח של העיתון. לדעת פרופ' אזרחי השאלה היא כיצד לבנות מחדש את מעמד העיתונאי ועל ידי כך להגן על חופש הביטוי הציבורי במצב של ריכוז שליטה בידי בעלי עיתונים.

להערכתו יש לחזק את ההבנה של מקצוע העתונות ואת היכולת של העיתונאי לייצג את הקריטריונים המקצועיים שלו בעבודה, ללא התערבות בעלי העיתונים. פרופ' אזרחי קורא לעורכי העיתונים היומיים, המחזיקים עדיין בסמכות המו"ל יחד עם סמכות העורך הראשי, לוותר על מעמדם ותפקידם כעורכים ראשיים, כצעד לחיזוק העתונות והחזרת האמון הציבורי בה.
להערכתה של פרופ' רות גביזון (האוניברסיטה העברית), חשיבות הנושא נובעת בראש ובראשונה מן היכולת הנתונה בידי העיתונאי לקבוע את סדר היום הציבורי, ובשל הנזקים הנגרמים לעתונות אמינה על ידי המתח המבני השורר בין בעלים, עיתונאים ועורכים. יש לטפח את האמון הציבורי בעתונות, בין השאר, באמצעות ניסוחו ומיסודו של קוד עיתונאי מקצועי.

גם פרופ' אליהוא כ"ץ (האוניברסיטה העברית) עסק בתפקידה הציבורי של העיתונות במסגרת זכות הציבור לדעת. מזכות זו נובעת ההנחה כי יש צורך בזירת הידברות, וזהו מקור ההצדקה לקיומה של הפרופסיה העיתונאית. רק במסגרת הפרופסיה והצורך הציבורי לדעת יש חובה להגן על חופש הביטוי של עיתונאים. מכיוון שאין קיום לפרופסיה העיתונאית מחוץ למסגרת העיתון מתעורר ניגוד אינטרסים בין חופש הביטוי העיתונאי לבין הדחף של בעלי העיתון לרווחיות. ולכן, אין מנוס מלקבוע כללי אתיקה לפרופסיה שמטרתם להתמודד עם ניגוד זה ותוצאותיו.

בתיאורו את הקלות שבה יכולים המו"ל או העורך לפטר עיתונאי בלי סיבה, למעשה, התיחס העיתונאי גדעון עשת לנושא של אתיקה עיתונאית של בעלי/עורכי עיתונים. מר עשת מנה מספר תנאים אתיים שהוגשו להנהלת "ידיעות אחרונות" על מנת שייכללו בהסכם העבודה הקיבוצי:
* העורך יהיה אדם בעל ניסיון במקצוע של לפחות 15 שנים;
* תקנון האתיקה של מועצת העיתונות יהווה חלק מההסכם;
* העיתון יהיה חייב לשאת בהוצאות הכרוכות בתביעות נגד עיתונאים;
* הסמכות המערכתית היחידה של בעלי העיתון ו/או בעלי המניות מסתיימת במינוי העורך הראשי.
ברוב העיתונים האחראים עובדים על פי חוזים אישיים ולכן אי אפשר להכניס תנאים כאלה להסכם. מר עשת תומך בחקיקה בתחום של פיקוח על העיתונים ובהתארגנות של מועצת עיתונות תחת חוק.

פרופ' עמוס שפירא (אוניברסיטת תל-אביב) מנה את הכללים האתיים שהתקבלו לאחרונה במועצת העיתונות:
1. השעייה של עיתונאי/עורך/עורך ראשי, שהוגש נגדו כתב אישום בעבירה שיש עמה קלון הנוגע למקצוע העיתונות;
2. הפסקת עבודתו של מי שהורשע בעבירה כזו;
3. הפרדה מקצועית בין בעלים/מו"ל מצד אחד לבין עורך ראשי מצד שני;
4. שקיפות - חובת פרסום נאות של אינטרסים כלכליים ועסקיים של המו"ל/הבעלים פעם בשנה ובמקרה שבו המו"ל הוא גם העורך פעם בחצי שנה;
5. איסור של עורך לפרסם כתבה או מאמר של עיתונאי, אם הוכנס בו שינוי מהותי בניגוד לרצונו של העיתונאי.

הכלל האחרון מציע הגנה מקצועית לעיתונאים מול הלחצים מצדם של הבעלים. עמוס שוקן, המו"ל של "הארץ", הביע תמיהה על העלאת הצורך לחזק את העיתונאי מול הבעלים. עם זאת, הוא גינה את הדרך שבה הפנימו העיתונאים את האינטרס של המו"ל, במקום לשמור על עצמאות עיתונאית. לדעתו, הפתרון אינו טמון בחתימת הסכמים קיבוציים שיגנו על העיתונאים, אלא בעידוד העיתונאי ליחס אכפתי כלפי המקצוע. שוקן הזהיר כי השקיפות העסקית עלולה לגרום לעיתונאי להימנע מכיסוי נאות של הנושאים שבהם מעורבים בעלי עיתונו.

חיים צדוק, נשיא מועצת העיתונאים ויו"ר המכון הישראלי לדמוקרטיה, סבור שהבעיה טמונה בהחלשתם של איגודי העיתונאים הנובעת מריבוי החוזים האישיים. ולכן, הפתרון יכול להיות בקביעתה של מועצת עיתונאים בעלת כוח.

לאורך הדיון כולו הועלו מגוון הצעות לפתרון, אבל בין המשתתפים שררה הסכמה רחבה כי הדרך לקידומו של המקצוע אינה רישוי עיתונאים, וכי הבעיה נובעת בעיקרה מחוסר הבהירות של כללי האתיקה העיתונאית, הן מצד העיתונאים והן מצד הבעלים/מו"לים, ומן הקשיים במתן תוקף לאתיקה עיתונאית במסגרות האירגוניות הקיימות.