השינויים בשיטת הבחירות: בחירה ישירה לראשות הממשלה ופריימריס

ח"כ מיכאל איתן

בוויכוח על שינוי שיטת הבחירות תמכתי בשינוי תוך לבטים רבים. שני שיקולים הכריעו לגבי: הראשון, לאחר 'התרגיל המסריח' של 1990 היה ברור כי השיטה הקיימת גרועה ומחייבת שינוי. השני, העם רצה שינוי ויש להיות קשובים לדרישותיו.

ש': האם לדעתך עליית כוחן של המפלגות הקטנות היא תוצאה של השינוי בשיטת הבחירות, ומה דעתך על תהליך זה?

ת': בראש ובראשונה, זוהי אכן תוצאה של האפשרות לפיצול הצבעה; אך הבוחרים אינם מונעים על-ידי השיטה אלא על-ידי לחצים אחרים. בבחירות האחרונות עלו נושאים עדתיים ודתיים ברורים שהשיטה החדשה אפשרה לכם לפרוץ ולהתנקז לערוצי המפלגות הסקטוריאליות. כאיש ליכוד, אני פגוע מאוד מהתהליך; אך כמי שמסתכל בעיניים של איש מדע המדינה אין לי ספק שפיצול ההצבעה מאפשר לאזרח להביע את דעתו בצורה מדויקת יותר, ומבחינה זו התוצאה בהחלט חיובית.

ש': האם לדעתך בשיטה החדשה קיימים בכנסת האיזונים הדרושים ביחסים בין הרשות המחוקקת לבין הרשות המבצעת?
ת': המפלגה הגדולה איננה ערך העומד בפני עצמו; היא מסמלת את יציבות השלטון. בדרך-כלל קיים יחס הפוך בין עיקרון הייצוג לבין יציבות שלטונית: ככל שאתה נותן יותר ייצוגיות, יציבות השלטון נפגעת. בשיטה החדשה החוק מגן על יציבות השלטון ויוצר לדעתי את האיזונים הדרושים. יסודות כמו אי-אמון קונסטרוקטיבי, והבעת אי-אמון בראש-הממשלה ברוב של 61 חברי כנסת, תורמים ליציבות. השיטה החדשה, ועדיין לא הוכיחה עצמה. קשה לי לקבוע האם יסודות אלה מספיקים ליצירת האיזון הדרוש, אך אין לי ספק כי מנבאי השחורות הטוענים שהחוק יביא לאסון וכליה על מדינת ישראל יתבדו. כמו-כן יתבדו לדעתי גם אלה הרואים בחוק החדש תרופת פלא.

ש': האם במהלך מסע הבחירות נתגלה מתח בין המועמד לראשות הממשלה שדרש מיתון עמדות והתמרכזות, לעומת דרישה לחידוד עמדות של חברי המפלגה?
ת': היו מעט מאוד ויכוחים על רקע אידיאולוגי, ובראשם עמד בני בגין, אך אלה היו מתקיימים גם בשיטה הקודמת. הוויכוח התקיים ברמה אחרת: היכן לשים את הדגש - על המועמד לראשות הממשלה או על המפלגה? השיטה החדשה הביאה למדיניות חדשה לפיה המפלגה הסכימה מרצון לוויתורים ולתשלום מנדטים בכנסת תמורת הצלחתו של ביבי נתניהו בהתמודדות על ראשות הממשלה. מדיניות זו היתה מקובלת על רוב מכריע של חברי המפלגה. על אף שלבי כואב על התרסקות הליכוד, אני בטוח שבחרנו באופציה הנכונה.

ש': האם חל שינוי בתפקידו ובעצמתו של הארגון המפלגתי בעידן הפריימריס?
ת': אין ספק שהמפלגה נפגעה גם כתוצאה משיטת הבחירות המקדימות. כאשר המפלגה קבעה את הרכב נציגיה היא הייתה בעלת מעמד חזק יותר. כאשר מרחיבים את זכות הבחירה והמתפקדים הם שקובעים את הנציגים לכנסת, המפלגה מאבדת באופן טבעי מערכה ומחשיבותה. יש להמשיך ולבחון את השיטה, אך נכון לרגע זה היא נראית לי טובה יותר מהקודמות לה. המפלגות לא הוכיחו עצמן; להפך, הן הסתאבו ונתגלו בהן מקרי שחיתות לא מעטים. אני חושב שאפשר להמשיך בחיים הפוליטיים עם פעילות מפלגתית מינימלית החיונית לקיום המפלגה בין מערכת בחירות אחת לשנייה.

ח"כ רענן כהן

במהלך הוויכוח על שינוי השיטה לא עסקתי בכך בצורה מעמיקה ואידאולוגית. אז וגם היום אני בעד שינוי השיטה, אך בשילוב עם בחירות אזוריות לכנסת. השיטה כפי שהיא נהוגה היום מהווה סכנה לדמוקרטיה בישראל.

ש': האם לדעתך עליית כוחן של המפלגות הקטנות היא תוצאה של השינוי בשיטת הבחירות, ומה דעתך על תהליך זה?
ת': השיטה היא ללא ספק זו שחיזקה את המפלגות הקטנות; אך חשובה יותר העובדה שהיא הקצינה את ביטויי הקוטביות והעדתיות בחברה הישראלית. אני מתנגד לטענה שכעת הייצוגיות של דעו הבוחרים מהימנה יותר. תמיד היו רשימות עדתיות, והן לא צברו כוח באותה מידה. הקוטביות איננה תופעה חדשה, ואין לי ספק כי בשיטת הבחירות הקודמת ש"ס והמפד"ל לא היו משיגות כוח כה רב. לדעתי, הבוחר לא הפנים לחלוטין את משמעות ההצבעה הכפולה ולא הבין את תוצאותיה האפשריות.

ש': האם לדעתך בשיטה החדשה קיימים בכנסת האיזונים הדרושים ביחסים בין הרשות המחוקקת לבין הרשות המבצעת?
ת': בהחלט לא. ההליכה לשינוי שיטת הבחירות הייתה פזיזה מדי, ללא ניסיון לחשיבה כוללת ואינטגרטיבית. לא השלימו את השיטה על-ידי בחירות אזוריות לכנסת, ובכך פגמו במערכת האיזונים בין הרשויות וביציבות השלטונית. נוצר מצב מסוגן של שלטון חזק המקטין את כוחה של הכנסת. לדעתי, בחירות אזוריות ושינוי סעיף הבעת אי-האמון הקונסטרוקטיבי יכולים ליצור את האיזון הדרוש. הגשתי הצעת חוק לשינוי הצבעת אי-האמון לראש-הממשלה בלבד. אי-אמון המחייב את פיזור הכנסת הנו סעיף ללא שיניים, שכן לאחר הפריימריס חברי הכנסת דואגים לעצמם ואין סיבה כי יתנו ידם במהרה להצעת אי-אמון כזאת.

ש': האם לדעתך תהליכי השינוי בשיטת הבחירות הנם הפיכים?
ת': להערכתי יהיה קשה מאוד להעביר היום את הבחירות האזוריות. במידה מסוימת ניתן לומר כי השיטה החדשה קברה את היזמה הזאת. נראה לי כי זהו תהליך שגרם לנזק בלתי הפיך; אולי בעוד כמה שנים תהיה התפקחות והבנה כי איננו יכולים לאמץ משטר נשיאותי כמו בארה"ב. החברה שלנו שונה מהחברה האמריקאית: המתחים החברתיים שונים, הסביבה הפוליטית שונה והבעיות הלאומיות שונות. כל אלה לא נלקחו בחשבון בשינוי שיטת הבחירות.

ש': האם חל שינוי בתפקידו ובעצמתו של הארגון המפלגתי בעידן הפריימריס?
ת': בוודאי. שיטת הפריימריס כפי שהיא נהוגה היום החלישה את מעמד המפלגה והפכה אותו לגוף משני שקובע רק את סדר היום של המפלגה. קיימים בשיטה ליקויים פנימיים רבים, כמו: עיסוק מתמיד בכסף, התמודדות במרחב גדול הכולל לא רק אנשי מפלגה טהורים, המפקד שהופך להיות מהות העניין, ועוד. חייבים לשנות את השיטה תוך חשיבה כוללת ולא על-ידי הטלאת טלאים. יש לשמור על הארגון המפלגתי, שכן הוא מחזק את הדמוקרטיה הישראלית. אני, מצדד במפקד, אבל מפקד אמיתי שישמש לדבר אחד ויחיד: בחירת מוסדות המפלגה. במפקד ייבחר גוף בוחר גדול, של 3,000 עד 10,000 אלקטורים, שיהיה מוגדר ארבע שנים מראש. גוף זה יבחר בבוא העת את חברי הכנסת, וכך ימנע מצב בו המתמודדים מגיעים לבחירות לכנסת מותשים לאחר מרוץ הפריימריס.