תקציר נייר עמדה: דרכים להתמודדות עם הסכנות האורבות לשידור הציבורי בדמוקרטיה הישראלית.

קיום מערכת שידור פלורליסטית ומאוזנת הנו אינטרס עליון בחברה דמוקרטית. במערכת כזאת צריך להתקיים שידור ציבורי הנהנה ממעמד עצמאי והנתפס כשידור אחראי ומהימן. שידור ציבורי עצמאי, נטול לחצים פוליטיים וכלכליים, הנו יסוד חשוב של המשטר הדמוקרטי בעולם המערבי ובישראל.

1. תפקידיו העיקריים של השידור הציבורי בדמוקרטיה:
א. מתן במה להבעת דעות ועמדות שונות בנושאים מגוונים.
ב. הפצת מידע מהימן ונטול הטיות בנושאים פוליטיים, חברתיים, כלכליים ותרבותיים.
ג. סיפוק תוכני שידור לכל סוגי הציבור, כולל מגזרים שאינם מעניינים את המפרסמים בטלוויזיה המסחרית - כגון ציבור הקשישים, מגזרי העוני וכיו"ב.
ד. מתן במה לביקורת על פעולות הממשלה ומדיניותה.
ה. מתן הזדמנות ליצירה מקורית בכל תחומי התרבות, ושידורה לציבור הרחב.
ו. אמצעי אמין לתקשורת חירום בשעת משבר כמו מלחמה.

2. הסכנות האורבות לשידור הציבורי בישראל:
א. הפיכתו לזרוע של הממשלה ושריה - כלומר, אמצעי ליחסי ציבור של השלטון.
ב. הפרטת השידור הציבורי והפיכתו לשידור הפועל על-פי שיקולים מסחריים בלבד.
ג. התנוונות אטית והרס כתוצאה מכישלון ניהולי והליכים ביורוקרטיים מסורבלים.

3.המשבר:
השידור הציבורי בישראל נמצא בעיצומו של משבר עמוק, ולאחרונה אף התגברו ההתקפות על מעמדו. מבנה רשות השידור הציבורית היה מאז ומעולם פרוץ וחשוף להתערבויות וללחצים פוליטיים, אשר פגעו במעמדו ובאמינותו הציבורית.
מאז הקמתם של ערוצי השידור במימון מסחרי, לא הצליחו קברניטי השידור הציבורי בישראל לגבש תפיסה ייחודית של שידור ציבורי שיתאים לצורכיהם של כלל התושבים. היעדר תפיסה עקרונית כזאת הוביל את קברניטי ערוץ 1, למשל, אל מסלול חסר סיכוי והרסני של תחרות עם ערוץ הטלוויזיה המסחרי. תחרות פופולרית על כמות צופים אין לה מקום בערוץ ציבורי.
מגמה זו של שחיקת הערוץ הציבורי מקבלת משנה תוקף גם מעצם קיומה הנפרד של 'הטלוויזיה החינוכית'; שהרי זו הייתה צריכה להיות כלולה, מעצם מהותה, במסגרת השידור הציבורי.
ביטוי נוסף לשחיקת הערוץ הציבורי הנו השימוש המופרז ב'תשדירי שירות' והיחס הסובלני כלפי שדרני הערוץ, העושים שימוש במעמדם לצורכי רווח ופרסומת מסחרית. כל אלה מחזקים את מגמת השחיקה המסוכנת הקיימת בערוץ השידור הציבורי.

4. עיקרי הרפורמה בשידור הציבורי אשר גובשה במכון הישראלי לדמוקרטיה:
א. גיבוש תפיסה כוללת של שידור ציבורי
התפיסה המקובלת במדינות דמוקרטיות מערביות קובעת כי המבנה הראוי של התקשורת הלאומית צריך להיות מורכב מחטיבה ציבורית ומחטיבות מסחריות, הפועלות זו לצד זו. לכל חטיבה מקורות מימון משלה, המכתיבים במידה רבה את אופיו של השידור בכל אחד מן הערוצים (מימון באמצעות אגרה, באמצעות דמי מנוי או באמצעות פרסומת מסחרית). באופן כזה יוצא הציבור נשכר, מאחר שעומדים לרשותו מוצרי תקשורת מגוונים ופלורליסטים.
על השידור הציבורי להיות חף משיקולי 'רייטינג', כדי שיוכל להתמקד בסוגי שידורים אשר אינם מקבלים ביטוי הולם בשידור המסחרי, כולל תכניות דוקומנטריות, הפקות תרבות ועוד.
ב. מבנה
(1) כל אחת מחטיבות השידור (הציבורית והמסחריות) זקוקה למסגרת ארגונית מתאימה כדי שתוכל לפעול כראוי.
(2) יש לרכז את כל השידורים הציבוריים תחת קורת גג אחת באחריותו של שר בעל סמכויות פיקוח מצומצמות. סמכויות נרחבות יותר תוענקנה למוסדות העצמאיים של הפיקוח הציבורי ולהנהלת רשות השידור המקצועית. יש לצמצם באופן משמעותי את משקלו של הדרג הפוליטי במינוי בעלי תפקידים ברשות, ובתקצובה.
(3) יש למנוע ריכוזיות מוגזמת של כוח בתוך הרשות הציבורית.
(4) יש לתת חופש פעולה לצוותים המקצועיים של מערך השידור, וכן לעורכים בחטיבות הרדיו והטלוויזיה. יחד עם זאת, יש לאפשר לגורמים ציבוריים להשפיע תוך שמירת עקרונות בסיסיים של הגינות, ייצוג ואובייקטיביות.
ג.מימון
המקורות האפשריים למימון שידורים ציבוריים הם:
(1) האגרה חייבת להישאר מקור מימון משמעותי של השידור הציבורי. האגרה מהווה ערובה לכך שבידי הציבורי תישמר 'מניה מוסרית' לדרוש שהשידור הציבורי לא יהיה זרוע של הממשלה, אלא כלי המשרת את כל חלקי הציבור על גווניו השונים.
(2) מפעלי הגרלה מכובדת ומוסדרת למימון עצמי וללא תיווך הממשלה.
(3) מיסוי רווחיהם שלערוצי שידור מסחריים בענף.

תמהיל מאוזן של מקורות המימון הללו - שישלב אגרה, הגרלות ומיסוי רווחי השידור המסחרי - יבטיח מימון מספיק, חלוקה צודקת של נטל המימון, גמישות ועצמאות של השידור הציבורי.