שולחן עגול: שנתה הראשונה של הכנסת ה-14

"... המערכת השלטונית בישראל נותרה כמעט ללא איזונים..."

בסוף חודש יוני הסתיימה שנה לכהונתה של הכנסת הנוכחית אשר מאפייניה שונים במהותה ובצורה מאלה של הכנסת הקודמת. לראשונה פועלת הכנסת בעידן הבחירה הישירה לראשות הממשלה; לראשונה נבחרי הציבור עברו את הליך הפריימריס. פורום 'שולחן עגול' של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שהתקיים ב-16 ביולי 1997, הוקדש לדיון על פעולתה של הכנסת בשנה שחלפה. הפורום עסק בשאלות כגון: מה מאפיין כנסת זאת לעומת כנסות קודמות? האם השתנה מעמדה של הכנסת לעומת הרשות המבצעת והשופטת? מה יודעים הנבחרים על כוחם הפרלמנטרי בעידן הבחירה הישירה? בדיון השתתפו יו"ר הכנסת, חברי כנסת מן הסיעות השונות, יועצים משפטיים של הכנסת ועמיתים בכירים של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

הדיון נפתח בדברי יו"ר הכנסת, ח"כ דן תיכון, אשר דחה את ההנחה כי שיטת הבחירות החדשה הביאה למצב של היחלשות הכנסת והתחזקות הממשלה. לטענתו, מבט על הכנסת בעידן הבחירה הישירה מגלה כי היא חזקה יותר מאי פעם והפכה לזירת פעולה חשובה אף יותר מן הזירה הממשלתית. קיימות לכך עדויות מספריות, למשל: מספר הצעות החוק הפרטיות שאושרו בקריאה טרומית הגיע השנה לשיא חסר תקדים. מספר הצעות האי-אמון שהוגשו השנה נגד הממשלה מבטל את הטיעון כי בחוק החדש סעיף האי-אמון נותר ללא תוקף או משמעות. תיכון ציין כי אנו עדים בכנסת זאת לירידת קרנן של שתי המפלגות הגדולות, לעומת נוכחות ופעילות בולטות יותר של רוב המפלגות הקטנות.

ד"ר אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, הציע לבחון את תפקודה של הכנסת לפי פרמטרים של איכויות ואופני תפקוד. לטענתו, בעידן של בחירה ישירה לראשות הממשלה, פריימריס, מהפכה תקשורתית ופעולת גומלין בין שלושת הגורמים הללו, הכנסת כאורגניזם פועלת באופן שונה לגמרי עד למאי1996, הכנסת הייתה מקור הסמכות היחיד. כיום קיימים שני מקורות סמכות השואבים את כוחם מן העם: ראש הממשלה והכנסת. עובדה זאת פוגעת באופן אובייקטיבי בעצמתו של בית המחוקקים הישראלי. כרמון התייחס לתפקידי הכנסת כמפקחת ומחוקקת. בנושא החקיקה, הוא טען כי בשיטה הקודמת המפלגה מילאה תפקיד מכריע בקידום הסוגיות הלאומיות. כדאי לבדוק באיזו מידה הביאה התרסקות המפלגות הגדולות לכך שאיכות החקיקה מושפעת כיום בעיקר מראייה סקטוריאלית או אישית.

ח"כ נעמי בלומנטל הסכימה לדבריו של כרמון, וטענה כי הסחטנות הפוליטית גדולה היום הרבה יותר בשל התחזקות אינטרסים סקטוריאליים ופרטיים. המנגנון המפלגתי שמילא תפקיד חשוב בצירוף אינטרסים ויצירת איזונים ביניהם נהרס, והמשברים הרצופים במערכת הפוליטית גורמים לציבור הרחב לאבד בהדרגה את אמונו במפלגה.

פרופ' משה ארנס טען כי העובדה שלראשונה אין לשתי המפלגות הגדולות יחד רוב בכנסת, פוגמת ללא כל ספק בתפקוד הכנסת ובטיב הנושאים העולים על סדר היום הלאומי. לפני החוק החדש, הכנסת ומפלגת השלטון היו אמורות לאזן את פעולת הממשלה. כיום איבדו שני גורמים אלה לחלוטין את יכולת האיום והפיקוח, ואת מקומם תפסו המפלגות הקטנות והקבוצות הסקטוריאליות, בעלות יכולת לחץ גדלה והולכת. המערכת השלטונית בישראל נותרה כמעטללא איזונים, וזהו מצב חמור מאוד.

ח"כ דדי צוקר התנגד בתוקף להערכות אלה, וטען כי לדעתו כוח הסחיטה של המפלגות הקטנות מוגבל מאוד, והיציבות השלטונית גדלה בשל הקושי להפיל את הממשלה. התפרקות המרכז משקפת את סיפור החברה הישראלית. הכנסת מייצגת כיום טוב יותר מגזרים שונים של החברה, וזהו תפקידה. עו"ד צבי ענבר, היועץ המשפטי של הכנסת, התייחס בדבריו לסעיפים שונים בחוק החדש. לטענתו, הכנסת השתמשה בסמכויות החדשות שהוקנו לה ובכך חיזקה את מעמדה בהיבטים מסוימים של תפקודה, ביניהם חובת דיווח ראש הממשלה לכנסת, מסירת מידע לוועדות ועוד.