בחירות בעולם

לאחרונה הועלתה בארץ האפשרות כי יתקיים משאל עם בנוגע להסדר מדיני עם הפלשתינים. אין זו הפעם הראשונה שאפשרות כזו עולה על הפרק בהקשר של הסכם מדיני. גם כאשר ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ז"ל ניהל משא ומתן עם הסורים על עתיד רמת הגולן הועלה הרעיון של משאל  עם. חוות דעת משפטיות גורסות כי על מנת שיהיה למשאל עם תוקף שיחייב את הממשלה ליישם את תוצאותיו יש לחוקק חוק יסוד שיאפשר זאת.

בהסכם השלום שנחתם באירלנד באפריל השנה, נקבע בפסקה 2 לסעיף 11  כי ההסכם יקבל תוקף חוקי רק אם יעמוד במבחן של משאל עם משני צידי הגבול: בצפון אירלנד וברפובליקה האירית מדרום. הוחלט כי ב-22 במאי יערך משאל העם, בכפוף לאישור הפרלמנטים הבריטי והאירי, ובו ישאלו תושבי צפון אירלנד האם הם תומכים בהסכם שהושג בשיחות הרב-צדדיות בנוגע להסדר המוצע בצפון אירלנד.  אזרחי הרפובליקה האירית ישאלו האם הם מוכנים לשינויים בשני סעיפים בחוקתם שמשמעותם נסיגה מהתביעה האירית לריבונות על חלקו הצפוני של האי.

עיקרי ההסכם קובעים כי לא ינותק הקשר בין צפון אירלנד לבריטניה אלא אם כן יצביעו בעתיד רוב תושבי צפון אירלנד בעד איחוד עם הרפובליקה האירית. התיקון המוצע לחוקת הרפובליקה קובע כי אירלנד לא תוכל להתאחד עם הצפון ללא הסכמת רוב תושבי המחוז. שני משאלי העם נוגעים בשני נושאים אלו המהווים עצבים רגישים בסכסוך, ואולם אין בהסכם התייחסות לעצב רגיש אחר והוא מעמד המחתרות והאוחזים בנשק.

שאלת המחתרות היא שאלה קרדינלית ביכולת ליישם את ההסכם. ההסכם קובע כי צפון אירלנד תנוהל על ידי אסיפה נבחרת בת 108 צירים שבראשה תעמוד רשות מבצעת בת 12 שרים. ואולם ההסכם שאינו עוסק בפירוק המחתרות מנשקן, מאפשר מצב שבו ייבחרו לאסיפה הצפון אירית לוחמי מחתרת משני צדי המתרס אשר עדיין מכוונים זה על זה את כוונות נשקם למקרה שבו ההסכם השברירי לא ייצלח. הנקודה הזו הטרידה רבים מהמצביעים במשאל העם והיה חשש כבד כי היא תניע את גלגלי ההתנגדות להסכם. לפיכך, הבטיח ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, כי בריטניה תדרוש שפירוק הנשק יתחיל לפני שנציגי המחתרות יוכלו להיבחר למישרות שר.

בסופו של דבר, אושר ההסכם ברוב מסיבי הן בצפון אירלנד והן ברפובליקה. 94% מהמצביעים ברפובליקה האירית הסכימו על שינוי חוקתם ועל הדרישה לאחד את שני חלקי האי (כשאחוז ההשתתפות בהצבעה 56.3%) . 71% מתושבי הצפון גם כן תמכו בהסכם (כשאחוז ההשתתפות בהצבעה 81.1%), עדות לכך שהפרוטסטנטים כמו גם הקתולים מאסו במרחץ  הדמים, האובדן והשכול שנמשך משנות ה-60.

אך השאלה המתבקשת היא האם קיומו של השלום באירלנד תלוי במשאל העם שהתקיים? למעשה, בהסכם הזה, הסכימו הקתולים בצפון אירלנד לוותר בתווך הקרוב על התביעה לאיחוד עם אירלנד הדרומית, ואילו הפרוטסטנטים מוכנים להעניק לרפובליקה האירית מדרום יותר השפעה על החיים הפוליטיים בצפון ומסתכנים בכך שבעתיד רוב קתולי יוכל להכריע על התנתקות מבריטניה. שני הצדדים הביעו את רצונם באופן גורף במשאל העם ונתנו גושפנקא חוקית להסכם השלום שנחתם. ואולם, נכונותם נובעת מהרצון לחיות חיים שקטים, ללא טרור וללא אלימות תוך שאיפה לשגשוג כלכלי. האם מימוש היעדים הללו תלוי רק בתוצאות משאל העם המאשר את ההסכם? ההסכם שאושר איננו מבטיח את השגת היעדים הללו כלל ועיקר. מרבית המחתרות, האיי-אר-אי היא הבולטת שבהן, הבטיחו לעצור את האלימות, אך אי פירוקן מנשקן ושבריריות ההסכם עלולים להוביל לחידוש האלימות כאשר אחד הצדדים יטען כי הצד האחר מפר אותו.  וישנם כמובן מתנגדי ההסכם: פורשי האיי-אר-אי הקתולים מצד אחד, ומפלגות "בריטניה היוניוניסטית" ו"אלסטר הדמוקרטית" הפרוטסטנטיות מהעבר השני. לא ברור כיצד תשפיע אלימות מצד מתנגדי ההסכם על היכולת ליישם את רצון תושבי אירלנד הצפונית. האם היא תוביל לשיתוף פעולה בין הצדדים במטרה למגרה, או שמא תגרור האשמות הדדיות?

סוגייה נוספת העלולה להקשות על יישום רצון הציבור האירי כפי שבא לידי ביטוי במשאל העם היא הבחירות לאסיפה הנבחרת שאמורות להתקיים ב- 25 ביוני.  108 הנבחרים אמורים להיבחר משמונה עשר אזורי בחירה ובאופן הדרגתי לקבל את מרבית הסמכויות בענייני פנים מהפרלמנט הבריטי.  כדי למנוע מצב שבו אחד הגושים, הפרוטסטנטי פרו-בריטי או הקתולי, יוכל לכפות את רצונו , נושאים שנויים במחלוקת יוכרעו ברוב של 60% מכלל חברי האסיפה או על ידי כך שתהיה הסכמה של לפחות 50% בכל אחד משני הגושים. השאלה הבעייתית הנובעת מכך היא מה יקרה אם מתנגדי ההסכם יזכו בבחירות בכמות מושבים משמעותית שתאפשר להם למנוע חקיקה שתידרש כדי ליישם ולקדם את ההסכם. אומנם 71 אחוזי תמיכה בהסכם במשאל העם רומזים על כך שרוב הציבור יצביע כנראה עבור מועמדים תומכי ההסכם, אולם יש לחכות כדי לראות מה יהיה משקלם היחסי של מתנגדי ההסכם כדי לנסות לנתח את יכולתם למנוע את יישום ההסכם.

נראה אם כן כי על אף תוצאות משאל העם בצפון אירלנד וברפובליקה האירית שהעידו כי רוב מסיבי של הציבור באי רוצה ביישום ההסכם ואף נתן לו גושפנקא חוקית, הרי שהצלחתו של ההסכם איננה תלויה רק ברצון המצביעים במשאל העם, אלא גם ביכולת להפוך את הקבוצות החמושות לנחלת העבר וכן במשקלם האלקטורלי של מתנגדי ההסכם.

*הנאמר לעיל מבוסס על קטעי עיתונות מהארץ ומחו"ל ועל חומר מהאינטרנט.