בחירות בעולם: ספרד ויוון 2000

ספרד ויוון, שתי מדינות דרום אירופיות אשר נוסדו כדמוקרטיות פרלמנטריות רק באמצע שנות השבעים, לאחר שהיו תקופה ארוכה תחת משטר רודני (ספרד) או צבאי (יוון), הצליחו מאז לשמור על יציבות ולבסס את עצמן כחברות באיחוד האירופי.

שיטות הבחירות של שתיהן שונות, אך יש להן מאפיין משותף אחד: הן נוטות לעתים קרובות "לייצר" רוב פרלמנטרי למפלגה גדולה גם אם אינה זוכה במרבית הקולות. למרות ששיטות הבחירות שלהן מסווגות בדרך כלל כ"יחסיות", חלוקת המושבים בפרלמנט מקפחת מאד מפלגות קטנות. שתי מערכות הבחירות האחרונות מדגימות זאת היטב.

ספרד

הבחירות שנערכו ב-12 במרס חיזקו מאוד את מעמדו של ראש הממשלה מאז -1996 חוסה מריה אסנאר - ואת המפלגה הפופולרית השמרנית (PP) שהוא עומד בראשה. בארבע שנות כהונתו הראשונות נאלץ אסנאר לשתף פעולה עם המפלגה הקטלונית, כדי לזכות בתמיכתה הפרלמנטרית. זאת מכיוון שלמפלגתו היו 156 מושבים בפרלמנט מתוך 350 המושבים.

בארבע שנות שלטונו הצעיד אסנאר את ספרד להישגים מרשימים: הוא הצליח להוריד את שיעור האבטלה בקרוב ל-8%, לשמור על קצב הצמיחה של הכלכלה, להכניס את ספרד ללא כל קושי לאיחוד המוניטרי האירופי (EMU), לפתוח בשיחות עם נציגי ארגון הטרור הבסקי הקיצוני, ולשמור על תדמית של ראש ממשלה נקי, מסור ורציני. בעקבות הישגים אלה הייתה אמנם ציפייה שהמפלגה הפופולרית תגביר את כוחה, אך לא במידה כזאת שתהנה מרוב מוחלט. התוצאות ההחלטיות של הבחירות, על כן, הפתיעו במקצת.

אסנאר הוביל את מפלגתו להישג חסר תקדים בעבורה: היא אמנם זכתה בפחות ממחצית הקולות (44.8%), אך בשל שיטת הבחירות תורגמה תמיכה זאת ל-183 מושבים, המקנים לה רוב מוחלט בפרלמנט. המפלגה הסוציאליסטית, יריבתם הגדולה של השמרנים, ספגה מהלומה כבדה כאשר איבדה 16 מושבים, ותהיה מיוצגת בפרלמנט הנוכחי על-ידי 125 נציגים בלבד. זהו מספר הנציגים הנמוך ביותר של הסוציאליסטים מאז כינון הדמוקרטיה.

אכזבת הסוציאליסטים הייתה קשה במיוחד לאור העובדה שהם ערכו לפני הבחירות הסכם עודפים היסטורי עם הקומוניסטים (IU) - יריביהם המושבעים משמאל - בתקווה למשוך אליהם קולות. אולם הסכם זה נחל כישלון חרוץ. לא זאת בלבד שלא עזר לסוציאליסטים, אלא הנחית על הקומוניסטים מפלה. מ21- מושבים בפרלמנט הקודם, ירד מספר נציגיהם ל-8 בלבד.

שאר המפלגות שהצליחו לזכות במושבים היו המפלגות האזוריות הקטנות, המייצגות את האינטרסים של מיעוט לאומי (קטלונים, בסקים) או של מחוז מנהלי (אנדלוסיה, אראגון). מפלגות קטנות אלה נהנו בשני הפרלמנטים האחרונים מכוח משמעותי, מכיוון שתפסו עמדת מיקוח אסטרטגית בין המפלגות הגדולות, אשר נאלצו כל אחת בתורה להישען עליהן. בפרלמנט החדש, נראה כי מפלגות אלה תחזורנה לממדיהן הטבעיים: אסנאר ומפלגתו יזכו בארבע השנים הקרובות בחופש פעולה כמעט מוחלט, ולא יזדקקו לחסדיה של מפלגה אחרת.

יוון

ב-9 באפריל 2000 נערכו ביוון הבחירות לפרלמנט בן 300 המושבים. שיטת הבחירות היוונית בנויה בצורה שאמורה למנוע את הצורך בקואליציות. למפלגה שזוכה במרבית הקולות ניתנים מושבי בונוס, כך שאפילו אם זכתה בפחות מ50%- מן הקולות, יהיה מובטח לה רוב פרלמנטרי מוחלט.

מערכת הבחירות האחרונה הייתה הצמודה ביותר מאז כוננה הדמוקרטיה ביוון באמצע שנות השבעים. המפלגה הסוציאליסטית (PASOK) השולטת ביוון מאז 1993 קיבלה 43.8% מקולות הבוחרים, אחוז אחד בלבד יותר מאשר יריבתה מימין, מפלגת "הדמוקרטיה החדשה". למרות התוצאה הצמודה, יחסי הכוחות הפרלמנטריים נותרים ברורים: לסוציאליסטים יש 158 מושבים, המעניקים לראש הממשלה קוסטס סימיטיס ולממשלתו רוב מוחלט. מפלגת "הדמוקרטיה החדשה" זכתה ב125- מושבים, ושתי מפלגות אחרות קיבלו יחדיו את 17 המושבים הנותרים.

סימיטיס עתיד להמשיך בתקופת הכהונה השנייה שלו את המגמה שהתחיל בה לפני ארבע שנים. הוא מנסה להוציא את יוון מן השמרנות, המסורתיות והנחשלות שאפיינו אותה בעבר ולהמשיך בתכנית המודרניזציה. סימיטיס הצליח להביא את יוון אל תחום המטבע האירופי המשותף, לשפר את רמת החיים של היוונים ולפתוח במגמת פיוס היסטורית עם השכנה-היריבה הטורקית. למרות הישגים אלו, ניצחונו בבחירות היה דחוק - דבר הרומז על כך שרבים מן האזרחים היו רוצים לראות רפורמות יסודיות ומקיפות יותר במגזר הציבורי, רפורמות שנבלמות על-ידי המנגנון המפלגתי המיושן של PASOK.

הכתוב מבוסס על:

• "Costas Simitis, Greece's Cautious Helmsman," The Economist, April 15th 2000, p. 34.

• "Greece - Last Elections," www.ipu.org/parline-e/reports/2125_E.htm

• Liebert, Ulrike, & Maurizio Cotta, Parliament and Democratic Consolidation in Southern Europe, London: Pinter Publishers, 1990.

• Newton, Michael J., Institutions of Modern Spain, Cambridge: Cambridge University Press, 1997.