תיקון לחוק שיווי זכויות האישה

בחודש מרס 2000 אישרה הכנסת תיקון לחוק שיווי זכויות האישה - 1951. החוק המקורי מבטיח את השוויון בפני החוק, את זכות הקניין של אישה נשואה ואת האפוטרופסות הטבעית המשותפת של ההורים על ילדיהם. התיקון שהועבר לחוק שיווי זכויות האישה כולל את הזכויות אשר הובטחו לנשים בחקיקה הקיימת ומעגן בחקיקה זכויות נוספות, כמו זכויות חברתיות והגנה מפני אלימות.

דרכו של החוק הייתה רצופה מהמורות. בכנסת השלוש עשרה נעשה ניסיון של חברי הכנסת אברהם פורז, נעמי חזן וענת מאור להפוך את חוק שיווי זכויות האישה-התשי"א 1951 לחוק יסוד, אולם יזמה זאת לא נשאה פרי. יוזמי החוק הנוכחי, ובראשם ח"כ יעל דיין, התפשרו ולא תבעו את הפיכתו של החוק והתיקון המוצע לחוק יסוד. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה בפברואר 1999 (לאחר שחודש קודם לכן הועלתה לקריאה ראשונה וגורמים מפלגתיים מנעו את הדיון בה), והועברה לוועדה המשותפת לקידום מעמד האישה ולוועדת חוקה, חוק ומשפט. בכנסת הנוכחית הוחל על הצעת החוק דין רציפות, והיא עברה בקריאה שנייה ושלישית בחודש מרס השנה. החוק אושר לאחר שהובטחה אי-התנגדותם של אנשי ש"ס לחוק באמצעות עסקה, תמורת מקומה של יוזמת החוק ח"כ יעל דיין,כממלאת מקום בוועדת חוץ וביטחון.

תוכן החוק

החוק מנוסח באופן הצהרתי. מטרתו לקבוע עקרונות להבטחת שוויון מלא בין המינים, ברוח עקרונות הכרזת המדינה. בחוק מצויים סעיפים המבטיחים שוויון בתחום הזכויות החברתיות, וכן מעוגנות הזכויות לייצוג הולם במגזר הציבורי ובחברות הממשלתיות ולשירות צבאי בתנאים זהים, זכותה של האישה על גופה והזכות להגנה מפני אלימות ומפני סחר בגופה של אישה.

החוק מציין כמה סייגים לשוויון הגורף שהוא מצהיר עליו: לפי החוק, "אבחנה בין אישה ובין איש אם היא מתחייבת מהשונות העניינית שביניהם, או מאופיו וממהותו של העניין" אינה נחשבת לאפליה. כמו כן, תחולתו של החוק אינה חלה על מינוי לתפקיד דתי. זכות האישה על גופה אמנם מובטחת, אך סעיף זה בחוק אינו מתיר איסורים שנקבעו בדין. כך למשל אין בכוחו שלסעיף זה לבטל איסורים של החוק הדתי, ואין בכוחו לבטל חקיקה בעניין הפלות. כמו כן החוק אינו מפקיע חוק אחר שנחקק קודם לחקיקת חוק זה, גם אם הוא מפלה.

מבט משווה

אמנות האו"ם הנוגעות למעמדה של האישה וזכויותיה
פרט להצהרות ולאמנות הבין-לאומיות המתייחסות באופן כללי לזכויות האדם והאזרח ולזכויות חברתיות החלות על כל אדם באשר הוא אדם (כולל אישה), קיימות כמה אמנות המציינות באופן ספציפי את זכויותיהן של נשים: האמנה למיגור כל צורות האפליה נגד נשים (CEDAW), שאומצה על-ידי האסיפה הכללית של האו"ם ב-1979 ונכנסה לתוקף ב-1981.

אמנה זאת נחשבת למגילת זכויות האישה, וקובעת מה נחשב לאפליה נגד נשים. מדינות המאשרות את האמנה מקבלות על עצמן צעדים שעליהן לנקוט לביטול כל סוגי האפליה נגד נשים. אמנה נוספת של האו"ם, המבטיחה את זכויותיהן הפוליטיות של נשים, נכנסה לתוקף ב-1954. במהלך שנות התשעים התקבלה הצהרת האו"ם למיגור האלימות נגד נשים.

מבין אמנות אלה חתמה ישראל ואִשררה את האמנה בדבר ביטול כל צורות האפליה נגד נשים ואת האמנה ביחס לזכויות פוליטיות של נשים.

בריטניה
שני חוקים עיקריים מסדירים בבריטניה את מעמדה השווה של האישה:

• הראשון -  Sex Discrimination Act) SDA) שנכנס לתוקפו ב1975-, ותוקן והורחב ב-1986
•  ו-Equal Pay Act) EPA) שנכנס לתוקפו ב-1975 ותוקן ב-1984.

על-פי חוקים אלה, אפליה על בסיס מין היא עבֵרה על החוק. בפרט, אפליה אסורה בתעסוקה, בחינוך, בפרסום, בדיור ובהספקת שירותים. לפי חוקים אלה אסור להפלות אדם בהעסקה או בפרסום הצעות עבודה בשל העובדה שהוא נשוי. החוק מתייחס לשני סוגי אפליה: אפליה שמשמעותה יחס שונה למישהו בשל מינו, וכן אפליה עקיפה באמצעות קביעת תנאים לא מוצדקים שכביכול חלים על הכול אך למעשה נוטים להפלות אחד מן המינים. לפי חוק השכר השווה, יש לשלם לאיש ואישה שכר שווה בעבור עבודה שווה. בבריטניה, פערי השכר הממוצע בין נשים לגברים עומדים על כ-23% (נתונים משנת 1997).

ארה"ב
בארה"ב לא הושלם עד היום המהלך הנדרש להוספה לחוקה של התיקון הקובע שוויון זכויות (Equal Rights Amendment), כך שאין הבטחה גורפת לשוויון זכויות ברמה החוקתית. ברמת החקיקה הפדרלית קיימים כמה חוקים אשר אוסרים על אפליה בתחומי השכר והתעסוקה (Federal Equal Employment Opportunity Laws). ביניהם:

• חוק הזכויות האזרחיות (Civil Rights Acts) משנת 1964 - סעיף 7 קובע כי אפליה בתעסוקה אסורה מחמת גזע, צבע, דת, מין או מוצא
• חוק הזכויות האזרחיות משנת 1991 מבטיח פיצוי כספי במקרים של אפליה מכוונת חוק שכר שווה (Equal Pay Act) - 1963 מבטיח שלאתהיה אפליה בין נשים וגברים המבצעים עבודה זהה. פער השכר הממוצע בין נשים וגברים בארה"ב עומד על כ-35% (נכון לשנת 1997).

ראינו כי בכל הנוגע לחקיקה, מדינת ישראל אינה נותרת מאחור בהשוואה למדינות אחרות אולם המציאות מזדחלת ביחס לחקיקה המתקדמת: מחקר שבחן אפליה של נשים בבתי המשפט בישראל מצא שנשים מצויות בעמדה נחותה הן בתהליך המשפטי והן בתוצאות המשפט.

בתחום ההבחנה המשווה נראה שלא חל שיפור משמעותי: דוח הפעילות השנתי של היחידה לקידום ושילוב נשים בשירות המדינה שהתפרסם ארבע שנים לאחר התיקון לחוק שירות המדינה (מינויים) מלמד שלא זאת בלבד שלא חל שיפור בייצוגן של נשים בדרגה הבכירה אלא אף חלה נסיגה:

• ב1997- היוו הנשים 50% מהעובדים ברמה הבכירה, ואילו ב-1999 הן היוו רק 43%.
• במקביל חלה עלייה בייצוג נשים בדרגות הנמוכות (מ-66% ב-1997 ל-70% ב-1999).
  אמנם חל שיפור בייצוג נשים בדירקטוריונים, אך גם הוא לא בא מיד בעקבות החקיקה אלא רק לאחר שהעניין נדון בבג"צ (454/94) שהגישה שדולת הנשים. לפני נובמבר 1994 עמד שיעור הנשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות על 2%-1% בנובמבר 1995 עלה השיעור ל-19%, ובפברואר 1997 היוו הנשים המכהנות בדירקטוריונים 26%.
• ייצוגן של נשים בשלטון המקומי עולה בהתמדה: בבחירות המקומיות האחרונות עמד שיעורן של הנשים על 15% מכלל הנבחרים - עלייה של 4% לעומת בחירות 1993.

למרות מגמת העלייה בתחומים מסוימים עדיין ניכר אי-שוויון חריף:

• באקדמיה למשל נשים מהוות פחות מ-10% מן הפרופסורים מן המניין.
• בתחום השכר, הפער בין נשים לגברים במגזר הציבורי נאמד ב-30% עד 35%.
• זאת ועוד, לצד החקיקה המתקדמת עדיין קיימים תחומים מרכזיים, דוגמת דיני האישות, המוסדרים באמצעות בתי דין רבניים שבהם לא מובטח שוויון לנשים.
• החוק אף מצא לנכון להתייחס להגנת הנשים מפני אלימות, הטרדה מינית, ניצול מיני וסחר בגופן. בישראל נשים רבות סובלות מאלימות פיזית: ב-1995 עמד מספר הנשים המוכות על 200,000, אולם נראה כי מספרן האמִתי עולה בהרבה על המקרים המדווחים בשנת 1996 נרצחו 17 נשים בידי בן-הזוג או בני משפחה אחת מתוך שלוש נשים נפגעה מתקיפה מינית במהלך חייה לפי סקר שנערך בשנת 1997, 48% מהנשים דיווחו שהוטרדו מינית במקום עבודתן. בחודש מאי השנה התפרסם דו"ח של ארגון "אמנסטי" ולפיו ממשלת ישראל מפרה באופן בוטה את זכויות האדם נגד סחר בנשים.

נראה כי הדרך לשוויון עדיין ארוכה, והתיקון לחוק ודרך החתחתים שבה התקבל רק מעידים על כך.

הכתוב מבוסס על:

• נשים בישראל - מידע ונתונים, ירושלים: שדולת הנשים בישראל, 1997.

• קטעי עיתונות וחומר מהאינטרנט.

דעת מומחה

עו"ד אסתר סיוון, היועצת המשפטית של שדולת הנשים
"התיקון קובע קשת של תחומים שבהם לאישה זכויות לשוויון, ומהווה הרחבה של נושאים שלא היו כלולים קודם במפורש בחקיקה. . . החוק בתיקונו החדש מהווה מסגרת כוללת המעגנת בתוכה שוויון לנשים בתחומים רבים ומשמעותיים. . . החוק מהווה נדבך חשוב ומרכזי מבחינת החקיקה הנוגעת למעמד האישה. יחד עם זאת נותרו תחומים משמעותיים למעמד האישה ללא שינוי (כתוצאה ממאבקים פוליטיים), ובכך התיקון לחוק מנציח את אי-השוויון במובנים מסוימים: שמירת דינים לגבי חקיקה המפלה בין נשים לגברים שנחקקה טרם החוק. קביעות נוספות כמו הסייג לזכות האישה על גופה (דהיינו השארתם על כנם של האיסורים על הפסקת הֵריון). כך גם ההסתייגות לגבי היקפה של הזכות לייצוג הולם שלא תחול על מינוי נשים לתפקידים דתיים ובכך מותירה על כנה מגבלות על שיתוף נשים בתפקידים מסוג זה.

המחוקק אף קבע פתחי מילוט רחבים ועמומים, המאפשרים פרשנויות שונות דוגמת הקביעה כי לא יראו כפגיעה בשוויון או כאפליה אסורה אבחנה בין איש ואישה במידה שהיא מתחייבת מהשונות העניינית ביניהם או מאופיו וממהותו של העניין. קביעה כזו עלולה לאפשר התחמקות, בחסות הוראת החוק עצמו, מתכליתה של החקיקה וממהותה, אלא אם פסיקת בית המשפט תפרש הוראה זו בצמצום המתחייב".