מה קרה מאז?

במדור זה אנו חוזרים אל מאמרים שהתפרסמו בעבר ובוחנים התפתחויות שחלו בנושא שבו דן המאמר מאז פרסומו.

גבולות החסינות המהותית (גיליון 34)

המאמר פורסם לפני כשנה וחצי על רקע הסרת חסינותו של ח"כ עזמי בשארה - אשר היוותה תקדים מכיוון שהייתה זו הפעם הראשונה שחסינות הוסרה על סמך דברים שהשמיע חבר-כנסת. המאמר תאר בקצרה את ההבדל בין חסינות מהותית, זו שהייתה הרלוונטית במקרה של ח"כ בשארה, לבין חסינות דיונית (פרוצדורלית). חסינות מהותית היא זוהפוטרת את חבר הכנסת מנשיאה באחריות פלילית או אזרחית על הצבעה, הבעת דעה אוכל מעשה אחר הקשורים למילוי תפקידו. לעומתה, חסינות דיונית, היא זו שניתן להסירה בעקבות עברה שאינה קשורה לתפקידו הציבורי של חבר הכנסת.
אנו חוזרים אל המאמר בגלל מספר התפתחויות שהתרחשו מאז בנושא החסינות.
הראשונה, נוגעת לחסינות המהותית: ביולי 2002 אישרה מליאת הכנסת תיקון לחוק חסינות חברי הכנסת שמשמעותו צמצום היקפה של החסינות המהותית. את התיקון יזמו חברי כנסת על רקע פרשת בשארה. לפי התיקון לא תחול החסינות המהותית על חברי כנסת ששוללים את קיום מדינת ישראל כמדינת העם היהודי וכמדינה דמוקרטית או מסיתים לגזענות (לנוסח החדש של סעיף החוק שתוקן - ראה מסגרת). החוק עבר ברוב של 37 מול 34 חברי כנסת.

ההתפתחות השנייה נוגעת לחסינות הדיונית. כפי שהוסבר בגיליון 34, חסינות זו מוסרת בהתאם להליך הבא: היועץ המשפטי לממשלה מעביר בקשה להסרת חסינות ועדת הכנסת דנה ומצביעה באם נמצא רוב הבקשה מועברת למליאה. הסרת החסינות הדיונית נתפסת כהליך כמעט אוטומטי ולעיתים רחוקות בלבד קורה שהכנסת לא נעתרה לבקשת היועץ. אולם ב-12 במאי 2003 סירבה ועדת הכנסת, לאחר הצבעה שהוכרעה על חודו של קול, לבקשת היועץ המשפטי להסיר את חסינותה של ח"כ נעמי בלומנטל. ההחלטה מסמנת סוף פסוק לבקשת הסרת החסינות מכיוון שעל פי החוק, במתכונתו הנוכחית, הכנסת מוסמכת להסיר את החסינות רק לפי הצעת ועדת הכנסת. לאחר שהצביעה הוועדה, אין ערעור על החלטתה.
בעקבות ההצבעה כבר הוגשה עתירה לבג"ץ לביטול החלטת ועדת הכנסת, אך רבים סוברים כי בית-המשפט ירסן את עצמו ולא יתערב בסמכויותיה של הרשות המחוקקת. במקביל, הועלו מספר הצעות לשנות את חוק החסינות ולהפקיע מבית המחוקקים את הסמכות להחליט בדבר נטילת החסינות. מקדמי הצעות אלו טוענים כי חברי ועדת הכנסת חרגו מתפקידם הם היו אמורים לדון בבקשת היועץ המשפטי להסרת החסינות רק על-פי אמת מידה יחידה -האם הבקשה נגועה במניעים לא טהורים? בפועל, הפעילו חברי הוועדה שיקולים פוליטיים ולא ענייניים ופגעה קשות באמון הציבור בכנסת.
סוג אחד של הצעה לשינוי חוק החסינות קורא לקבוע כי החלטת ועדת הכנסת תהווה רק המלצה למליאת הכנסת אשר תדרש (בהצבעה גלויה) לאשר או לדחות את ההמלצה. סוג שני של הצעה קורא להוציא כליל את הטיפול בנטילת החסינות מהכנסת אל גוף חיצוני. בראש גוף כזה, על-פי ההצעה, יעמוד שופט בדימוס והיא תמנה גם חברי כנסת לשעבר. גם כלפי יוזמה זו נשמעו מבקרים, הרואים את הפתרון של הוצאת סמכויות מידי הרשות המחוקקת כמדאיגה ולא ראויה ותורמת לירידה בקרנה של הכנסת בעיני הציבור.