הארגון לפיתוח ולשיתוף פעולה כלכלי (OECD)

הארגון לפיתוח ולשיתוף פעולה כלכלי הוא גוף בין-מדינתי המאגד כיום 30 מדינות מתועשות על בסיס מחויבות למשטר דמוקרטי ולכלכלת שוק. הארגון נוסד ב-1961 על יסודותיו של ה-OEEC - הזרוע למימוש הסיוע האמריקני למדינות אירופה במסגרת תכנית מרשל.

במשך השנים חברו אל הגרעין האירופי והצפון אמריקני של הארגון מדינות לא-אירופיות - יפן, אוסטרליה, ניו-זילנד ובשנות התשעים הצטרפו למועדון הכלכלי שש מדינות נוספות: הונגריה, צ'כיה, פולין, סלובקיה, מקסיקו ודרום קוריאה. הארגון לא מציב דרישות רשמיות להצטרפות, אך מועמדותה של מדינה נבחנת רק אם אימצה קווים מנחים המכוונים לליברליזציה של הכלכלה, כמו פתיחה של שוק ההון, הסרת מגבלות המוטלות על משקיעים זרים ועידוד הסחר החופשי באמצעות צמצום סובסידיות ומכסים.

הנסיבות ההיסטוריות להקמתו של ה-OECD הופכות אותו למקבילה הכלכלית של ברית נאט"ו הצבאית. אף על פי כן, בניגוד לברית נאט"ו ולמסגרות בין-לאומיות אחרות כמו ארגון העבודה העולמי, שאמנתו מחייבת את המדינות החברות להביא את החלטותיו בפני הפרלמנט הלאומי, רוב החלטות ה-OECD אינן מחייבות אלא אם נתקבלו במסגרת הסכם בין-לאומי שחברותיו חתומות עליו.

פורום יוקרתי זה, המתכנה תכופות "מועדון המדינות העשירות", מורכב ממועצת שרים, מועצת שגרירים, מזכירות וועדות מקצועיות: ועדה כלכלית, ועדה העוסקת במחקר סטטיסטי, ועדה לנושא איכות הסביבה, ועדה לפיתוח ולשיתוף פעולה, ועדה לענייני ממשל ציבורי. ועדות משנה פועלות תחת ועדות אלה, וכן קבוצות עבודה הנעזרות במספר רב של מומחים.

הגוף, שמרכזו בפריז, מספק במה להתייעצות ולהחלפת דעות בנושאים מקרו-כלכליים, סחר, חינוך, פיתוח ומדע. בהתבסס על מחקרים אמפיריים שהארגון עורך, המלצות מנחות או החלטות אופרטיביות לשיפור המדיניות מגובשות בתחומים אלה. כמה מן ההמלצות המוכרות של הארגון הן העלאת גיל הפרישה לפנסיה (שיושמה לאחרונה בצרפת) והגברת התחרות בשירותי הרפורמה, שאומצה על-ידי מרבית מדינות העולם המערבי.

הפעילות השוטפת מתקיימת במסגרת המועצה, הגוף המנהל שחברים בו נציגים קבועים של כל אחת מן המדינות החברות וכן נציג האיחוד האירופי. כמו במסגרות בין-לאומיות אחרות, גם כאן נהוגה התכנסות חד-שנתית של שרי המדינות החברות לצורך קבלת החלטות מכריעות והשמעת הצהרות בעלות חשיבות.

המומחים חלוקים ביניהם בהערכת השפעתן של המלצות ה-OECD על עיצוב מדיניות לאומית. ברור עם זאת כי הנטייה האידאולוגית של הקבוצה התומכת במזעור ההתערבות הממשלתית בכלכלה ובנגיסת כמה מתכונותיה של מדינת הרווחה, מאפיינת רבות מכלכלות העולם המערבי כיום. זוהי גם הסיבה שהארגון משמש יעד לביקורת של גופים חברתיים, כפי שיתואר בהמשך.

היעדים שהוגדרו במסמך המכונן את ה-OECD הם: השגת תעסוקה וצמחה בנות קיימה; תרומה לרווחה הכלכלית והחברתית של אזרחי המדינות החברות; תיאום בין החברות במאמצי הסיוע למדינות מתפתחות, ועידוד הסחר הבין-לאומי על בסיס שוויוני.

הרכב הקבוצה הוא רב-גוני, לא רק מבחינה גאוגרפית; התוצר הלאומי של ארצות הבריות גדול פי אלף מזו של איסלנד; וגובה ההכנסה הממוצעת בשווייץ, העשירה מבין המדינות החברות בארגון, הוא פי 18 מן ההכנסה הממוצעת בטורקיה, החברה הענייה ביותר בארגון. רק תשעה אחוזים מכלל כוח האדם של מדינות אלה מועסקת בחקלאות. כמו כן, כמה מדינות הן מתועשות פחות מאחרות: בעוד שבבריטניה שלושה אחוזים מועסקים בחקלאות, בטורקיה עוסקים בחקלאות 57 אחוז מכוח העבודה. יחד מייצרות מדינות ה-OECD שני שלישים מן התוצר העולמי.

מסגרות בין-מדינתיות אחרות, כמו האיחוד האירופי ונאט"ו שהתרחבו מזרחה, ותכניות ההתרחבות של אזורי הסחר החופשי באמריקה, שימשו השראה גם למנהיגי ה-OECD המאמצים בשנים האחרונות תדמית נגישה יותר.

מתוך כוונה לא להיתפס כמועדון יוקרתי סגור המוגבל למדינות העשירות וכדילאזן את הרכבו הגאוגרפי, הארגון מקיים קשרים פעילים עם מספר רב של מדינות מתפתחות וארגונים לא-ממשלתיים. ישראל נהנית ממעמד של משקפיה בכמה ועדות מאז 1995. ישראל היא המשקיפה בעלת הייצוג הגבוה מבין המשקיפות (אחרי רוסיה, הנהנית ממעמד מיוחד בארגון) בוועדות, בתת-ועדות ובקבוצות עבודה. שאיפתה של ישראל להיות לחברה בארגון מבוססת על ההנחה שבכך תזכה ביתרונות הכלכליים הנגזרים משותפות כזו, המלמדת על חוסנה הכלכלי של המדינה: שיפור בדירוג האשראי, הפחתת הריבית בהלוואות זרות ונגישות למידע.

מדינה המצטרפת לארגון מתחייבת לפתוח את שוקי ההון שלה ולקבל את עקרונות הצהרת ה-OECD (1976) על השקעות זרות ותאגידים בין-לאומיים. מסמך זה מורה בין היתר על הימנעות מהטלת הגבלות או מאפליה של ספקי שירותים זרים, בעיקר ספקים של שירותי בנקאות ותקשורת. הרפורמות הנדרשות צריכות למצוא את ביטוין בשינויי חקיקה והן נתונות לביקורת של מועצת הארגון המספקת גם הצעות לרפורמה המותאמת לכל מדינה. מטבע הדברים, דרישות אלה מחייבות את המדינות המצטרפות לשקיפות בתהליך קבלת ההחלטות שלהן בתחום הכלכלי.

למרות האמור, הליברליזציה של שווקי ההון אינה אחידה לכל המצטרפות החדשות, בשל התנאים הייחודיים לכל מדינה. מסיבה זו היא תהליך פתיחת השווקים של הכלכלה הדרום קוראנית הריכוזית אטי בהרבה מזה של השווקים המזרח אירופיים החדשים. מדינה רשאית להגביל על-פי בקשתה את הליברליזציה במגזרים מסוימים, אך בסופו של דבר הארגון חותר הצהרתית למצב שבו אזרחי מדינה חברה אחת יוכלו לקיים מגעים כלכליים עם אזרחי מדינה חברה אחרת כאילו היו אזרחי אותה מדינה.

"...ה-OECD נתפס על-ידי ארגונים חבריים כאחד ממקדמיה המובהקים של תנועת הגלובליזציה."

חרף השינויים המבניים, פורום זה נתפס על-ידי ארגונים חברתיים כאחד ממקדמיה המובהקים של תנועת הגלובליזציה (יחד עם גופים בין-לאומיים אחרים כמו הבנק העולמי, קרן המטבע הבין-לאומית וארגון הסחר העולמי), בכך שהוא כופה בהמלצותיו תהליך ליברליזציה על המדינות העניות, ואינו פועל לטובתן. טענה זו עלתה במלוא חריפותה בביקורת על הסכם ה-GATS (הסכם רב-צדדי לסחר בשירותים שנחתם ב-1995 במסגרת ארגון הסחר העולמי, שמדינות ה-OECD הן בעלות משקל נכבד בו). נטען כי ההסכם מנשל מדינות עניות מנכסיהן העיקריים, ומפקיר את אזרחיהן לעליות מחירים תלולות של מוצרי יסוד. אחת הדוגמאות המפורסמות היא פרשת מכירת מערכת המים של עיר בבוליביה לתאגיד אמריקני, פעולה שהאמירה את מחירי המים והובילה להפגנות אלימות ולשביתות של אזרחים נואשים.

תהליך הרחבתו של ההסכם משוק הסחר אל שירותים ציבוריים שהיו בעבר מוגנים מפניו, כמו חינוך או בריאות, מדאיג גם הוא. תופעות אלה מורגשות גם אצלנו בישראל. לפי הוראות ההסכם אין להעדיף ספקי שירותים מקומיים, וגם הענקת תמיכה ממשלתית עשויה להתפרש כהפרה של ההסכם.

פעילותם של התאגידים רבי-העצמה, ש-92 אחוז מהם פועלים מתוך מדינות ה-OECD, נתפסת מטעם זה על-ידי איגודים מקצועיים וארגונים חברתיים כפגיעה בריבונותה של המדינה הלאומית וכהשחתה של ערכים קהילתיים שאין להם תועלת כלכלית, כמו הבטחת שכר מינימום. טענת המבקרים היא כי תאגידים בין-לאומיים יכולים אמנם לקדם כלכלה מקומית באמצעות הזרמת ידע ורון וסיפוק מקומות עבודה, אך מצד שני יש לפעילותם השלכות סביבתיות וחברתיות חמורות בהיותם גורם זר בעל דרגת מחויבות נמוכה לאוכלוסייה המקומית.

הקרע האחרון עם הארגונים התרבותיים - איגודים מקצועיים, סביבתיים ואחרים - נסב על הסכם ההשקעות הרב-צדדי MAI שנדון בסיאטל ב-1999 במסגרת ארגון הסחר העולמי. מדינות ה-OECD, שעמדו מאחורי ההסכם, חתרו להענקת זכויות מרחיקות לכת לתאגידים בין-לאומיים, דבר שהיה נותן בידיהם נגישות למשאבים מקומיים תוך פגיעה אפשרית בזכויות של אזרחי מדינות אלה. בסופו של דבר לא אושר ההסכם בשל התנגדות האזרחים הנרחבת והתנגדותן של המדינות המתפתחות.

קבוצות נרחבות בקואליציית המתנגדים - מה שמכונה התנועה נגד גלובליזציה - רואות בתפיסה הנאו-ליברלית של הארגון (סחר חופשי, הפרטה וקיצוץ מרבי בסובסידיות ממשלתיות) חליפה שנתפרה לפי מידותיהן של המדינות המתועשות ומנציחה את נחשלותן של המדינות הלא-מפותחות. תחת ססמת הסחר החופשי החרותה על דגלו של הארגון, קבוצות אלה מציעות תפיסה של "סחר הוגן", המערערת על חסמי הסחר הגבוהים שהמדינות העשירות מעמידות בפני המדינות הלא-מפותחות, וכן על התנערותה של הממשלה הלאומית ממעורבות ואחריות כלכלית לרווחת הציבור. אדריכלי הסכמי הסחר החופשי רואים את שורש הבעיה דווקא בשחיתות האליטות המנהיגות את החברות הנחשלות.
מחלוקת גלובלית זו מכבידה גם על סדר יומן של המדינות העשירות. היא באה לידי ביטוי במהומות בסיאטל ב-1999, שנה לאחר מכן מול מטה הבנק העולמי וקרן המטבע הבין-לאומית, וב-2001 בגנואה שבאיטליה נגד כינוס מדינות ה-G8.

למרות נטיית ההתרחבות של הארגון והרטוריקה של מנהיגיו, נשאלת עדיין השאלה האם ארגונים כמו ה-OECD הם מסגרות אקסלוסיביות, שמטרתן להפוך את העשירים לעשירים יותר ואת העניים לעניים יותר, או שהמדיניות שהם מקדמים אותה תביא, בסופו של דבר, לשיפור כולל ברמת חייהם של אזרחי העולם כולו.

הכתוב מבוסס על:

• אתר ה-OECD: www.oecd.org

• אתר ארגון הסחר העולמי: www.wto.org

• The Economist "The Sinking of the MAI," March 12th 1998.

• Sen, A., "World Economy: Good Policies Demand More than Economics," Nieman Reports, Vol. 49 (3), Fall 1995 p. 32.