בחירות בעולם- עיראק, דנמרק ופורטוגל

עיראק 

הבחירות שנערכו בעיראק ב-31 לינואר היו למעשה בחירות למעין אספה מכוננת, שעיקר תפקידה יהיה כתיבת חוקה חדשה לעיראק. שיטת הבחירות שננקטה היא יחסית-ארצית: כל שטח המדינה נחשב כמחוז בחירה יחיד והמושבים מחולקים באופן יחסי לתמיכה במפלגות השונות, ללא אחוז חסימה. כל מפלגה הגישה רשימת מועמדים, שבה כל עמדה שלישית נשמרה לאישה.

המערך העיראקי המאוחד זכה בבחירות ברוב מוחלט של המושבים. זהו מערך של 38 מפלגות שיעיות, שהחשובות בהן הן מפלגת הדעווה ומפלגת המהפכה האסלאמית. קואליציה זו נחשבת לבעלת גוון שמרני אסלאמי, בניגוד לרשימת העיראקים השיעית-חילונית, שזכתה ב-40 מושבים בלבד. הכוח השני בגודלו בפרלמנט החדש הוא המערך הכורדי הדמוקרטי. המיעוט הסוני, ששלט בעיראק למשך רוב המאה העשרים, החרים ברובו את הבחירות וכמעט שאינו מיוצג בפרלמנט.

הפרלמנט הוא שבוחר את ראש הממשלה, ונדרש רוב של שני שלישים (לפחות 82 צירים) לבחירתו. דרישה זו מאלצת את המפלגה הגדולה לחפש שותפים קואליציוניים. ייתכן כי הרשימה הכורדית תתמוך בה, בתמורה להעברת סמכויות אוטונומיות לאזורים בצפון עיראק בהם יש רוב כורדי. "דיל" נוסף - המלגה השיעית תתמוך במינוי המנהיג הכורדי ג'לאל טלבאני לנשיא, תמורת תמיכת המפלגה הכורדית במינוי אבראהים אל-ג'עפרי לראש ממשלה.

כאמור, עיקר תפקידו של הפרלמנט יהיה ניסוח טיוטת חוקה עד לאמצע אוגוסט. לפי לוח הזמנים, תובא הטיוטה לאישור במשאל עם באמצע אוקטובר, ובחירות פרלמנטריות ייערכו בדצמבר 205.

לוח 1: תוצאות הבחירות לבית הנבחרים העיראקי, 31 בינואר 2005:

מפלגה	מספר מושבים
מערך עיראקי מאוחד (שיעים, קלריקלים)	140
המערך הכורדי הדמוקרטי	75
רשימת העיראקים (חילונים)	40
אחרים	5
סה"כ	275

 

דנמרק

הבחירות הכלליות התקיימו ב-9 בפברואר 2005, בעקבות החלטתו של ראש הממשלה אנדרס רסמוסן להקדים את הבחירות, למרות שנותרו עוד כתשעה חודשים עד תום תקופת כהונת הפרלמנט. ראש הממשלה החליט על צעד זה מתוך מודעות למצבו הפוליטי הטוב ולשביעות רצון האזרחים מן הממשלה וממצב האומר. למרות שהמפלגה הליברלית, מפלגתו של ראש הממשלה, נחלשה מעט ואיבדה ארבעה מושבים, כוחה של הממשלה לא נגרע מכיוון שהפסד זה קוזז ברווח זהה של שתי שותפותיה: שותפתה הישירה לממשלה, מפלגת העם השמרנית (Kf), הגדילה את כוחה בשני מושבים, ומפלגת העם הדנית - שתומכת בממשלה אך לא חברה בה - הגדילה את כוחה אף היא בשני מושבים. ממשלת המיעוט ששלטה בדנמרק מאז סוף 22001 תמשיך אפוא בכהונתה.

האהדה שהממשלה נהנית ממנה באה על רקע מדיניות הקשחת ההגירה שהוביל רסמוסן, בשילוב הסירוב להעלות מסים. באופן מפתיע, ובניגוד למגמה השלטת ברוב מערב-אירופה, האהדה לממשלה לא נפגמה בשל מעורבותה של דנמרק בעיראק ועמידתה האיתנה כאחת מבעלות הברית הנאמנות של ארצות הברית. מסע הבחירות התעלם כמעט לחלוטין מסוגיית 500 החיילים המוצבים בעיראק, והתרכז בסוגיית מדיניות הרווחה ומדיניות ההגירה.

לוח 2: תוצאות הבחירות לבית הנבחרים הדני, 9 פברואר 2005:

מפלגה	אחוז תמיכה	מספר מושבים בפרלמנט החדש	שינוי בהשוואה לבחירות הקודמות
המפלגה הליברלית	29.0%	52	-4
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית	25.9%	47	-5
מפלגת העם הדני	13.2%	24	+2
מפלגת העם השמרנית	10.3%	18	+2
השמאל הרדיקלי	9.2%	17	+8
מפלגת העם הסוציאליסטית	6.0%	11	-1
אחרים	---	10	---
סה"כ	---	179	---

 

פורטוגל

בדצמבר 2004 החליט נשיא המדינה סמפאיו לפזר את הפרלמנט בעקבות מה שכינה חוסר האמון בציבור כלפי הממשלה ואי-יכולתה להבטיח יציבות במדינה. צעד כזה של פיזור הפרלמנט אל-ידי נשיא הרפובליקה נחשב כחריג, אם כי החוקה מאפשרת לו לנקוט צעד כזה. סמכות זו של הנשיא, יחד עם העובדה כי הוא נבחר ישירות על-ידי כלל הציבור, משקפות את מעמדה החזק בדמוקרטיה הצעירה של פורטוגל ורומזת כי משטרה אינו פרלמנטרי טהור.

המפלגה הסוציאליסטית זכתה ברוב מוחלט של 120 מתוך 230 מושבי הפרלמנט, ובראש הממשלה החדשה עומד מנהיג המפלגה ז'וזה סוקראטס. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ששלטה מאז 2002, ספגה תבוסה קשה וזכתה ב-72 מושבים בלבד. המפלגה הקומוניסטית התחזקה בשני מושבים וכעת יש לה 14 מושבים, בעוד שהמפלגה הפופולרית (השותפה הזוטרה בממשלה היוצאת) איבדה שני מושבים ותיוצג על-ידי 12 נציגים בלבד.