הגדרת החרדים כקבוצה מוגנת מפני הסתה לגזענות היא סלקטיבית ותפגע קשות בשוויון
התיקון לחוק העונשין מבקש להרחיב את הגדרת ההסתה נגד גזענות כך שתכלול גם חרדים, בעבירה שעונשה חמש שנות מאסר. הוא מוצע כלאחר יד וללא חשיבה על היסודות העובדתיים והנפשיים של העבירה, באופן שיפגע בחופש הביטוי ומבלי להתייחס לקבוצות נוספות כגון להט"בים, נשים ורפורמים.
Photo by Shutterstock
הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגזענות), התשפ"ג – 2022 תעלה ביום 11.6.23 לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה. אנו מתנגדים להצעת החוק, שכן יש בה הרחבה של האיסור על הסתה לגזענות באופן סלקטיבי כלפי האוכלוסייה החרדית בלבד. ניתן לשקול מחדש את האיזונים הנכונים בעבירה, אך איזון חדש, אם יהיה כזה, חייב לכלול הגדרה ניטרלית יותר כגון "קבוצה דתית", כך שיכלול גם הסתה כלפי קבוצות דתיות אחרות, לצד החברה החרדית. זאת ועוד, יש קבוצות נוספות הסובלות מהתבטאויות קשות שאינן מכוסות בחוק – כגון על רקע נטייה מינית ומגדר (בעיקר להט"בים ונשים). על כן, לא ניתן להצדיק הרחבת האיסור רק כלפי האוכלוסייה החרדית.
כיום הגדרת ה"גזענות" שבסעיף 144א לחוק העונשין, מוגדרת כך:
"גזענות" - רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסיה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני;
ההצעה מבקשת לשנות את הסעיף כך שבסיפא של המשפט האחרון יתווסף "או לאוכלוסייה החרדית". לשם השלמת התמונה, העבירה של הסתה לגזענות מוגדרת כך:
(א) המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות, דינו - מאסר חמש שנים.
1. על פי דברי ההסבר, המניע להעלאת ההצעה הוא תופעה של התבטאויות קשות כלפי המגזר החרדי (המוגדרות כ"גזענות", אם כי יש בכך משום הנחת המבוקש). משום שהחוק הקיים לא כולל בין הקטגוריות המוגנות "קבוצה דתית", פרסומים פוגעניים נגד חרדים, אינם נופלים בגדר האיסור של הסתה לגזענות. ומכאן, ההצעה להוסיף את האוכלוסיה החרדית לקבוצות המוגנות, כך שביטויים אלה יופללו.
2. נפתח במובן מאליו, והוא שאנו סולדים מביטויים קשים ופוגעניים כלפי כל קבוצת אוכלוסייה, כולל האוכלוסייה החרדית. ביטויים אלה אינם ראויים להישמע, לא על ידי אנשים פרטיים ולא על ידי אישי ציבור. אלא שלא כל מה שלא ראוי, אמור להיות תחת איסור פלילי. ולצד הערכים המוגנים החשובים עליהם מגינה עבירת ההסתה לגזענות (שעליהם היתה מחלוקת בפסיקה בישראל ובעולם, אך בעיקרם מדובר על מניעת מעשי אלימות ואפליה וכן הגנה על כבוד האדם ומניעת שנאה גזעית) עומדת זכות יסוד שנחשבת לאחת החשובות ביותר בדמוקרטיה: חופש הביטוי.
3. מהערך של חופש הביטוי נגזר כי עבירות הפוגעות בחופש הביטוי צריכות להיות תחומות ומגודרות. יש גם לזכור כי היסוד העובדתי בעבירה הוא "המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות" ותו לא, ומכאן שהתיחום העיקרי של העבירה הוא בהגדרת הגזענות עצמה וביסוד הנפשי של המפרסם. המחוקק הישראלי החליט עד כה, שלא להרחיב את תחומי האיסור לקבוצות נוספות כלפיהן יש ביטויים קשים (למשל – להט"בים), בעיקר בשל החשש מהרחבת האיסור וכתוצאה מכך הסכנה לפגיעה בחופש הביטוי, לרבות האפקט המצנן שעלול להשפיע על פרסומים שאינם בגדר האיסור. נקודת המוצא שצריכה להיות היא כי ביקורת על מדיניות כלפי קבוצה או על התנהלות של חברים בה צריכה להיות מוגנת על ידי הזכות לחופש הביטוי. לעתים, קו הגבול בין ביקורת כזו לבין ביזוי או גילוי איבה עלול להיות דק.
4. הנסיון להכניס באופן סלקטיבי, קבוצת מובחנת אחת (האוכלוסיה החרדית) לתוך האיסור של הסתה לגזענות אינו ראוי. אכן, רשימת התבחינים להסתה לגזענות כיום היא קצרה מאד ומקושרת ישירות למאפיינים יחידים המתקיימים באדם מלידה ואינם נשלטים על ידו: צבע, גזע, ומוצא לאומי-אתני. יתכן שישנה הצדקה להרחיב את האיסור גם לקבוצות נוספות, כמו נטייה מינית ומגדר, אולם הדבר מחייב בחינה מעמיקה מתוך מבט כולל.
5. במסגרת בחינה כוללת כאמור, יש מקום לבחון גם הרחבה ל"קבוצה דתית". במקרה שיוחלט על הרחבה, צריך יהיה להתייחס לכל קבוצה דתית ולא לקבוצה מסוימת דווקא, כלומר, האיסור יהיה גם על הסתה כלפי חרדים, רפורמים, קונסרבטיבים דתיים או חילונים. מהלך כזה חייב להיעשות לאחר עבודת מטה סדורה, על בסיס נתונים ועובדות, מחקר משווה, ולא כלאחר יד, ותוך איזון מול הפגיעה בחופש הביטוי שתיגרם כתוצאה מהרחבת המעגלים עליהם מגן איסור ההסתה לגזענות.
6. אין מקום, לכן, להרחיב את האיסור בצורה סלקטיבית, המעניקה עדיפות לקבוצה דתית אחת בלבד, באופן שיש בו פגיעה קשה בשוויון, ותוך התעלמות מקבוצות פגיעות אחרות, כמו רפורמים, נשים ולהט"בים.
7. עם זאת, אנו סבורים שאכן יש לבחון הרחבה זהירה של הקטגוריות המוגנות, תוך חשיבה מחדש גם על יסודות העבירה עצמם, העובדתיים והנפשיים של ההסתה לגזענות, שכן האיסור סובל מעמימות רבה. העמימות הזו בעייתית מבחינת עקרון החוקיות, מבחינת חופש הביטוי ומבחינת האכיפה. גם השימוש בביטוי "גזע" מצריך עיון מחדש.
8. להרחבה בנושא ראו: איתי וושלר-באר, עמיר פוקס, מרדכי קרמניצר, "עבירות ההסתה לגזענות ולאלימות – חשיבה מחדש" המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2019.
9. להשלמת התמונה יודגש כי אנו ערים למהלך שנעשה בסעיף 144ו.(א) לחוק העונשין הגוזר החמרה בעונש לעבירות בחוק העונשין, כאשר המניע לעבירה הוא שנאה כלפי ציבור מסוים. שם מדובר על: "כלפי ציבור מחמת דת, קבוצה דתית, מוצא עדתי, נטיה מינית או היותם עובדים זרים". אולם שם אין חשש כי ההחמרה תוביל לפגיעה בחופש הביטוי, ולכן מדובר במאטריה שונה.
לאור כל האמור, אנו מתנגדים להצעת החוק.