העדפה מתקנת

'העדפה מתקנת או הבחנה משווה היא דרך שיטתית לטפל בבעיה מערכתית והיא חלק אינטגרלי מעקרון השוויון'. כך פתחה פרופ’ פרנסיס רדאי את דבריה בדיון במסגרת השולחן העגול במכון הישראלי לדמוקרטיה ב-11 בפברואר 1998 בעניין שאלת ההעדפה המתקנת – האם היא עולה בקנה אחד עם עקרון השוויון, האין היא פוגעת בעקרון המצוינות, והאם היא אמצעי יעיל לתיקון האפליה? פרופ’ רדאי הדגישה כי יש דגמים שונים של העדפה מתקנת וכי יש להתאים את האמצעים לתכלית.

ח"כ עזמי בשארה הזכיר את התת-ייצוג של המיעוט הערבי במוסדות ממשלתיים, כמו דירקטוריונים ממשלתיים. לטענתו, באופן המינוי לגופים אלו יש אפליה, וקבוצות חלשות אינן זוכות לייצוג הולם. לדידו, ההשקעה העיקרית צריכה להיעשות בתשתית ובחינוך.

פרופ’ יהושע פורת מהאוניברסיטה העברית בירושלים התנגד להעדפה מתקנת. לדבריו, היא מנציחה סטיגמות קיימות במקום לבטלן ועלולה לפגוע במי מחברי הקבוצה שהצליח בכוחות עצמו. הוא שלל את שיטת המכסות, בטענה שהיא עלולה להיות פתח לירידה ברמה הכללית של החברה, והזהיר מפני סכנת גלישה לאין ספור קבוצות שידרשו העדפה מתקנת על יסוד קריטריונים שונים. להעדפה מתקנת, לדבריו, תהיינה השלכות שליליות הן במישור הפוליטי הן בהשכלה הגבוהה.

פרופ' עודד שטיין, מן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, גרס כי ההעדפה המתקנת רצויה בגופים ייצוגיים מטבעם, אך עלולה לפגוע במסגרות מריטוקרטיות.

ח"כ נעמי חזן הציעה להבחין בין העדפה מתקנת בתחומים כמו לימודים ועבודה לבין השאלה הפוליטית בעניין הבטחת ייצוג. בדבריה היא הזכירה את התת-ייצוג של נשים בפוליטיקה, וציינה כי על המפלגות לפעול למען העדפה מתקנת.

ח"כ דליה איציק הצביעה על אופייה ה'קוסמטי' של שיטת ההעדפה המתקנת, והדגישה שיש לטפל בבעיה בכלים מערכתיים שייגעו בשורשי הדברים.

יושבת ראש הוועדה לקידום נשים בפוליטיקה של ויצ"ו ישראל, מיכל יודין, טענה כי על ידי הבטחת ייצוג לנשים, נשים איכותיות יותר תעזנה להציג מועמדות בפוליטיקה.

בשיחת וידאו השתתפה בדיון גם פרופ’ אמי גוטמן מאוניברסיטת פרינסטון שבארצות הברית. היא הציגה את הניסיון האמריקני בהעדפה מתקנת, שם הופעלה התכנית לקידום נשים – וניסיון זה הוכתר בהצלחה; וכן לקידום מיעוטים – ובעניינם התוצאות לא עמדו בציפיות. מן הניסיון בארצות הברית אפשר ללמוד כי תכנית ההעדפה המתקנת צריכה להיות מוגדרת לתקופה מסוימת, ובסופה יש לבחון את מידת הצלחתה. בעניין הייצוג הנמוך של נשים בפוליטיקה בארצות הברית הבהירה גוטמן כי בשל אופייה של המערכת המפלגתית האמריקנית, לנשים יש סיכוי נמוך להשתלב בפוליטיקה.

פרופ’ יהודה שנהב מאוניברסיטת תל אביב ציין כי הבעיה נוגעת גם לייצוג מזרחים. הוא טען כי השאיפה למריטוקרטיה הנבחנת באמצעים שלא הוכח שהם תקפים מקבעת את האי-שוויון, ולמעשה אין כל מתח מובנה בין ייצוגיות למריטוקרטיה. ד"ר חנה הרצוג הצטרפה לביקורת על המדד למריטוקרטיה בחברה. נוסף על כך היא טענה כי שורש הבעיה בעניין הנשים נעוץ בהסדרי החיים הקיימים ובחלוקת העבודה הבסיסית.

פרופ’ מרדכי קרמניצר, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, טען כי כדי להבטיח שוויון, במצב שלא מתקיימת חלוקה שווה בנטל הטיפול בילדים ובמשק הבית, יש לדאוג לפיצוי מלא של הנשים על התפקידים המיוחדים שהן ממלאות.

פרופ’ רות גביזון, עמיתה בכירה במכון, הדגישה כי הבעיה היא בניסיון למצוא פתרון אחד לכל הקבוצות הסובלות מאי-שוויון, שכן לטענתה קיים הבדל מִבני באי-שוויון ובאופי הפתרון להפליה.

מנחה הדיון, ישראל סגל, סיכם בציינו את הצורך להמשיך לדון בסוגיית ההעדפה המתקנת על שום חשיבותה הרבה ומורכבותה.

חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988.

חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה – 1975.

רדאי פרנסס, "על העדפה מתקנת", משפט וממשל ג (התשנ"ה) 145-172.

פלאוט סטיבן, "העדפה מקלקלת", משפט וממשל ג (התשנ"ה) 235-245.

דורנר דליה, "הבחנה משווה ומעמד האישה", עיוני משפט כ (התשנ"ז) 541-547.

L.P. Pojman, "The Moral Status of Affirmative Action", Affirmative Action – Social Justice or Reverse Discrimination. (New Your, F.J. Beckwith, T.E Jones, eds., 1997), p. 175-197.

M.F. Berry, "Affirmative Action: Why We Need It, Why It Is Under Attack", The Affirmative Action Debate (Reading, G.E. Curry ed., 1997) P. 299-314.