פורום קיסריה 2010: סיקור המושב בנושא תעסוקת ערבים בישראל

הכנס נפתח בדבריו של שר האוצר יובל שטייניץ שאמר כי זהו כנס קיסריה ה-18, ו-18 בעברית משמעו ח"י, כמו שעם ישראל חי והכלכלה חיה. הוא הביע תקווה שמכנס קיסריה תצא בשורה של שילוב הולך וגובר בין יהודים לערבים בכלכלה הישראלית, שילוב החיוני לכולנו: "בלי טיפול משמעותי בשוק העבודה ובלי שילוב הולך וגובר של האוכלוסייה הערבית והחרדית יכול להיות שנשגשג בשנתיים-שלוש או החמש הקרובות, אבל בתוך עשר שנים נהיה צפויים לקטסטרופה".

פרופ' ראובן גרונאו, ראש הצוות שעסק בנושא שוק העבודה בישראל לנוכח אתגרים בעתיד, אמר: "הצטרפותה של ישראל ל-OECD הפיחה תקווה מחודשת בלבו של כל כלכלן ואולי גם כל מדינאי שישראל תיחלץ מהמקום שהיא תקועה בו זה שנים במדרג האומות. חזון ישראל 2028, שנמסר לממשלה, מציג מצב שבו ישראל תעבור מהמקום ה-22 ברשימת המדינות המופיעה בטבלת ההשוואה, למקום ה-15 ותעקוף מדינות כמו ספרד, איטליה, גרמניה ויפן. החזון מתווה תוואי צמיחה חדש, גדילה בקצב של 7% בשנה, ובעשרים שנה פי שניים וחצי. נדבך מרכזי במימוש החזון הוא הגדלת שיעור ההשתתפות בשוק העבודה".

ד"ר יוסף ג'בארין, ראש הצוות שעסק בנושא תעסוקת ערבים בישראל, הציג את עיקרי המחקר: בעקבות השקעה רבה בלימוד "ההון האנושי הערבי התקדם בצורה חסרת תקדים. אבל במגזר הערבי בישראל אין מתאם בין השכלה לתעסוקה". שיעור ההשתתפות של נשים ערביות בישראל בכוח העבודה הוא מהנמוכים בעולם הערבי, למרות העלייה בהשכלה. במחקר שבוצע בנושא נמצא שהסיבות לכך אינן תרבותיות, אלא בעיקר מחסור במשרות: "הפערים בין יהודים לערבים לפי משלח יד גדלים: 13,500 אקדמאים ערבים בלתי מועסקים, ו-9,000 נשים אקדמאיות ערביות לא מועסקות. בחמש השנים הבאות נגיע ל-30 אלף בלתי מועסקים אקדמאים". לסיכום קרא ד"ר ג'בארין לסייע לחברה הערבית, להנחיל לה את תרבות היזמות ולעזור לה להתאים את עצמה לשינויים החלים בשוק.

השר אבישי ברוורמן, המופקד על ענייני המיעוטים, אמר כי : "החטא הגדול של מדינת ישראל - להוציא את ממשלות רבין ושוחט - הוא שלא הייתה בישראל ממשלה שלקחה ברצינות את שילוב החברה הערבית בכלכלת המדינה". השר ברוורמן אמר כי "הכוח של האוכלוסייה הערבית הוא אדיר, הצמא הוא אדיר, ממשלת ישראל צריכה להקצות יותר משאבים", וקרא למגזר העסקי לפתוח את שעריו לערבים.

ראש עיריית נצרת ראמז ג'רייסי הציע לעצב מסמך מדיניות של הממשלה בעניין היחס ההדדי בינה ובין אזרחיה הערבים, מסמך מעשי ואמתי שיוכל לחולל שינוי. כן הציע לשר ברוורמן לעשות סקר צרכים מקיף שבעקבותיו תותווה תכנית יישומית לסגירת הפערים הקיימים. בהמשך דבריו התייחס לתעסוקת המגזר הערבי במשרדי הממשלה ובחברות הציבוריות: "אחוז המועסקים במגזר הערבי הוא הנמוך ביותר, אך חשוב מזה - הם לא נמצאים במוקדי קבלת ההחלטות - מנכ"לים, סמנכ"לים. אם לא יגיעו למוקדי קבלת ההחלטות, אני לא צופה שינוי של ממש".

דב לאוטמן, מנכ"ל ויו"ר קרן לאוטמן: "ישנה אפליה אמתית בנוגע לערבים אקדמאים, שנובעת בעיקר מאי-מודעות של המעסיק היהודי. לכל ידידיי המעסיקים - רבותי, אתם מפסידים, אתם מחמיצים, אבל לא פחות חשוב - לכולנו גם החברה הישראלית חשובה, ואם יש לכם דרך לעזור לסגירת פערים בחברה אתם מחויבים לתת הזדמנות לשוויון".

שאוקי חטיב, מנהל גן התעשייה בנצרת: "האוכלוסייה הערבית יצאה ממעגל הבכי ורוצה לקחת את העניינים בידיים". ואולם אין נכונות להתייחס ברצינות לאוכלוסייה הערבית, ועל הגורמים המבצעים לפתור את הבעיה - הממשלה צריכה להכין את הקרקע, והסקטור הפרטי צריך להיפתח ולהבין שהערבים הם פוטנציאל ולא מכשול לכלכלה.

קובי הבר, ראש החטיבה לכספים וכלכלה בבנק לאומי אמר כי אנחנו עומדים בפרשת דרכים: או שניקח את הצד החיובי שלה או את הצד השלילי. להישאר במקום לא נצליח. "שיעור ההשתתפות בשוק העבודה לא יכול להישאר על כנו". הצד החיובי הוא שיש לנו במגזר החרדי והערבי את מנוע הצמיחה הכי חשוב במשק הישראלי. בהמשך דבריו התייחס הבר לחסמים הניצבים לפני המגזר הערבי והחרדי כגון מבחני המיון, שאינם מותאמים לאוכלוסיות אלו. לדבריו, "אם ירצו לעשות את קפיצת המדרגה, הרוב יצטרך להסתכל דווקא על הדברים האלה".

פרופ' ערן ישיב, מאוניברסיטת תל אביב: "אפליה תעסוקתית ומוסדית היא שורש העניין. חברת אינטל נותנת דוגמה קונסטרוקטיבית של מה כן אפשר לעשות. באינטל למשל יש לא מעט ערבים ולא מעט מהנדסים. החברה הזאת לא מצהירה על מדיניות של אפליה מתקנת, אבל מפעילה מדיניות שמעודדת תעסוקה. הפרסום שלהם מופץ ביישובים ערביים".

איימן סייף, הרשות לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי, הדרוזי והצ'רקסי: "לא ייתכן שב-2010 אין ביישובים ערביים, מלבד ארבעה, תחבורה ציבורית. הנגישות התחבורתית היא המפתח לתת לאוכלוסייה גשר למוקדים הכלכליים". הוא סיפר על תכנית 800 מיליון שקל, תכנית לפיתוח כלכלי, שמטרתה ליצור "בפעם הראשונה מנופים כלכליים בתוך היישובים הערביים. המרכיבים של התכנית: השקעה בתשתיות כלכליות בתוך היישובים הערביים, באזורי תעשייה, הקמת חברות כלכליות והשקעה גם בהסבה ובהכשרה מקצועית".