סיקור המושב: האם התקשורת הכלכלית בישראל חופשית?

המנחה עמנואל רוזן: "ניסיתי להבין למה הוזמנתי להנחות פאנל על מצבה של העיתונות דווקא בים המלח - ים המוות, מזיעים, חם, לזרות מלח על הפצעים... [מדי יום] פותחים את אתרי הברנז'ה למיניהם וקוראים על פיטורים... ב-1982 כשהתחלתי לעבוד במעריב, גם משום שהייתי קצת קלולס, לא היה לי מושג מי הבעלים של העיתון - מי מכניס כסף - אחרי זה הגיעו ימי מקסוול וההמשך הוא היסטוריה. באותם ימים היו שני עמודי כלכלה בעיתון, שעסקו בכלכלה - בצורה מאוד שטחית, למעט בימים של פיקים מאוד גבוהים. היום התקשורת עצמה הפכה להיות אייטם כלכלי - איך יכולה תקשורת לשמור על אובייקטיביות ולסקר כלכלה במצב שבו היא עצמה אייטם - קורבן, או ההפך - מנוהלת בידי אנשים שהאינטרסים שלהם במקרה הטוב הם ברורים, ובמקרה הרע - הם מאוד ברורים.

"האם בכלל אפשר לדבר על תקשורת חופשית או תקשורת כלכלית חופשית, או שזו איזושהי פנטזיה שרק אנשים תמימים ונאיבים יכולים לחשוב עליה?

גיא רולניק: "קודם כל התשובה היא שלילית. גם בעולם המצב לא כל כך טוב, במקומות שבהם יש יתרונות לגודל - מי שקורא עיתונות כלכלית בארה"ב ולא רק שם, רואה שיש לה ביאס מאוד חזק לעסקים הגדולים, ראינו את זה לפני המשבר הפיננסי, וגם אחרי המשבר זה לא השתנה. גם כאשר אין תלות, אנחנו רואים שהעיתונות הכלכלית מזדהה עם האקוסיסטם שבו היא נמצאת, עם המערכת האקולוגית שבה היא נמצאת - העיתונאים מתחככים בבעלים, ובסופו של דבר החיכוך הזה גורם לכל מיני דברים... התקשורת חופשית לעשות את מה שהמו"לים רוצים שהיא תעשה. השאלה היותר חשובה היא האם התקשורת פועלת לפי מה שהיא תופסת כאינטרס הציבורי - זה לא קורה בדרך כלל, היא פועלת לפי מה שהיא מזהה כאינטרסים [של בעליה].
"בעבר חלק גדול מהכנסות העיתונים היו מגיעות מ[המודעות הקטנות - וזה נפלא משום שלא תלויים בהם. זה נכחד עם האינטרנט] בישראל קרה דבר נוסף, והוא שבגלל מבנה המשק הישראלי - לכל מיני שחקנים היה עניין להיכנס לשוק התקשורת, לשלוט בעיתונים, ואז אנחנו רואים את תופעת עודפי ההיצע, קרוב ל80-90% ממומנים בידי שחקנים שיש להם אינטרסים שונים בשווקים. עולה השאלה כמובן כמה מהמו"לים והבעלים מוכנים לפעול באופן מיידי נגד האינטרסים המיידיים שלהם - לדעתי מעט מאוד".

רוזן: אתה, צר לי לומר את זה בפניך, עיתונאי נחשב, רציני ומכובד - אתה מגיע בבוקר לעבודה, אתה יודע מלכתחילה מה אין שום סיכוי שתוכל לכתוב, איזו כותרת לא תוכל לתת גם אם אתה חושב שזו הכותרת הנכונה?

רולניק: "לא, אנחנו בדה מרקר מדפיסים ומעלים לאתר כל מה שאנחנו חושבים שהוא מתאים, אנחנו לא עושים שיקולים כאלה. אני לא רוצה לדון עד כמה אנחנו טובים או לא טובים במה שאנחנו עושים - זו הזדמנות לקחת כמה צעדים אחורה [ולהסתכל על התמונה הרחבה].

"תקשורת זה עסק פרטי ברובו, למעט השידור הציבורי, אבל לצערי הרבה מאוד אנשים לא מכירים בכך שלמרות שזה עסק פרטי - הוא ציבורי מבחינת תפקידו. כמו בנק, לכאורה זה עסק פרטי - אך נפילה של בנק יש לה השפעה ציבורית, ולבנק שמנוהל בצורה טובה יש השפעה חיובית על החברה. כמו בנק, כמו רגולטור - כשהיא מתפקדת כמו שצריך התקשורת יוצרת [אפקט חיובי חשוב] - וכשלא, היא יכולה לגרום נזקים חמורים. [השווה את זה לראיית חשבון]".

רוזן: אורי דורי, כגורם מסוקר - כשאתה קורא את העיתונות הכלכלית, אם הייתי מביא לך את "הארץ", "מעריב", "ידיעות אחרונות" וכן הלאה, כשהכותרות מכוסות - היית מזהה?

אורי דורי: "לא סתם כלכלה באוניברסיטה נלמדת במסגרת מדעי החברה - כי זה לא מדע מדויק. כלכלנים אומרים שכן, כולנו יודעים שלא. זה מושפע מהסביבה, מהציבור ומהקהל - ופה מגיעה החשיבות של התקשורת. ... מישהו רוצה לשווק מוצר - מכונית, לא משנה מה - התקשורת מוחאת כפיים, אנשים קונים. יש ערך גדול מאוד למה שאומרת התקשורת על מוצרים.

התקשורת איננה משוחררת מלחצים - ההפך, היא כל היום נתונה ללחצים. כשאני פותח עיתון וקורא מאמר - מה שקשור אלי לא קשור בכלל. אצל האחרים - 100% מדויק. כשאני קורא מאמר אני יודע בדיוק מי אמר מה לעיתונאי, למרות שהשם לא מופיע. אתה רואה את העקבות. הבעיה היא... תקשורת כלכלית יכולה לגרום נזק אדיר, יש אחריות עצומה לתקשורת כלכלית, במיוחד בכלכלה של מדינה שהתוצר לנפש הוא היום 31 אלף דולר... בכלכלה גדולה ביחס לאוכלוסייה, כאשר התקשורת בקטע הרכילותי מטפחת את העושר, את הרדיפה אחר העושר, היא מעוורת את העיניים של המסוקרים, והם מתחילים להאמין שהם יודעים מה הם עושים - הם פחות מתייעצים, ועושים דברים שיכולים להזיק לטווח הארוך... העיתון של רולניק הוא היחיד שיש לו אג'נדה. אני מכבד את מה שהוא אומר - ברגע שהוא לקח עמדה... לא משנה כמה שאני מסכים או לא - זה מראה על... [משהו חיובי].

רוזן: בעוונותי אני חושב שעיתון לא יכול להיות עם אג'נדה.

רולניק: "זו היתה החלטה מושכלת אחרי היכרות עמוקה עם המשק הישראלי, של העורכים והכתבים בדה-מרקר - הגענו למסקנה לפני הרבה שנים, שמבנה המשק ומבנה שוק ההון מאוד בעייתי... דה מרקר זה צוות של עיתונאים ועורכים שמדברים אחד עם השני ומתווכחים אחד עם השני".

רוזן: מה קורה עם עיתונאי שחושב אחרת?

רולניק: "לדה מרקר יש אג'נדה, סדר יום, יש לנו סדר יום ב נושאים רבים - ואנחנו מנהלים את העיתון לפי סדר היום של הדברים שאנחנו חושבים שעיתונות צריכה לעסוק בהם. [הזכיר את אורוול, וטענתו שעיתונות היא הדפסת מה שאחרים לא רוצים שתכתוב - והיתר הוא יחסי ציבור].

רוזן לבר און: האם גם אתה, בהסתכלות מהצד, חושש שהמודל הנוכחי... האם בעצם אנחנו רואים עולם הולך ונעלם?

ח"כ רוני בר און: "השאלה שעומדת ביסוד הדיון, האם התקשורת חופשית, האם היא חופשית במובן הקלאסי של חופש הדיבור - התשובה היא כן. האם היא חופשית מבעליה - לא. האם היא חופשית מעצמה - למרבה הצער לא. האם התקשורת היא בכלל חופשית - לצערי הרב לא. [בהקשר למודלים שהציגה לחמן-מסר] מה עם עיתון 'ישראל היום', זה לא פילנתרופיה? ולאודר וערוץ 10?... הדמוקרטיה לתפיסתי - המשמעות הראשונה של החופש היא הפלורליזם, כאשר הדעה קבועה מראש, או אם תרצה השפה של הדיון הראש, כשיש קו מערכתי אידיאולוגי קשוח, התקשורת איננה חופשית מעצמה. אני פותח הבוקר את דה-מרקר ואני רואה התנגשות של עמדות... האג'נדה של המחאה החברתית - שאני מצדיע למעבר שאני ראיתי בשנה שנתיים שלוש האחרונות, אג'נדה מובהקת של תמיכה במחאה החברתית - יחד עם זה אני זוכר שלדה מרקר יש אג'נדה של שירות ציבורי יעיל, תכליתי והגון... ואני רואה שהיום הולכים על הראש של מפכ"ל המשטרה, ומראים איך מפכ"ל שמרוויח 60-70 אלף שקל, איך הוא יכול להבין בכלל מה עובר במוחו של מוחה חברתי. לא אהבתי את התמונות [של האלימות המשטרתית נגד המוחים] אבל גם לא אהבתי את התמונות של ההתפרעות בישיבת מועצת עיריית תל אביב... השאלה אם התקשורת בכלל חופשית, שמתחברת לעניין של הפילנתרופיה... אני חוזר לישראל היום, ששם לו כדבר ראשון לחזק, לבסס לרומם, לשבח, לפאר, לקלס, להלל את ממשלת נתניהו ואת ראש הממשלה - ובו במקום, עיתון אחר, חשוב מאוד, שבדיוק לקח את הקו ההפוך... ברור לחלוטין ששני העיתונים אינם חופשיים, אלא הם כבולים לאג'נדות שהם קובעים כדי לשרת את ההישג הנדרש שלהם...

רוזן: מאוד פופולרי לתקוף את "ישראל היום" - אבל כשמסתכלים על התקשורת הכלכלית לא כולם בעצם "ישראל היום"?

חיים אורון: "אין לי בעיה עם תקשורת שיש לה אג'נדה. בשני סיבובים בחיי הייתי שותף להשקעה של הרבה מיליונים מכספי חברים בקיומם של עיתונים שהיתה להם אג'נדה - על המשמר ודבר - חשבתי שעיתונות טוב שיש לה אג'נדה, כל עוד האג'נדה אינה סמויה. לכן אני מברך את דה-מרקר. אני חושב שכל ניסיון להציג את הדבר באופן אחר הוא פשוט לא אמיתי. אני לא מחפש עיתונות פילנתרופית... אני מודה שאני בגילי המתקדם מפסיק לחפש נקודת משען מחוץ ליקום כדי שאוכל להזיז אותו - כי אם היא תהיה, אני אוכל להזיז אותו. העיתונות הכלכלית זו עיתונות עם אינטרסים - כלכלה היא פוליטית, אידיאולוגית, כמו כל תחום אחר... מה שמאוד חסר לי זה אותו דיון - אנחנו קוראים לו מאקרו - דיון בהקשרים.

רוזן: ל"על המשמר" היתה אג'נדה גלויה, אבל היא היתה אג'נדה פוליטית, מכובדת... היום האג'נדות הן של הכיס של הבעלים. האם אתה יכול להשוות בין שני סוגי האג'נדות?

אורון: "אני רוצה לטעון - יש הבדל מהותי, סליחה שאני מדבר במונחים לא מתאימים, שנובעים מהשקפת עולם... גיא ואני מתנגדים לריכוזיות משתי סיבות הפוכות [אורון משום שהוא מתנגד לקפיטליזם, רולניק משום שהוא רוצה קפיטליזם טהור יותר]

רוזן לפלוצקר: האם כשאנחנו קוראים היום אותך ואת יתר הכתבים והפרשנים אנחנו קוראים עיתונות אמיתית - או שאנחנו קוראים מה שמותר לכם לכתוב...

פלוצקר: "התשובה שלי היא כן. אני חושב שיש עיתונות כלכלית טובה, עצמאית ולוחמת - לטעמי במקרים מסוימים לוחמת מדי, אני מאוד אוהב עיתונות שיש לה סדר יום, ופחות אוהב עיתונות שיש לה אובססיה. אין לי ביקורת לא על עצמנו ולא על אחרים - כולם עושים עבודה טובה, כולם מאוד משתדלים... יש לי הערת פליאה על הכמות של העיתונות הכלכלית בארץ, מה שמשקף את האוריינות של הציבור הישראלי בנושאים הכלכליים... אולי זה אחד הגורמים שבגללם עברנו [בהצלחה] את המשבר הכלכלי האחרון.

רוזן לשרוני: שאלת הפחד - לא של המרואיינים, אלא שלנו. אתה עובד בעיתון שבאים בבוקר לעבודה ולא יודעים אם מסיימים במקום העבודה או עם מכתב פיטורים. אפשר בכלל לעבוד כך?

שרוני: "אפשר. עובדה שכל יום יוצא עיתון. האירועים הדינמיים לא נותנים לך לחשוב ולקחת פסק זמן, לשאול 'מה אני עושה פה'. לגבי הפחד - אני לא חושב שקיים פחד. זו תחושה שממש לא קיימת. כמובן שעדיף לעבוד בעיתון שהאופק הכלכלי שלו יציב, שמנוהל על ידי מו"ל שנמצא בתפקיד שלו 20 שנה - ולא חמש שנים או שנה. ביומיום אני לא חושב שיש לזה השפעה.

רוזן לקורין ליבר: את היום יש לך את אותו האומץ והיכולת והחופש והעצמאות והאינטגריטי [כמו בשנות צעירותה]

קורין ליבר: לפני כמה זמן היתה שביתת הרופאים, חשבתי שהם לא צודקים, התלבטתי וחשבתי על זה לילות - ובסוף החלטתי שהם לא צודקים וכתבתי את זה. שלושה חודשים הם לא דיברו איתי. אני עצמאית? לא. הבן זוג שלי, כשאני הכרתי אותו הוא היה מרצה באוניברסיטה - הוא התבגר, ועכשיו הוא דירקטור בכל מיני חברות [ולכן היא מנועה מלסקר את החברות הללו]... אם סוגרים לי את הדלת אני נכנסת מהחלון... היו תקופות כשהיה חיים בר און, כשהוא היה טס, הייתי מוודאת שהמטוס באוויר - ומעבירה את הכתבה. העורך הישיר - מה הוא מבין? לקח לחיים חצי שנה להבין את הפטנט. הוא צחק, ושנינו ידענו שאם הוא יסגור את הדלת הזאת - אני אמצע דלת אחרת [לפרסם כתבות מסוימות למרות אי רצונו].

מרציאנו: "אני חושבת שקשה להגיד את זה היום [שהתקשורת הכלכלית חופשית]... האג'נדה השתלטה על העיתונות הכלכלית - יש לי בעיה עם דה-מרקר [אמרה שהיא מזמינה פחות את אנשי העיתון, כי היא יודעת מראש מה תהיה עמדתם]. בוא נגיד שבאייטמים שעוסקים בנוחי דנקנר אני לא אביא את יהודה שרוני, עם כל חיבתי והערכתי אליו".

שרוני: "האמת שהעלבת אותי".

מרציאנו: "אז אני מתנצלת, יהודה הוא פרשן מקצועי, שעושה את עבודתו בצורה נטולת פניות - אבל למראית עין עלולה להיות לזה בעיה".

גולן: "בשביל לסגור את הפינה עם רוני בר און - המפלט של כל פוליטיקאי שמסקרים אותו בצורה עניינית לפעמים, הוא אומר שזה נובע מאג'נדה של הבעלים, של העורך, של מי שכתב את זה... הוא גם אמר שאנשי עסקים התקשרו ואיימו עליו כשהוא היה שר אוצר... [הזמין אותו לחשוף מי הם]. ברגע שמדברים על אג'נדות - אני מאמין שעיתון בסופו של דבר זה קואליציה של כותבים... לא איזה טריבונל שיושב יחד, מגבש דעה ואז כולם צריכים ליישר קו... אני לא מאמין בזה [במה שרולניק אמר קודם]... בהרבה מקרים בעיתון שציינת כולם מיישרים קו עם העמדות של המו"ל. לא נמצא אפילו אחד שחושב אחרת? אנחנו קרובים לסדום [גיאוגרפית], זה רלוונטי. לכלי התקשורת יש בעיה קשה מאוד - כגוף עסקי אין מודל שמחזיק בחיים את העסק הזה שנקרא תקשורת. זה גורם לזה שהגורמים היחידים שיכולים להחזיק כלי תקשורת זה או אנשי עסקים שיש להם עסקים אחרים, או להכניס שותפים שאחד מהם הוא גרמני עם עבר נאצי והאחר רוצח מורשע ברוסיה ["הארץ"]... וזה בעייתי. למרות כל הקשיים שאני מעריך שרובנו נמצאים בהם - עבודת המערכת נעשית בצורה חופשית... אנחנו עושים את העבודה שלנו, אנחנו לא קמים בבוקר ומקבלים הוראות מהמו"ל שלנו על מה לכתוב ועל מה לא.

רוזן לחמי: התחושה של הרבה אנשים שהחוזק הזה לא מאפשר לכם לא לעשות חשבון...

חמי: "יש לי תחושה שאו שכולנו נאיבים או שאנחנו משחקים משחק צבוע ואף אחד לא רוצה לשאול את השאלה שבאמת צריכה להישאל - השאלה היא לא אם טוב שלעיתון תהיה אג'נדה, אלא האם אותה אג'נדה מונעת ממניעים אידיאולוגיים או שמה שעומד מאחוריה הוא שיקולים מסחריים כלכליים. [רוזן: מה התשובה?] לא, אני חושבת שצריך להציף את השאלה... השאלה היא האם רוח המפקד נגזרת מאידיאולוגיה ואמונה שהוא מאמין בה - או ממצב כלכלי של גוף תקשורת... כלכליסט, גישתי צמחתי על עיתונות של בעד ונגד - אתה נותן באמת לקורא חומר למחשבה. בשנים האחרונות יצא לי להיתקל באנשי עסקים ששוקלים 'מה העמדה שלכם כעיתון' - השאלה הזאת מתסכלת, היו הרבה נושאים שהיו יותר מעמדה אחת במערכת שהובאה לקורא. אני רוצה לעודד את העיתונאי והעורכים שלי לחשיבה עצמאית ואני רוצה שהם יביאו אותה לידי ביטוי בעיתון. אם העברתי מסר הפוך - זה מבחינתי מסר שחור [שלילי].

לחמן מסר: "מבחינה בלשנית - הביטוי אג'נדה מפורש לעתים בצורה לא נכונה... [אמרה שצריך להגדיר מהי אג'נדה תקינה, ומתי היא פסולה/סמויה/מסחרית] מה האינטרסים הסמויים של הבעלים שלא מקבלים ביטוי בעיתון. חגי גולן יודע על מה אני מדברת, כי יש לי על כך בטן מלאה.

גולן: "אני צריך להגיב על הבטן המלאה של דידי?... האם זה בסדר לאנוס את המציאות כדי לקדם אותה אג'נדה?... התברכנו בשלושה עיתונים כלכליים חוץ ממדורים כלכליים - [ולכן אנשים יכולים לקרוא יותר ממקור אחד ולהתאזן]

רהב: לכל אדם יש אינטרס, כולל את [לחמן-מסר]. וזה לגיטימי לגמרי... הסרט הזה מתחיל במחקר שאומר שהעיתונות תהיה בקרנות פילנתרופיות - זה נראה הזוי, מה זה הדבר הזה? קרן שתנהל עיתונים? זה הזוי. יושבים כאן אנשים, כל אחד מהם הוא סוג של רוטוויילר הכי גדול שיש, כלב השמירה הכי גדול שיש. ... גלובס, דה מרקר - יש לי השגות, אבל יש דיאלוג. לעיתון אין חופש להרוג. הכל לגיטימי כל עוד יש דיאלוג. [רוזן: אתה לא רואה את השינוי? אנשים קצת יותר מפוחדים?] אני אראה לך את המחשב שלי ואת השאילתות שקיבלנו היום - אנחנו מייצגים 150 גופים - ותראה שכל שאילתה יותר רוטוויילרית מהאחרת. אם מחר בבוקר לא יהיו לנו משקיעים לערוץ 10, אם מחר ייסגר פה עיתון - זה אבוד לכולנו. אתם קולטים מה זה אם מחר נסגר ערוץ 10? שמעתי קודם מידידי אורי שאמר שהוא מפחד - אני לא שמעתי על פחד, מי שאומר שמפחדים, זה ביטוי שלא מתאים לי לשמוע אותו. אולי יש עליהום, ואו.לי הוא לא הוגן - אבל מי שמפחד, שיילחם. יש אש, אבל עוד אין הרוגים. כל אדם אם כותבים נגדו משהו - הוא מחר בבוקר יכול להגיב. פחד - אני לא חושב שיש במקום הזה.

תדמור: "כשאומרים אג'נדה אני חושב שזו מילה מכובסת... סבר דיבר על אובססיביות. אני מדבר על קמפיין - זה קמפיין. ואנחנו יושבים כאן בקליקה, אבל מי שיושב מחוץ לקליקה קשה לו מאוד לזהות את הקמפיין. דרך אגב, איפה השקיפות? ואז יש דיון בוועדה. ואז יום לפני הדיון יש דאבל או טריפל ספרד - העסק הזה מתוקתק. קשה מאוד להתמודד מול הדבר הזה. אני אתן לך דוגמה שלדעתי מדגישה עוד בעיה - היעדר האחריות בסוף היום לנזקים שנגרמים. חוף דור - פרויקט תמר, קריטי למשק הישראלי משום שהוא מביא גז טבעי, בהיעדר חלופות ממצרים. בזמנו דובר על כך שפרויקט תמר יפותח ויגיע עם קו ימי בחוף דור לתחנה שתיבנה [שם] - ואז [החל קמפיין בכל כלי התקשורת] בסופו של דבר הקמפיין הזה גרם לכך שהמקום לא אושר - חלה דחייה במועד ההגעה של הגז, ומנכ"ל משרד האוצר אמר לאחרונה באחד הכנסים שזה עלה למשק הישראלי 15 מיליארד שקל. המדינה בסופו של דבר לא הצליחה, בין היתר בגלל הקמפיין הזה - ואני שואל, איפה האחריות מאחורי מי שמנהל קמפיין כזה? הבעיה היא שמי שקורא את הידיעות האלה בעיתון זה לא אנשים שיושבים כאן בחדר, שמסוגלים להבחין בין דעות לעובדות... אלא הקהל. התקשורת לא שמה את הדברים על השולחן, זו הבעיה, והיום אנחנו יודעים בדיוק איפה האמת.

רוזן לפלוצקר: האם באמת העיתונות הכלכלית היום היא עיתונות של קמפיינים?

פלוצקר: "עיתון צריך לשאול את עצמו אם הוא עדיין עיתון ברגע שבו ישיבות המערכת הופכות לישיבות הממשלה... שכחנו פה שיש עוד מישהו - הקורא. נקודת המוצא צריכה להיות הקורא, שרוצה לקרוא, לקבל אינפורמציה, בסופו של דבר אנחנו צריכים לתת למנוי, לאדם שהולך לקיוסק ומוציא מכיסו כך וכך שקלים - לתת לו את התמורה הנאותה. ברגע שאנחנו רואים את עצמנו ולא אותו לנגד איננו - אנחנו טיפה בבעיה. אם יש מישהו שאשם היום במצבה הקשה של העיתונות המודפסת הוא המולטי מיליארדר שיושב במקאו, בלאס וגאס, ומממן עיתון אמיתי בישראל. אין עוד דוגמה בעולם המערבי כולו כמו ישראל היום. עיתון אמיתי שמחולק לקוראים במחיר של קרוב לאפס - אני לא רוצה להגיד אפס - ולו באמת יש אג'נדה פוליטית מאוד ברורה, והוא הורס את יסודותיה של הדמוקרטיה הישראלית בצורה שאין לה אח ורע.

[רוזן הציג שער של "מעריב עסקים", על מסקנות ועדת הריכוזיות]

שרוני: הפרשנויות שנכתבו שמה על ידי הדר חורש, דוד קליין - נגיד בנק ישראל לשעבר - ועל ידי, היו ענייניות לגמרי [רוזן: בל באותו קו]. בשיח הציבורי חלק מהתקשורת כבר התחילה לקרוא לוועדה ועדת הריכוזיות - כי היא נכנסה כשם גנרי למצב בעייתי במשק. קוראים לוועדה "הוועדה להגברת התחרותיות במשק" [או משהו דומה]... הוועדה הזו השפיעה לא רק על נוחי דנקנר, אלא על כל השחקנים [הגדולים במשק]. גיא יכול לפרסם את הדעה שלו בדה-מרקר... [רוזן: יש גיא במעריב?] אם יש גיא שכותב דעה מנומקת ועניינית - היא תפורסם. [רוזן: לא היה כזה באותו יום?] שרוני: אני לא חיפשתי.

נילי אבן חן, התנועה לאיכות השלטון: "ממאי לפני שנתיים אנחנו כותבים עשרות הודעות לעיתונות ומכתבים בנושא הריכוזיות - חוץ מדה מרקר, אף עיתון לא הכניס ולו הודעה אחת שלנו.רהב: עם כל הכבוד, אתם מושמעים בכל יום בכל שעה. אני מציע לך לשכור משרד יחסי ציבור... לאחרונה אני רואה שגם בדה מרקר לא נכנסים דברים - כי כשיורים כל היום באוויר,.... [לפעמים יש עודף]. לא תמיד התנועה צודקת - צריך לקחת את זה בחשבון. יש מקרים שכן, יש מקרים שלא.

אבן חן: אני רוצה שאחד העיתונים, ולא דה מרקר, יראה איך עסקאות נחתמות...

רהב: זה לא חוכמה לירות באוויר כל היום.

שרוני: זה שהתנועה לאיכות השלטון פונה לכל הגופים המוסדיים ולממונה על שוק ההון ומבקשת מהם לא להזרים כסף למעריב.
חמי: האם אתה טוענת שאנחנו יוצאים נגד המלצות ועדת הריכוזיות? עוד שאלה - למה דה מרקר מכניס כל דבר שאתם שולחים? כשיצאו המלצות ועדת הריכוזיות כתבתי מאמר כל כך משבח, עד שיום למחרת התקשר אלי אחד מחברי הוועדה הבכירים ואמר לי 'איזה יופי' - שכבר חשבתי מה עשיתי לא בסדר...

רהב: "אולי זה תפל. לא כל מה שאיש יחסי ציבור מוציא נכנס לעיתון. לעורך יש גם שיקול".

קורין ליבר: אם סדר היום שלך מתאים לסדר היום של עיתון מסוים, זה בסדר... אבל [אל תצפי שסדר היום הזה יאומץ בידי יתר כלי התקשורת].

מרציאנו: העובדה שהתנועה לאיכות השלטון בעיקר מוזכרת בתחומים משפטיים ופחות בתחומים כלכליים - אולי משום ש[הערך העיתונאי של המידע שלהם גבוה יותר בתחומים אחרים]. אין ממש ניוז וחדשות ממשיות במה שאתם עושים [בהקשר של הריכוזיות, לאבן חן].

רהב: אל תעשי דברים ביריות, אז תראי שתחזרו לקבל את תשומת הלב הציבורית...

רוזן: התקשורת נמצאת בסכנה, השאלה היא האם עיתונות כלכלית יכולה לתפקד בצורה נורמלית במצב שבו הספינה מתחילה לטבוע?

פלוצקר: עיתונות כלכלית, להבדיל מעיתונות שמתמחה בנושאים אחרים, נהנית מפריחה בלתי רגילה בכל העולם - זו עיתונות שרוצים אותה, היא מחפשת כל הזמן עיתונאים... אני לא חושב שקיימת בעיה בראייה הרחבה של עיתונות כלכלית. יש ביקוש אדיר לידע כלכלי ולאינפורמציה, לפרשנות, בסך הכל העיתונות הכלכלית נמצאת בשורה הראשונה - וזה באמת שאלה, להבדיל אצלנו יש קצת אולי יותר מדי [עיתונות כלכלית ביחס לגודל האוכלוסייה]...

גולן: "אני לא חושב שהמצב היום חמור מבעבר - כמות הקוראים שקוראת היום כלכלה התרחבה מאוד, הבעיה המרכזית היא שכמות הקוראים שמוכנים לשלם על התוכן הכלכלי ירדה מאוד. הרגילו אנשים לצרוך מידע מבלי לשלם עליו - אני מאוד לא אופטימי לגבי ההמשך, התלות בין בעלי העיתון לעובדי העיתון טומנת בחובה גרעין של בעייתיות... יש בעיה לגבי העתיד, מי ישלוט באמצעי התקשורת - האם זה [יוכל להיות רק מישהו שמחזיק בעסקים נוספים]

מרציאנו: גם בחדשות ערוץ 2 מרוויחים מעט מדי... אני מקבלת אנשים מצוינים - ואני שואלת את עצמי למה מישהו כל כך מוכשר ירצה לעבוד בתקשורת, ואח"כ אני מתקשה להחזיק אותם, כי יש יותר מדי פיתויים [בחוץ, כי הם מרוויחים מעט].

רוני: "עיתונאי מתחיל קודם כל כי הוא רעב, הוא מחפש סקופים, מחפש לקדם את האג'נדות - ואם הוא טוב - ... אם הוא מחזיק מעמד, בסופו של דבר הוא גם יחיה בכבוד".

חמי: "העיתונות מעולם לא היתה מתכון להתעשרות. לי קצת חסר, שאין את היראת כבוד למקצוע הזה, גם אנשים שרוצים להגיע לתחום לא באים מתוך שליחות, איזושהי אידיאולוגיה - ובעיקר זה בולט בעיתונות הכלכלית, שהיא עוד שלב בחייהם, קרש קפיצה [לשלב אחר]... שלוש שנים ומיציתי... זו תופעה שהיא נדבך נוסף על העובדה [שיש שחיקה בשכר].

רהב: "יש הרבה עיתונאים צעירים שיודעים שהם באו לשליחות של בין שלוש לחמש שנים... הרבה מאוד עיתונאים מתקדמים לתפקידים בכירים - דוברים של משרדים ממשלתיים, של גופים אחרים, כפי שמשפטנים צעירים נכנסים לסטאז' ומתחילים בשכר נמוך - הם יודעים שאחר כך זה מתגבר.

[רוזן אמר שהבעלים באו לכל כלי התקשורת ואמרו שאם יהיה סיקור חיובי נוסף של מחאה חברתית רחבה - 'נלך לאבדון']
שרוני: "המחאה לא ירדה מסדר היום - גם בשטח וגם בתקשורת. המחאה של 2011 סוקרה כאירוע מרענן, יוצא דופן, שלא היה במקומותינו מעולם... [רוזן: אל תגיד לי שמעריב מסקר באותו אופן את המחאה. אני לא חושב שהיא השתנתה - היא אותה מחאה]

קורין ליבר: בקיץ שעבר היא היתה ציבורית, ועכשיו היא יותר פוליטית. זה קרה כי חשבנו שיש בחירות - וכל המנהיגים השתבצו במפלגות...

מרציאנו: נסקר את זה באותו אופן שבו סיקרנו את זה בקיץ הקודם, אבל צריך לזכור שבקיץ הקודם היה משהו אחר - זו היתה הפעם הראשונה. עכשיו הרף שלנו עלה - עכשיו הפגנה של 5000 או 10000 איש היא כבר לא הפגנה שתוציא אותנו לשידורים חיים. אין קשר למשבר הפרסום - כן צריך לקחת לתשומת הלב שסיקרנו את המחאה של הקיץ הקודם ביתר התלהבות, ניהלנו קמפיין ולא היינו אובייקטיביים מספיק.

גולן: "המחאה קיבלה רוח גבית אדירה בשנה שעברה, ללא ספק המחאה פגעה קשות בהכנסות של כל כלי התקשורת - זו עובדה, כל מי שאומר אחרת לא אומר אמת - מה שקרה בשבת שעברה עם האלימות, זה שיחק מאוד לידיים של כל מי שמתנגד למחאה. בסופו של דבר המציאות בשטח היא זו שתקבע אם נסקר או לא. אם המחאה תמשיך להיות בכוח שהיה לה בשנה שעברה - לא נוכל לתת לה להיעלם [מהסיקור]."

משה שלונסקי [מהקהל]: "המחאה מתה, היא אפילו לא יודעת לאן היא הולכת. אני לא חושב שיש בעיה - התקשורת מכסה אותה בסדר גמור. בשנה שעברה היו אינסוף שידורים חיים, משעממים. זה היה פשוט מביך. הבעיה היא לא העיתונות הכלכלית אלא היומית - העיתונות הכלכלית מרסקת את העיתונות היומית. תוסיפו מוסף ספורט לדה-מרקר ואני לא נוגע ב"הארץ" בכלל."

קורין ליבר: "אני רוצה שהציבור יקרא, אני סומכת עליו שהוא יבין כל דבר - והציבור ישפיע על מחברי ההחלטות. אני כותבת רק לציבור".

פלוצקר: "לחלוטין - אני כותב לקורא ובהחלט רק לקורא. אין לנו ישיבות ממשלה, יש לנו רק ישיבות מערכת".

גולן: "אני כמובן מצטרף לסבר ולסטלה. בחומר שהפצתם לקראת הדיון, אם אני לא טועה דיברו על העמוד הראשון של הארץ או דה מרקר, ועדת בכר... העמוד הראשון, הפנייה לחברי ועדת הכספים - משהו בסגנון של 'דמכם בראשכם - אוי ואבוי אם לא תאשרו את המלצות הוועדה'. אני כמובן נגד הדבר הזה, אני מקווה שאנחנו מצליחים לכתוב לקורא...

רוזן: "האם אנחנו נמצאים כמו שנאמר פה היום במדרון חלקלק שמוביל אותנו למדרון עיתונאי...

חמי: "אי אפשר להתעלם מהפסימיות שקיימת היום, והזכיר סבר את העובדה שיש עיתון שמחולק חינם - פחות מטרידה אותי העובדה שהוא מחולק חינם, אלא כעיתונאית אמיתית מפריעה לי העובדה שיש במדינת ישראל עיתון של ראש הממשלה, וכולנו חיים עם זה כאילו זה עניין של מה בכך.

גולן: "אני חושב שהעיתונות הכלכלית היא עיתונות אמיתית, טובה, היא עוברת שינויים כמו שכל החברה עוברת שינויים - היו שנים שבהם כל העיתונות הכלכלית סגדה ל[אנשי עסקים בכירים] - והגיע השלב שבו אתה אומר לעצמך שאולי הם לא כאלה מושלמים... [אמר שהעיתונות הכלכלית משכילה ומעניקה כלים לקוראיה]. בתפקוד שלה הוא טוב, וזה נובע גם מכך שהיא רבה - אני רואה עננים מאוד שחורים בעתיד בגלל ההיבט העסקי.

תדמור: "יש קמפיין שכותב ומתזמן את זה למקבלי ההחלטות, כולל שימוש בכוחניות - זה קיים, וצריך לשים את הקו האדום שם, ואפשר לשים את הקו האדום. עיתונות שמנהלת דיאלוג עם המגזר העסקי היא נכס צאן ברזל...

מרציאנו: דה מרקר הפך לשק חבטות כאן - אבל צריך לתת לו קרדיט מאוד גדול לכך שהעיתונות הכלכלית פורחת... גם ההקמה של עיתון כמו כלכליסט... נמשיך לראות הרבה מהעיתונות הכלכלית - אבל יגיעו אליה אנשים פחות טובים, עם תנאי שכר פחות טובים.

קורין ליבר: אנשים רוצים לקרוא 500-600 מילה, פעם הייתי כותבת 4000 - המציאות משתנה, ואנחנו נשתנה איתה

רהב: אני מאמין שהעיתונות הכלכלית תמשיך להיות מעניינת, בועטת, אני מקווה שהעורכים יבינו שהציבור שמנוי עליהם ומשלם על זה הרבה מאוד כסף היה רוצה שלפחות 50% מהעיתונות הכלכלית תחזור לכתיבה על דברים שמעניינים את הציבור... שהיא זנחה אותם כמעט לחלוטין - כמו כל נושא השיווק, הפרסום, הצרכנות, המדיה. אני מקווה שעורכי העיתונים יעשו את הסקרים המתבקשים [ויראו את הנתונים שתומכים בטענתו] דווקא ידיעות אחרונות ממון שומר על זה, כלכליסט מנסה גם לגעת בזה - גם גלובס נוגע, לא כמו בעבר - דה מרקר נוגע, לא כמו בעבר - הגיע הזמן לחזור לזה ובגדול. עיתון כלכלי לא אמור להחליף את העיתון הראשי.

שרוני: הרגולציה העבירה הרבה יותר כוח לידי הצרכנים, ולכן העיתונות הכלכלית משחקת תפקיד חשוב. [מתח ביקורת עקיפה על יציאתו של רולניק לשדרות רוטשילד ב-2011 ו"הטפתו" למוחים - אמר שזה לא תפקידה של עיתונות".