הסתייגות משרד האוצר להצעת צוות מקרו לפתרון בעיית שער החליפין והייצוא הישראלי

אנו מתנגדים להצעתכם להקים קרן השקעה שתנפיק אג"ח שקלי לקרנות הפנסיה ותשתמש בכספים לצורך השקעה בחו"ל. להתנגדותנו 6 סיבות:

1. הנפקת איגרות חוב מיוחדות לקרנות הפנסיה (מעבר לנחוץ למימון הגירעון הממשלתי) עלולה לגרום Crowding Out להשקעות אחרות, שאותן היו מבצעות הקרנות במקום ההשקעה באיגרות חוב מיוחדות אלו.
2. מהנתונים שפרסמו לאחרונה ד"ר דניאל באראז וששי זך מהפורום עולה כי שיעור ההשקעה של קרנות הפנסיה החדשות בחו"ל נמצא במגמת עלייה בשנים האחרונות, וכיום הוא עומד על כ-19.5% - לא רחוק מהשיעור המקובל במדינות המערב. על כן לא ברור מדוע המדינה צריכה להתערב בשוק זה.
3. על מנת להמחיש את סדרי הגודל של ההנפקות המיוחדות שהמדינה תצטרך לעשות ניתן לתת כדוגמה את העודף בחשבון השוטף בסוף שנת 2009, שעמד על כ-3.7% תוצר. אילו הייתה המדינה מעוניינת לאזן אותו על ידי תנועות הון יוצאות, היא הייתה צריכה, לשיטתכם, להנפיק סכום אדיר - כ-30 מיליארד ש"ח (סכום שהיה מהווה כ-30% מסך ההנפקות של המדינה באותה שנה). גם אם נניח שבשנים הבאות יקטן העודף בחשבון השוטף, עדיין מדובר בסדרי גודל של עשרות מיליארדי ש"ח.
4. האפשרות להשפיע השפעה מהותית על שער חליפין במשק קטן ופתוח לתנועות הון כמו המשק הישראלי היא מוגבלת. יתרה מזו, הצורך לאזן את העודף בחשבון השוטף ולהשפיע דרך זה על שער החליפין יחייב את המדינה לקנות מט"ח בהיקפים חסרי תקדים ויחשוף אותה בכך לסיכוני מטבע. לפיכך מדובר למעשה בהעברה של הסיכון מהיצואנים אל המדינה.
   להמחשת גודל החשיפה המט"חית נמשיך עם הדוגמה ונניח כי המדינה תנפיק בכל שנה 30 מיליארד ש"ח איגרות מיוחדות במשך 5 שנים כך שהקרן תעמוד על 150 מיליארד ש"ח. במצב כזה מספיק ייסוף של 10% כדי שייווצר מחסור (וצורך לתקצב) של 15 מיליארד ש"ח בהחזרי הקרן.
5. בשנתיים האחרונות ביצע בנק ישראל רכישה מסיבית של מט"ח, ולמעשה הכפיל את יתרות המט"ח שברשותו. המניע היה להשיג את אותן מטרות של פיחות שע"ח ועידוד היצוא. לדעתנו אין זה מתפקידו של משרד האוצר לתפוס את מקומו של בנק ישראל ולנסות להשפיע על שער החליפין בכל צורה שהיא. 
6. לא מוכר לנו מנגנון דומה בעולם.