עתיד החיסיון העיתונאי בישראל

מזה תקופה נערך במכון הישראלי לדמוקרטיה מחקר בראשות עו"ד ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר בנושא החיסיון העיתונאי. במסגרת מחקר זה עתידים החוקרים לגבש הצעה להסדרה חקיקתית עדכנית. מצורף סיכום קצר של הנושאים המרכזיים שעולים במחקר וההצעות.

הורידו את המסמך המלא

השופטת דורנר: במדינה מתוקנת חיסיון עיתונאי מעוגן בחוק – בלי חופש עיתונאי אין דמוקרטיה

שופטת בית-המשפט העליון בדימוס, נשיאת מועצת העיתונות, אמרה את הדברים בכנס בנושא עתיד החיסיון העיתונאי בישראל, שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה בתאריך 20/5/2013, כיוזמה משותפת עם אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית" ועמותת "הצלחה".

מלבדה לקחו חלק בכנס: ח"כ זהבה גלאון (מרצ); עו"ד אורנה לין, המשנה לנשיאת מועצת העיתונות; ד"ר ישגב נקדימון, היועץ המשפטי של חדשות ערוץ 2; עו"ד חיים שטנגר; אריק בכר, מזכ"ל מועצת העיתונות; ברוך קרא, הכתב והפרשן המשפטי של ערוץ 10; שירן ירוסלבסקי, סטודנטית לתקשורת שחקרה את שאלת "מיהו עיתונאי"; עו"ד אלעד מן ובן-ציון ציטרין מעמותת "הצלחה"; חנוך מרמרי, העורך הראשי של אתר "העין השביעית"; פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה; והמנחה, ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, חוקרת בכירה במכון.

השופטת דליה דורנר, המכהנת כיום כנשיאת מועצת העיתונות, מתחה ביקורת על היעדרה של חקיקה ראויה בנוגע לנושאי חופש העיתונות והחיסיון העיתונאי בישראל: במדינה שלנו, שבה חופש העיתונות והחיסיון העיתונאי אינם מעוגנים בחוק, כל העניין עומד על כרגעי תרנגולת. במדינה נורמלית, לא כך צריך להיות מעוגן חופש העיתונות – שבלעדיו אין דמוקרטיה. אין חופש עיתונות בלי מקור, ובלי חופש עיתונות אין דמוקרטיה.

השופטת דורנר גם מתחה ביקורת על יחסה של המדינה למדליפים משורותיה. "כל ארגון מגן על עצמו ונלחם נגד המדליפים שלו. כאשר הארגון הוא מדינה – יש לה חוקים איומים. יש חוקי עונשין שזה פחד אלוהים, שבכלל לא קשורים לחומר הסודי. עובד ציבור שמסר ידיעה סודית, גם אחרי שעזב את שירות המדינה, עובר עבירה פלילית", אמרה.

העיתונאי ברוך קרא, כתב ופרשן משפטי בערוץ 10, התייחס למקרה שבו הוציאה המשטרה פלטי שיחות טלפון שלו כדי לחשוף מיהו המקור שהדליף לו מידע בלעדי על חקירת ראש הממשלה אריאל שרון בחשד לקבלת שוחד, במסגרת פרשת סיריל קרן: סביב הפרשה הזאת נעשו כל המעשים הכי דורסניים וברוטליים שאפשר לתאר בתחום של חיסיון עיתונאי – ובראש וראשונה הוצאה של פלט שיחות הטלפון שלי, העיתונאי. אנחנו לא מדברים על 'האם העיתונאי מגלה או לא מגלה', אלא על רמיסה ברוטלית של החיסיון העיתונאי על ידי הממסד. אבל אם אנחנו מדברים על מה שבאמת צריך לשנות פה – זה את היכולת והזכות להשתמש באמצעי כל כך אלים, שרומס דה-פקטו את החיסיון העיתונאי, אמר קרא, והוסיף: העובדה שנערכה חקירה לזיהוי מקור מדליף – בוודאי שזה גרם חשש אצל מקורות, שהנה על כל דבר יפתחו פה בחקירה פלילית.

חקירת ההדלפה העלתה כי המדליפה היא עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ' מפרקליטות המדינה, והיא פוטרה בעקבות כך. תביעה לפיצויים שהגישה נגד קרא ועורכיו נדחתה בבית-המשפט המחוזי, והערעור על החלטה זו עומד בפני הכרעת שופטי בית-המשפט העליון.

ד"ר ישגב נקדימון, היועץ המשפטי של חדשות ערוץ 2, כתב את עבודת הדוקטורט שלו על נושא החיסיון העיתונאי. לדבריו, מעטים המקרים שבהן הרשות החוקרת פונה לעיתונאי ודורשת ממנו לחשוף מקור: היום יש דרכים יצירתיות לעקוף את החיסיון העיתונאי בלי שהעיתונאי או המקור בכלל מודע לכך שהחיסיון מוסר – אפילו בעל החיסיון לא יודע שפרצו לקודש הקודשים. עוד אמר: השאלה היא מה מעמדו של החיסיון העיתונאי ומה האפקטיביות שלו בעידן הטכנולוגי הנוכחי, שבו למשטרת ישראל או לרשויות חקירה אחרות יש דרכי חקירה שמאפשרות לזהות את זהות המקור. העיתונאי הרי אינו צד לדיון ולהליך, למרות שלפי חוק נתוני תקשורת יש אפשרות לקיים הליך במעמד שני הצדדים – אך כמעט תמיד שומעים רק את הצד החוקר, ובהינף קולמוס של השופט אפשר לעקוף את החיסיון העיתונאי.

מיהו עיתונאי?

ח"כ זהבה גלאון (מרצ) חתומה על שורה של הצעות חוק בנושא חופש העיתונות, ובהם גם יותר מהצעת חוק אחת המבקשת לעגן בחוק את החיסיון העיתונאי. לדבריה, כשהגישה גרסה קודמת של ההצעה השיב לה שר המשפטים דאז, העיתונאי לשעבר יוסף (טומי) לפיד, במילים הללו: אנחנו לא יכולים לתמוך בהצעת החוק שלך כל עוד אין הגדרה 'מהו עיתונאי'. בהקשרה של הכנסת הנוכחית העירה ח"כ גלאון: אני חושבת שאנחנו צפויים להצעות מחמירות שיפגעו בעיתונות, בעיתונות החוקרת, ובעיתונים – לא יהיה משעמם.

המשך הדיון נסוב על שאלת "מיהו עיתונאי" בהקשר של חיסיון עיתונאי – מתי אדם רשאי לסרב למסור מידע בטענה שחל עליו אותו חיסיון. שירן ירוסלבסקי, סטודנטית לתקשורת, הציגה ממצאים ממחקר שערכה, שבסיכומם הוצע שעיתונאי יוגדר כך: כל אדם העוסק באופן פעיל או מקצועי באיסוף והפצה של מידע לציבור, או לחלופין עוסק במקצועות התקשורת בתחום החדשות, כשכיר או פרילאנסר, וכך גם אדם העוסק במקצועות ההיקפיים של העיתונות.

עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של "הצלחה" אמר כי מעבר לדיון בשאלת מיהו עיתונאי יש לדון בשאלה חשובה לא פחות, "מהו מעשה עיתונאי" כדי להחיל את ההגנות המתבקשות גם עליו. מן הביא כדוגמא את הדוח הציבורי שפרסמה הצלחה בעקבות אירועי פרשת ההתנצלות של חדשות 10 כלפי שלדון אדלסון והסביר מדוע ראוי שהגנת מקורות תחול גם על פרסומים כאלה, שיש להם חשיבות ציבורית ואשר יש בהם עניין ציבורי משמעותי.

חנוך מרמרי, העורך הראשי של אתר "העין השביעית" מבית המכון הישראלי לדמוקרטיה, אמר כי במקום לנסות לקבוע מיהו עיתונאי, עדיף להגדיר מהו "רגע עיתונאי". לשם כך הביא את המקרה של הבלוגר "אישתון", שערך תחקיר על סיבות המוות של חללי צה"ל, ובו התבסס בין היתר על מידע שמסר לידיו מקור חסוי.

"אישתון" נחקר על ידי מצ"ח ומשטרת ישראל וסירב לחשוף את זהות המקור – בטענה כי חל עליה חיסיון עיתונאי. "מה קורה כשאין מו"ל ומערכת, אלא בלוגר אחד שיש לו מקורות?", תהה מרמרי. "במשך שנים אני מנסה לטעון שיש רגע שבו מתרחש 'מעמד עיתונאי', והרגע הזה ניתן להגדרה – זה יכול להיות אפילו תלמיד כיתה ד' שמראיין את המנהלת, ומישהו לחש לו משהו באוזן", הסביר מרמרי. "אפשר לנסח מהו הרגע הזה – ומתוך זה להגדיר מהו מעשה עיתונאי ומה מעמדו של המקור".

השופטת דורנר הסכימה עם ההצעה: "נדמה לי שכאשר מדברים על נושא החיסיון העיתונאי, אפשר לקשור את זה לא לאדם – אלא למעשה", אמרה. אז אנחנו מקבלים את האפשרות הטובה לאפשר את אותו חיסיון שנדרש כדי להעביר מידע לציבור ולקיים את האינטרס הציבורי.

עו"ד אורנה לין, המשנה לנשיאת מועצת העיתונות, הציעה לחבר בין תקנות האתיקה של מועצת העיתונות ובין הגדרת העיתונאי: אני יכולה להיות בלוגרית בפיג'מה ולהפיץ מידע לציבור – ואז אשאל את עצמי אם אני רוצה להכפיף את עצמי לתקנון האתיקה, ולהיות זכאית לחיסיון עיתונאי.
פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה ובעבר נשיא מועצת העיתונות, אמר: אני חושב שהחיסיון צריך להיות שייך למקור, והוא צריך להיות במתכונת שמעודדת מסירת אינפורמציה שתגיע לציבור – ולכן לא צריך להטיל על זה שום מגבלות או סייגים, לא כפיפות לכללי אתיקה ולא שום דבר. למעשה העיתונאי אפשר לקרוא גם 'כל מי שמפרסם פרסום שיש בו עניין לציבור, אם הוא מפרסם אותו על סמך משהו שהוא מקבל ממקור' – ועל זה יש חיסיון עיתונאי. לא הייתי מוסיף על זה שום דבר.