העלבת עובד ציבור

השופטת (בדימוס) דליה דורנר: "פסק הדין אונגרפלד הוא דוגמא לפסק דין שהבהיל אותי כאזרחית וכשופטת. כל הסעיף של העלבת עובד ציבור הוא בעייתי. אם מישהו מקלל שוטר, אולי צריך לקרוא לו ולשבת איתו לכוס קפה ולהסביר לו מדוע הוא טעה. זה לא מה שמגן על אמון הציבור ואני לא רוצה שאזרחים ימנעו מביקורת על עובדי ציבור. חוסר נימוס ואפילו גסות רוח זה דבר אחד, ולשון הרע או הסתה הם דבר אחר. זה לא שוויון בפני החוק".

ח"כ זהבה גלאון, שניסחה הצעת חוק בייעוצה של האגודה לזכויות האזרח אמרה: "אני מנסה להילחם בעבירה הזו כבר מאז בחירתי לכנסת. דווקא אני, שמאוימת ללא הפסק, מוטרדת מהקלות שבה רשויות אכיפת החוק עושות שימוש בסעיף הזה. אני בעד לתת מגננות לעובדי ציבור ולהוסיף הגדרה בחוק להטרדה מאיימת כמו גם לעשות שימוש בחוק איסור לשון הרע. עם זאת, ההגנה על עובד ציבור חייבת לאפשר לו גם סעד מוסדר מטעם המדינה ואת זאת, אנסה להסדיר בהצעת החוק".

ד"ר יואב ספיר, הסנגור הציבורי: "זו עבירה מוזרה. יש לה כותרת מוזרה כי העלבה זה לא עניין פלילי. יש שופטים הטוענים כי ליבת העבירה היא קללות וניאוצים ולאלו יש לומר, כי אין כל שוני בין עובד ציבור אותו מקללים לבין כל אדם אחר ויש שופטים שטוענים, כי מדובר בביקורת קשה, אותה מובן מאליו שיש לאפשר במסגרת המשטר הדמוקרטי. ישנם אמצעים רבים ואחרים להגן על השירות הציבורי בין אם בחוק הפלילי ובין אם באמצעים אחרים ולכן יש לשאוף לביטול העבירה, שאף מפלה את השכבות החלשות, שם לרוב התסכול מהשלטון רב יותר". ספיר הוסיף, כי הוא אינו נתקל בשום סיטואציה של עבירה שבה הוא רואה הצדקה לאישום הספציפי של העלבת עובד ציבור".

פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה: "במקרים שבאו לפנינו בנושא של העלבת עובד ציבור, היה צריך בית המשפט להגיד למחוקק שיש פה תאונה ולבקש ממנו לשחררו ממנה. ואם המחוקק לא עושה כן, עליו לתת עונשים מינימליים על פי חוק במקום לנסות ולחפש ערכים מוגנים שאינם קיימים והגיון במה שאין בו הגיון מבחינה משטרית. נכון, בימינו אין לבתי המשפט ולפקידי ציבור בכלל, את המנדט לעשות מהלכים נגד המחוקק, אבל יש להם את היכולת לזעוק. להרשיע אדם בסוגיות כאלו בעבירה פלילית זה משהו שסותר את חוש הצדק ולמערכת יש דרכים להגן על אנשיה כולל אם באמת הוציאו להם שם רע, ובמקרים כאלו, חובה עליה לתת לאותו העובד את הגיבוי המלא".

עו"ד דן יקיר, התנועה לזכויות האזרח: "לא היה מקרה בהיסטוריה כמו זה שיקרה בבית המשפט העליון בעוד מספר שבועות, כשהרכב של תשעה שופטים יתכנס לאחר ארבע שנים באותו הנושא וזה מראה עד כמה העבירה היא שנויה במחלוקת. אולי יש מקרים שמוצדק להעמיד לדין בהקשרים הללו

אך אפשר לנתב את העבירות לאיומים או הטרדה מאיימת. כמו כן, חשוב לתת משאבים כספיים לעובדי ציבור במקרים שבהם הם אכן נדרשים להגיע לבתי משפט ולהתמודד על שמם הטוב".
עו"ד יצחק בם, הסנגור בערעורו של אליצור סגל: "מסכת סנהדרין מסבירה לנו איך התנהל המשפט בסדום- כשקראתי את דעת הרוב בפסק דין אונגרפלד חשבתי שפסק הדין נכתב בסדום כי מי שאומר אמירות שהן לשון ביבים אין להן שום ערך מחוץ לשוק הדעות. ככל שהביקורת קשה יותר, התגבשות העבירה קלה יותר. כשמאשימים את מרשי בפגיעה ברמתו המוסרית, התורנית וההלכתית של הרב הצבאי הראשי, זה מרגיש כאילו אנחנו בבית המשפט בטהרן והוא מעליב את חומיני. בית המשפט נמצא בדילמה למעשה בין רמיסת הרמה המוסרית, התורנית וההלכתית לבין רמיסת הערכים הדמוקרטים ובשבתו כבית משפט, הוא צריך להגן על אותם הערכים הדמוקרטים בראש ובראשונה. לא יתכן שעבירה פלילית תחול על תוכן פובליציסטי אלא אם יש תוכן שפוגע באמת בתפקודו של עובד ציבור, אבל אני מתקשה למצוא תוכן כזה".

עו"ד יונתן קלינגר: "יש ליצור איזון בין הזכות להעליב עובד ציבור לבין הזכות לחופש ביטוי ויש לכך שני פתרונות- האחד, שעובד הציבור לא ישתמש בשמו האמתי בעבודתו הציבורית והשני, אולי הריאלי יותר, הוא לראות איך משתמשים בעבירות פליליות במקרים הנכונים ובעבירות אזרחיות במקומות הנכונים. לכן, צריך להגדיר את העלבת עובד הציבור לא כסוגיה אישית אלא כסוגיה חברתית ואז התביעה היא על הפגיעה במערכת עצמה וניתן ללכת בנתיב של הליך אזרחי".