האם אפשר להגיע לפתרון מוסכם בסוגיית אום אל חיראן-עתיר?

בשולחן עגול שהתקיים ביוזמת המכון הישראלי לדמוקרטיה ויוזמות קרן אברהם, ובהשתתפות תושבי אום אל חירן, מומחים מתחום הגישור, המשפט והתכנון, נידונו חלופות שונות לנושא הסדרת יישובם של תושבי אום אל חירן לקראת הקמת היישוב היהודי חירן. בדיון סוכם על יציאה למהלך משותף ופנייה למדינה בנושא מציאת חלופות ריאליות. במקביל חשפו התושבים מכתב שמצביע על כך, כי מועצת חורה אינה יכולה לקלוט אותם על אף שזהו הפתרון שמציעה המדינה.

ד"ר תאבת' אבו ראס, מנכ"ל שותף ביוזמות קרן אברהם, אמר כי מדובר בסוגיה מאוד רגישה ונראה, כי ממשלת ישראל כלל לא יודעת עד כמה מדובר בסוגיה נפיצה בקרב כלל האוכלוסיה הערבית, על כלל זרמיה ותנועותיה הפוליטיות. לכן, מדובר באינטרס עליון להציע פתרון אופרטיבי ולחבק את תושבי אום אל חירן שבוחרים להתנהל על פי כללי המשחק המדינתיים בין היתר באמצעות המערכת המשפטית".

פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא במכון הישראלי לדמוקרטיה אמר: "מצער מאוד שהמדינה על כלל שלוחותיה בחרה שלא להגיע לדיון היום. אין ספק, שפתרון מוסכם הוא טוב יותר לכולם מאשר מהלך כפוי. לכן, נכון עקרונית וגם משפטית לנסות להביא את כל הצדדים להסכמה ולהביא פתרונות של תכנון מפורט, חלופות והצעה לגישור, גם כחלק מהמהלך המשפטי".

עו"ד סואעד בשארה מעדאללה המייצגת את התושבים: "56 שנים האזור לא מתוכנן ולא מותאם למגורים ולא ברור מה ההגיון בהקמת היישוב החדש. בית המשפט כשל ערכית כשאיפשר למדינה לגרור את התושבים לסיטואציה הזו על לא עוול בכפם. למעשה, התושבים לא היו מגיעים למצב הזה אם לא היו מצייתים למושל הצבאי לפני 50 שנה וזה קורה רק בגלל שמדובר בבדואים. לכן, אני מתקשה להאמין במקרה הזה בתום הלב של המדינה".

ראאד אבו אלקיעאן, נציג התושבים וחבר הוועד המקומי של אום אל חירן: "ברצוננו לפתור את הסוגיה הזו בדרכי שלום ונועם וזו הסיבה שאנחנו מוכנים לבוא לפה ולכל מקום ואנחנו לא חוסמים שום אופציה כל עוד היא תענה על הצרכים שלנו. עם זאת, נדמה לנו שיש מדינה נפרדת בנגב שמוכנה לכפות עלינו את החלטותיה, לא מוכנה להידבר איתנו ומקפיאה אותנו בפריג'דרים של אבנים במדבר. מבחינתנו ישנן ארבע אלטרנטיבות- להכיר ביישוב הנוכחי, לספח אותנו כשכונה או כחלק מהיישוב החדש ושנחיה ביחד עם התושבים היהודים, להפוך אותנו לשכונת לוויין בעלת מאפיינים כפריים של חורה או להחזיר אותנו לשטח שממנו גירש אותנו המושל הצבאי לאחר קום המדינה. המטרה שלנו היא להגיע בנושא לגישור מול המדינה".

אלי עצמון, איש תכנון ומומחה בנושא האוכלוסיה הבדואית: "מדובר בראש ובראשונה על נושא פוליטי אבל חייבים להציף את העובדה שלפתרון שהמדינה בחרה אין שום היתכנות תכנונית. גם ככה, חורה ממתינה להרחבת תחום השיפוט על מנת לאפשר קליטה של תושבי כפרים סמוכים ושל תושבי חורה עצמם שאין להם כיום לאן להתפתח. לכן, הפתרון הוא ראשית לעשות סקר מדויק של הנתונים ולהציגם ואז להציב שלוש חלופות: השארת היישוב במקומו כיישוב עצמאי, חיבורו של היישוב במיקומו הנוכחי לכפרים אחרים או ליישוב היהודי שיוקם או הקמת שכונה מזרחית לחורה בעלת אופי חקלאי".

עו"ד אלי בכר, מנהל משותף בתכנית ליחסי יהודים-ערבים במכון הישראלי לדמוקרטיה: "הסיבה שהמדינה בחרה לא להגיע לדיון היא הנחיה של השר, וברור לכולנו שהפתרון הטוב לכל הצדדים הוא בהידברות ולא ב D-9 שיעלה על השטח. יש כאן פרודקס- כשיש הליך משפטי לא מדברים כי יש הליך וכשאין הליך, לא מדברים כי יש החלטה של המדינה. עלינו לעשות הכל על מנת להוכיח אנחנו צריכים לנסות להראות לבית המשפט שיש עם מי ועל מה לדבר ושאין כל תועלת במתן פסק דין חד צדדי לטובת העניין".

פרופ' מוטי מירוט, מגשר: "המדינה ניסתה בעבר לקבל החלטה חד משמעית בנושאים כאלו וכשלה ולכן חייבים ליצור תהליך. הפתרון הוא לא בשיח המשפטי ולא בהצבת אלטרנטיבות קשיחות אלא בהצגת הצרכים של כל צד ובהבאת פתרון שיצמח מלמטה. אולטימטום לא יסייע במקרה הזה, וההישג הנדרש ברמה המשפטית הוא להביא את המערכת, לכפות על המדינה להגיע להליך גישור".
עו"ד יורם בר-סלע, מגשר: "צריך להכין כמה שיותר מהר תכנית לשכונה ולפנות לבג"ץ. יש בעייתיות רבה לפנות תושבים שמתגוררים במקום מסוים 50 שנה באישור הממשלה כדי להכניס מישהו אחר. זה מהלך חסר תקדים״.

פרופ' אורן יפתחאל, אוניברסיטת בן גוריון: "המנוף על המדינה הוא הכוח של התושבים שלא נענים לבית המשפט ולצווי הריסה. אלו קהילות חזקות שנאחזות בקרקע וזה מנוף אדיר. יש לנצל כל זווית בהליך המשפטי שתביא את המדינה לפיתרון של גישור. במקביל יש להציע חלופות ברוח תכנית האב, שאני הייתי מכותביה לכפרים הלא מוכרים. הדבר ההגיוני ביותר הוא להשאיר את היישוב בצמוד לחירן אבל כל תכניות קונקרטיות, יכריחו את הפקידות להתייחס לנושא ויחייב לכלול צרכים, עלויות ודרישה לשוויון מול יישובים אחרים".

ויויאן סילבר ממכון אג'יק בנגב: "הקמת חירן נועד לשים חיץ בין הפלסטינים לבין הבדואים שיושבים בקו הירוק ולכן חירן היא עובדה מוגמרת. צריך למכור את הרעיון כמקרה שבו יש היתכנות להצלחה שאותה יוכל לקדם אורי אריאל גם ברמה האישית וגם בסוגיות אחרות".