תפקוד מערכות האיזונים ובלמים במשבר הקורונה

במהלך משבר הקורונה נעשה שימוש נרחב בסמכויות חירום בידי הרשות המבצעת, לניהול המשבר ולהטלת מגבלות על הציבור. חלק גדול מהצעדים שננקטו – מגבלות תנועה גורפות, הכרזה על אזורים כ"אזורים מוגבלים", מניעת הפגנות, שימוש במעקבי שב"כ לניהול חקירות אפידמיולוגיות ועוד – גררו פגיעות משמעותיות בזכויות אדם. ההיזקקות לתקנות שעת-חירום - ובהמשך לחוק הקורונה - עוררה מצדה שאלות יסודיות בנוגע לביזור הכוחות הראוי בין הרשויות בשעת משבר.

דווקא במצב חירום – כשהפחד והבהלה בשיאם, כשהרשויות נדרשות לפעול בתנאים של חוסר ודאות קיצוני, וכשקיים צורך אמיתי לנקוט צעדים דחופים ויוצאי דופן כדי להתמודד עם סכנה חמורה לביטחון או לבריאות הציבור – נודעת חשיבות מיוחדת לתפקידם של מערכת המשפט, הכנסת, ושומרי סף בתוך הרשות המבצעת, שעליהם מוטלת האחריות לפקח על התנהלות הממשלה ולשמור על עקרונות היסוד של הדמוקרטיה.

ימים אלה של חזרה יחסית לשגרה – כאשר ברקע מרחף החשש שנאלץ שוב לנקוט צעדים יוצאי דופן כדי להתמודד עם עליה בתחלואה - מספקים הזדמנות להתבונן באירועים של השנה החולפת ולבחון את תפקידם של מערכות האיזונים והבלמים בתקופה זו: האם היתה ביקורת אפקטיבית על מהלכי השלטון? כיצד תפקדו בית המשפט, הכנסת וגורמי פיקוח אחרים במשבר? איזה לקחים ניתן להסיק לעתיד?