כלכלה במשבר

במסגרת סדרת "מפגשי בכירים", המתקיימת במכון הישראלי לדמוקרטיה מעת לעת, התכנסו במכון, בהובלת סגנית נשיא המכון, פרופ' קרנית פלוג, שורת אנשי עסקים וממשל לדיון בצעדים הכלכליים הנדרשים ליציאה מהמשבר.

השתתפו בדיון (לפי סדר א-ב):
גב' דפנה אבירם-ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה, המכון הישראלי לדמוקרטיה
מר גילעד אלטשולר, מנהל השקעות ראשי ומנכ"ל משותף בבית ההשקעות אלטשולר שחם
מר אמיר אלשטיין, יו"ר הוועד המנהל של המכון; יו"ר טאואר סמיקונדקטור
מר דוד ברודט, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר ויו"ר בנק לאומי
פרופ' מנואל טרכטנברג, לשעבר ח"כ ויו"ר המועצה הלאומית לכלכלה       
ח"כ אביגדור ליברמן, יו"ר מפלגת ישראל ביתנו
מר חן ליכטנשטיין, מנהל הכספים הראשי של קבוצת סינג'נטה החדשה; לשעבר נשיא ומנכ"ל אדמה
סר רונלד כהן, יו"ר (Global Steering Group for Impact Investment – GSG)
פרופ' קרנית פלוג, סגנית נשיא למחקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה ; החוג לכלכלה, האוניברסיטה העברית בירושלים
יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה
פרופ' יובל שני, סגן נשיא למחקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה

בפתח הדיון, הציגה פרופ' פלוג סקירה על מצב הכלכלה ועל צעדים נדרשים ליציאה מהמשבר. בין הנתונים שהציגה פרופ' קרנית פלוג היו גם נתוני קרן המטבע הבינלאומי מהם עולה כי ישנה התכווצות דרמטית בתוצר הגלובלי, וכי לא היינו בסביבה כלכלית דומה במאה השנים האחרונות. בתרחיש מתון, עלול יחס החוב-תוצר של ישראל להגיע ל 77%, לאחר שירד לרמת 60% בסוף השנה שעברה. 

עוד התייחסה פרופ' פלוג להיקפי החבילות הסיוע הפיסקלי וציינה שסה"כ סדרי הגודל בישראל דומים לממוצע המדינות המפותחות, אולם היקף האשראי בערבות מדינה וכן שעור ערבות המדינה נמוכים יחסית בהינתן רמת הסיכון ואי הוודאות הגבוהות בעת הזו; הקרן לענפים בסיכון החלה לפעול באחור רב ושעור המימוש בשלב זה מזערי.

באשר לרכיבי הסיוע, ציינה פלוג כי החבילה כוללת את מרבית המרכיבים הנדרשים, אך בחלק מהתחומים קביעת הקריטריונים התעכבה, ויישום הצעדים כרוך בתהליך מורכב ,מסורבל וארוך מידי; התמיכה בעצמאים ובעלי עסקים קטנים הייתה צריכה להיעשות בהליכים מהירים ויעילים יותר כפי שנעשה במדינות המפותחות ובתוכנית חסר רכיב של תמרוץ ושימור עובדים (employment retention), כפי שנהוג בעולם.

פלוג הדגישה כי הארכת הזכאות עד יוני 2021 או עד ששיעור האבטלה ירד מ- 10% הנה צעד נכון שכן הוא מקטין את אי הוודאות בציבור השכירים והעצמאים. עם זאת, חלק מהצעדים אינם ממוקדים מספיק בנפגעי המשבר (בפרט, המענק להורים לילדים ולפנסיונרים, מענק החזרה לעבודה, והמענק לכל אזרח); באחרים הקריטריונים חסרים מדרג (למשל—סיוע למי שפדיונו ירד במעל 40%).

בהתייחסותה למדיניות המוניטרית שננקטה עד כה ציינה כי המדיניות הייתה בכיוון הנכון.

בנוסף, ציינה פרופ' פלוג כי התכנית הכלכלית של הממשלה צריכה להתייחס לשלושה טווחי זמן: בטווח המיידי – מענה לאתגרי המשבר ורשת ביטחון לנפגעי המשבר, בטווח המיידי והקצר - תמיכה באוכלוסיות שנפגעו , הרחבת הפעילות הכלכלית וצמצום האבטלה. ובטווח הבינוני - השקעה בהון פיזי ואנושי , צעדים להגברת הפריון.

לסיכום צוין כי החבילה אינה כוללת התנעת צעדים לעידוד הצמיחה וליצירת מקומות תעסוקה, ואלו צריכים היו להיות מותנעים כבר היום.

מנתוני סקר מיוחד שנערך במרכז לממשל וכלכלה בהובלת מנהלת המרכז הגב' דפנה אבירם ניצן, והוצג בפתח הדיון, עולה כי הציבור שנפגע באופן הקשה ביותר הוא ציבור העצמאים. כ - 20% נאלצו לסגור את העסק באופן זמני או קבוע לעומת כ- 13.5% מהשכירים שפוטרו או הוצאו לחל"ת. חמור מכך - 65% מהעצמאים דיווחו על פגיעה בשכר (ירידה בהכנסות או אי הכנסה כלל). לעומת כ- 35% מהשכירים שדיווחו על פגיעה בשכר. הצעירים והמבוגרים נפגעו באופן הקשה ביותר במשבר הנוכחי, אולם הפגיעה בשכר בולטת גם בשכבת הגיל שבין 45-54 (לנתונים המלאים - היכנסו לכאן).

במהלך הדיון הוצגו המלצות שונות ליציאה מהמשבר. בין משתתפי הדיון שררה תמימות דעים כי אי העברת תקציב פוגעת קשות במשק ויוצרת אי וודאות כלפי הסקטור העסקי, ומצב זה מסכן את המשך יציבותה הכלכלית של ישראל. עוד הסכימו כלל הנוכחים כי יש להשקיע כספים רבים ביצירת וקידום הכשרות מקצועיות שיפנו מאות אלפי מועסקים לתחומים חדשים ההולכים ומתפתחים, במקום שיישארו במקצועות שסביר מאד להניח שהביקוש להם יצנח באופן דרמטי.

פרופ' מנו טרכטנברג קרא לממשלה שלא לנסות להחזיר את הגלגל לאחור, שכן העולם כבר לא ישוב לפעול באותה צורה. לדברי טרכטנברג, יש לאמץ ראיה הצופה פני עתיד ומתאימה את שירותי הבריאות, החינוך והתעסוקה לעולם עתידי בו ישנו פחות מגע פיזי בין אנשים ויותר תקשורת ושיח מרחוק. עוד המליץ טרכטנברג, בהמשך לשאלת נשיא המכון לדמוקרטיה יוחנן פלסנר, לקדם הורדת שכר דיפרנציאלית בסקטור הציבורי. עוד הזהיר טרכטנברג מהתפתחות של מאבק בין-דורי, כתוצאה מהתנהלות פזרנית של הממשלה הנוכחית, אשר תשאיר חובות ענק לדורות הבאים. 

סר רונלד כהן, הפנה זרקור להשלכות המשבר על היקף אי השוויון בחברה. ועל חוסר היכולת של ממשלות להשקיע יותר בצמצום פערים בשל החוב ההולך וגדל. לדבריו, הדרך תהיה לעודד חברות אשר מייצרות הן ערך פיננסי והן ערך חברתי וסביבתי. לדבריו, ממשלות יצטרכו לאמץ מדיניות שתעודד חברות פרטיות לאמץ סטנדרטים מוסכמים שדרכם ניתן יהיה לבחון ולמדוד את האימפקט וההשפעה שלהם הסביבתית והחברתית של החברה, ולא רק את ביצועיה הכספיים. ברגע שנתונים אלה יתפרסמו, יהיה לחברות תמריץ להשקיע בכך ולשפר את הישגיהן. 

גילעד אלטשולר הצביע על הצורך לשנות את תחומי הלימוד ומספר הסטודנטים בכל מסלול. לדבריו, יש להפנות יותר סטודנטים לתחומים טכנולוגיים וביו-טכנולוגיים, ופחות למקצועות לימוד כמו משפטים וכלכלה. בעניין אחר, קרא אלטשולר לחברות שלא לבצע כעת פיטורי התייעלות ולהתנהל מתוך אחריות לטווח הארוך ואף אמר כי משקיעים יענישו חברות שינצלו את המשבר על מנת לנהוג בעובדים באופן לא אנושי ולא הגון. 

דוד ברודט, לשעבר מנכ"ל האוצר ויו"ר בנק לאומי עד לאחרונה, אמר בדיון כי הוא חש שהממשלה אינה מתנהלת באופן אקטיבי אל מול המשבר, וההתנהלות הפסיבית פוגעת מאד בכלכלה. לשם הדגמה אמר ברודט כי לא נכון היה לאפשר יציאה לחל"ת באופן כל כך גורף, ונכון היה להפעיל את המודל הגרמני (מודל המשמר קשר בין המעסיק לעובד גם בתקופות של ירידה בהיקף העבודה) בצורה כזו שתקטין את שיעורי האבטלה. בנוגע להכשרות מקצועיות קרא ברודט לגבש תכנית מידית להכשרות עבור מאה אלף עובדים לפחות, בשיתוף פעולה של כלל האוניברסיטאות, המכללות והמעסיקים הגדולים. עוד הציע ברודט להקים מיד צוות רחב, המורכב מאנשי מקצוע מתחומים שונים (ולא להסתפק רק במינוי פרוייקטור לתחום הרפואה), אשר יסייע להגדיר את המדיניות הרצויה החל משנת 2022, בתקווה שעד אז יתאושש העולם מהמשבר – וניתן יהיה לכוון לשם את ההשקעות.

אמיר אלשטיין אמר בדיון כי חברות בכל העולם שואלות את עצמן כרגע 3 שאלות מרכזיות: 1. איזה עולם יהיה ביום שאחרי הקורונה? 2. מה תפקיד אותה חברה בעולם החדש ובאיזה צורה היא תוכל לנצל את ההזדמנויות שיהיו בצורה המיטבית. 3. עם מי על החברה לשתף פעולה כדי להצליח ולא לפספס את ההזדמנות. על הממשלה בישראל, ועל הרגולטורים, לשאול את עצמן את אותן 3 שאלות ולפעול בהתאם.

חן ליכטנשטיין אמר כי המפתח הוא השקעה גדולה בחדשנות, בהון אנושי ובהשקעות סביבתיות - ופחות בתשתיות פיזיות שייתכן ובעתיד יידרשו פחות. לדבריו, החברות שמצליחות להגדיל את ערכן בצורה הגבוהה ביותר בימים אלה הן חברות המתאפיינות ביכולות חדשנות וחשיבה חדשנית וגישה סביבתית מפותחת, וגם על המדינה לחשוב בצורה דומה, ולקדם הכשרות מקצועיות ולהשקיע בהון האנושי.

נשיא המכון לדמוקרטיה יוחנן פלסנר אמר בסיכום הדיון כי ברור שאנו עדים לכשל תפקודי של הממשלה המתבטא בכמה רמות: ראשית, היכולת והנכונות לשקול הליכה לבחירות בשיאו של משבר, מטעמים שאינם עניינים כלל, ושנית – כשל של גורמי מקצוע שאינם מסנכרנים מידע ומשתפים בתובנות ותהליכים, דבר הגורם לקבלת החלטות מוטעית ולא עניינית.

בסיכום הדיון אמר יו"ר ישראל ביתנו כי הוא מודה על הדיון וכי אין ספק שעלינו להשקיע סכומים ניכרים בתשתיות, על מנת לצמצם את הפערים, וכן לעשות רפורמה משמעותית בחינוך, שם אנו משקיעים כספים רבים אך נמצאים הרחק מאחור בכל הקשור להישגי התלמידים.