דיון מיוחד: כיצד מאזנים את היחסים בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת

"במרכז סדר היום שלנו הבוקר, שאלת היחסים בין רשויות השלטון, ובעיקר בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת.

לא מדובר בשאלה תאורטית שאמורה לעניין רק מדעני מדינה או פרופסורים למשפט חוקתי. גבולות הגזרה ואופן חלוקת הכוח בין רשויות השלטון משפיעים לעומק על החירויות שלנו כאזרחים במדינה דמוקרטית.

בכל סקרי דעת הקהל אנו רואים באופן עקבי כי חופש הביטוי וחופש המחאה מאוד יקרים לציבור הישראלי. רוב גדול ומוחלט מעוניינים שהחירויות הללו תהיינה מוגנות ובמובן מסויים מקבל אותן במובנות מאליהן. כמצב טבעי. אבל בפועל לא ניתן יהיה להבטיח את חופש המחאה לאורך זמן אם לא נבטיח את הפרדת הרשויות באופן שישמר את סמכותה של מערכת משפט עצמאית לקיים ביקורת שיפוטית על החלטות מנהליות של רשויות השלטון. לדוגמא, על ההחלטות של משטרת ישראל. רק אמש, נחשפו הקלטות שעולה מהן חשש כבד כי מפקד בכיר במשטרה עושה שימוש פסול בסמכויות שניתנו לו לאכוף את החוק והסדר על מנת לשרת הנחיות פוליטיות וצרכים פוליטיים. גילויים כאלה עלולים לפגוע קשה באמון הציבור במשטרה. אמון שהוא חיוני על מנת שהוא תוכל לבצע את תפקידה.  חלילה, אם היינו חיים במדינה שבה גם השופטים היו ממונים ומקודמים על סמך קריטריונים פוליטיים, לא היה מי שיגן על חופש המחאה.

ההפגנות ברחוב הן זכות יסוד. צריך לעשות כל שניתן כדי לאפשר את קיומן – תוך הקפדה על נהלי בריאות מחייבים. ההפגנות לא יכולות להיות זירת הדבקה – אבל אסור להפוך את החשש מהדבקה לעילה להשתקה. זה גם מה שעומד על הפרק כאשר אנחנו דנים בשאלת היחסים בין הרשויות.

הצורך בהבטחת עצמאות הרשות השופטת מתחדד במצב העניינים הנוכחי כאשר ראש ממשלה הנתון בניגוד עניינים חריף, משתמש בכוחו השלטוני על מנת לתקוף את מערכת המשפט וגורמי אכיפת החוק – מתוך מטרה להיחלץ מהאישומים נגדו. זה מצב לא סביר, והוא מתחדד יותר מול משבר הקורונה, בו ציפינו למצוא הנהגה המקדישה את כל זמנה, כל זמנה – אך ורק להתמודדות בריאותית וכלכלית עם הנגיף.

חייבים להקדים משפט לגבי היחסים בין שתי רשויות אחרות – המחוקקת והמבצעת: אנחנו רואים אל מול עינינו יום יום עד כמה חשוב הפיקוח של הכנסת על הממשלה, ועד כמה הוא הפך לא טבעי לממשלה, הרשות המבצעת, שמופתעת פתאום שיש רשות נוספת שיש לה מה להגיד.

זה חייב להשתנות. עלינו לנקוט בשורת צעדים - רובם ידועים ומוכרים, ואפילו מוסכמים, כדי לחזק את יכולות וסמכויות הפיקוח של הכנסת. הנושא הזה טוב שיבוא בשיתוף פעולה רחב, קואליציה ואופוזיציה – ואנחנו נשמח מאד ללוות את התהליך הזה ולסייע בקידומו.

מכאן לנושא שלשמו התכנסנו, שהוא בעצם אותו נושא, אך מזווית ראייה שונה מעט:

אנחנו מדינה ללא חוקה. ללא הגנה חזקה על זכויות וחירויות היסוד שלנו. המגן היחיד של זכויות אלה, במצב הזה, הוא בית המשפט.

אסור לאפשר פגיעה בסמכויותיו לעניין זה, ולהיפך – יש לעגן אותן בחקיקה.

אך עוד לפני שנדון בסמכויות בית המשפט, המאמץ החוקתי החיוני ביותר שיש להידרש אליו הוא שריון הליך חקיקת חוקי היסוד. חוקי היסוד מהווים תשתית חוקתית, ואם אנו רוצים שבית המשפט יתייחס אליהם בהתאם, עלינו להסדיר באופן דחוף את הליך חקיקתם. כיום, ההבדל היחיד בין חוק לחוק יסוד, הוא תוספת המילה יסוד להצעת החוק. זה לא מצב הגיוני.

במצב הנוכחי כל רוב מקרי וקוניקטוראלי יכול לשחק בכללי המשחק הדמוקרטיים – וזה מצב מסוכן שגורם לדמוקרטיה שלנו להיות שברירית. בארה"ב הליך שינוי חוקה הוא מורכב וסבוך בצורה בלתי רגילה, בגרמניה צריך 2/3 בכל בית נבחרים – ואין פלא שזה הליך שנעשה פעמים בודדות ובאופן חריג. בישראל, לשם השוואה, שונו או חוקקו חוקי יסוד 14 פעם (!) רק בכנסת האחרונה, ואני כבר לא רוצה לדבר על מה שראינו שנעשה בחוקי היסוד לטובת הקמת הממשלה הנוכחית.

כצעד ראשון להסדרת היחסים, יש לתקן את הדבר הזה: בכללי המשחק הדמוקרטיים, בחוקי יסוד העוסקים בזכויות בסיסיות ובחירויות – נוגעים רק בהסכמה רחבה (לדעתי – 2/3 מחברי הבית).

מכאן אני מבקש לעבור לביקורת השיפוטית: אפשר לדבר על המודל, על התהליך, על הרוב הדרוש לביקורת כזו – אבל כל זה צריך להיות תחת ההנחה שביקורת שיפוטית אפקטיבית חייבת להתקיים! אין בישראל גוף אחר בעל סמכות לבצע ביקורת שיפוטית על החלטות הכנסת והרשות המבצעת, ואם נאבד את הביקורת השיפוטית – נהיה במצב רע מאד. כבר היום אנחנו במצב שבו 61 חברי כנסת בטוחים שמספר המזל הזה מאפשר להם כמעט הכל. ללא בקרה על זה – נהיה במצב של כוח בלתי מוגבל. זה מסכן מאוד את הדמוקרטיה.

הציבור, צריך לומר, מבין זאת היטב. בכל הסקרים ומחקרי דעת הקהל שלנו הנתונים האלה חוזרים: רוב גדול בציבור, מימין ומשמאל, מצביעי ליכוד, מצביעי ש"ס ומצביעי יש עתיד וכחול לבן – מבינים שאסור לאפשר לפוליטיקאים לאחוז בכח בלתי מוגבל. שצריך לשמר ביקורת שיפוטית אפקטיבית.

(באיזו מידה את/ה מסכים או לא מסכים כי חשוב לשמר את הבקרה והפיקוח של בתי המשפט על החלטות הכנסת והממשלה כדי שבעלי תפקידים לא ישתמשו בכוחם לרעה? 77% בימין ענו מסכימים או מסכימים מאד עם ההיגד הזה).

לסיכום, נדמה לי שהתשובה לכותרת שהצבנו כאן למפגש – "האם ניתן לאזן מחדש את היחסים בין הרשות המחוקקת והשופטת", צריכה להיות: "כן, אבל...".

ניתן לאזן, אך בהסכמה רחבה ולאחר בחינה מעמיקה. ניתן לאזן, אך חובה לוודא שמעוגנת ומחוזקת סמכותו של בית המשפט לבצע ביקורת שיפוטית. ניתן לאזן, אך חובה עלינו להסדיר קודם כל את אופן חקיקת חוקי היסוד, המהווים תשתית חוקתית.

אני שוב מודה לך, חבר הכנסת יאיר לפיד, שהגעת אלינו, ומזמין אותך להציג את תפיסתך ולאחר מכן נקיים את הדיון".