החלת ריבונות - המחיר האזרחי והחברתי

להלן עיקרי הדברים:

אלוף (מיל') עמי איילון, ראש השב"כ לשעבר: "תכנית המאה וסוגית הסיפוח החד-צדדי הן הזדמנות גדולה להניח את הנושאים הללו  לדיון ציבורי. לא זכור לי מצב שמארג היחסים בין יהודים לפלסטינים עמד במרכז השיח הציבורי. זה מונע מאתנו להדחיק את הנושא כפי שאנו עושים בהצלחה לאורך למעלה מיובל. שנית, אנחנו חוזרים להבין שיש כאן שתי אלטרנטיבות – או שתי מדינות לאום זו לצד זו, או מדינה אחת שכנראה תהיה צבועה בגוון עמוק של אפרטהייד.
הסיפוח החד צדדי הוא במידה רבה נשף הורדת המסכות של מדינת ישראל והחברה הישראלית. עד היום, כיסינו את פנינו במסכה ושכנענו עצמנו שזה נובע מצרכי ביטחון . אנחנו למעשה מגדירים מחדש אל מול העולם את זכות ההגדרה העצמית בכל הקשור למזרח התיכון, מגדירים מחדש את פרשנות הדין הבינלאומי כפי שזה מתפרש במזרח התיכון, ובמידה רבה של יומרנות קובעים גם מהי מידת הצדק במזרח התיכון".

עו"ד עודד רביבי, ראש מועצת אפרת: "המצב שמציע הנשיא טראמפ הוא לא סיפוח זוחל ולא סיפוח דה פקטו – אלא לבחון איפה נקבעו עובדות בשטח. 53 שנים של עובדות בשטח יצרו מפה קונספטואלית שהיא מגרש המשחקים החדש, ואיתו מנסים לייצר מציאות טובה יותר. יש פה 53 שנים של פער חוקתי, בחלק מהן אנו חיים על פי החוק שמפקד פיקוד המרכז מחיל על האזור, במקרה הפחות טוב לפי החוק הירדני, ובמקרה הכי פחות טוב לפי החוק העות'מאני, שבכלל לא רלוונטי לתקופה ולמשק.
אנשים לא מבינים את המשמעויות של התהליך ולא את החלופות. לא מתנהל כאן שיח רציני, אלא שיח של סיסמאות". 

פרופ' מרדכי קרמניצר, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה: "יש כאן מהלך שנעשה כאילו במדינה דמוקרטית, אבל כתובות עליו המלים 'מהלך בלתי רציונלי'. דמוקרטיה לא יודעת לעבוד עם זה. אם אכן התכנית תתממש, מבחינה דמוקרטית תהיה זו הזיה גמורה, שמראה שאנחנו כבר לא במשטר דמוקרטי. צעד כזה, בעיצומו של משבר בריאותי וכלכלי ומבלי שיתקיימו לגביו דיונים ארוכים בשיתוף הציבור- זה דבר בלתי נתפס". 

חן אריאלי, סגנית ראש עיריית תל אביב: "יש בורות בסיסית בכל הנוגע לסיפוח, וזה נוגע לא מעט להסברה. לדוגמה, בעוד ההסברה של הקורונה הייתה אפקטיבית – הסבירו על הנגיף, והמדיה אפשרה לכל אחד מאתנו לדעת איך אפשר להידבק, הסיקור על הסיפוח לא מספק ולא מעמיק. נקודת המפנה של המאבק בסיפוח תהיה כשנבין שעלינו לתת כלים לאנשים לנקוט עמדה בתוך השיח הזה".

יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה: "ככל שמחליטים לספח שטח, לא ייתכן שלא תינתן  אזרחות לפלסטינים בשטח שיסופח; ולא יכול להיות שנפנה תושבים משטחים מסופחים. הקווים האדומים הללו, שקשורים לאופי ניהול החיים, לא מוכתבים על ידי המשפט הבינלאומי או הסוגיות המדיניות, אלא על ידי העובדה שאנחנו רוצים להישאר מדינה דמוקרטית".

פרופ' עמיחי כהן, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה: "זה מאוד משנה איזה מתווה של החלת ריבונות או סיפוח ייבחר – מתווה בו החלת הריבונות תוחל רק לגבי מעלה אדומים, שונה מאד ממתווה בו הסיפוח ייעשה על 30% מהשטח, בו יש למעלה מ- 100,000 פלסטינים. השאלה היא מה יהיה המעמד של האנשים הללו- האם יכול להיות מצב שנשאיר תחת שלטון ישראלי אנשים ללא אזרחות או תושבות קבועה; האם האנשים האלה יהיו במובלעות, מה יהיה משטר ההיתרים? י".

אל"מ (מיל') ד"ר שאול אריאלי: "אין באמת היתכנות למימוש הריבונות. אם הדבר אכן יתממש, אנחנו מקבלים גבול עם פלסטין, ארוך פי 3 מכל גבולות ישראל עם מצרים, סוריה ולבנון. בתחום הביטחוני, מלבד חידוש האלימות, יהיה חשש לפגיעה ביחסים עם מצרים וירדן. בנושא הכלכלי, סיפוח מלא של שטחי A ו-B דורש תוספת תקציבית שישראל לא יכולה לעמוד בה. ישנן גם ההשלכות החברתיות, שהן ויתור על המדינה הדמוקרטית לטובת ארץ ישראל השלמה, ובעברית פשוטה - אפרטהייד".

ד"ר נסרין חדד חאג'-יחיא, ראשת התכנית לחברה הערבית בישראל במכון הישראלי לדמוקרטיה: "זהותם של הערבים אזרחי ישראל מורכבת ממספר רב של זיקות והתנגשויות. לצד השלכותיו הרבות, הסיפוח עשוי להשפיע על תפיסת הזהות של הערבים המתגוררים בישראל, בשל הדרישה לבחור בין זהותם הפלסטינית לזהויות הקשורות ליסוד הישראלי המשותף".

אלוף (מיל') גרשון הכהן: "כל רעיונות ההיפרדות הם של יהודים שרוצים להיות עם הפנים לאירופה. אני שמח שאני במזרח התיכון ותופס את זכויות האדם במושגים אלה. אני נגד הגדר או חלוקה מונוליטית אלא חלוקה שיש בה מרחבי שליטה כמו בין הוותיקן לרומא. הדרך לזכויות אדם היא לא דרך של חוק ומשפט אלא דרך של אמונה וכבוד אדם בסיסי שעובדים יחד".

ד"ר תמר הוסטובסקי ברנדס, הפקולטה למשפטים במכללת אונו: "המשפט הבינלאומי יצא לגמרי מהסיפור. נשיא ארצות הברית והאיחוד האירופי עסוקים בשלהם - זה מערב פרוע. לכן, לפי תומכי הסיפוח, יש כאן 'הזדמנות היסטורית'. אנו נמצאים בנקודת הזמן שבה אפשר לקחת מבלי שאף אחד ישים לב. אי אפשר לדבר על זכויות הפרט מבלי לדבר על הזכות הקולקטיבית להגדרה עצמית. ".