כנסת במצב חירום

להלן עיקרי הדברים:

ח"כ לשעבר איתן כבל: "במו ידינו ריסקנו את כנסת ישראל. כולנו מנסים להסביר את חשיבותה הדרמטית של הכנסת לחיים הדמוקרטיים, אחרי ששנים על שנים כולנו מיידים אבנים על הבית הזה. הציבור לא מבין בכלל למה הוא צריך את הכנסת בימים אלה. מצופה מהם שיוותרו על המשכורות שלהם. אם יש משהו שהתרסק לגמרי בעבודת הכנסת, זו עבודת הפיקוח של הכנסת, שהפכה להיות אסקופה נדרסת הן על ידי הרשות המבצעת, והן על ידי ועדת שרים לענייני חקיקה.

אין גבול לאפשרויות להפרת חקיקה. ניתן לקבוע חקיקה מסוימת, ולעקוף אותה מדרך אחרת. השאלה היא האם נכון לפעול באופן הזה. לא מצופה מיו"ר כנסת שלא תינתן האפשרות להעביר את השרביט או להשאירה אצלו, הבדרכים הלגיטימיות המקובלות.

מעולם כנסת ישראל לא נערכה למצב כזה בו אנשים לא יכולים לשבת בקבוצה אחת ולנהל דיונים ולקבל החלטות. יש פתרונות לכל הדברים האלה. הכל עניין של רצון.

כל נושא עבודת הכנסת מחייב אתחול מחדש. כמעט ולא קיים היום בתקנון כלי משמעותי שיכול באמת לבצע עבודת פיקוח. כל הכלים הם כלים מיושנים לחלוטין. הכנסת חייבת לעבור לתהליכי פיקוח ובקרה שונים לגמרי. אני מקווה שמי שיהיה יו"ר הכנסת ייקח על עצמו את המשימה להתחיל להניע את הכנסת לעבודה אחרת לגמרי. צריך לשנות מן היסוד את תפיסת מערכת היחסים של הכנסת אל מול כל הגורמים האחרים".

נורית אלשטיין, לשעבר יועמ"ש הכנסת: "הפגיעה האמיתית במצב הנוכחי היא פגיעה משטרית - כאשר 61 ח"כים מבקשים לכנס את הכנסת, כדי להעלות דיון שקשור ברצונם לממש את כוחם האלקטורלי. במסגרת זו הם מבקשים למנות יו"ר כנסת אחר. זה לא רק כחול לבן- מאחורי העתירה מתייצבים כל חלקי העם. הכנסת היא המוסד היחיד שמשקף את כל חלקי העם במובן של ריבונות העם. הכנסת מחזיקה בפיקדון את ריבונות העם, והמשמעות של לא לקבל דרישה של 61 ח"כים משולה להפיכה. אין הבדל אמיתי בין סירוב להעלות לסדר היום רצונם של 61 ח"כים, לבין סגירת שערים או גירוש ח"כים שאנחנו לא חפצים ביקרם. אנחנו חיים עם משהו מעוות שבו התהפכו היוצרות. החירום הפך למשהו תמידי, קבוע".

על תפקוד הכנסת בימי חירום, ציינה אלשטיין: "ישנן מגבלות שקשורות למרחק הנגיעה בין אדם לאדם, ויש מגבלות שכבר עומדות לפתחנו, שבהם יש סגר כללי. המגבלות מהסוג הראשון, ניתנות לפתרון פשוט. ניתן לקיים במקום גדול את כל דיוני הכנסת עם פי 3 מרחק נגיעה מהקבוע בתקנות. יש לי חוות דעת שמתייחסות למצבים הללו. אי אפשר לסגור את הכנסת בשום צורה. הגירעון הדמוקרטי שמתרחש עכשיו הוא שימוש לרעה במצב החירום כדי להשלים מהלך פוליטי.

אין כאן צורך בשינוי תקנון הכנסת, כיוון שיש סמכות אד הוק להחליט החלטות שנובעות ממצבים מיוחדים. האדמיניסטרציה בכנסת נועדה לתת מענה לפי הצרכים, וכאן יש צורך מעשי. התכלית של שמירה על מנגנוני בקרה היא חיונית בייחוד בשעת חירום. שעת חירום היא האתגר הגדול של הדמוקרטיה. קל מאוד לעשות שימוש לרעה במנגנונים הללו. זה מה שאנחנו רואים היום, ולכן נדרשה הפנייה לבית המשפט העליון.

הדברים הללו משקפים את המשטר הפרלמנטרי של מדינת ישראל, שאין בו הפרדת רשויות, אלא מיזוג רשויות. הכנסת נבחרת והממשלה נובעת ממנה. אחרי זמן קצר, מתהפכות היוצרות והממשלה שולטת שליטה מוחלטת בכנסת, כי הכנסת היא קבלן ביצוע של הממשלה. זה בא לידי ביטוי דווקא בזמני חירום. אין שיטה מושלמת, לכל שיטה יש את החורים ברשת שלה, לכן יש לשפר במסגרת השיטה הקיימת את המנגנונים הנדרשים, ולא להחליף את השיטה. בישראל, מעמד עצמאי של היועמ"ש ובתי המשפט הוא חיוני. אוי ואבוי היה אם הכנסת והממשלה היו יכולות לעשות ככל העולה על רוחן מבלי שמישהו עוצר אותן. זה לא עניין של מאבק, אלא של חלק בלתי נפרד מעקרונות היסוד של השיטה".

פרופ' יובל שני, סגן נשיא במכון הישראלי לדמוקרטיה: "התערבות בג"ץ בענייני הכנסת איננה מוגזמת. ככלל, לא רצוי שסכסוכים בתוך הכנסת יתבררו בבית משפט, זה ברור. אבל במקרה שכלו כל הקצים והכללים נשברים, יש לחברי הכנסת זכות לאכוף את החוקים ולגרום ליו"ר לפעול לפי חוק היסוד והפרשנות הסבירה של התקנון בסיטואציה שנוצרה. זה לא מקרה של עושק מיעוט, אלא של עושק רוב. זה סוג של מחטף שבו יו"ר שאיננו נבחר, יוצק תוכן חדש לתוך התפקיד הזמני הזה, שכל מהותו היא פונקציונלית- לאפשר לכנסת להתנהל עד שימונה יו"ר.

תמיד ישנה חשיבות לעבודת הפרלמנט ולפיקוח הפרלמנטרי, אך בשעת חירום מדובר בחשיבות בסדר גודל אחר. שעת חירום נותנת לרשות המבצעת סמכות חקיקה ומאפשרת לה לתפקד גם כרשות מבצעת וגם כרשות מחוקקת. גם עכשיו, בכל לילה מתכנסת הממשלה ומחוקקת, קובעת חוקים ועונשים. כל הסמכויות שבאופן מסורתי מצויות בידי הכנסת עוברות לממשלה, וחוק יסוד: הממשלה מאפשר את זה, בגלל התפיסה שבמצב חירום חייבים לפעול מהר ולרכז את סמכויות ההחלטה תחת גוף אחד. יש כאן סכנה עצומה – דמוקרטיות קורסות במצבי חירום. לכן, חוק היסוד קבע איזון מסוים, לפיו הממשלה תוכל להפעיל סמכויות חירום, אבל יש דברים שהיא לא יכולה לעשות.

מצב חירום הוא מצב בו הדמוקרטיה עומדת למבחן. המנגנונים כאן מתפקדים אבל היינו קרובים לקצה. בהסתכלות קדימה, יש לעשות שלושה דברים: יש לעשות סדר בנושאים שמסדירים ומגדירים את מצב החירום; יש לחתור להחלפת התקנות לשעת חירום בהוראות שעה של הכנסת; ולחשוב על המצב המיוחד של ממשלות מעבר. עד כה לא ראינו בזה עניין חוקתי משמעותי, אך היום אנחנו כבר למעלה משנה במצב הזה. המצב הזה, בו לממשלה ללא לגיטימציה דמוקרטית מפעילה סמכויות מרחיקות לכת, זה מצב שיש בינו לבין הדמוקרטיה מתח גדול מאוד".

ד"ר חן פרידברג, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה: "ב-2015, אותו יו"ר כנסת, כשבמשך חודשיים לא התמנו ועדות, הוא זה שדרש מראשי הסיעות להודיע לו ללא דיחוי על שיבוץ נציגיהן בוועדות הכנסת, ואמר שזה הדבר שפוגע הכי הרבה באמון הציבור. פתאום, כשהסיטואציה שונה והוא מתפקד כנציג סיעה ופחות כגורם ממלכתי, הדברים מתהפכים. אם בימים כתיקונם אין לנו פיקוח, אז על אחת כמה וכמה בשעת חירום, והוא נדרש עוד יותר בשעת חירום מאשר בימים כתיקונם".

ד"ר אסף שפירא, ראש התכנית לרפורמות בפוליטיות במכון החשראלי לדמוקרטיה: "השינויים והתיקונים בתקנון הכנסת נעשים רק אחרי שמתעורר הצורך. עוד לא התעורר הצורך, לכן הכנסת לא הכינה עצמה. גם פרלמנטים אחרים בעולם לא הכינו את עצמם לזה, ועדיין יש הרבה מאוד פתרונות שהדמוקרטיות אימצו כדי להתמודד עם המשבר הנוכחי. גם אם הייתה השבתה מסוימת, היא נעשתה בהסכמת הפרלמנט. בישראל אין הסכמה של הפרלמנט להשבית או להשהות את הכנסת, לכן השבתת הפרלמנט איננה רלוונטית למקרה הישראלי, אבל יש פתרונות אחרים. רוב הפרלמנטים שאנחנו רואים לא היו ערוכים למצב הנוכחי, ובכל זאת מצאו פתרונות".