קיום בכבוד מהו?

להלן עיקרי הדברים:

פרופ' מנחם בן ששון, נגיד האוניברסיטה העברית: "קיום בכבוד מהדהד גם בשאלות יום-יומיות, אבל כדי להסתכל על הנושא במלוא היקפו, איחוד הכוחות הזה חשוב מאין כמותו- מרחבי האוניברסיטה מצד אחד, והמכון הישראלי לדמוקרטיה מצד שני. חשוב לעסוק במקורות שלמרות ששנים עסקנו בהם, לא היינו ערניים מספיק כדי להבין עד כמה הם רלוונטיים לחיי היום-יום שלנו. כעת אנו מנהלים עם הטקסטים הללו דיאלוג ברובד העמוק ביותר. האוטונומיה האקדמית מאפשרת לנו לגשת לכל מקור, לחשוף ממנו אמיתות ולשאול אותו שאלות.
הכנסת עסקה לא פעם בחקיקה של קיום בכבוד. זכינו לעסוק בהוצאה לפועל של רפורמה, שבאה לתקן שנים של קיום באי כבוד. לדוגמה, אם בעבר מישהו לא שילם את החשבונות הקטנים כי ידו לא הייתה משגת, הוא נלקח לבית הסוהר. הדבר הזה נפסק. אני מקווה שכתוצאה מהערב הזה, יעלו עוד הבנות ומחויבויות, לא רק הלכה אלא גם למעשה, לא רק הגות אלא גם הנהגה, לא רק לדורנו אלא גם לדורות".

ד"ר שוקי פרידמן, המכון הישראלי לדמוקרטיה: "שני הספרים הללו הם אבן בבניין ירושלים. הספרים עושים דבר חשוב מאין כמותו לישראליות, ומעניקים פרספקטיבה היסטורית של היחס לטקסטים במקורות.
המאמץ בן 80 השנים לאמץ את המקורות העתיקים - המקרא, מקורות חז"ל והמקורות המאוחרים ההלכתיים - ולהפוך אותם לחלק ממשפט המדינה ואבני היסוד שיבנו את ערכיה היהודיים של המדינה, נכשל. המקורות הללו נעדרים כיום מהחקיקה ומהפסיקה. השאלה היא מה עושים הלאה, ואיך משתמשים במקורות האלה כמקור השראה, כשהניסיון בשנים האחרונות הוא להפוך אותם למקור לרעיונות עתיקים, לסיטואציות אקטואליות ובעיות רלוונטיות בישראל של המאה ה-21".

פרופ' דפנה ברק ארז, שופטת בית המשפט העליון: "הקריאה המשפטית בתנ"ך לא תמיד מובילה להסכמות, אלא דווקא דילמות וקשיים, וגם להם יש חשיבות - לקרוא את הסיפורים ככאלה שמלמדים אותנו, אך גם מאגרים אותנו. התנ"ך מעביר לנו מסר חשוב, לפיו צדק חברתי הוא לא רק עניין של מוסר אישי או צדקה, אלא חלק בלתי נפרד מהמערכת המשפטית. כך, דאגה לאוכלוסיות מוחלשות היא לא רק עניין של מצפון אישי, אלא צריכה להיות מופנמת גם על ידי מערכת המשפט.
שאלה נוספת שמשתקפת ברבים מהסיפורים התנ"כיים, היא השאלה מיהם אותם עניים שנהנים מרשת הביטחון החברתית. בדרך כלל, אלו הם אזרחים ותושבים, אך האתגר האמיתי הוא גם עד כמה החברה נכונה לתמוך ולעזור לאנשים זרים הבאים בשעריה. זו שאלת של חציית הגבולות, והיא רלוונטית מאוד גם למערכת המשפטית כיום".

ד"ר אבישי בניש, האוניברסיטה העברית: "בעוד התפתחות המדינה המודרנית פיתחה את הזכויות האזרחיות והפוליטיות - קרי חופש הביטוי, החופש לבחור ולהיבחר, חופש המצפון וחופש הדת - כאלמנט שמתנהל מול השלטון ומוסדות הדת, דווקא אז אנחנו רואים את הביטויים הקשים ביותר של עוני, מצוקה וניצול. התגובה לעניין הזה הגיעה עם התפתחות די חדשה מבחינה היסטורית – מדינת הרווחה, שהולידה דרישה להגנות על עובדים, שעות עבודה ומנוחה, איסור על עבודת ילדים, הגנה על עובדים במכרות ועוד. איתה בא גם פיתוח מערכות לביטחון סוציאלי. כיום אין אף מדד מחייב למה זה קיום בכבוד בישראל. אם לא נגדיר מדד מחייב- לא תהיה הגנה אמיתית על הזכות לקיום בכבוד בישראל".

גל גבאי, עיתונאית: "המשמעות של קיום בכבוד היא לא רק חימום בחורף, או מספיק מזון או נגישות למזון בריא, אלא היחס שניתן לבני אדם. מכאן מגיע הציווי בפסוק "אל תתעלם", לא לסובב את המבט, אלא לראות, להזדהות, לשאת את כאבו. כשאנחנו מסיטים את המבט ובוחרים בפסיביות, אנחנו מאוד אקטיביים".

ד"ר בני פורת: "כאשר בית המשפט רוצה להגן ולהכיר בזכות לקיום סביר ולחיי רווחה כזכות חוקתית, הוא פונה לחוק יסוד האדם וחירותו. במובן הזה, הרווחה הופכת לתנאי לכבוד האדם, וזה הבסיס של בית המשפט העליון בבואו להכיר בזכות לחיים בכבוד. כולי תקווה שהספרים הללו יתרמו לבניית הדיאלוג בין המציאות הישראלית למקורות".