הכנס השנתי של המרכז לביטחון ודמוקרטיה
רא"ל (מיל') גדי איזנקוט: "לא רואה איום קיומי על מדינת ישראל; קיים שיח רחב בקבוצות שמפיצות שמועות, בהן אותן הדמויות שמבקשות היום לעלות על בית המשפט והמשטרה. אותם אנשים ואותם שמות שמפיצים שקרים כדי לשרת אג'נדה"; אלוף (מיל') ח"כ יאיר גולן: "הממשק בין דרג מדיני- חברה-צבא פוגע ביכולת של ישראל לממש את האינטרסים שלה"
הכנס עסק בשאלות יסוד בתחום היחסים שבין צבא לחברה בישראל, השפעת הפוליטיקה והחברה על מערכת השיקולים הצה"לית, והאפשרות למעבר לצבא מקצועי.
להלן עיקרי הנאום של רא"ל במיל' גדי איזנקוט:
צה"ל מתמודד היום עם 4 איומים מרכזיים:
- טרור/ גרילה- כשיעד הפעולה לתקיפה הוא העורף הישראלי;
- איום קונבנציונאלי של הצבא הסורי- שייקח לו 3-5 שנים להיבנות מחדש.
- איום על- קונבנציונלי שהתפתח בשני העשורים האחרונים- הגרעין האיראני שהיא המשימה מספר אחת של הצבא.
- איום בממד הקיברנטי- איום שמאתגר את ישראל גם בשגרה.
"ניתן לומר שמצבה האסטרטגי של ישראל משופר מאוד ביחס לעבר. כאשר המציאות של העשור האחרון מאופיינת במכונה משומנת של עליונות מודיעינית ומבצעית שמסכלת טרור. המרכיב החשוב ביותר למאזן הביטחון הלאומי הוא החוסן והלכידות של החברה הישראלית. היכולת של צה"ל לממש את ייעודו הוא אמון הציבור בצבא העם.
העובדה שאין לנו תפיסת מדיניות ביטחון פורמלית היא פגם, בריחה מאחריות. זהו נושא שחייב לקבל ביטוי שישמש השראה לראשי המערכות הביטחוניות".
לגבי פקודת השירות המשותף, ציין איזנקוט כי "היעדר הפקודה משולה בעיני לעיר שמחליטים לנסוע בה ללא רמזורים. זו הייתה מציאות בלתי נסבלת והפקודה נתפסה לצערי כאיום, ניסיון להביא אג'נדה. אבל חייבים להבין, מדובר על תוצר של עבודה שנמשך 5 שנים. מטרתה לקבוע כללים ועקרונות ולשפר את היחס והנורמות למפקדים וחיילים". בהקשר זה ציין עוד כי, צה"ל הוא הגוף היחידי שיש לו ייעוד חד וברור- להגן על המדינה, לנצח בכל מלחמה ולהבטיח את הקיום של מדינת ישראל. ומהייעוד החד והברור הזה נגזרת התנהגות ממלכתית, מקצועית, כאשר המבחן הוא צבא יעיל ואפקטיבי.
באשר לשיח התקשורתי והכותרות על קריסת ההתרעה, ציין איזנקוט כי "הרתעה נבנית בשנים ולא קורסת ביום אחד. בזכות התרעה חזקה ועשייה ביטחונית אפשר להתפאר בעשור מוצלח".
באשר לחוק הגיוס: "במציאות של חיינו השילוב של אוכלוסיות שונות בצבא הוא מרכיב עוצמה וחייבים לשמר אותו קדימה. אי אפשר להתעלם שמתגייסים היום פחות והנוער מסתכל על הצבא אחרת. במשולש של: שליחות, אתגר משמעות; הוקרה והערכה; ותגמול- צריך לראות איפה שמים את הנקודה. עם מסרים ערכיים וחקיקה אפשר לעלות את ה-67% המתגייסים היום. זאת ועוד, קיצור השירות היה תועלת אדירה לצבא ובסופו של דבר הכניס הרבה יותר חיילים לשירות.
לגבי אתגרי הביטחון של צה"ל, ציין איזנקוט כי הם משולים בעיניו לקרחון, כאשר הציבור והתקשורת רואים את קצהו כי עובדתית צה"ל ניהל מערכות שעברו מתחת לרדאר של החברה הישראלית.
"לגבי פרשית הירי בחברון, הלחימה בזירה הפלסטינית, השיח על משפטיזציה וכל מה שהתעורר בשנים האחרונות בסה"כ לא חדש- זה מלווה את הצבא למעלה מ-20 שנים, ובכל זאת אני חושב שהכל החמיר בעקבות השינויים בצריכת התקשורת ובאופן שבו זה יוצא בהיבט הציבורי, ובעיקר באופן שבו אנשי ציבור מתלבשים על הפלטפורמה הזו ונכנעים לרגש או להרוויח את הרגע, ולא נוקטים עמדה חדה וברורה שמשלמים עליה מחיר אולי לטווח קצר אבל משתלמת בטווח הרחוק". עוד הוסיף כי: צה"ל מעולם לא תקף מטרה שאינה מפקדה, מחנה, חוליית טרור, מנהרה או מתקן ייצור. קיים שיח רחב בקבוצות שמפיצות שמועות, בהן אותן הדמויות שמבקשות היום לעלות על בית המשפט והמשטרה. אותם אנשים ואותם שמות שמפיצים שקרים כדי לשרת אג'נדה".
עוד מדוברי הכנס:
יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, אמר בפתח הכנס כי "צה"ל הוא המוסד עם הקונצנזוס הציבורי הרחב ביותר, והוא גם המקום הראשון בו פוגשים אנשים מקבוצות אחרות בחברה הישראלית. האתגר שלנו הוא לשמר את ערך הממלכתיות של צבא העם, במדינה מקוטבת כמו ישראל".
ד"ר עידית שפרן גיטלמן, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה: "החיילים היום נחשפים למסרים פוליטיים, ערכיים וחברתיים מחוץ לצבא, מה שמשפיע על האופן בו מתעצבות עמדותיהם הערכיות. זה יוצר שני פערים – הראשון, בין עמדותיו הערכיות של החייל לקוד האתי שהצבא מבקש להטמיע בקרב החיילים, והשני, במחלוקות חברתיות שמחלחלות פנימה לצבא, ובאות לידי ביטוי בבסיסים. לפער במחלוקות האלה נכנסים לא פעם גופים אזרחיים, והפוליטיקה עצמה".
אלוף (מיל') ח"כ יאיר גולן, המחנה הדמוקרטי: "כשמדברים על היחסים שבין צבא לחברה, צריך לזכור שאמנם שיח זה נחמד, אבל צבא צריך להילחם ולנצח. פעם היה אפשר לקחת חיילים, לבודד אותם מהמרחב האזרחי ולהכניס אותם לעולם אחר, צבאי, בו עולם המושגים והערכים שונה לגמרי. היום יותר קשה לייצר את המציאות הנפרדת הזו, והעולם הזה כל הזמן מותקף מבחוץ. בצוק איתן הכוחות נכנסו עם תוכניות להיכנס עמוק לתוך הרצועה, שאושרו על ידי הדרג המדיני. זה לא קרה בסוף, כי הממשק בין דרג מדיני-חברתי- צבאי- השפיע ברגע האמת על כושר הלחימה ועל היכולת של ישראל לממש את האינטרסים שלה.
גולן הוסיף: "לצבא יש אחריות עצומה להסביר לעם כיצד תראה המלחמה הבאה. אם לא יכינו נכון את העם, הוא לא ייתן לכך גיבוי בשעת הצורך. המלחמה הבאה מול חיזבאללה הולכת להיות לא סימפטית. הצבא לא יצליח לעשות זאת בלי שיתוף פעולה מלא עם הציבור״.
פרופ' ידידיה שטרן, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה: "האיתנות הפנימית היא האתגר הגדול ביותר שלנו כישראלים, והצבא הוא הכלי הטוב ביותר להשיג זאת. כדי להשיג ביטחון לאומי, עלינו לחשוב על אסטרטגיות להכלה הדדית של המחלוקת החברתית, כי הרי אי אפשר להתעלם מקיומה. על מפקדי צה"ל ללמוד וללמד את חייליהם לחיות מתוך המחלוקת. זהו הכרח ממלכתי".
פרופ' יובל אלבשן, דיקן הפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו: "פוליטיקת הזהויות נכנסה לצה"ל. לראייה, אין לי ספק שאם אלאור אזריה לא היה מזרחי מרמלה שהגיע מבית מוחלש- התמיכה בו הייתה שונה לגמרי. השר לשעבר משה (בוגי) יעלון לא היה מעז לומר כל כך מהר את המלה 'פלנגות' אם היה מדובר באדם שמגיע מהתנועה הקיבוצית".
ד"ר אמיר בוחבוט, וואלה!News: "עולם הרשתות החברתיות הולך ומשתלט על סדר היום שלנו, גם בצבא, כשהרשתות החברתיות משנות את מערכת היחסים בין חיילים למפקדים. פעם הסמכות הייתה בידי מפקדי הצבא, אבל היום זה כבר מזמן לא ככה. מספיק שנושא מסוים עולה בפוסט בפייסבוק – והסיפור יוצא החוצה".
פרופ' (אמריטוס) סטיוארט כהן, אוניברסיטת בר אילן: "מה שמעצים את העיוות בתמונה של צבא מול חברה הוא שאנחנו עדים לתהליכי עומק שיוצרים כאוס בין קבוצות שמורכבות מקואליציות של חלקים מהחברה עם חלקים בצבא, וקבוצות אחרות שמורכבות גם הן מקואליציות פורמאליות ובלתי פורמאליות של חלקים מהחברה עם חלקים מהצבא".
פרופ' יגיל לוי, האוניברסיטה הפתוחה: "צבא מקצועי טוב למשילות. הוא מקטין את יכולתם של אזרחים להתארגן סביב מכנה משותף של התנגדות אידאולוגית, ומאפשר להפעיל את הצבא ביותר יעילות. השאלה היא האם זו המשילות שאנחנו רוצים".
קיימת שחיקה מתמשכת בהרתעה הישראלית. אנחנו מתחילים את הבוקר משורת חיכוכים ומחאות ביו"ש. הם למדו שחיכוך מתמשך עם חיילי צה"ל וישראל, כמו שראינו בעזה במשך יותר משנה, אפשר לתרגם לדיבידנד כלכלי. זו התוצאה של השחיקה, לתגמול של הפעלת אלימות בכסף ובוויתורים שונים- יש מחיר.
נתניהו, שנזעק מקואליציה אפשרית עם הרשימה המשותפת, עושה קואליציה עם החמאס, ועובד בתיאום איתו. ראינו את זה גם בעימות האחרון. הוא מעדיף לקנות שקט מחמאס ומשלם דמי 'פרוטקשן' לארגון טרור כדי להבטיח את השקט. בינתיים, חמאס ממשיך בבניין כוח באין מפריע, ומייצר שתי רקטות ביום שיכולות להגיע עד חדרה.
האיום השני על ביטחון ישראל הוא הנושא התקציבי. כל מה שקורה במערכת הביטחון זה קטסטרופה. באגף התקציבים אוהבים להיות על טייס אוטומטי, אבל כשזה נוגע לביטחון, אי אפשר להיות על טייס אוטומטי. תקציב הביטחון צריך לתת מענה בהתאם לרמת האיומים - לצערי האיומים עלו בשנים האחרונות, ואי אפשר להמשיך בטייס האוטומטי.
אני סומך על מערכת הביטחון שתדע לבלום פעולות לא ענייניות, ולקבל החלטות אך ורק בהתאם לשיקול מקצועי וביטחוני נטו. זה לא שמערכת הביטחון לא עשתה טעויות, אבל בסופו של דבר, ההחלטות שלה מונעות על פי הבנות מקצועיות ועצמאיות.
על חוק הגיוס: חוק הגיוס הוא לא אידאלי, אבל הוא הפשרה הכי טובה שניתן להשיג בין כל הגורמים – החרדים, הכוללים והישיבות, חברי הכנסת ומערכת הביטחון. הח״כים החרדים הם אלה שפוצצו את החוק- בגלל התחרות הפנימית שלהם. חשבנו שהבאנו משהו שסוף סוף מוציא את המדינה מהפלונטר בנושא הזה, כי זה החוק היחיד שיענה לדרישות בג"ץ מבחינת השוויוניות. בג"ץ היה פוסל כל נוסח אחר.
אנחנו המדינה היחידה בעולם שמממנת מערכת חינוך (חרדי) שמונעת מילדים לימודי אנגלית, מתמטיקה ומחשבים. מייצרים פה מראש דור של נזקקים ומסכנים. הטירוף הזה חייב להיפסק.
המרכיב החשוב ביותר במדינה הוא החוסן הלאומי והחברתי שלה. ככל שבמדינה יהיו יותר ערכים משותפים, וככל שהעם מגובש יותר מבפנים, כך המדינה תהיה חזקה יותר. אולם, כשבונים הכל בנפרד – מערכת חינוך נפרדת, חדרי לידה נפרדים, ערי מגורים נפרדות – זה פוגע בחוסן הלאומי של מדינת ישראל.
גם ערביי ישראל קשורים לכך, כשחברי הכנסת הערבים מובילים אותנו לעימות בכוונה תחילה. לדוגמה, שלשום היה דיון בבית משפט על נאשם שעסק בהתארגנות בלתי חוקית והסתה לטרור. כל חברי הכנסת של הרשימה המשותפת הביעו תמיכה בלתי מסויגת בנאשם, והביעו ביקורת קטלנית כלפי מערכת המשפט הישראלית. לא יכול להיות שבזמן לחימה, חברי כנסת מתייצבים לצד הג'יהאד האסלאמי. לראות את חבר הכנסת איימן עודה מתייצב לצד ארגון אסלאמי קיצוני זה טירוף מוחלט.
חוק השירות האזרחי והלאומי לא עומד בשום פרמטר שחוק אמור לעמוד בו, ומשרת אינטרסים פוליטיים של מפלגה אחת. הוא חייב להיות השלמה, אך היחידה הזאת תהיה חייבת להיות כפופה למשרד הביטחון, לא לצה"ל.
כל מי שמדבר היום על השירות המשותף כהמצאה של השנים האחרונות, לא מכיר את המציאות ואת העובדות. השירות המשותף התחיל ב-48'. היום קיימות כל האופציות - גם לחרדים, גם לנשים דתיות, גם לחילונים. עלינו לחשוב קודם כל על צורכי הביטחון, והאם הדבר משרת אותם. גם היחידות המשותפות, כמו ברדלס וקרקל הוכיחו את עצמן, אולם אין צורך להמשיך בהקמת יחידות מעורבות נוספות.
על המערכת הפוליטית וחוק הבחירה הישירה: כדי שחוק הבחירה הישירה יהיה אפקטיבי, עלינו להכניס שלושה תיקונים: הראשון, במידה וראש הממשלה לא צלח במלאכת הרכבת קואליציה, הוא יוכל להקים ממשלת מומחים למשך שנתיים, שלא תהיה תלויה בכנסת או ברוב פרלמנטרי. היא זו שתאשר את התקציב, ואפשר יהיה לפסול החלטות ברוב מיוחד של שני שליש פלוס 1, קרי 81 חברי כנסת. כך גם בנושא וטו החקיקה הפופוליסטית בכנסת: לרה"מ תהיה זכות וטו על החקיקה בכנסת, שיאפשר לו להתגבר על החלטותיה באותו רוב של 81 חברי כנסת. ביכולתם של שלושת התיקונים לפתור לנו את הבעיות, ולהפוך את שיטת הבחירה הישירה לאפקטיבית.
שתי המפלגות הגדולות נושאות באותה המידה באחריות על המשבר הפוליטי שנקלענו אליו. הן לא הצליחו להקים ממשלת אחדות רק בגלל מלחמות אישיות. הן לא גילו את המנהיגות שהייתה מצופה מהן בעתות כאלה. אם נלך לבחירות תהיה תוצאה אחרת, תהיה הכרעה ברורה לאחד הגושים.
על האופציה להרכבת ממשלה צרה: אנחנו ניצבים מול משבר בתחום הביטחון ובתחום הכלכלה. לכן לא בטוח שממשלה צרה מסוגלת להתגבר ולקבל החלטות נכונות. חייבים קונצנזוס לאומי רחב בהחלטות דרמטיות שעלינו לקחת.
על מצבו המשפטי של ראש הממשלה: המקום הנכון לבירור העניין המשפטי הוא בית המשפט, ואני מאחל לרה"מ לצאת זכאי. היוזמה להקים ועדת כנסת 15 ימים לפני הכרזה על בחירות חדשות, על מנת שתוכל לדון בנושא החסינות, היא לא נכונה, ורק מוסיפה שמן למדורה. מכל הסיבות הללו, נתנגד להקמת ועדת כנסת, כיוון שהמטרה לא מצדיקה במקרה זה את האמצעים.
בתגובה ליוזמת הפגנת התמיכה בנתניהו הערב: ההפגנה הזו מיותרת, ולא מוסיפה לחוסן הלאומי והחברתי שלנו. היא מעבירה את הוויכוח מבתי המשפט - לרחוב. מענין שלכל חברי צמרת הליכוד יש אירוע או עיסוק אחר שמונע מהם להגיע להפגנה.
על יכולתו של ראש הממשלה להרכיב ממשלה תחת כתב אישום: אי אפשר לשנות את כללי המשחק תוך כדי המשחק. בכנסת הבאה יצטרכו להתייחס לסוגיה הזו, ולשנות את החוק הקיים. כרגע, יש חוק ברור וחד ולא ניתן לשנותו. כשנצא למערכת בחירות, ותקום קואליציה וממשלה – יהיה מקום לשינוי.
