‏חרדים לצה"ל: חוק הגיוס ושירות חרדים בצבא

להלן עיקרי הדברים:

השר לשעבר נפתלי בנט, אמר: "צה"ל הסתדר ויסתדר בלי היקף משמעותי של חרדים. הכלכלה הישראלית, לעומת זאת, לא. יש פחות אנשים שיישאו באלונקה הלאומית ויותר אנשים עליה, ובסוף נתמוטט. לכן, אנחנו נמצאים בנקודת זמן קריטית. הצורך הבוער הוא שהחרדים ייצאו לעבוד בעבודות איכותיות. על כן, יש להוריד את גיל הפטור לאלתר מגיל 24 לגיל 21 ובמקביל, להעלות דרמטית את התגמול לחיילי צה"ל. תהיה לנו בעיה עם בג"ץ, שיגיד שזה לא שוויוני. זו דוגמה קלאסית בה ראוי שבג"ץ יסיר ידיו מהעניין וייתן לחברה, לכלכלה ולפוליטיקה את המרחב להתמודד עם סוגיה מורכבת ולא ינחית עלינו פתרון דיכוטומי".

בנושא חוק החסינות, ציין: "העמדה שלי עקבית: אנחנו מתנגדים ונתנגד לכל חוק פרסונלי. ברמה העקרונית, אני תומך בהרחבת חוק החסינות, אך לא בהקשר הפרסונלי והרטרואקטיבי. אני פתוח לדיון בהיקף החסינות של ראש ממשלה עתידי, ואכן יש להגדיר רמת עבירה שמתחתיה אפשר לחכות עד לסוף הקדנציה, אך לא בהקשר הספציפי".

יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה: "הממשלה שתקום תצטרך לחוקק חוק גיוס, כיוון שאין מכשיר חוקי שמכשיר הענקת פטורים. מודל צבא העם במובן המלא והשלם מחייב שוויון, אבל אנחנו לא רואים התכנסות לקראת שוויון בטווח הנראה לעין. אנחנו גם לא רואים מודל של צבא מקצועי שיספק הגנה מספקת למדינת ישראל. בגלל שהמצב לא יציב, יש חשיבות בחיזוק התמיכה במשרתים כדי לעודד גיוס כולל בקרב החרדים ושמירה על נורמת שירות. השאיפה היא מקסימום חרדים המשרתים במסלולי שירות עד גיל 21, ואז אפשרות יציאה לעבודה בגיל צעיר יותר, במקום לחייב הישארות בכולל עד גיל 24, שלמעשה מהווה חסם להשתתפות בשוק העבודה".

ח"כ עודד פורר, ישראל ביתנו: "צה"ל הצליח לאורך השנים ליצור אחידות. אין חולק על כך שהבסיס לתעשיית ההייטק הישראלית הוא הצבא, בעיקר בגלל כוח האדם המקצועי שצה"ל שחרר לאזרחות - עם יכולת קבלת החלטות, ההכשרה והיכולת לחשוב מחוץ לקופסה. חשוב מכך, מודל צבא העם מייצר עבורנו מוביליות חברתית ולכידות שמאפשרת לכל אחד לצמוח הלאה".

יוליה איתן, ראש מינהל תעסוקה של אוכלוסיות מיוחדות בזרוע העבודה במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים: "הכישורים של שוק העבודה איתם החרדים מגיעים יחסית מוגבלים. ככל שאנחנו נוכל לתת את שירותנו כמשרד העבודה לגילאים צעירים יותר, יש סיכוי רב יותר שלדברים יהיה ערך. לכן, אנו ממליצים להקדים את הגיל בו החרדים יכולים להתחיל לרכוש את הכישורים הרלוונטיים לשוק העבודה ולהשתלב בו. אנחנו לא רוצים לאבד שנים קריטיות".

אלוף (מיל') יאיר גולן: "ערך השוויון חשוב, אך יש המון דברים בנושא השוויון שלא מדברים עליהם, כמו שילוב נשים בתפקידי לחימה, גיוס חרדיות ועוד. הנושא של שוויון מול ערכי החברה הוא דבר שצריך לאזן אותו, אך הוא אינו מוחלט. לגבי קיצור השירות, אנחנו נמצאים במציאות דמוגרפית שבה העם הולך וגדל, אך הצרכים הצבאיים נשארים כשהיו. תוך עשור נרד לקיצור של שנתיים לגברים ונשים, בעיקר בגלל שלא נעמוד בהיקפים האלה".

פרופ' קרנית פלוג, סגנית נשיא במכון הישראלי לדמוקרטיה: "קיים מתח בין ערך השוויון, שמכוון לאיזושהי סנקציה משמעותית על אי-גיוס, לבין שיקולים פרגמטיים שמטרתם מתן אפשרות לרכישת מיומנויות והשתלבות בשוק העבודה בגיל מוקדם יחסית, וכן ניסיון להגיע להסכמות כדי שיגבירו את הסיכוי לכך שהמתווה שיוחלט עליו אכן יתממש. מתווה המכון הישראלי לדמוקרטיה מנסה לאזן בין שני הערכים האלה על מנת להפוך את החוק לישים ואפקטיבי".

אסף וסרצוג, אגף התקציבים במשרד האוצר: "אם במשך עשור הייתה עלייה בשירות תעסוקת חרדים, אז בשנים האחרונות יש ירידה של 1.5% בשיעורי תעסוקת גברים חרדים. לגיל הכניסה לשוק העבודה יש משמעות: שכרו של גבר חרדי שנכנס בגיל 24 לשוק התעסוקה נמוך בכ-30% משכרו של גבר יהודי לא חרדי. על כן, תעסוקת חרדים היא סוגיה אסטרטגית למשק הישראלי בעשורים הקרובים. ככל שהדבר יתחיל בגיל מוקדם יותר, שיעורי התעסוקה יגדלו והתעסוקה תהיה איכותית יותר".

הרב חנוך גרוז'ינסקי, ארגון שח"ר: "הייתי רוצה לראות חרדים שמשתלבים בסיירות. זה אפשרי, רק צריך לחשוב על הדרך לעשות זאת. זהו תהליך חברתי - ככל שיממשו עצמם יותר בציבוריות הישראלית, החרדים ייראו את השירות הצבאי כמובן מאליו. יש הטמעה של השירות החרדים, הדברים האלה מחלחלים לקהילות החרדיות בהדרגה. הממשלה צריכה לחשוב כל הזמן איך לעשות יותר כדי להגיע אל היעד".

ד"ר גלעד מלאך, ראש התוכנית ללאום, דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה: "העובדה שחלפו 20 שנים מאז התכנסה ועדת טל יכולה לעורר תגובות שונות; הפסימיים יגידו ששום דבר לא קרה, אך האופטימיים יגידו שדווקא הגענו להישגים רבים. הכיוון שאנחנו מובילים אליו הוא פשרה, לפיה ננסה לשמר את השאיפה לשוויון, אבל גם את ה'ריאל-פוליטיק' מבחינת מה אפשר ואי אפשר להשיג. כך, בצורה תהליכית ומדורגת, כשנתכנס בעוד חמש שנים, נוכל להגיד שהתקדמנו באופן משמעותי בהקשר קידום השוויון ושילוב איכותי של הציבור החרדי".

ד"ר עידית שפרן גיטלמן, המכון הישראלי לדמוקרטיה: "פקודת השירות המשותף בצה"ל נועדה להסדיר שירות חיילים דתיים לצד נשים, אך אחד הסעיפים בפקודה מבהיר שהיא אינה חלה על חרדים. כיום, אין מסמך רשמי שמפרט את מדיניות צה"ל כלפי חרדים. יש לכך שני היבטים בעייתיים; ראשית, מדיניות צריכה להיות שקופה ובהירה לציבור. שנית, מקום בו אין נהלים ברורים – משאיר פתח לפרשנות".

ד"ר אסף מלחי, המכון הישראלי לדמוקרטיה: "הצבא הוא מנוע תעסוקתי מטורף, הטוב ביותר שניתן להשיג. אין תחליף לשירות הצבאי ולכור ההיתוך שהוא מהווה. הוא מספק למשרתים הון אנושי, תרבותי וחברתי - אלמנטים שקשה לרכוש באקדמיה הנפרדת והנבדלת, או דרך כניסה ישירה לשוק העבודה".