מדד הדמוקרטיה הישראלית 2017

אני גאה להגיש לך, כבוד הנשיא, את מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2017.

בניגוד לתחושות של לא מעטים ביחס למצב הדמוקרטיה, הגעתי אליך היום, אדוני הנשיא, עם מסר אופטימי.
נכון שישנן סיבות טובות לדאגה ולחשש ושהמתקפה על מוסדות וערכי הדמוקרטיה הישראלית בעת האחרונה היא חסרת תקדים. כפי שתארת אתה, אדוני הנשיא, בנאומך בפתיחת מושב החורף של הכנסת - מדובר במדרון חלקלק שעלול להוביל לאובדן הממלכתיות ולפגיעה קשה בשומרי הסף.
הנאום שלך שרטט מחדש את מפת השסעים בישראל. לא רק חברה שהיא שבטים שבטים, אלא שסע חדש וקיומי – שסע בין שוחרי הדמוקרטיה המהותית ובין אלה שנושאים את שם הדמוקרטיה לשווא וחפצים בדמוקרטיה חלולה - שמשמעה עריצות הרוב, ולכן היא אינה באמת דמוקרטיה.
זהו גם שסע בין מי שרואה בממלכתיות מסגרת מכילה וסובלנית כלפי האחר שמבקשת לקדם את האינטרס הציבורי ומי שמפרש את הממלכתיות כבלעדיות של הרוב ומעדיף לקדם אינטרסים שלטוניים קצרי טווח מתוך שיקולים של רווח אלקטורלי, ומוכן להקריב על מזבח זה את המוסדות הדמוקרטיים.
ומדוע בכל זאת ישנה סיבה טובה לאופטימיות? מדד הדמוקרטיה מראה שהציבור יותר דמוקרטי מחלק מנבחריו. המדד גם מלמד שמנגנוני ההגנה והתיקון של הדמוקרטיה הישראלית מתבססים בראש ובראשונה על דעת הקהל שמחויבת באופן עמוק לתפיסות דמוקרטיות. מי, מבין המנהיגים הפוליטיקאים, שיתמיד בניסיונות להצר את צעדיה של הדמוקרטיה הישראלית הצעירה ימצא מולו ציבור ישראלי נחוש שימנע את זה ממנו.

כמה דוגמאות להפנמת ערכי הדמוקרטיה בקרב הציבור:
דמוקרטית ויהודית
באופן שעשוי אולי להפתיע, הציבור הישראלי בכלל והיהודי בפרט אינו מוכן לוותר על הדמוקרטיה בקלות. במתח שבין מדינה יהודית ודמוקרטית שואף רוב הציבור (43%) לאיזון בין שני הרכיבים, 32% מעדיפים את הרכיב הדמוקרטי ורק 23% את היהודי. כדאי שאלו שמנסים לקדם גרסה לאומנית ובלתי מאוזנת של חוק הלאום יהיו קשובים לנתון הזה. אנחנו במכון הצענו גרסה מאוזנת יותר שמביאה לידי ביטוי את שתי הפנים של המדינה – היהודית והדמוקרטית.

חופש ביטוי
הציבור גם מבין את החשיבות של חופש הביטוי ואת גבולותיו עבור רוב הישראלים המשמעות של מדינה דמוקרטית היא חופש בכלל וחופש ביטוי בפרט. 75% מתנגדים לאפשרות שיהיה איסור חוקי על אזרחי ישראל למתוח בפומבי ביקורת על המדינה. זהו שיעור גבוה בהרבה מזה שנמדד בשנים שעברו. הבגרות של הציבור באה לידי ביטוי בפרשיית אלאור אזריה למרות שרוב בציבור היהודי התנגד לדחייה של בקשת החנינה (על ידך, אדוני הנשיא), עדיין רוב בציבור (62%) החזיק בדעה שפרסומי ההסתה ברשתות החברתיות נגדך אדוני הנשיא חצו את גבולות חופש הביטוי והיו בגדר הסתה. הרוב היה קיים בקרב מצביעי כל המחנות הפוליטיים.
מתברר כי המטוטלת נעה בחזרה לכיוון הדמוקרטי והציבור הרחב לא מעוניין לתת צ'ק פתוח להתלהמות ולהסתה של פוליטיקאים בכירים.

התנגדות לעקרון הפופוליסטי של הרוב קובע
הציבור אינו נוטה כעיוור אחרי אמירות פופוליסטיות ואינו מאמץ את הנוסחה הפשטנית לפיה בדמוקרטיה "רק הרוב קובע". הציבור גם אינו מוכן לוותר על הדמוקרטיה בשם היעילות והמשילות. ובהתאם, חלה ירידה בשיעור התומכים במנהיג חזק (מ–56% ב-2003 ל–45% השנה).

שחיתות השלטונית 
כדאי שאלו שבונים את מעמדם הציבורי על מתקפות על המוסדות הממלכתיים ועל שומרי הסף ייקחו בחשבון שהציבור נותן יותר אמון במוסדות כמו בית המשפט העליון ומוסד הנשיאות מאשר בפוליטיקאים ובמערכת הפוליטית. לצערנו, מחצית מהנשאלים נתנו ציון "מושחתת" להנהגת ישראל.
באופן עגום, ההסכמה הרחבה ביותר בין אזרחי ישראל יהודים וערבים– היא הביקורת וחוסר ההערכה כלפי הפוליטיקאים וחוסר האמון במוסדות הדמוקרטיים הנבחרים. ברור שהציבור מייחל להנהגה פוליטית שניתן יהיה לסמוך על ניקיון כפיה ועל כנות הכוונות שלה והדרך להגיע לשם איננה עוברת דרך מתקפות בלתי פוסקות על הדרג המקצועי בשירות המדינה ובמערכות אכיפת החוק.
רוב הציבור דוחה את הניסיונות להחליש את שומרי הסף של הדמוקרטיה (58% מתנגדים לרעיון לקחת מבית המשפט העליון את הסמכות לבטל חוקים שהתקבלו בכנסת).

לסיכום,
בכל זאת הציבור הישראלי אינו נואש מהפוליטיקה. הציבור שלנו הוא איכפתי, מאוד מעורב, הוא אוהב את המדינה ואיננו מעוניין להגר ממנה. מהבית הזה וממדד הדמוקרטיה לשנה זו יוצא מסר ברור: הדמוקרטיה היא לא של צד אחד במפה הפוליטית. והציבור מבין זאת ואני חושב, שלך, אדוני הנשיא, יש תפקיד בהפנמה הזאת של הציבור. תודה לך!
חשוב לזכור שהאחריות לשלומה של הדמוקרטיה מונחת על כתפי ההנהגה הפוליטית, אך התקווה לעתיד הדמוקרטיה הישראלית שוכנת בליבו של הציבור. והציבור הזה גם מחויב השנה יותר לערכיה הדמוקרטיים. ומצפה מנבחריו למחויבות דומה.