טעון שיפור! עבודת הכנסת ומעמד נבחרי הציבור
במסגרת כנס המכון הישראלי לדמוקרטיה ו"מקור ראשון" שהתקיים ב-4.4.17 בירושלים, התייחסו השרים שקד ולוין לסוגית המשילות ורפורמת החקיקה אותה הם מובילים בכנסת ביחד עם יו"ר הכנסת.
השרה שקד אמרה, כי: "לא יתכן שישראל תהיה שיאנית החקיקה בעולם. חברי כנסת מפעילים עלינו השרים לחץ פוליטי בנוגע להצעות חוק פרטיות ושרים שרוצים "לצאת בסדר" עם חברי הכנסת מתגמשים. כך עוברות הצעות חוק שהן במקרה הטוב מיותרות ובמקרה הרע מזיקות. צריך להתייחס לחקיקה כמו לרפואה- חקיקה חדשה היא תרופה שיש ליטול רק עם מרשם ובדיקה דקדקנית של השפעותיה. אני חושבת גם שחייבים לתת לחברי הכנסת יותר כלים, לרבות שימועים לפקידי ציבור שממונים על ידי הממשלה אך לא לשופטים". בנושא הטבח בסוריה, אמרה שקד: לנו כעם היהודי יש לנו את החובה לזעוק ולעורר את אומות העולם ובמיוחד את נשיא ארצות הברית טראמפ, שיפעלו להפסקת הזוועות. לשימוש בנשק כימי יש גם השלכות אסטרטגיות על ישראל".
השר יריב לוין, אמר בשיחה עם כתב מקור ראשון אריאל כהנא, כי "אנחנו משלמים מחיר כבד על חקיקה אבל לחברי הכנסת אין ברירה. יש פגיעה בטיוב של עבודת החקיקה הממשלתית והפקרות בזירה של פיקוח על עבודת הממשלה. עם זאת, נלך לרפורמה בנושא רק בהסכמה רחבה". השר לוין התייחס אף הוא לטבח בסוריה ואמר כי זה נכון שישראל היא מדינה עוצמתית, אבל מי שחושב שאנחנו יכולים להיות השוטר של העולם ולהתחיל לנהל את הסכסוכים בו מייחס לנו כוחות מופרזים". לוין התייחס גם למשבר תאגיד השידור הציבורי ואמר: "לב העניין הוא המשילות. אנחנו מנסים לקיים את הקואליציה וכשזה מגיע לנושאים שחשובים לליכוד הדברים לא מתבצעים. בנושא התאגיד, קרה הדבר שחששנו ממנו- הליך החקיקה היה טעות גדולה וגם התיקון שהגענו אליו אינו מלא".
יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה אמר: "חוסר היציבות הפוליטית ואתגרי המשילות תורמים למשבר האמון המתמשך שנוצר בין הציבור בישראל ובין ההנהגה. אין פתרונות קלים, אבל הגיע הזמן ליישם רפורמות שיאפשרו לשלטון הנבחר להכריע, ולצד זאת להציב תמרורי "עצור" ברורים וחד משמעיים בפני שימוש לא ראוי בכוח פוליטי".
בפאנל בהנחיית העיתונאי עמית סגל מחדשות 2 בנוגע למעמד המפלגות, אמרה ח"כ ציפי לבני, מהמחנה הציוני, כי "מפלגות אמורות לייצג קודם כל אידיאולוגיה ולא רק תהליך. בעת שישראל צריכה לבחור בין שתי דרכים, צריך ליצור שני גושים ופריימריז פתוחים להנהגה הם הפתרון. תהליך כזה יהיה אמירה אידיאולוגית, הוא יביא להנעת הציבור לפעולה, בדגש על הצעירים, והוא גם יפתור את סוגית האגו בכך שלכל מי שרואה את עצמו ראוי להנהיג, תהיה את האופציה להיבחר".
פרופ' ידידיה שטרן, סגן נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה אמר באותו הנושא: "הרעיון הבסיסי של פריימריז פתוחים משתלב עם הרעיון שהפוליטיקה הישראלית חייבת להתכנס לתוך גושים. פגיעה באמון נבחרי הציבור יש בכל מקום בעולם. אם לא מאמינים ברופאים, קל וחומר בפוליטיקאים שלא מבטאים מקצועיות מסוימת ולכן חובה לעשות מעשה בכדי לפנות לציבור".
בפאנל נוסף שדן בעבודת הכנסת, אמר ח"כ רועי פולקמן, יו"ר סיעת כולנו: "יש בכנסת הרבה עבודה סיזיפית, עמוקה ומשמעותית אבל השאלה היא האם היא יכולה להגיע לציבור. בנושא התנהלות חברי הכנסת, צריך להבין שיש כאן עניין גם של שינויים פרקטים שצריך לעשות אבל גם של בעיה בממלכתיות. אם שר כמו יריב לוין מרשה לעצמו לתקוף את בית המשפט העליון, זו בעיה וזה מחלחל. והאחריות בעידן הזה היא על ראשי המפלגות שחייבים לפעול להנחלת נורמות ראויות".
ח"כ אלעזר שטרן מיש עתיד, יו"ר השדולה לחיזוק מעמד הכנסת: "חייבים לעשות שינוי, שאלתי חברת כנסת לפני כמה זמן למה היא מחוקקת חוק לשנה אחת והיא ענתה לי שזה בשביל לחוקק אותו שוב בעוד שנה, שרים וח"כים בקואליציה אמרו שהם מצביעים בעד חוק ההסדרה כי בג"ץ יבטל אותו. ככה לא צריכה להתנהל הכנסת".
ח"כ יהודה גליק מהליכוד, אמר: "הדרך לאבד אמון זה באלימות ובכוחנות. הדרך לרכוש אמון היא לא בכוחנות אלא בשיח. אנחנו רוצים לייצר שיח אחר בכנסת וזה המפתח לשינוי".
אני שמח לפתוח את כנס המכון הישראלי לדמוקרטיה והעיתון מקור ראשון. היוזמה לעריכת כנס זה נולדה מתוך הבנה שמוסדות מדינה אפקטיביים והאמון שהאזרח נותן במפלגות ובנבחריו- הם אבני יסוד בתפקודה של כל דמוקרטיה. אני מאמין שתפיסות אלו משותפות לכל הנוכחים, ומבקש ראשית להודות על השתתפותכם:
שרת המשפטים, איילת שקד, שר התיירות, יריב לוין, חברת הכנסת, שרת החוץ ושרת המשפטים לשעבר, הגב' ציפי לבני, חברי וחברות כנסת בעבר ובהווה, העורך הראשי של "מקור ראשון", מר חגי סגל, השותף שלנו לכנס זה, חבריי למכון הישראלי לדמוקרטיה ואורחים יקרים, מכובדי כולם.
אנחנו מציינים היום שנתיים לבחירות לכנסת העשרים. שנתיים לבחירות שנולדו מתוך משבר בתוך המערכת הפוליטית. במצב תקין היינו אמורים להיות היום רק בתחילתו של הקמפיין לקראת הבחירות לכנסת העשרים. ואולם אירועי התקופה האחרונה הם עדות נוספת לכך שהמערכת הפוליטית כבר שנים משייטת ממשבר למשבר; זוהי מערכת שכדי לנווט אותה צריך להיות לא רק קברניט אלא גם אקרובט.
קהל נכבד,
חוסר היציבות הפוליטית ואתגר המשילות תורמים למשבר האמון המתמשך שנוצר בין הציבור בישראל ובין ההנהגה; כמי שהיה בעבר חלק מהמערכת הפוליטית וכיום מקיים מולה קשרים הדוקים, אני יכול לומר בבטחון – המשבר לא פשוט. וזו גם התחושה בציבור: מדד הדמוקרטיה שפרסמנו לאחרונה מראה כי רק 28% מהציבור נותנים אמון בכנסת. האמון במפלגות נמוך הרבה יותר: 14% בלבד מהישראלים מאמינים במפלגות שקובעות את גורלנו. ואם יש דבר אחד שמרבית אזרחי ישראל מסכימים לגביו - יהודים, ערבים, חילונים ודתיים- הוא הטענה ש"הפוליטיקאים דואגים יותר לאינטרסים האישיים שלהם מאשר לאלה של הציבור שבחר אותם."
הסיבות שהביאו אותנו למצב הזה מורכבות; הגיע הזמן לתיקון - תיקון שיתן מענה לבעיות היסוד המבניות של המערכת הפוליטית.
לכן, בתקופה האחרונה המכון הישראלי לדמוקרטיה נכנס לתהליך מואץ, שנועד להתמודד עם הבעיות האלה. אנחנו פועלים היום בשיתוף פעולה הדוק ופורה עם גורמים מתוך הכנסת ומתוך הממשלה על מנת להציע שינויים המתאימים למאפיינים ולצרכים של מדינת ישראל.
החלטנו לקיים את הכנס החשוב הזה כדי לדון ביחד בבעיות ובפתרונות האפשריים הן ביחס לחיזוק הכנסת כמוסד והן ביחס לביסוס המפלגות כאבן הבניין היסודית של הדמוקרטיה הישראלית.
ביחס למאמצים לחיזוק הכנסת: תוצאה ראשונה כבר ניכרת בעקרונות שהציגו השרים שקד ולוין בשיתוף עם יו"ר הכנסת אדלשטיין. הצעות אלה עולות בקנה אחד עם המלצות צוות המכון הפועל בשיתוף פעולה עם חברי השדולה לחיזוק מעמד הכנסת בראשות ח"כ אלעזר שטרן; עיקרי היוזמה חיזוק יכולות הפיקוח של הכנסת תוך צמצום היקפי החקיקה הפרטית. תופעת החקיקה הפרטית התעצמה מאוד בשני העשורים האחרונים. אפילו, זכינו בתואר המפוקפק של שיאני העולם בחקיקה פרטית.
שימו לב לנתון המדהים הבא: בעשור הראשון של שנות האלפיים הוגשו בישראל 12,725 הצעות חוק פרטיות. ובאותה תקופה הוגשו בבריטניה רק 915, בדנמרק 155 ובהולנד 118.
מעבר לרצון הטבעי של חברי כנסת להתבלט יש גם סיבה עמוקה יותר לאינפלציה בהגשת הצעות חוק פרטיות. הן מפצות על היעדר כלים אפקטיביים לפיקוח של חברי הכנסת על עבודת הממשלה. לכן, ריסון הצעות חוק פרטיות צריך להיות מלווה בהוספה של כלים לפיקוח על הממשלה. פיקוח איכותי, שייעשה מתוך בקיאות, והתמקצעות של חברי הכנסת; פיקוח משופר כזה ילווה בתגבור הצוות המקצועי של הכנסת שיתמוך בפעילות הוועדות.
כבר שמעתי ביקורות מחברי כנסת שחוששים כי צמצום החקיקה הפרטית יפגע ביכולת שלהם למלא את תפקידם ולייצג את הציבור. מניסיוני, למשל, כיו"ר של ועדת משנה בוועדת החוץ והביטחון, אז עשינו שימוש בכלֵי פיקוח והצלחנו להביא לפקיעת ההסדר של חוק טל, כך שהכנסת נדרשה לגיבוש פתרון חדש. ברור לגמרי ששימוש מחושב ושיטתי בכלי פיקוח של ועדות, וועדות משנה, יכול להביא לתוצאות משמעותיות, אף יותר מיוזמת חוק פרטית.
כלי פיקוח נוסף שאנחנו מאמינים שנכון יהיה לשלב בעבודת ועדות הכנסת הוא "השימוע". אנחנו מדברים על שימוע נושאי ולא פרסונאלי. מדובר בתוספת חשובה לעבודת הפיקוח של הכנסת, שצריכה להיעשות בזהירות ובשיקול דעת. אנחנו סבורים שלא יהיה נכון לקיים שימוע לפני מינוי בכירים –לא ברשות המבצעת ובוודאי שחלילה לא לפני מינויים ברשות השופטת.
ומה ביחס למאמצים לביסוס המפלגות בישראל כמוסד חזק ומתפקד? כאמור, משבר האמון במפלגות מחריף. דווקא המפלגות המקיימות דמוקרטיה פנים-מפלגתית חשופות יותר לביקורת ציבורית בשל כך.
כיצד ניתן בכל זאת להפיח רוח חיים במפלגות? ברור שבעידן הדיגיטלי המפלגות צריכות להמציא את עצמן מחדש. אחד הכיוונים שאנחנו מציעים למפלגות לשקול ברצינות הוא קיום פריימריז פתוחים לכלל המצביעים ולא רק לחברי המפלגה. לשיטה כזאת שתוכל גם להתבסס על השתתפות דיגיטלית, יתרונות רבים, והיא עשויה:
- להרחיב את קהל המצביעים הפוטנציאלי של המפלגות.
- לעודד השתתפות פוליטית.
- לעורר ענין מחודש בחיי המפלגות.
- ולשפר את הדימוי הציבורי של המפלגות והמנהיגים.
ומה לגבי תפקידה של התקשורת ביצירת הדימוי השלילי של המפלגות ושל חברי הכנסת והמנהיגים? מהם כללי המשחק הראויים ביחסים שבין המערכת הפוליטית והתקשורת?
הנושא טעון ומורכב אך לנוכח סערת השבועות האחרונים סביב תאגיד השידור הציבורי, חייבים לזכור שתקשורת חופשית ועצמאית היא בליבת הקיום של מדינה דמוקרטית. כבר בשנה האחרונה הדּרדר מעמדה של ישראל בדירוג חופש העיתונות של Freedom House ולצערנו היא משויכת כיום למדינות שבהן התקשורת היא חופשית למחצה. ישראל צריכה ויכולה לצאת מהמועדון של איטליה, רומניה, וארגנטינה ולהצטרף מחדש למועדון הדמוקרטיות שבהן מתקיימת תקשורת חופשית באופן מלא, כמו דנמרק, בריטניה וקנדה.
במידה רבה, החטא הקדמון של השידור הציבורי בישראל היה הכפיפות הפוליטית, ולכן הבטחת עצמאותו העיתונאית של התאגיד, ובפרט של הסיקור החדשותי מיומו הראשון, חיונית לשמירה על הדמוקרטיה הישראלית. לכל מי שיש ניסיון והבנה פוליטיים ברור שאין דבר קבוע יותר מהזמני. ולכן, אסור לאפשר אימוץ שום פתרון זמני שיכלול פיקוח פוליטי על תהליך הפקת החדשות.
חברים יקרים,
אלה רק מקצת השינויים המבניים שאנחנו דנים בהם.
דבר אחד חשוב לזכור. אין כאן פתרונות קלים, אבל הגיע הזמן.
הגיע הזמן לרפורמות שיאפשרו לשלטון נבחר להכריע. ולצד זאת, גם יציבו תמרורי "עצור" ברורים וחד משמעיים בפני שימוש לא ראוי בכוח פוליטי.
זה לא יהיה פשוט. ייקח זמן. אבל כשאני מביט באנשים שנמצאים כאן וכשאני רואה את שיתוף הפעולה שאנחנו זוכים לו מתוך המערכת הפוליטית אני אופטימי לגבי האפשרות להוביל לשינוי משמעותי.
כנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה והעיתון "מקור ראשון"
מוסדות מדינה אפקטיביים – אבן יסוד בתפקודה של כל דמוקרטיה
יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה
שרת המשפטים, איילת שקד
מה אפשר לעשות כדי לשפר את אמון הציבור במפלגות?
ח"כ זהבה גלאון, יו"ר מרצ
ח"כ ציפי לבני, יו"ר התנועה
חגי סגל, עורך מקור ראשון
פרופ' ידידיה שטרן, סגן נשיא למחקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה
מנחה: עמית סגל, פרשן פוליטי, חדשות ערוץ 2
שיחה עם שר התיירות, יריב לוין
4 על 4 – יחסי התקשורת ונבחרי הציבור בארבע דקות
עמיחי אתאלי, כתב כנסת, ידיעות אחרונות
עקיבא נוביק, כתב פרלמנטרי, ערוץ 10
זאב קם, כתב פוליטי, מקור ראשון
טל שלו, כתבת פוליטית, וואלה!
מי מפקח על הממשלה בזמן שחברי הכנסת עסוקים בחקיקה?
אברהם בורג, לשעבר יו"ר הכנסת
ח"כ רועי פולקמן, יו"ר סיעת כולנו
ד"ר חן פרידברג, התכנית לרפורמות פוליטיות, המכון הישראלי לדמוקרטיה
ח"כ אלעזר שטרן, יש עתיד; יו"ר השדולה לחיזוק הכנסת
ח"כ יהודה גליק מהליכוד
מנחה: אורלי גולדקלנג, מקור ראשון