נישואין בשפת סימנים

קול ששון וקול דממה: שוויון במעמד טקס הנישואים לדוברי שפת הסימנים

יש נושאים שעד שאינך פוגש בהם אינך מאמין לקיומם. אחד מהם הוא הנושא שלפנינו. כיום בכל העולם המערבי שפת הסימנים היא שפה קבילה לכל דבר ועניין. כשמגיע אדם המדבר רק בשפה זו למשרדי ממשלה או למערכת ציבורית אחרת, הוא יזכה בטיפול שוויוני ככל אדם הדובר שפה זרה באשר היא. בדרך מקרה התברר לי שכשאדם המדבר בשפת סימנים מגיע לרבנות, מעמדו שונה. הוא זוכה להגדרה "סָפֵק". מידת עצמאותו השכלית מוטלת בספק, וממילא כל שרשרת כניסתו לנישואים מוגדרת כזאת. הוא נרשם על תקן "חירש", זוכה לכתובה של "חירש" ואף בברכות הקידושים יברכו אותו בהתאם למעמדו המיוחד.

אחרי שהתוודעתי לראשונה לסוגיה בדקתי את היקפה, והתברר לי שאכן  מדובר בנוהל ישן המקובל במערכות רישום הנישואים בארץ.

מאמר השו"ת שלפניכם נכתב כדי לשכנע את קובעי המדיניות של הרבנות לשנות את הנהלים בהתאם למקובל בעולם המערבי. שפת הסימנים הוכרה כשפה מקובלת רק בעשורים האחרונים, ולכן כל הפסיקות הקודמות לכך לא התמודדו באופן מלא עם הסוגיה. התשובה מובאת בסדר כרונולוגי, ראשיתה במציאות הרווחת בימי הביניים, וסופה במציאות בת זמננו. בכל תקופה תיארתי כיצד הגיבה המערכת המופקדת על הפסיקה ההלכתית לשינויים באותה עת. בראייה כוללת אפשר להבחין בתנועה קבועה של השתנות בזיקה ישירה למציאות.

את השורה האחרונה של המאמר הותרתי לקובעי המדיניות לנסח. לאחר הידפקות על דלתות רבות אני סבור שהרבנים המקובלים, בהיותם המכריעים עבור הרבנות הראשית, הם אלה שיכולים להעמיס על שכמם את כתיבת השורה הזו. אחרי שהם פסקו את פסיקתם אימץ הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, את התשובה כולה ואף הורה לרושמי הנישואים בישראל לשנות את מדיניות הנוהגת עד היום.

מכאן ואילך יהיה מעמדם של המדברים בשפת הסימנים שווה למעמדם של כל הבאים להירשם לנישואים בישראל. צעד קטן לרבנות. מעט אור המגרש הרבה מן החושך.

הורידו את הקובץ המלא

הפרויקט באדיבות קרן משפחת רודרמן