הבחירות בישראל 2001

הבחירות המיוחדות שנערכו ב-6 בפברואר 2001 היוו את הפרק האחרון בעלילה הפוליטית הישראלית שכותרתה הבחירות הישירות לראשות הממשלה. חודש לאחר הבחירות וזמן קצר לפני כניסתה לתפקיד של ממשלת האחדות הלאומית של שרון, שבה ישראל לשיטת הבחירות הישנה לבחירת ראש ממשלתה.

בחירות 2001 יצאו לדרך בעקבות התפטרותו של אהוד ברק, כאשר גורמים פוליטיים, דיפלומטיים וחוקתיים תרמו כולם את חלקם להקדמת הבחירות. ברק נבחר במאי 1999 על מצע של שלום, אך שיחותיו עם הפלסטינים נכשלו, אלימות פרצה בקרב הפלסטינים והתקפות הטרור הלכו וגברו. סדר היום הציבורי התמקד אם כך בביטחון, על רקע אובדן השכנוע בתוקפם של הסכמי שלום וחוסר אמון בממשלה. לאור זאת, סוגיות הביטחון והשטחים הניעו את בחירות 2001 ועמדו במרכז מערכת הבחירות.

אריאל שרון זכה בניצחון הגדול ביותר בתולדות הבחירות בישראל, כאשר השיג שיעור חסר תקדים של 62.4% מקולות הבוחרים. אולם, יש לקחת בחשבון שהיתה זו הפעם הראשונה שהתקיימו בחירות מיוחדות לראשות הממשלה, וששיעור המשתתפים בבחירות מעולם לא היה כה נמוך כפי שהיה ב-2001. שיעור ההצבעה עמד על 62.3% לעומת ממוצע של כ- 80% במערכות הבחירות האחרות.

הקובץ סוקר את המאפיינים המרכזיים של הבחירות. שמיר ואריאן בוחנים את הגורמים שהשפיעו על ההחלטה על אופן ההצבעה ועל הימנעות, בעיקר בקרב ציבור הבוחרים היהודי. ג'מאל מתמקד בציבור הבוחרים הערבי, ובשיעור הנמנעים מתוכו, הגבוה במיוחד. ויימן ווולפספלד סוקרים את מערכת הבחירות, ונחמיאס ונבות דנים בקואליציית השלטון של שרון לאחר הבחירות. כל הכותבים מדגישים את הצרוף של שיטת הבחירה הישירה והמצב הביטחוני הייחודי כמפתח להבנת בחירות 2001.

 קיים גם באנגלית