הכנסת והרשויות, בית עליון, שיטת בחירות

הספר מסכם את הכינוס השני של המועצה הציבורית. בכינוס זה דנו המשתתפים בארבעה נושאים הקשורים לכנסת ולתפקודה בהיותה מוסד מחוקק והמשיכו לדון בשיטת המשטר הראויה לישראל:

1. החוק הנורווגי, אשר לפיו חבר כנסת המתמנה לשר או לסגן שר מתפטר מן הכנסת. התומכים בהצעה זו ראו בה דרך לייעל את עבודת הכנסת, למקד את עבודת חבריה ולאפשר פיקוח טוב יותר על הרשות המבצעת.המתנגדים להצעה העלו את החשש שניתוק הקשר בין הכנסת לממשלה יגרום לזלזול של השרים בכנסת.
2. צמצום מספרן של ועדות הכנסת ומתן סיוע מקצועי שיאפשר סינון של הצעות חוק כדי לייעל את עבודתן של ועדות הכנסת.
3. הקמת בית נוסף לכנסת. נערך דיון תאורטי שמטרתו הייתה לשקף רצון ליצירת גוף פרלמנטרי הפועל למימוש ערכים ואינטרסים לאומיים ופועל מתוך אחריות לבוחריו.
4. בחירות. בהמשך ישיר לדיונים בשיטת המשטר נבחנה גם שיטת הבחירות המתאימה לישראל והועלתה הצעה לאמץ שיטת בחירות אזוריות. המתנגדים לשיטה טענו כי היא תגביר את בעיית הסקטוריאליות ולא תוכל לפתו   חאת חוסר האיזון בין הפריפריה למרכז בבחירות. התומכים בהצעה ראו בה דרך לחזק את האינטרסים של הפריפריה וליצור קואליציות על בסיס אזורים כדי לסייע באיחוי השסעים החברתיים.