נקי כפיים ובר לבב: כשירות של מנהיגי ציבור המעורבים בפלילים בראי המסורת היהודית

שחיתות שלטונית היא נגע בבשרה של מדינה, והיא מאיימת על כושר הישרדותה. אחד הכלים החשובים למאבק בשחיתות השלטונית הוא קביעת כללים לכשירותם של מנהיגי ציבור המעורבים בפלילים, אשר יחסמו את דרכם של אנשים הנגועים בשחיתות מלכהן בתפקידים ציבוריים.

המשפט הישראלי הרבה לעסוק בשאלות האלה בעבר ובהווה. על פי רוב, השפה שבה החברה הישראלית מנהלת את דיוניה בנושא זה היא שפת המשפט החוקתי. המונחים המרכזיים הם "שלטון החוק", "אמון הציבור", "משילות", "שחיתות שלטונית", "חסינות", "מרמה והפרת אמונים" וכדומה. דיון זה נערך בדרך כלל במנותק ממקורות המסורת המשפטית היהודית, אף שזו דנה בהרחבה בחשש מפני הצבת מי שידיהם אינן נקיות בראש ההנהגה. לשם כך פיתח המשפט העברי מערכת מורכבת של כללים ועקרונות, היוצרים שפה ומונחים עשירים ומבטאים ערכים ציבוריים חיוניים.

אנו משלמים מחיר כבד בגין הנתק בין השיח הישראלי המודרני בתחום טוהר המידות של מנהיגי ציבור לבין המקורות היהודיים לדורותיהם. בכוחם של המקורות היהודיים לא רק לאשש כללים קיימים, אלא אף להציע אופקי חשיבה חדשים ונקודות מבט שטרם נשקלו. השיח החוקתי עצמו עשוי אפוא לצאת נשכר מהיחשפות לדיונים שנערכו בנושא זה במסורת היהודית לדורותיה. ליצירת דיאלוג בין מקורות המשפט העברי, שהרבה לעסוק בשאלות של ניקיון כפיהם של האוחזים בהגה השלטון, לבין הדיונים החוקתיים בני זמננו, מוקדש החיבור הזה.