העורף כחזית

בחלוף השנים והמלחמות השתנה אופיים של העימותים בין ישראל לאויביה, ושימוש גובר בטילים וברקטות בצד פיגועי התאבדות הפכו את העורף הישראלי האזרחי לחזית. מלחמת לבנון השנייה הייתה נקודת שיא בתופעה זו. כיצד יש להתכונן למלחמה הבאה ואיך צריך לפעול במציאות החדשה? מהי אחריות המדינה לאזרחיה במצב זה, ומהם הכלים העומדים לרשותה כדי להבטיח את עמידות העורף, לחזק את החוסן הלאומי ולוודא את הניצחון במערכה?

צוות בראשות עו"ד דן מרידור - לשעבר שר המשפטים, שר האוצר וראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת - בחן לקראת פורום קיסריה ה-15 את ההיבטים הכלכליים של התופעה שבה העורף הופך להיות חזית מרכזית בעימות. המסמך מתמקד בשתי סוגיות: הראשונה, מי נושא בנטל הביטחון בעורף? השניה, מהי ההגדרה הראויה לקו העימות?

מתברר - כפי שחשו על בשרם תושבי הצפון בזמן מלחמת לבנון השנייה - שרכיבי הביטחון בעורף עברו בשנים האחרונות הפרטה זוחלת, ובעקבותיה נעשה הביטחון האישי תלוי באפשרויות המימון של כל פרט ופרט. בה בעת, הסיוע הציבורי שעדיין ניתן ליישובי קו העימות, החיים ברמת סיכון גבוהה משאר תושבי המדינה, אינו מגיע תמיד לידיים הנכונות, בזמן הנכון ומהסיבות הנכונות. כיצד מתחלק הנטל הביטחוני בין הממשלה לאזרחים ובין השלטון המרכזי לרשויות המקומיות? מה תפקידו של המגזר השלישי בעת שגרה ובזמן חירום? ממצאי המחקר מלמדים שהממשלה איננה יכולה להמשיך להסתמך על התפיסה הישנה ביחס לעורף; עליה לפתח תפיסה חדשה שתיתן מענה לנסיבות החדשות. המסמך המוגש כאן מתווה כיוונים חדשים לפתרונות יצירתיים ומנסח עקרונות וכלים לגיבושם.