גיוס חרדים מנקודת המבט החרדית

גיוס תלמידי הישיבות לצה"ל עומד במוקד אחד העימותים החברתיים הממושכים והמתוחים ביותר בחברה הישראלית. השלכות הפטור מגיוס לצעירים החרדים רבות ונוגעות למגוון מישורים, החל בחוסר השוויון בין צעירים בני אותו גיל הנדרשים לשירות צבאי מסוכן ומגביל או פטורים ממנו; דרך השלכות אפשריות על ביטחון המדינה; וכלה בהשלכות חברתיות וכלכליות מרחיקות לכת, הן בשל השפעות הפטור על הארכת משך השירות של הצעירים הלא חרדים, הן בשל השפעתו העקיפה על הרחקת הצעירים החרדים משוק העבודה. מאז ועד היום ההסדר נדון בכנסת, בוועדות שונות שמונו כדי להציע פתרונות לסוגיה, בכ־20 עתירות שהוגשו לבית המשפט העליון, בצה"ל ובקרב חוקרים ואנשי אקדמיה. אולם על אף חשיבותה החברתית, הביטחונית והכלכלית של הסוגיה, טרם נמצא לה פתרון יציב.

במחקר זה פנינו לברר מהם הגורמים המניעים צעירים חרדים להתגייס לצה"ל ומהם הגורמים המרתיעים אותם מכך. על אף מרכזיות הסוגיה בחברה הישראלית ולמרות חשיבותן של השאלות האמורות לפתרון הבעיה, עד היום טרם נעשה מחקר אמפירי הבוחן נושאים אלה באופן שיטתי ומעמיק. מחקר מדיניות זה מציג נתונים משלושה מחקרים אמפיריים שנערכו מסוף שנת 2020 ועד סוף שנת 2021.

בשני המחקרים הראשונים, אשר נערכו בשתי שיטות שונות ואיששו זה את זה, בחנו עמדות של צעירים חרדים כלפי הגיוס לצה״ל ועמדנו על תפיסותיהם לגבי סוגיות מגוונות שמתעוררות בהקשר זה. במחקר הראשון בחנו גם את עמדותיהן של קבוצות חרדיות שאינן עומדות בהווה בפני גיוס — גברים חרדים מבוגרים ונשים חרדיות — כדי למפות את תפיסותיה של ״קבוצת הייחוס החרדית", כלומר העמדה החברתית הכללית, אשר תפיסותיה לגבי גיוס צעירים חרדים לצה״ל עשויות להשפיע על רצונם ועל נכונותם של הצעירים להתגייס לצבא.

בשני המחקרים מצאנו כי רבע מהגברים הצעירים החרדים רוצים להתגייס לצה״ל. לצד זאת, מצאנו כי קיים פער ניכר בין הרצון להתגייס לצה״ל לבין התכנון המעשי להתגייס, אשר עמד על כ־ 10% בלבד, בהלימה לנתוני הגיוס החרדי בפועל. בחינת המוטיבציות המניעות צעירים חרדים להחליט אם להתגייס לצה״ל — או מניאות אותם מלעשות כן — העלתה כי צעירים חרדים המעוניינים להתגייס מוּנעים משלושה סוגי מוטיבציות עיקריים, שווים בחשיבותם: (א) מוטיבציה שירותית־ערכית; (ב) מוטיבציה אישית־ אינדיווידואליסטית; (ג) ומוטיבציה אזרחית. חרדים שאינם מעוניינים להתגייס מוּנעים במידה פחותה באופן מובהק ממוטיבציות אלה. המוטיבציות השליליות המניאות צעירים חרדים מגיוס הן, בעיקרן: (א) מוטיבציה דתית־סמכותית; (ב) מוטיבציה חברתית; (ג) ומוטיבציה אישית.

הסבר אפשרי לפער בין הרצון להתגייס לבין היעדר התכנון לעשות כן בפועל עשוי להיות הנורמות החברתיות בציבור החרדי בנושא הגיוס והמתגייסים. כדי לעמוד על סוגיה זו בחנו את ההבדל בין הרצון האישי של צעיר חרדי להתגייס לצה״ל לבין תפיסתו את שכיחות הרצון להתגייס בקרב הציבור החרדי בכללותו. בשני המחקרים מצאנו פער, ולפיו צעירים חרדים רוצים להתגייס יותר מכפי שהם מעריכים שיתר הציבור החרדי רוצה בכך. פער זה אותר גם בקרב קבוצת הייחוס החרדית. קרי, גם הפלחים בחברה החרדית שאינם מועמדים לגיוס בהווה מעריכים כי הנורמה הקיימת בחברה בנושא הרצון להתגייס חלשה יותר בהשוואה לעמדתם האישית כלפי הגיוס. תפיסה מוטעית זו של הנורמה החברתית עשויה להסביר את הפער בין שיעור הרצון להתגייס לבין שיעור התכנון לעשות כן, שכן ביכולתה לתרום לחשש של הצעיר החרדי מהתגובה החברתית לגיוס.

בעקבות תוצאותיהם של שני המחקרים הראשונים, ביצענו מחקר שלישי אשר שילב את התובנות העיקריות שעלו משני המחקרים הראשונים בדבר המוטיבציות ובדבר תפיסת הנורמות החרדיות בסוגיית הגיוס, במטרה לבחון כיצד הן משפיעות על רמת העניין שצעירים חרדים מגלים בגיוס לצה״ל. המחקר שִחזר בשלישית את הממצא שקיים פער בין רצונם האישי של צעירים חרדים להתגייס לבין תפיסתם את עמדת הציבור בסוגיה. חשיפת המשתתפים למידע מתקן נורמה — לשיעור הרצון המאומת להתגייס לצה״ל — השפיעה על תפיסתם את הנורמה. משתתפים שהעריכו את הרצון להתגייס בציבור החרדי כנמוך יותר מהנורמה החברתית המאומתת העריכו רצון זה כגבוה יותר אחרי שנחשפו למידע מתקן הנורמה. עוד מצאנו כי מתן מידע על הנורמה האמיתית בנושא הגיוס לצה״ל וכן הבלטת האינטרס הכלכלי הגלום בשירות העלו במידה צנועה את מידת העניין בגיוס לצה״ל בקרב צעירים חרדים.

נוסף על כך, מחקרנו מציע נדבך חשוב בדבר הנורמות החברתיות בסוגיית הגיוס. נורמות חברתיות ממלאות תפקיד מרכזי בקבלת החלטות בחברות אנושיות בכלל ובחברה החרדית בפרט, המאופיינת בקהילתיות "עבה" ובהשפעה ניכרת של הקהילה ומוסדותיה על חיי הפרט. הגם שקיימת מודעות כללית בקרב מוסדות המדינה לחשיבות הנורמות החרדיות, בדרך כלל קיים חסך במידע מאומת ושיטתי בסוגיה זו, וקובעי המדיניות נוטים לטשטש את ההבחנה בין הנורמות עצמן לבין תפיסתן החברתית, שיכולה להיות מוטעית. המחקר מספק מענה על חסך זה.

מחקרנו משיא תרומה מתודולוגית גם לחקר החברה החרדית, ענף אשר התפתחותו נמצאת בעיצומה, נוסף על תרומתו לחקר עמדות הציבור החרדי כלפי גיוס לצה״ל. לאורך שלושת המחקרים פיתחנו מתודולוגיה משולבת, שכללה דגימה של תתי־קבוצות שונות באוכלוסייה החרדית; פיתוח מדדים להערכת כמה היבטים בגיוס לצה״ל — רצון, תכנון, מוטיבציות ותפיסת מעמדם החברתי של המתגייסים — ולהשוואה בין עמדות אישיות ובין הנורמה החברתית הממשית והנחזית בסוגיה; ותיקוף מתודולוגיית דגימה מקוונת ומתודולוגיית דגימה טלפונית זו באמצעות זו, באופן שלא נעשה עד כה בחקר החברה החרדית. אחד הממצאים החשובים ביותר של הבחינה הכפולה שקיימנו הוא ההלימה הגבוהה בין הממצאים שהתקבלו במחקר הטלפוני לבין אלה שהתקבלו במחקר המקוון, לפחות בסוגיה הרגישה והמרכזית של גיוס לצה״ל. ממצא זה פותח את הדרך למחקרי המשך בסוגיה ומציע כי חוקרות וחוקרים העוסקים בחברה החרדית יכולים לבחון את יתרונותיהן ואת חסרונותיהן של שתי שיטות הדגימה ביתר חופשיות, בהתאם למטרות המחקר ולחסרונותיה ויתרונותיה של כל שיטת דגימה.

בעוד שברור לכול כי מציאת פתרון למבוי הסתום המתמשך לגבי גיוס חרדים תושפע מן העמדות ומן התפיסות של הצעירים החרדים עצמם, עד כה לא היה ברשותנו בסיס מידע נרחב ומעמיק בדבר העמדות והתפיסות הללו. הכנסת, הממשלה וצה״ל מתכננים זה שנים ארוכות מנגנונים אשר אמורים לשלב את הצעירים החרדים בצבא ובשוק העבודה אך אינם אוספים בשיטתיות מידע על אודות רצונות הצעירים החרדים, תפיסותיהם את השירות הצבאי והַקֶּשר שבין רצונות ותפיסות אלה לבין תכנונם לשרת בצה״ל ומעשיהם בפועל. מחקר מדיניות זה מניח תשתית בסיסית ועשירה של מידע בסוגיה חשובה זו.