אסטרטגיה לצמיחה כלכלית בישראל

כנס קיסריה התשיעי עמד בסימן האטת הצמיחה והקשיים בגיבוש מדיניות פיסקלית ומוניטרית נאותה. הצוות שעסק באסטרטגיית הצמיחה ניתח את האסטרטגיות השונות שנקטה הממשלה במהלך 50 שנות קיום המדינה, והתמקד בשני היבטים של מדיניות הצמיחה: שינוי בהדגשים במדיניות ההשקעה בחינוך, ותכנון נכון של פיזור האוכלוסייה כפתרון למגבלות המרחביות העלולות להצר את קצב הצמיחה של המשק.

סקירת תהליך 'החרושת החינוכית' מצביעה על כך, שרמת התשומות והמשאבים של מערכת החינוך בישראל דומה לזו של מדינות המערב, התפוקה במונחי כמות נאותה, אך איכות התוצרים החינוכיים נמוכה מזו של מדינות המערב והיא אף במגמת ירידה. אף על פי שמספר התלמידים למורה בישראל דומה לזה הנהוג במערב, הרי מספר התלמידים לכיתה גבוה מהנהוג במדינות המפותחות. אי-היעילות השורר במערכת הישראלית מקורו בהעדר נורמות ומנגנונים שיבטיחו נשיאה באחריות (Accountability) ושקיפות של פעילות המערכת ושל תהליך הקצאת המקורות.

מדינת ישראל היא מהצפופות במדינות העולם המערבי. ישראל היא גם אחת המדינות היחידות במערב הנהנית מגידול ניכר באוכלוסייה. עליית רמת החיים מתבטאת בגידול בשטחי הבנייה למגורים, ברמת המינוע ובשטחי תשתית התחבורה בשיעורים העולים אף על קצב גידול התוצר והאוכלוסייה. המגבלות על משאב הקרקע מחייבות להשתמש שימוש מושכל במשאב נדיר זה. החלטות לא נכונות (או העדר החלטות) בנושא זה מתבטאות לא רק בבזבוז משאבים יקרים אלא גם בהשפעות חיצוניות בתחום הגודש התחבורתי, זיהום האוויר ובזבוז אנרגיה.